מחלת הדתיות – חלק א

הבלוג ישראל חילונית לא מיועד להיות שופר לדעותיי האישיות דווקא, ואני שמח לארח כותבים אחרים. הפעם אני נותן במה לכותב אנונימי, שפרטיו לא שמורים במערכת.

מאמר זה הנו מאמר סאטירי, שנכתב כראי למאמר השטנה רצוף הבורות "חיידק האתאיזם" מאת דניאל בלס, ומשתמש ברמת רטוריקה דומה ואותו מבנה. כמו מאמרו המשוקץ של בלס, גם מאמר זה הוא לפיכך מעוות, מקצין, פשטני, ומכליל מדי. 

 

אולם בכל זאת יש לתת את הדעת לאנלוגיה בין אמונות למחלות. רעיונות מתרבים במוחות אנושיים בדומה לדרך שבה גנים מתרבים באורגניזמים, מה שהוביל את הביולוג ריצ'רד דוקינס (Richard Dawkins) לקרוא להם "ממים" (Memes), באנלוגיה לגנים (Genes). ממטיקה עדיין אינה מדע מפותח, אולם בהחלט יש ממש באנלוגיה. ריצ'רד דוקינס השווה את הדת לווירוס, כלומר סט ממים המרבה את עצמו על חשבון המארחים שלו (המוחות שהוא "פולש" אליהם). לא נראה לי שזו השוואה נכונה, אבל מעניין לשמור את רעיון הממים בראש בעת שקוראים את הנאמר במאמר. חשוב מאוד, יחד עם זאת, לזכור שגם רעיונות שאנו מוקירים, כגון נאורות ובהירות, מהווים סטים של ממים. התוויה רצינית של ההבדל בין שיטות הפצה טובות ורעות של ממים, בין ממים טובים ורעים, ובין שיגעון ומחלה נפשית לבין רעיונות ודרכי חשיבה שפויים, אינה עניין למאמר היתולי שכזה.

---

דתיות - הגדרה:

דתיות היא סוג של מחלה פסיכוטית מסוג ההפרעה הטורדנית-כפייתית, המוגדרת כמידבקת. מקורו בחינוך לקוי מילדות, הגורם לאדם להיות פגיע גם במשך חייו הבוגרים לאמונה בחבר דמיוני. לעתים תופעות ההפרעה באות לידי ביטוי רק בבגרותו של האדם עכב התערבותם של גורמים מעוררי מחלה, כגון מטיפים מיסיונריים. במקרים קיצוניים במיוחד עשוי החולה להתדרדר עכב חינוך או עכב שטיפת מוח לדרגה הקשה ביותר של דתיות, הלוא היא החרדיות.

החולים במחלה מתאפיינים בשיגעון גדלות ובמחשבה שהיקום והחיים נוצרו אך ורק למענם, ושגורל האנושות תלוי בקיומן של פרקטיקות פולחניות סרות טעם. החולים מעריצים בעיוורון חולים קיצוניים מהם, ומנגד לועגים לבני אדם נורמליים המכירים במקומו של האדם בעולמנו ובשוויון בין כל בני האדם. המחלה גורמת לשינויים בקליפת המח ומשפיעה על תאי העצב שבו, וכך היא גורמת לחולים בה להאמין שמשמעות החיים היא לשנן טקסט דתי דומם, לעשות תנועות מגונות כנגד הקיר ולפנות בתחנונים אל האוויר הריק, לחשוב שפיית שמיים בראה את העולם רק כי רצתה שיסגדו לה וישחטו למענה עזים, ישבחו ויפארו אותה, שצמחים התקיימו לפני השמש, שהאדם נוצר מגוש אדמה, שהאישה נוצרה מצלע, שפעם היו נחשים מדברים, שמיליוני עבדים יצאו ממצריים בתקופה שבה אוכלוסיית מצריים כולה מנתה כ-2.5 מיליון תושבים, ושאותם העבדים ברחו ממצריים לכנען, בתקופה בה כנען הייתה חלק בלתי נפרד ממצריים ונשלטה על ידיה בצבת ברזל. החולים בדתיות גם חושבים שפיית השמים שלהם יצרה את העולם לפני כ-5700 שנים עם ראיות לקיום עידנים גאולוגים שמעולם לא עברו ועם מאובנים מזויפים של בעלי חיים שמעולם לא התקיימו, ושפיית השמיים הזו בראה את האור המגיע אלינו מהכוכבים במרחק 13.7 מיליארד שנות אור מהם, כך ש"יבלבל" אותנו ויגרום לנו להאמין "בטעות" שהיקום באמת בן כ- 13.7 מיליארד שנים. איזה צחוקים.

