יום רביעי, 29 ביוני 2011

אלוהים משחק בקוביות, אברהם לא משחק יפה

לאחרונה יצא עוד ספר מביב השופכין של אוניברסיטת בר אילן, של עוד דוקטור לפיזיקה שמנסה נואשות לשלב בין אמונתו הדתית ההזויה לבין המדע והרציונליות, בתוצאות מבישות. הפעם היה זה ד"ר מיכאל אברהם, שבספרו "אלוהים משחק בקוביות" מנסה להכיל את האבולוציה ועדיין להאמין באל. הפתרון שלו אינו מקורי - אלוהים מתערב ברגעים המתאימים, כדי "לכוון" את האבולוציה, תהליך שידוע כ"אבולוציה תאיסטית" ואין כמובן שום שמץ של עדויות מדעיות או רציונליות לקיומו.

לא קראתי את הספר, אז אולי זה לא הוגן מצידי לבקר אותו. אני גם לא אקרא אותו - עיון חטוף גרם לי לצחוק בקול רם בחנות ספרים, והנחתי אותו בחזרה על המדף. אבל מאחר שמיכאל אברהם הוא פיזיקאי, ומאחר שנראה שאת עיקר טיעונו כנגד האבולוציה הוא פרסם בווי-נט, אני ארשה לעצמי להעיר על משהו אחד: הרמה האקדמית המבישה.

נראה שלב הטיעון הוא הפסקה הבאה,

כל צעד אבולוציוני שיוצר מוטציה לא חיה מוליך להפסקה מוחלטת של התהליך, שקוטעת את כל השרשרת האבולוציונית. בתהליך האבולוציוני אין לנו [מנגנון] שדואג לזה שבכל פעם [המין] ישוב מחדש למסלול. אם באחד מהשלבים במשך ההיסטוריה לא נוצרת מוטציה שרידה, התהליך כולו נפסק סופית.


מה שאברהם מדבר עליו זה מודל של אבולוציה. במודל זה כמעט כל מוטציה יוצרת יצור שאינו בר קיימא, ולכן קוטעת את השושלת האבולוציונית שהוא אולי היה מוביל אליה. רק לעתים נדירות מאוד יש מוטציה שכן מצליחה ליצור יצור בר קיימא. לכן,


מדובר במסלול של מאורעות שבכל אחד מהם יש לתהליך סיכוי אפסי שלא להיכחד, ודרושה הצטברות של כולם בזה אחר זה ללא אף כישלון כדי להגיע למה שמוגדר כ"הצלחה".


אני שוב ושוב בשוק מהרמה הירודה שמרשים לעצמם אפולוגיסטים. יש מודלים מתמטיים מפורשים של אבולוציה - למה אברהם, שיש לו את הרקע להבין אותם, לא מתעמת עמם במקום עם קריקטורות עלובות? כמובן שבמודלים אלו, האבולוציה לא נפסקת רק בגלל שהתרחשה מוטציה הרסנית ביצור מסוים.


אבל אפילו במסגרת המודל שלו אין תוצאה כזו. ביסוד המודל נמצאת ההנחה שמוטציות כמעט תמיד יובילו לאבדון - ולכן, גורס אברהם, התהליך כולו יפסק. בואו נבנה מודל פשוט בהתבסס על הנחה זו ונראה אם זו אכן התוצאה. אבל, בניגוד לאברהם, נזכור שאבולוציה פועלת על אוכלוסיות, לא על פרטים.


נניח שקיימת בדור 0 אוכלוסיה בגודל N0. נניח שבממוצע מוליד כל פרט No צאצאים. נניח כי קיים סיכוי p לכך שתהיה לצאצא מסוים מוטציה קטלנית, שתמנע ממנו להוליד צאצאים. אם כך, בדור הבא יהיו

N1=(1-p) No N0

צאצאים. כלומר שהאוכלוסייה תגדל או תקטן בהתאם לא רק לסיכוי למוטציה קטלנית אלא גם לכמות הצאצאים הממוצעת. עבור מין שמוליד בממוצע שני צאצאים, האוכלוסייה תצטמצם רק אם הסיכוי של כל צאצא להיות בעל מוטציה קטלנית הוא גדול מ-50%! למותר לציין שבטבע רוב הילודים בריאים גנטית, וחסרים מוטציה כזו. המסקנה שריבוי מוטציות הרסניות יביא להרס התהליך כולו היא לפיכך מופרכת. (אגב, רוב המוטציות ניטרליות, וההרסניות נדירות, אבל למה לתת לעובדות לבלבל אותנו.)


גם מודל זה גרוע ביותר להבנת האבולוציה, שכן הוא לא כולל את המרכיב העיקרי בה - ברירה טבעית. ברור שברגע שבו נוצרת מוטציה שמגדילה את כמות הצאצאים, היא תתפשט במהירות באוכלוסיה. לכן, גם אם מוטציות אלו הן נדירות הן יכולות להיבנות זו על זו. וכאמור שכיחות גבוהה של מוטציות הרסניות, גם אילו הייתה קיימת, לא הייתה (בהכרח) עוצרת את התהליך הזה.


הנקודה החשובה היא שמה שקורה תלוי במודלים, ובערכים של הפרמטרים במודלים. אי אפשר להסיק כך בפשטות שזה שיש המון מוטציות הרסניות יביא לעצירת האבולוציה או הכחדות האוכלוסייה. כדי לטעון את זה ברצינות, צריך להראות שזה המצב במודלים ראליסטיים. אברהם אפילו לא מנסה להתייחס למודלים האמתיים שביולוגים משתמשים בהם*, ולכן הטיעון שלו לא שווה אפילו תגובה רצינית. במודלים האמתיים, יש אחוזים מבוססים-אמפיריים של תהליכים מבוססים-אמפירית, ואין שם עצירה של התהליכים האבולוציוניים.


