יום ראשון, 30 בנובמבר 2008

בזיון: הפגנת ימין באום אל פחם

לאחר מאמץ ממושך, הצליח סוף-סוף פעיל הימין ברוך מרזל לקבל אישור לעריכת הפגנה באום אל פחם, וזאת בתנאי שהיא תוגבל למאה אנשים, שלא ייכנסו לעיר, וניפו רק דגלי ישראל. ברוך מרזל אמר
"אנחנו נוכיח בצעדה שאום אל פחם זו גם ארץ ישראל שלנו, שלטון החוק אינו נעצר באום אלפחם ויש גורמים שונים שצריכים להפנים זאת"
ההגבלות הרבות המוטלות על ההפגנה מוכיחות בדיוק את ההפך - את אוזלת ידה של המדינה ואת חוסר הריבונות, חופש הדיבור, ושלטון החוק. כאשר המשטרה אומרת
"הצועדים תחת אישור בית המשפט יצעדו בתוך השטח המוניציפאלי של אום אל פחם, באחד הכבישים העוקפים ובכפוף להחלטה לא יצעדו יותר מ-100 איש. אנו לא נאפשר לצועדים להיכנס לשטחי העיר עצמה וליצור מגע ופרובוקציה."
הרי שכל מהות חופש הביטוי נרמסת. לא ליצור פרובוקציה?! כל הרעיון שבהפגנה כלשהיא הוא ליצור פרובוקציה, לעמת את אלו שאינם רוצים לשמוע משהו עם מה שהם אינם רוצים לראות. מובן שהמשטרה, כמו כל כח שיטור ומשטר, מעונינת למעשה לשמור על השקט ולא על השלום. אך עלינו כאזרחים לתמוך לחלוטין בזכות כל האזרחים להפגין ולהביע את דעתם בכל מקום - כולל באום אל פחם.

ראש העיר אמר, ואני מזדהה עימו, שיש צורך לחפש דרכים לחיות יחד בשלום ולא "לטרפד את החיים". הדרך לאפשר זאת היא בדיוק לאפשר לכל אדם את כל הזכויות שלו, גם אם הוא ימני קיצוני הקורא להגלות אותך מביתך. דווקא השאיפה למנוע מברוך מרזל את ההפגנה באום אל פחם, היא היא המטרפדת את החיים, וחבל שאוזלת ידה של המדינה נגלת כאן במערומיה.

יו"ר בל"ד, ח"כ ג'מאל זחאלקה, אמר כי אישור ההפגנה הוא תמיכה בגזענות. ייתכן שאכן יהיו שם גזענים, ושיטיפו לגזענות. אם יחרגו מגבולות חופש הביטוי, הרי שיש לעמוד איתם לדין. אך לא ייתכן שמראש יימנעו מאנשים להפגין, או שבאלימות ייכפו אזרחים את אי-הגזענות, עושים לעצמם חוק. אין כלל זכות לאום אל פחם להגן על עצמה "בפני גזענים ופאשיסטים", כדברי זחאלקה, על ידי שלטון האספסוף. עשיית "צדק עממי" שכזו אינה גרועה יותר מהגזענות והפישיזם עצמם.

שוויון זכויות וחופש לכל. זהו העתיד, מכיוון שהוא חייב להיות כזה.

יום שישי, 28 בנובמבר 2008

על אור ועל אחוז החסימה

הרגע הצטרפתי למפלגת אור. כל מי שדיברתי אתו, חברים והורים, הסכימו שזו מפלגה עם אידיאלים טובים והכל, אבל דאגה אחת הייתה להם - אחוז החסימה. נראה כאילו זוהי ההתנגדות העיקרית.


אפילו אם זה משכנע אותך לא להצביע לאור (או כל מפלגה קטנה אחרת, בעצם, שאתה חושב שאידיאולוגיות צודקת), אני מבקש רק דבר אחד - שתעמיד פנים שאתה הולך להצביע לה. אם מישהו שואל אותך, בייחוד בסקר, תגיד שתצביע לה. אני חושד שאם כולם יעשו כך, יהיו פתאום הרבה מפלגות שיעברו את אחוז החסימה. פתאום תגלה שיש דווקא עוד הרבה כמוך. 
 
אבל השאלה שההתנגדות הזאת עוררה בי, היא - למה בכלל יש אחוז חסימה?

כן, אומרים לנו שזה כדי לעזור ליצור יציבות שלטונית, אבל זה ממש לא עובד ככה. בשיטה הפרלמנטרית הייצוגית שלנו, כל עוד אין מפלגה אחת עם רוב אין יציבות שלטונית. המצב הכי גרוע הוא לא קואליציה של ערב רב של מפלגות קטנות, אלא שתי מפלגות גדולות שאינן יכולות להרכיב קואליציה לבדן, ומפלגה בינונית המשמשת כלשון מאזניים. זה קרוב מאוד להיות המצב כיום. אלו המפלגות הבינוניות שמכתירות מלכים וקואליציות, ולהן כל הכוח. יציבות תושג דווקא אם תהיה קואליציה רחבה מהרבה מפלגות קטנות, כך שלכל אחת לא תהיה יכולת לסחוט את האחרות (ואת ראש הממשלה בפרט).