החולים במחלה מתעלמים מגילוי החוקים הפיזיקליים והכימיים המושלים ביקום, אשר מחקרים אינספור הראו כיצד הם מביאים באלגנטיות ובפשטות למציאות היקום הנצפה היום בתוך פרק הזמן הנתון מאז המפץ הגדול, ותחת זאת מאמינים שאותה פיה שיחקה ב"הרצל אמר" וכך יצרה את היקום בשישה ימים. לדעתם כל המערכות הביולוגיות המורכבות, וכל מיני בעלי החיים הנצפים, נוצרו כולם מן הסתם בהינתן הוראה ע"י אותה דמות דמיונית.

* * *

גילוי המחלה ותפוצתה באוכלוסייה:

מגלה המחלה היה אברהם בן תרח, שהיה הקנאי הדתי הראשון. בגיל מתקדם ובהיותו לא צלול במיוחד, דמיין אברהם כי הוא שומע קולות. במצב פסיכוטי זה, ניתן דרור ליצריו האפלים והוא שכנע את עצמו שעליו לכפות ולשחוט את בנו יצחק על פסגת הר, כפי שהאמין שציווה אותו חברו הדמיוני. הטרגדיה נמנעה ברגע האחרון, אך הנזק הנפשי שנגרם ליצחק כבר היה מעבר לכל תקנה. 3000 שנים לאחר מכן, כל החולים במחלה מסתכלים על אותו אברהם כמודל לחיקוי וכדמות להערצה, ורק מחכים ליום שבו גם הם ישמעו קולות.

הפצת המחלה: מחלת הדתיות גורמת לחולים בו להתבלט ולפרסם את דעותיהם בפרהסיה מתוך תקווה להדביק עוד אנשים במחלה. בעזרת ציבור מצביעים מאורגן ומשמעת סיעתית, זוכים הדתיים בכוח פוליטי שמעבר לאחוזם היחסי באוכלוסיה, ומנצלים את הכוח הזה כדי לכפות את אורחות חייהם על הציבור הבריא ולתקצב מוסדות להדבקת אנשים נוספים בפסיכוזה שלהם. כך גם יוצרים הדתיים את הרושם המוטעה שגודלם באוכלוסייה גדול משהוא באמת. 

 

דתיים עוסקים רבות בהטפה לדתיות, במיוחד בבתי ספר (בהם הילדים עדיין לא ביקורתיים דיים, ולכן גם אינם חסינים למחלה), בתכניות טלוויזיה ואתרים באינטרנט. אף על פי כן המחלה אינה מצליח להדביק אנשים רבים בארץ, ועד עצם היום הזה רובה המוחלט של מדינת ישראל הוא חילוני.

תפוצת המחלה: נכון לשנת 2006 רק 8% מאוכלוסיית הארץ מוגדרים כסובלים מהדרגה החמורה ביותר של המחלה, החרדיות. 9% סובלים מהסוג האלים פחות של המחלה, ואילו 12% מוגדרים "מסורתיים דתיים" ונמצאים בקבוצת סיכון או מציגים סימפטומים ראשוניים של המחלה. כ-71% מהאוכלוסייה מוגדרים בריאים בנפשם, למרות ש-27% מתוכם בוחרים לקיים מספר מהפרקטיקות של החולים במחלה מסיבות של נוהג המקום, כגון חגים משפחתיים וכדומה. 