אברהם הוא, בין השאר, פיזיקאי מכובד. הוא לא היה מעז (או יכול) לפרסם מאמר (או ספר) שדן בצורה כל כך לא מדויקת ולא רצינית במודלים פיזיקליים. אבל כשזה מגיע לאפולוגטיקה, הכל מותר. הכל כדי להצדיק את האמונות הקדומות שלו. הוא מרשה לעצמו להתעלם מהמודלים האמתיים, ולהציב במקומם שלד שאפילו לא ראוי לתואר "דחליל".


וזו הבעיה עם הדת - שהיא מעוותת את המחשבה. היא מעלה את האמונה, במקום את דרך המחשבה, לאידאל. היא מעודדת את החולים בה לרציונליזציות עלובות ולזניחת הרציונליות לטובת פירושים מעוותים של הפילוסופיה וההגות. לכך יכולות להיות תוצאות הרסניות, כאשר רעיונות עוועים משתלטים על האידאולוגיה הפוליטית או החברתית.


נ.ב. הגעתי לקטע דרך פוסט אחר הקוטל אותו, בשפינוזה. מומלץ לקרוא עבור פרשנות אחרת של אותו קטע.


* כל זה, כאמור, בהתבסס על הציטוט. יכול להיות שאברהם מספק הסבר רציני בספר במקום אחר. אני, איך לומר, חושד שזה לא המצב.

יום שלישי, 28 ביוני 2011

דת זה לא תירוץ

אני רוצה להוסיף את תרומתי הצנועה לחיזוק ידה של משטרת ישראל, ולברך אותה על מעצרו של הרב דב ליאור. אף אחד לא מעל החוק, והעובדה שדעה נאמרת מתוך השקפה ואמונה דתית לא הופכת אותה לשונה מכזו הנאמרת מתוך כל נקודת השקפה ושיטת מחשבה אחרת. חפש המחשבה והביטוי הם ערכים חשובים, אך לא עומדים מעל לחופש החיים שהחוקים כנגד הסתה מגינים עליו, ואין לאפשר לרב יותר חופש ביטוי מכל אדם אחר או, חלילה, את החופש להסית. אני מחזק את ידי המשטרה ורשויות החוק להמשיך במאבקיהם בהסתה ובגזענות, וקורא להן להמשיך ולהפעיל את החוק גם כנגד רבנים אחרים המשתמשים ב"קדושת" דתם ובמעמד הציבורי שלהם כמגן מפני רשויות החוק.

טקסט זה שולח לדוברות המשטרה, בעקבות מעצרו של הרב דב ליאור. אני קורא לכל קוראי, דתיים וחילוניים, לשלוח גם הם טקסט דומה, ולפרסם את תמיכתם במהלך בכל פורום פומבי. בין אם אתם מאמינים באל או לא, אין מקום להסתה ואין מקום לזכויות יתר דתיות במדינה דמוקרטית.

יום שלישי, 21 ביוני 2011

הטעויות של אורבך: טיעון הכוזרי

כפי שהוסבר במבוא, אני דן במאמר של דורון אורבך, “האמת היהודית מול תגליות המדע המודרני". כפי שהשם מרמז, המאמר אמור לדון בהתאמה לכאורה בין המדע לבין התורה. אלא שאורבך מתקשה שלא לסטות מהנושא, ומגיע לאחר כבוד לניסיונות להוכחת הדת היהודית. באופן מפתיע, אורבך מייחד רק חלק זעום ממאמרו לטיעון מהר סיני – אתם יודעים, הטיעון שלא יכול להיות שזייפו את סיפור ההתגלות על הר סיני, כי זה קרה לעיני כל העם והועבר מאב-לבן אז אנשים היו מתקוממים נגד המצאת סיפור שכזה על אבותיהם (טיעון זה ידוע גם כטיעון הכוזרי). זהו בדרך כלל הטיעון האהוב על מחזירים-בתשובה ודתיים רבים, אבל אורבך דווקא מתמקד בטיעון לנבואה היסטורית, שאליו נגיע בפוסט הבא. למרות זאת, אורבך כן מסכם את הטיעון מהר סיני, ולכן גם אני אתייחס אליו.

 עיקר הטיעון הוא שהתרחשו מספר ניסים פומביים מאוד על פי הדת היהודית, ניסים שכל העם העצום והרב ראה ונשתמרו בזיכרון הלאומי ככאלו – מכות מצריים, קריעת ים סוף, ומעמד הר סיני. לא ייתכן שאירועים מעין אלו יומצאו! הדרך היחידה שבה יכול היה להתקבע זיכרון היסטורי שכזה הוא אם הוא אמתי, אם הוא באמת התרחש.
כל הדתות בעולם זולת היהדות, נובעות ממעשיהם והגיגיהם של אנשים בודדים: ישו, שאול התרסי (פאולוס), מוחמד, בודהה, קונפוציוס ואחרים שרעיונותיהם אף הם הועברו לציבור ע"י אנשים מועטים. במקרה כזה, לא תתכן שום ביקורת אוביקטיבית לבחינת אמיתות הבשורה של מחוללי הדתות השונים.  המקור ליהדות לעומת זאת הוא התנסות המונית חוויתית של מליוני אנשים במשך עשרות שנים 
 האמת, מדהים אותי כל פעם מחדש שהדתיים באמת תופסים את ה"הסבר" שלהם כהסבר חלופי. אפילו אם, נניח, שלא היינו מבינים איך יכול להיווצר מיתוס כגון סיפור מתן תורה – למה זה אומר שהתשובה היא "אלוהים עשה את זה"? באותה מידה אפשר לקפוץ ישר למסקנה ש"מפלצת הספגטי עשתה את זה", או ש”גמד סגול עשה את זה”. זוהי תשובה פשוט מגוחכת. עדיף להרים ידיים ולהגיד "אנחנו לא יודעים" מאשר להאמין בתשובה כה עלובה.

אבל אני לא רוצה להתחמק מהטיעון עצמו. אז אנסה להתעלם מהגיחוך.