בין כה וכה קיים אחוז חסימה מינימלי, והוא מושב אחד בכנסת. אז זו לו הבעיה. שורש הבעיה אינו באחוז החסימה, אלא ב"בזבוז הקול". 

בזבוז הקול הנו אך ורק מכיוון שהפלגות הגדולות רוצות לדחוק מפלגות קטנות. אם מפלגה עוברת את אחוז החסימה, היא יכולה לעשות הסכם עודפים עם מפלגות אחרות וכך (כמעט) לא מתבזבזים קולות. אבל למפלגה שאינה עוברת את אחוז החסימה, לא נותנים להעביר את הקולות שבחרו בה למפלגה אחרת. שהרי אם יעשו כן, אנשים עוד עלולים להצביע לירוקים, נאמר, ללא חשש שקולותיהם ילכו לאיבוד! לכן, למפלגות הגדולות יש אינטרס לשמר את המצב המעוות הזה, כדי לשמר את כוחן. כך יוצא שחלק גדול מההצבעות כלל אינו נחשב, לשווא.

גם זה לא משנה, שכן עדיין - אם אור לא תקבל מספיק קולות, הקולות שיינתנו לה אכן "יתבזבזו". וכרגע, זה נראה תרחיש סביר ביותר. אז למה בכל זאת להצביע בעד מפלגה שסביר שלא תעבור את אחוז החסימה? כמה סיבות - 

1. יש לחשוב לטווח הרחוק. כחול שיש יותר קולות בחירות מסוימות, כך רואים הבוחרים בבחירות הבאות שהמפלגה יותר קרובה להיכנס לכנסת ויש יותר סיכוי להיכנס. גם הירוקים התחילו בקטן ואילו בבחירות הנוכחיות סביר שהם ייכנסו לכנסת - למרות העלאת אחוז החסימה לשלושה מושבים (70,000 קולות). גם אור יכולה ללכת בדרך זו.

2. יש לחשוב על החזון. המטרה לא צריכה להיות כוח מיידי בכנסת, כי אם שינוי החברה. מתן כוח והשפעה חשובים לא פחות מאלקטוראטים. מפלגה שמקבלת 50,000 קולות, מתייחסים אליה אחרת הן ציבורית והן הפוליטיקאים. יש לה יותר סיכוי להקים סניפים, תאים, רשימות לרשויות המקומיות, ובכלל יכולת להשפיע. אם חשובים לך האידיאלים של המפלגה, גם הצבעה שלא מכניסה את המפלגה לכנסת מחזקת אותם.

3. הצבעה למפלגות הגדולות לא משנה. אין הבדל משמעותי בין המפלגות הגדולות. ההשפעה האמיתית של הצבעה למפלגה קטנה, שלא עוברת את אחוז החסימה, היא הקטנת הגוש הפרלמנטרי. אם כך, במקום ממשלת עבודה-קדימה-ש"ס תשב ממשלת ליכוד-קדימה-ש"ס. מה זה משנה? לא יהיה הבדל מהותי. אינני מאמין שממשלה שמאל או ימין באמת תצליח לקום פה, והנושאים המיידיים ייכפו אף על ממשלה כזו; אפילו אריק שרון, מקים ההתנחלויות, פירק התנחלויות (ועוד איך). הנסחבות גדולות מכל ממשלה. ובאשר לנושאי הפנים, ההבדל היחידי יהיה - במקרה הטוב - בגודל הכניעה לסחיטה החרדית. ללא טיפול מהשורש בבעיה הזו, כל מה שהרכב הממשלה ישנה יהיה את קצב התפוררות הכלכלה והחברה. במעט, במעט. זה לא שממשלה כלשהיא תאיץ או תאט את התהליכים הללו במידה רבה. הכוח של שרים וממשלות בישראל קטן מאוד, והתהליכים הם תהליכים חברתיים שנבנים במשך זמן רב וייקח זמן רב ונחישות רבה להסיטם ממסלולם. לכן, אין זה משנה כלל למי אתה בוחר אלא אם זה מקדם במשהו את הפתרון ארוך הטווח, את החזון. כל שינוי זמני יינדף ברוח, ולא יהיה משמעותי בטווח הארוך. (כראייה, ראה מקרה ביטול, והחזרת, משרד הדתות.)


אני חוזר שוב - גם אם לא השתכנעת, תשקר. תגיד שתצביע למפלגה הקטנה. לפחות עד הבחירות תוכל להגן על אידיאלים ראויים, במקום על ממלאי מקום בינוניים. לפחות תיצור לחץ על הפוליטיקאים במפלגות הגדולות להיות יותר אידיאליסטים, להתקרב יותר לעמדתך. בהגיעך לקלפי, אז תוכל להחליט - האם לזנוח את העקרונות תמורת מעשים חצי טובים, או לתמוך במעמדם בחברה, גם אם לא בכנסת.