 

יש האומרים שדתיות היא בעצם מחלה תורשתית, כך שבן להורים החולים בדתיות, הוא בעל דרגת סיכון גבוהה פי שש להידבק בדתיות, לעומת מי ששני הוריו נורמליים. מנגד זאת, מחקרים אחרים חיזקו את ההבחנה כי הגורם המרכזי למחלה הוא חינוך, שכן השפעת המחלה ניתנת להיפוך כאשר האדם הנו ביקורתי, תאב ידע ומחפש אמת, שלא מתבייש להעלות שאלות קשות על האמונות שעליהם התחנך, ואמיץ דיו כדי להתגבר על לחצים מתוך המשפחה ומחוצה לה, ומעל הכל – אמיץ מספיק כדי להשתחרר מפחדיו. 

 

אך לעומת תקווה זו, ניכר כי הסוג האלים של המחלה הוא התופס אחיזה גדולה יותר בקרב קבוצות הסיכון לעומת הסוג הרגיל, וכן משפיע גם על החולים הפחות קשים בקצב הולך ומואץ (התחרדל"ות). למגמות אלו, יחד עם מגמת הילודה הגבוהה בקרב החולים הקשים (המדביקים את ילדיהם כמעט מיום היוולדם) ויחד עם כוחם הפוליטי הלא-פרופורציונלי, יש השלכות גדולות לעתיד. כבר היום מומחים מזהירים כי המחלה הזו עלולה להביא לסופה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.

* * *

ניסיונות לריפוי הדתיות:

מגלה הגורם למחלה היה ברוך שפינוזה. לאחר הגות ארוכה והעמקת הבנתו בנפש החולים, גילה שהסיבה המחוללת, משמרת ומטפחת את המחלה היא הפחד, שכן בני אדם אינם נתפסים לאמונות תפלות אלא בשעה שהם שרויים בפחד. משמצא את הגורם לדתיות, החולים בני קהילתו גירשו אותו מקרבם; אך כעבור כ- 350 שנה הצליח מחקרו להשפיע על הוגים רבים, להיות מופץ למרחקים ולהביא לפיתוחן של שיטות ריפוי חדשות.

שיטות טיפול מדעיות: בטיפולים שנעשו, ניסו אישי מדע להסביר למאמינים על תיאוריות הנוקלאוסינתזה של היסודות הקלים ברגע המפץ הגדול, הנוקלאוסינתזה של היסודות הכבדים בתוך כוכבים, האביוגנזה והאבולוציה, כהסברים למורכבות היקום ללא כל צורך בפיית שמיים דמיונית, והסבירו מדוע קיומה של פיית שמים שכזו הנו בלתי-סביר בעליל. במקרים שכאלה טענו החולים שהתיאוריות המדעיות הללו שגויות, משום שהתורה אומרת מפורשות שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים, ואם זה כתוב בתורה, אז זה חייב להיות נכון. או כאשר נמצאו נקודות שוליות שטרם נמצא להם הסבר מדעי מקיף, הם נאחזו בהם כאוחזים בקש וטענו שאלוהיהם נמצא בתוך אותם הפערים. כאשר תירוץ זה לא היה זמין, טענו החולים שמדע ואמונה בכלל לא מתעסקים באותו הדבר, ויכול להיות שגם שהאבולוציה נכונה וגם שאלוהים הוציא את האישה מצלע...

החולים הוזים בדמיונות חוזרים ונשנים שכל מה שאמרו החולים הגדולים מהם בעבר הנו בעל מעמד של קדושה, ומנסים נואשות לפשר טעויות שנתגלעו בכתביהם של אלו, כגון שהארץ שטוחה ומכוסה כיפה, שפן וארנבת מעלים גירה, עטלף מטיל ביצים, ציפורני חתולים מכילות ארס, כינים נוצרות תוך עיפוש, וכדומה. ההזיות שמתלוות למחלת הדתיות לא מאפשרות לחולים בה להבדיל בין מציאות לדמיון, ולכן מצליחים הדתיים לדמיין יצורים אגדיים שלא היו ועולמות דמיוניים מן העבר על פי אותיות דוממות ושברי רעיונות בני מאות שנים. הטקסט הדתי המאוחר, התלמוד והמדרשים, מסוגל לתאר על פני דפים רבים רעיונות ומושגים כגון גן-עדן וגיהינום, גלגולי נשמות, תחיית מתים ומשיח, למרות שבתנ"ך ניתן יותר תשומת לב לתחתוניו של הכהן הגדול מאשר לכל הנושאים הללו גם יחד. 