הצלחתו של הטיעון ממעמד הר סיני בקרב הציבור מלמדת לדעתי על חסך גדול בחינוך הדתי במדינה. אנשים רבים פשוט לא מבינים איך נוצרת ומשתנה דת. אבל נתחיל בנקודה שולית יחסית:

 הנצרות והאסלאם לא כופרים באירועי סיפור יציאת מצרים, אלא מקבלים אותו (לא פחות מהיהדות, בכל אופן). לכן, אין בפומביות הסיפור הזה שום קשר לנצרות ולאסלאם ואין מה להזכיר אותן.אין מה לדבר פה על ישו או פאולוס. נוצרי יכול באותה מידה (וכנראה די בצדק) להתייחס ליהדות הרבנית כיצירתו של רבי יהודה הנשיא, ולומר שאין "עדויות אובייקטיביות" שמאפשרות לקבוע שהתורה שבעל-פה שהוא קיבע היא הנכונה. הכנסת הנצרות והאסלאם לסוגיה רק מבלבלת, ואין בינה לבין הטיעון דבר.

“ביקורת אובייקטיבית" אפשרית כאשר יש גישה ישירה לראיות. חלק מהדתות שהוזכרו (בודהיזם, קונפוציוניזם) לא מבוססות על התגלות כלל, אלא על ה"אמת" שבהן – ברגע שבו אתה עושה מדיטציה כהלכה אתה אמור פשוט לראות שבודהה צדק, וכשאתה חושב על דברי קונפוציוס אתה אמור פשוט לראות, לאור התבונה, שהוא צודק. הראיות ל"נכונותן", לפיכך, נגישות הרבה יותר מאשר "התגלות המונית", שאין לנו שום ראיות ישירות לכך שהיא אי פעם אכן התרחשה. מדיטציה וחשיבה נגישים לנו בכל עת.

 נבהיר מעט את הטיעון - אנו אמורים למצוא "אובייקטיביות" בכך שקיימים, כיום, המוני בני אדם המאמינים ומספרים שאבותיהם, גם הם המון, ראו וחוו משהו. ברור שעצם העובדה שהמון אנשים היום מאמינים במשהו אינה עדות לכך שהוא נכון. אלא, גורס אורבך, שלא יכלה להיווצר אמונה מסוימת זו (אמונה בהתגלות המונית) אם היא לא היתה נכונה שכן אז היו האנשים מתקוממים כנגד שינוי הזכרון ההיסטורי.
במאמרים נוספים ניתן להראות שלא ניתן היה לזייף ולהמציא בשום תקופה מתולדות עם ישראל, את ספור מעמד הר סיני.
 זוהי, לכאורה, עובדה "אובייקטיבית" על טבע האדם, שמובילה למסקנה שהסיפור בהכרח אמיתי. נעיר שאם כך לא חשוב מספר האנשים, אלא האחידות באמונה. וזה שיש המון אנשים היום לא אומר שהיו המונים בעבר – כל מיליוני היהודים האשכזניים, למשל, הם צאצאים של ארבע אמהות (ימי-ביניימיות) בלבד. (בפועל, עדויות ארכאולוגיות מראות שאוכלוסיית ישראל מנתה עשרות אלפים, ולכל היותר מאות אלפים בודדים, בתקופות הרלוונטיות.) אז די לנפנף ב"מיליונים" – המספרים לא רלוונטיים לטיעון.

 בניגוד לדברי אורבך ודברי התורה עצמה, דווקא יש דתות עם "התנסות המונית חוויתית" שחווה כל העם, ולכן צריך לכאורה לזכור אותה. למרבה הצער, אנשים פשוט לא מודעים לכמות המגוחכת ולמגוון המגוחך עוד יותר של דתות ברחבי העולם. היהדות היא דת לאומית ולפיכך יש לה גם סיפור הגירה – סיפור שמספר איך העם הגיע לנחלתו. יש את זה כמעט לכל העמים (מה שלא מפתיע שכן עמים זזים לא מעט, ובסופו של דבר כולנו מהגרים מאפריקה), הרוב כבר פשוט שכחו את זה כי הם קיבלו על עצמם דתות אוניברסליות. הייחוד האמיתי של היהדות היא שהיא דת שבטית ששרדה. מטבע הדברים, בסיפורי ההגירה הניסים שמתרחשים על הדרך נגלים לעיני כל העם. גם המוטיבים בסיפורים אלו חוזרים על עצמם ועל המוטיבים במיתוסים אחרים. הנה, למשל, קטע מתוך סיפור של בני האקומה (שבט אינדיאנים), המתאר מעשים על טבעיים שבהם חזה כל השבט במהלך קטע במסע המזכיר את סיפור המבול – וגם את מגדל בבל.
וימשיך וירד הגשם. וינוסו כל בני העם מבתיהם, ויילקחו עמם רק מתי מעט אשר יצרכו, ואת המזבחים אשר להם. וינועו דרומה, אל ההרים הגבוהים. וכל הכוהנים, ואיש האנטילופה, והמנהיג הגדול, יתפללו כולם למען יפסיק הגשם, אך לא שעו לשוועתם. וכל חיית השדה נסה ההרה, ויאספו שם כל העמים, אף בני הסוס הלבן אשר נפרדו בקאשאך, וידברו שפות רבות, מי בשפה דומה ומי ברחוקה. וישהו כולם תחת עור האיל האלוהי, למען חסות מהגשם. ויראו התאומים כי הגשם מתחיל למלא את העולם, ועוד מעט קצת ויסחפו המים את האנשים מההר. ויאמרו: הנה הנה נחש המים, הבא להרגנו. וידברו אחד עם השני לאמור: הנה הגיעה השעה להשתמש בארבעת חצי הקסם שאבינו נתן לנו. ויצפו במים, והנה גל גדול עולה ומגיע אליהם. ויאמרו "הנה לבו!”, וירה כל אחד חץ לתוכו. אך זה ירו את חציהם, וישככו הגלים, ויהפכו לנחש ענק אשר ליפף את עצמו סביב ההר. ויהרגוהו התאומים, בשאר חציהם, ארבעה חצים האחד. ותשב השלווה לארץ, ולא ירד יותר גשם. ויקוו המים, אך לאט. נאמר כי לפנים היה ההר חלק ומעוגל למשעי, אך מבול זה והמים הנסוגים חצבו בו קניונים ונקיקים ועשו אותו לטרשי. זמן רב חנו האנשים בהר זה, אך תמיד היה להם מזון, והחיות שנלכדו עליו התרבו. כאשר הכל התייבש, התפזרו האנשים שוב, ולא ידעו לדבר זה עם זה. [תרגום חופשי, י.ר]
 האם דת האקומה נכונה? מה לגבי סיפורי נדודיהם של בני טיב האפריקאים, שמספרים שנחש נהפך לגשר כדי שהשבט יוכל לעבור את הנהר? ויש עוד דוגמאות רבות מספור (מילולית – לא היו די אנתרופולוגים כדי לתעד את כל אגדות ההגירה שנעלמו זה-כבר מהזיכרון האנושי).

אבל אפילו אם לא היו דוגמאות אחרות למיתוסי-נדידה עמוסי ניסים, הטיעון לא היה משכנע כל מי שלמד ומכיר ולו במעט את ההתפתחות ההיסטורית של דתות. זה בגלל שלימוד שכזה חושף את היכולת האנושית הלא מוגבלת להמציא מיתוסים ולהאמין בהם. למי שלמד על התפתחות הנצרות מכת יהודית לדת עמוסת-ניסים נפרדת אין בעיה לראות מיד שסיפורי ניסים הורכבו על גבי סיפור בנאלי יותר. לקורא שלמד על השינויים התאולוגיים האדירים שעברה הדת ההינדואיסטית והשתקפותם בספרי הקודש שלה אין בעיה להבין את הרכבת סיפור מעמד הר סיני (וקוד החוקים הנלווה אליו) בשלבים עם התפתחות התאולוגיה היהודית. לאדם שלמד על מיתוסי הנדידה של עמים אפריקאים ואמריקאים אין בעיה להבין איך מיתוס שכזה יכול לאחד שבטים שונים. בקיצור, כל מי שלמד מדעי הדתות מבין, באופן עמוק ומקיף, שהטיעון שמיתוס לאומי שכזה לא יכול להיווצר באופן טבעי הוא לא פחות ממגוחך.

לב הטיעון הוא הטענה שלא ניתן לשנות זיכרונות היסטוריים של עם. אבל טענה זו סותרת את עצמה ברגע שבודקים את אותו המיתוס עצמו – יציאת מצרים – בזיכרון המצרים. היו הרי, לפי מיתוס יציאת מצרים, אי-אלו אירועים ש, איך-לומר-זאת-בזהירות, היה על בני העם המצרי לזכור. אלא שהם לא עושים זאת. הדבר הקרוב ביותר שהאפולוגיסטים מצביעים עליו הוא פפירוס איפוור, שאמור לדעתם לספר את סיפור מכות מצרים מהזווית המצרית. אלא שהאירועים שם לא בדיוק מתאימים לסיפור היהודי. לא רק שמסגרת הסיפור שונה, אלא גם האירועים עצמם לא דומים ברובם וחסרים אירועים אדירים (כגון, למשל, מכת בכורות). אז מה, המצרים כן יכולים לעוות זיכרונות היסטוריים והיהודים לא? הבל הבלים. האמת הפשוטה היא שזיכרונות היסטוריים, בייחוד בתרבויות חסרות כתב, משתנים מאוד עם הזמן. מאוד.
עדות ברורה בעיני כל מי שקמצוץ שכל בראשו לכך שסיפור יציאת מצרים אינו אמין הוא המספרים העצומים של גודל העם – אותם המספרים עצמם שהאפולוגיטסטים מנופפים בהם, “מיליוני אנשים". מספר זה מגיע מספר בראשית עצמו, שגורס כי היו כ-600,000 גברים בוגרים (אין טעם לספור נשים נחותות...) במדבר סיני; ומכאן, שמיליונים יצאו את מצרים. אלא שכל אוכלוסיית מצרים באותו זמן מנתה פחות מ-3 מיליון. לא ייתכן שעזבו את מצרים יותר אנשים משהיו בה. לא ייתכן "להעלים" אפילו יציאה המונית קטנה יותר, יציאה של אחוז משמעותי של אנשים ממצרים – היינו רואים את זה בארכאולוגיה של החקלאות במצרים, בנתוני המיסים, ברשומות מצריות, וברשומות מהעמים הסובבים את מצרים. שוב, סיפור יציאת מצרים עצמו מהווה ראייה לכך שהזיכרון ההיסטורי אינו אמין.

 הטיעון צריך להיות גם תקף לכל דבר שנגלה לכל העם, לא רק להתגלות אלוהית. אך לכל העמים יש סיפורי אגדות שמדברים על מציאות, על עולם, שברור לכולנו שלא היה קיים. האירים האמינו בלפרקונים, בפיות, בעולמות אגדתיים שלמים שאבותיהם היו בקשר ישיר עמם. גם אלו, בעצם "התנסות המונית". אז איך יכול עם שלם להאמין בסיפורים על לפרקונים או על כך שאבותיהם ביקרו בממלכת הפיות? בגלל שהאנשים בעבר ידעו פחות והיו הרבה פחות ספקניים, וגם בד"כ לקחו את הסיפורים האלו הרבה פחות ברצינות ממה שאנחנו נוטים לחשוב. הכוהנים סיפרו את הסיפורים – לא האבות, הכוהנים – ושינו אותם בהתאם לקהל היעד, למטרות התאולוגיות והפוליטיות שלהם, וכן הלאה. כך נכתבו מחדש סיפורי האירים בידי כוהנים נוצריים כדי להתאים לדת הנוצרית. כך לא הייתה שום בעיה לאנשי מוסופוטמיה לדבר על השושלות האלוהיות שהשתנו תדיר עם עליית מלך חדש. כי הם מראש היו רגילים למגוון מיתוסים וסיפורים וראו בכוהן ובמלך סמכות דתית.