 

בטיפולים ארוכים יותר, ניסו הרופאים לדחוק את החולים בדתיות לפינה, כאשר הסבירו להם לפרטי פרטים מדוע האמונה בהשגחה אישית היא בלתי אפשרית מבחינה מציאותית והגיונית, שמאמין פנט ורע לו ואילו חילוני כופר וטוב לו, שלא יכול להיות שאלוהים מכוון רק לטוב כאשר העולם מלא בסבל, רוע, רצח וביזה, מחלות תורשתיות, שואה ואסונות טבע. במקרים שכאלה הפגינו החולים לעג בלתי מוסבר לכל האנשים הנורמליים, וטענו בקיצוניות שכל ה"תשובות" יתגלו בעתיד, כשהם סומכים בעיוורון על החולים הקיצוניים יותר.

שיטות טיפול מומלצות: במדינות מערביות רבות עשה המשטר את הדבר האחראי והפריד בין דת ומדינה, ומנע מן החולים להתערב בשלטון ולהשפיע על חיי האזרחים הבריאים. העבר מלמד אותנו על מקרים הפוכים שהגיעו למידת קיצון שכזו, עד שהנהגת המדינה נתונה ממש בידיהם של חולי הנפש. 

 שלטון האייתוללות באיראן הוא דוגמה מצוינת למקום שבו המחלה התפרצה אל מעבר לכל יכולת בלימה, וחייהם של האנשים הבריאים בה הפכו בלתי נסבלים. מומחים מזהירים כי כך יכולה להיראות מדינת ישראל בשנת 2040 אם לא נקדים תרופה למכה.

שיטות טיפול הומניות: הדעת קוראת לסיוע כמיטב היכולת בידיהם של אנשים המבקשים לצאת אל מחוץ למעגל החולים ולהבריא, וכן לפעול לטיפול מונע אצל האנשים הנמצאים בקבוצות הסיכון. יש להיות שם כדי לענות לשאלותיהם בנושאים המדעיים, בביקורת המקרא ועוד. לא ניתן להבריא ללא חשיפה לחומר מדעי ולחומר המתעמת עם תפיסת העולם האמונית. דתיים שזכו לעזרה מהסביבה בהנגשת המקורות הללו גילו שיעור הצלחה גבוה יותר בריפוי המחלה. ההסבר לכך אולי טמון בעובדה, כי ברוב המקרים האמונה הדתית משגשגת היכן שישנה בורות, ולכן היא חולפת מיד עם הצגת מידע אמיתי שסותר אותה. ברם, אצל אנשים נורמליים שחלו בסוג הקשה של המחלה בשל פעילותם של מטיפים חרדיים, נמצא שיעור הפוך להצלחה. מסתבר שאצל חילונים שנדבקו בחרדיות על ידי מטיפים החיידק הפך חסין לתרופות, וזאת בגלל שהמטיפים עמלו וטרחו לפתח אצלם אטימות ורתיעה מכל דבר שריח מדע וביקורת נודף ממנו. ולכן, במקרים של מחלה קיצונית, עד כדי הפיכת החולה למטיף בעצמו, מומלץ להתרחק מן החולים ולא להתעסק אתם.

שיעורי הצלחה: שיעור ההצלחה בריפוי החולים בדתיות הוא נמוך, וזאת מכיוון שהחולים בו סובלים מחינוך שוטף מוח ואטימות נפשית שהושרשה כלפי כל סוג של טיפול המוצע להם. עם זאת, נרשמו מקרים לא מבוטלים של אנשים שהצליחו לשחרר את תודעתם מכבלי הדתיות, לפקוח את עיניהם ולראות את האמיתות המדעיות הסובבות אותם, את היופי והרוחניות שבחיים חופשיים, ובכך להתגבר על המחלה.