 התנ"ך עצמו מדגים לנו איך תהליך זה מתרחש. בספר מלכים ב מסופר על "מציאת" ספר תורה חדש בידי הכהן הגדול, שמאומץ על ידי המלך יאשיהו. העם, לאחר קצת "שכנוע" מידי חילות המלך, מיישר קו עם הכהן הגדול והמלך. הסיפור חוזר על עצמו בנחמיה, שם שוב "מקריאים" בפני העם את התורה, שעומדת בניגוד לזו שמכיר העם. העם, שוב, מיישר קו. בכל פעם הכוהנים והמלוכה מכניסים שינויים בדת, והעם מיישר קו – כי לא ליישר קו (באופן פומבי) זה דבר מאוד, מאוד מסוכן בנסיבות כאלו. דורות מספר של כפייה דתית שכזו, והדת ה"מקורית" [שגם היא מן הסתם פרי של שינויים כאלו] נדחקת להיות כת קטנה במקרה הטוב.

 הרעיון שמיתוס משומר על ידי זכרונות משפחתיים נוגד לא רק את על מה שידוע לנו על דתות, אלא גם את הניסיון האישי של כל אחד מאיתנו – הרי אין למשפחה שלנו מסורות משפחתיות ממעמד הר סיני. יש רק את הנוסח הרשמי. הרעיון שאי אפשר להכניס שינויים בנוסח הרשמי כי העם יתמרד הוא אווילי באותה מידה, ומתעלם מההיסטוריה של כל הדתות בעולם (כולל, כאמור, מה שהתנ"ך עצמו אומר על התפתחות הדת היהודית). היכרות עם התפתחות דתות בעולם מראה, אפילו מבלי לשקול את העדויות לגבי היהדות גופא, שהרבה יותר סביר שהסיפורים המכוננים של הדת (כגון מעמד הר סיני, יציאת מצרים, וכדומה) נערכו ושונו פעמים אין ספור, הסתובבו בכמה גרסאות, ולבסוף נבחר נוסח מסוים לשמש בקאנון שהתקדש מאז; ככה עובדות דתות. והסיפורים האלו בתנ"ך מראים סימנים של עריכה כזו (כגון סגנון סיפורי שונה בנוסחים השונים, התאמה של האמור לתאולוגיה שונה, קיום גרסאות חלופיות בטקסטים ותרגומים עתיקים, וכן הלאה).

לבסוף, כדאי להזכיר שוב שהמאמר אמור לעסוק בהתאמה בין הדת לבין המדע. חוסר ההתאמה כאן הוא מובהק – המאורעות המתוארים מפירים את חוקי הטבע באופן בולט. יש כאן, לפיכך, סתירה עצומה בין התורה למדע. יתרה מכך, מסכת הסיפורים לא מתאימה לעובדות הארכאולוגית וההיסטוריות (לא התרחשו מכות מצרים, לא היתה יציאת מצרים המונית, שום פרעה וצבאו לא מתו תוך רדיפת עבדים בורחים, ולא היה מסע המוני במדבר סיני, או כיבוש מהיר של הארץ בגל אדיר של מהגרים). אורבך מנסה, שוב, לומר שהמדע לא צודק – שהאירועים שמתוארים בתורה הם האמת. אלא שאין לו שום ראיה של ממש לביסוס טענה זו. יש רק אינטואיציה עלובה של איך משתנה דת ותפיסה היסטורית של עם, שלא מחוברת לאיך שבאמת עובדות דתות וחברות אנושיות.

הטיעון מהר סיני אינו אלא עוד טיעון של אלוהי הפערים - “בגלל שאני לא מבין איך זה יכול לקרות באופן טבעי, אלוהים עשה את זה!”. כמו רוב המקרים שבהם מופעל טיעון אל הפערים, אורבך לא מביא שום ראיות חיוביות לכך שדווקא התאוריה שלו היא הנכונה (אולי הסיפור הושתל על ידי חייזרים? מה, רק לאורבך מותר להמציא תאוריות הזויות?), ומתעלם מהעובדה שדווקא יש לנו תובנות איך דבר זה התרחש באופן טבעי. נראה שמסכת סיפורי יציאת מצרים הורכבה ממספר רבדים שהמוקדם שבהם הוא גירוש בני ההיקסוס ובני בריתם ממצרים במאה ה-16 לפנה"ס. מכאן סופר הסיפור מחדש בכנען ועורב בסיפורים אחרים עד שלבסוף הגיע לגרסה שבידנו. אחד מהחידושים האחרונים היה ההוספה של מעשה עגל הזהב, שכה מזוהה עם סיפור מעמד הר סיני – הוספה שהתרחשה כנראה לאחר עלייתו לשלטון של ירבעם בן-נבט (סוף המאה ה-10 לפנה"ס). זוהי לא רק הדעה של אתאיסטים – זוהי הדעה של הרוב הניכר של החוקרים, כולל נוצרים רבים וכן יהודים אורתודוקסיים כדוגמת ישראל קנוהל.

 לסיכום: הדת היהודית אינה ייחודית בכך שיש לה סיפורים מופרכים שכל העם היה אמור לראות (ולכאורה, לזכור). גם אילו היא היתה, היה די במדעי הדתות כדי להראות שיצירה של מיתוסים מוטעים שכאלו היא אפשרית, שכן יכולת ההמצאה האנושית אדירה וכל דת ייחודית בדרכה היא. בפועל, בסיפורים היהודיים הללו יש מאפיינים ברורים של מעשי טלאים, עריכה, וגיבוב נוסחים שמצביעים על כך שהם יצירה דתית רגילה. גם אילו לא היו מאפיינים כאלו, הסיפורים עומדים בסתירה לעדויות היסטוריות וארכאולוגיות, שלא לדבר על עקרונות וחוקים מדעיים. אין שום עדות חיובית לכך שהניסים בסיפורים האגדתיים המדוברים אכן התרחשו או שהסיפורים לא יכלו להיווצר בתהליך טבעי, וכל הטיעון אינו אלא טיעון אלוהי הפערים.

יום שלישי, 14 ביוני 2011

הדת שלי ואמונותיי אינן העסק של המדינה

אתר "חופש", מפלגת אור, ו"אני ישראלי" יצאו בקמפיין משותף חדש, למען מחיקת סעיף ה"דת" מכל רשומות המדינה.



בכך הם מצטרפים לפעילות הברוכה של "ישראל חופשית", והקמפיין שלהם "דוחסים אותנו למסגרת אחת". אבל יש הבדל - ישראל חופשית דורשים חקיקת חוק חדש שיאפשר מסלול אזרחי לנישואים וגירושים, ואילו "חופש" דורשים שהמדינה לא תרשום את הדת כלל.


מבחינה עקרונית, "חופש" כמובן צודקים - אין למדינה שום זכות בכלל לדעת מהי הדת שלי. בוודאי שאין לה זכות לקבוע עבורי מה העדה הדתית שלי, או לקבוע שיש רק עדות מסוימות, אבל גם אין לה בכלל שום שימוש לגיטימי במידע הזה ולכן הוא לא צריך להיות בידיה. אולם, בפועל מדינות רוצות לדעת את הדברים האלו ורשומות מסוג זה קיימות למעשה בכל מדינה מערבית. אני חושב שמחיקת סעיף ה"דת" ממרשם האוכלוסין וממפקד האוכלוסין הוא הדבר הנכון, אבל אני בספק אם אפשר יהיה לשכנע בכך את הציבור.

מה שהופך את הרישום בישראל לבעייתי במיוחד זה שהוא לא סתם משמש לאיסוף מידע, אלא להגבלות חוקיות. בניגוד לחופש הדת ולחופש מדת, האזרחים מושמים בתוך מסגרת דתית תחת חוק. את המצב הזה באה ההצעה של "ישראל חופשית" לתקן. אני סבור שיש לה יותר סיכוי, אך כמובן שגם זה מאבק קשה.

אבל מה שהמעשה של קניוק גרם לי לתמוה, זה כמה עוד אנשים היו רוצים לשות את המעמד של דתם מ"יהודי" ל"חסר דת"? שיהיה ברור - צעד זה הוא סמלי והצהרתי בלבד בנקודה זו, שכן הרישום במשרד הפנים "לא קובע". מי שקובע אם אתה יהודי או (או מוסלמי, וכן הלאה) או לא זה בית הדין העדתי; אם לדעת הרבי אתה דתי, אתה כפוף לחוקי הדת היהודית בכל הנוגע לנישואים, גירושים, קבורה, וכן הלאה סמכויות שיצליחו בדתיים להשיג ברבות הימים. אבל, אם יהיו מספיק אנשים "חסרי דת" שיקבלו על שיוכם לעדה דתית מסוימת, סביר להניח שמגבלה זו לא תעמוד במבחן הציבורי או החוקי, והיא תקרוס. לכן, יש טעם רב בשינוי הרשום.

כמה יש? כמה אנשים היו רוצים לשנות את הרישום ל"חסר דת"? לאו-דווקא יהודים - גם מוסלמים (למשל) - כלומר אנשים הרשומים כמוסלמים אך היו מעדיפים להיות רשומים כחסרי דת.

אדגיש כי אין הכוונה לשינוי סעיף הלאום, אלא לשינוי סעיף הדת. ושאין הכוונה לכך שאינך חבר בדת יהודית (או המוסלמית, וכן הלאה) כשלהי, אלא שאינך רוצה להיות מנוי בין האנשים שהמדינה מחייבת לעמוד בפני בית דין דתי מסוים. זה לא חייב להיות בגלל שאתה באמת "חסר דת", אלא ש"חסר דת" יותר מתאים לך מהאפשרויות האחרות שהמדינה מתירה לרשום. אנשים כאלו יכולים אפילו לכלול חרדים שלא רוצים לקבל את בתי הדין של המדינה, או דתיים "נאורים" שמעדיפים שדתם תהיה מתוך בחירה ולא בכוח החוק.

יום ראשון, 12 ביוני 2011

הטעויות של אורבך: בעקבות הזמן האבוד

כפי שהוסבר במבוא, אני דן במאמר של דורון אורבך, “האמת היהודית מול תגליות המדע המודרני". במהלך המאמר מפריח אורבך תזה מוזרה ביותר שבאה להסביר מדוע נראה למדענים שההיסטוריה של בערך כל-דבר ארוכה יותר מהגיל שהיהדות משייכת לעולם. עיקרה הוא שיש שוני מהותי בין התהליכים וחוקי הטבע ששלטו בזמן הבריאה, ובין התהליכים וחוקי הטבע שמתקיימים מאז הבריאה
 
כח עליון לא זקוק למיליארדי שנה כדי לחולל בריאה ולהביא את העולם למצבו הביולוגי והגיאולוגי הנצפה מזה אלפי שנים.
לעומת זאת יציבות העולם המחזיק חיים, מחיבת שכל התהליכים הקוסמיים, הגיאולוגיים והגרעינים יהיו איטיים מספיק.
לכן עם סיום תהליך הבריאה וקיום חיים עלי אדמה, חייב היה הבורא להביא את כל התהליכים השונים לקצב האיטי הנמדד היום.

אכן, ישות כול-יכולה לא זקוקה למיליארדי שנה כדי להביא את העולם למצבו הביולוגי, גאולוגי, וכדומה הנוכחי. אבל, דע עקא, שהיא גם לא זקוקה לתהליכים פיזיקליים איטיים כדי לקיים את החיים ואת העולם. היא כל-יכולה, זוכרים? היא יכולה לעשות ניסים על ימין ועל שמאל וכך לקיים חיים. הטיעון, מר אורבך, לא עובד. שלא לדבר על כך שההנחה שהבריאה היא בשני שלבים שכאלו לחלוטין לא נאמרת בתורה. להיפך, בתורה במפורש כתוב שנוצרו צמחים, בעלי חיים, אור, וכן הלאה. לא "צמחים שחיו בתהליכים מהירים", אלא צמחים. נקודה. התאוריה של אורבך עומדת בסתירה לא רק למדע, אלא גם לתורה.

התירוץ העלוב הזה לא מראה שבריאה אלוהית היא ההסבר הטוב ביותר לקיומו של העולם שלנו, אלא מניח בריאה מראש ומנסה לתרץ מדוע היא נכונה למרות שהראיות הן כנגדה. אלא שהוא אפילו לא מתעמת כראוי עם אי-ההתאמה בין המדע לתורה. כפי שכבר הזכרנו במבוא, כל הבעיה היא שהראיות מצביעות על כך שהעולם עתיק (ושאר טענות שלא בהתאם לתורה), ואל שישתול ראיות כאלו אינו ראוי שיעבדו אותו. ה"הסבר" של אורבך לא מסביר מדוע העולם נראה עתיק, למרות שהוא לא, בלי שאלוהים ישקר. אורבך חושב שהמדענים מחשבים את הגילים על ידי אקסטרפולציה פשוטה,

המדע המודרני חוקר קצבי תהליכים ע"פ הנמדד היום. כשידוע קצב תהליך מסוים, ניתן לכאורה לעשות אקסטרפולציה וללכת אחורה לנקודת ההתחלה שלו.
ע"פ קצבי תהליכים גיאולוגיים וגרעיניים הנמדדים היום, אקסטרפולציה פשוטה עשויה אכן להצביע על אורך חיי עולם של מליארדי שנים.

אבל מדוע שהאקסטרפולציה תיצור גיל עתיק מאוד, מיליארדי שנים, דווקא? מדוע שאפיקי הנהרות, למשל, לא יתאימו לשחיקה של כמה אלפי שנים בודדות? מדוע שהם יציגו תבניות המתאימות לשחיקה בכלל? הם יכולים, למשל, להיות מבוססים על "פערים" על טבעיים-בסלע, מתווי נהר בראשיתיים שנוצרו ישירות על ידי האל במקום על ידי המים בשחיקה איטית. ה"נימוק" של אורבך שמדובר בשני שלבים בבריאה פשוט לא מסביר את התופעות.

מה שחמור עוד יותר זה שאקסטרפולציה פשוטה היא בדרך כלל רק השלב הראשון. ההשערות על הגילים השונים מקבלות אישוש מכך שמספר רב של קווי ראיות כאלו מצטלבים לכדי תמונה אחת. יש מספר שעונים, מספר תהליכים, שמתאימים זה לזה ומציירים ביחד את העבר. מדוע שכל ה"שעונים" השונים יהיו מתואמים? מדוע שתצטייר תמונה קוהרנטית מסוימת של העבר העתיק?

ועוד יותר חמור מכך – כל אותן הראיות על העבר מתאימות גם לראיות לא-קשורות על ההווה. הגיל הגאולוגי הרדיומטרי של כדור הארץ מתאים למודלים של יצירת מערכות שמש שמבוססים על פיזיקה בסיסית, ההתפלגות של יחסי היסודות השונים בטבע מתאימה ליצירתם בתהליכי מיזוג גרעיני, וכן הלאה, וכן הלאה..... התאמה זו חורגת מגבולות המדע ה"קשה", ומגיעה לכדי יצירת תמונת עולם עקבית כוללת שמציירים כל התחומים המדעיים ביחד (כולל תחומים על-גבול המדע, כגון היסטוריה). תמונה זו שונה מאוד מזו המקראית.

בורא כל-יכול בהחלט יכול היה ליצור את העולם כך שיראה כאילו הוא עתיק, עם אינספור "שעונים" וממצאים המפוזרים בו ומציירים תמונה של מציאות מסוימת שלא הייתה ולא נבראה. אבל זו לא סתם בריאה שבאה בשני שלבים (שלב מואץ, ושלב איטי). זוהי בריאה שמראש שותלת מכשולים והטעיות, שמראש מנסה להטעות את האנשים.זוהי בריאה שמתוכננת מראש להכשיל את האדם הנבון, המחפש את האמת ביושרה אינטלקטואלית. אכן – בריאה שכזו אכן אפשרית. אבל, אל רמאי שכזה לא ראוי שיעבדו אותו, ואינו ראוי לאמון כלל. כפי שהוא משקר לנו בספר הטבע, כך הוא יכול לשקר לנו בתורה, התגלות אישית, וכן הלאה. אין שום הגיון בלעבוד או אפילו להקשיב לאל שמשקר בצורה בוטה כזו.

אל רשע שכזה, אגב, ידוע בפילוסופיה כ"שד המתעתע של דקארט". כמובן שאין לנו כל סיבה להאמין שהוא אכן קיים. אין לנו כל סיבה שלא להאמין שאותן הסדירויות שחלות ללא יוצא מן הכלל בכל מקרה שיכולנו לבדוק זאת – חוקי הטבע – מתקיימות ללא עוררין בכל הטבע כולו. העובדה שמשהו הוא אפשרי לא הופכת אותו לסביר. וכל אל, בהיותו על-טבעי, הוא בלתי סביר לחלוטין.

יום רביעי, 8 ביוני 2011

הטעויות של אורבך: סוציולוגיה של המדע

כפי שהוסבר במבוא, אני דן במאמר של דורון אורבך, “האמת היהודית מול תגליות המדע המודרני". אחת מהבעיות שעמן הוא צריך להתמודד היא שהמדענים האחרים, נעבך, לא ממש מקבלים את הדעה שלו. איך יכול להיות שכל שאר המדענים, החל מהאתאיסטים הקומוניסטים וכלה בקתולים אדוקים, מאמינים בתורת האבולוציה, המפץ הגדול, ושאר "הבלים"? אורבך ממציא תירוצים.
התשובה היא שתורת האבולוציה מהווה לא יותר מאשר שוחד אינטלקטואלי, וצורך פסיכולוגי. תאור מיקרי של המציאות משחרר את האדם מכבלים מוסריים וממגבלות הנובעות מהאלטרנטיבה הדתית. שחרור זה מאוד מתאים לאורח החיים המודרני וההקלה האדירה בעול הקיום, עקב המהפכה המדעית/טכנולוגית.
פסיכולוגיה בגרוש, שכמובן ניתנת ללא שמץ של ראיה. די לתורות קונספירציה! אנשים לא מאמינים באבולוציה בגלל תסביכים נפשיים. הם מאמינים לאבולוציה בגלל שהראיות תומכות בה. כנ"ל לגבי הראיות לגאולוגיה, קוסמולוגיה מדעית, וכדומה. הרי הם יכלו להמציא אלף תורות אחרות כדי "להשתחרר מהכבלים" – למה דווקא תאוריות אלו מקובלות? ולמה הן מקובלות על המוני המדענים הדתיים, שמהווים אולי את רוב המדענים בעולם? האם גם פרנסיס קולינס, המדען הראשי של ארה"ב ונוצרי אוונגליסטי אדוק, תומך באבולוציה כנגד הבריאתנים כי הוא רוצה להשתחרר מהכבלים והמגבלות שמטילה הדת? הבל הבלים.

שחרור מהעול הנפשי הכרוך באמונה בעריצות האלוהית ומהעריצות הגשמית והעלובה אף יותר של הרבנים ושאר אלו המתיימרים לדבר בשם האל זה בהחלט יתרון. אבל אורבך עצמו גורס שבדת יש גם הרבה נחמה, הרבה תחושת משמעות, הרבה דברים שאנו רוצים. אז אולי מאמינים כל הדתיים בדת שלהם רק מסיבות אלו? אז זהו, שלא. הדתיים ככלל מאמינים בדת השגויה שלהם בגלל שלא חינכו אותם באופן רחב מספיק ובפרט לא לימדו אותם מספיק איך לחשוב ולא נתנו להם את הכלים והעידוד לקבוע בעצמם את דעותיהם. ולראיה, חברות שכן מעודדות פתיחות מחשבתית שכזו מובלות לכדי אתאיזם, גם אם הן לא התחילו כך (וראה את הרפורמים, למשל, שהתחילו בכלל כאורתודוקסים מבחינה הלכתית ויצרו בעיקר חילוניים). ולהפך – החברות שבהן האתאיזם אינו גואה ועולה הן בדיוק אותן החברות שבהן יש כפייה רעיונית וכיתתיות המדירה את השונה ובכך לא מאפשרת חופש לחפש את האמת (כגון, למשל, החברה החרדית). חלק מהדתיים מאמין לבטח מסיבות פסיכולוגיות, אבל ככלל האמונה היא פשוט מתוך שמרנות וסגירות מחשבתית, מתוך בורות ועצלנות אינטלקטואלית.

אורבך כנראה מרגיש שמשהו אינו כשורה בהסבר שלו, שכן הוא ממהר להוסיף ש
בהקשר הזה אני מוכרח לציין מהכרות אישית, שלא כל עולם המדע אמץ את תאורית 'החיים כמקרה'.ברחבי העולם יש אלפים רבים של מדענים, חלקם בכירים ביותר, שאין להם שום ספק בקיומו של כח עליון, כפועל יוצא מתפישת עולמם המדעית.
לא רק "אלפים רבים", אלא כנראה רוב ואם לא אז לא רחוק מכך. המדענים בעמם הם חיים, ומושפעים מהסביבה החברתית שלהם. מאחר שהם משכילים ונבונים יותר מהציבור ככלל, הם לעולם יותר אתאיסטים ממנו - אבל הם עדיין טבועים בתבנית נוף מולדתם. ככול שהרמה האינטלקטואלית עולה כך יורד מספר הדתיים, אבל שארית פליטה אכן נשארת גם ברמות הגבוהות ביותר. זה, מן הסתם, יהיה המצב עד היום שבו האמונה הדתית תהיה כה נדירה שהיא תהיה למעשה לא-קיימת בקרב המשכילים בחברה. זהו הטבע האנושי. איננו רציונליים לחלוטין.

אולם, חשוב לזכור שאנו לא עוסקים בקיום האל אלא בהתאמה שבין המדע לתורה. וקשה למצוא מדענים שמאמינים שהמדע תואם לתורה – בכך שתאוריית האבולוציה אינה נכונה וכן הלאה. ככול שעולה האינטלקט של האדם, ככול שהוא מדען בכיר ובעל הישגים גדולים יותר, כך נדיר יותר שלא יאמין באבולוציה. דווקא קיומם של כל אותם המדענים הדתיים שלא מאמינים בנכונות התורה מראה היטב שהתזה העיקרית של אורבך שגויה – התורה אינה מתאימה למדע. הרי הם היו שמחים להאמין שהמצב הפוך – אבל הם לא. הם לא כופרים באבולוציה וכדומה, בגלל שכמדענים טובים הם מודעים היטב לכך שאלו תאוריות מוצדקות היטב.

אורבך מנסה להסביר את נפוצות הדעות המדעיות על ידי הסבר סוציולוגי
...רב המדענים נמצאים במרוץ מטורף במשך רב הקריירה שלהם, תוך תחרות עצומה, ודרישה מתמדת מהם להעמיק חקור (עקב יכולת המחקר המשתכללת והולכת).מצב זה לא נותן ביד מדענים רבים זמן ואפשרויות להתבונן לצדדים ולהגיע למבט אינטגרלי כולל באשר למשמעות הקידמה המדעית, אלא מכריח אותם להצטמצם ולהעמיק מאוד בעבודתם.
זה נכון שההתמחות מקשה מאוד על לימודים שמחוץ לה. אבל, אורבך אינו המדען היחידי בעולם שהחליט להקדיש זמן מה ללימודים של נושאים אחרים. יש מדענים ואנשי רוח רבים שעושים כך. למעשה, חלק ניכר מאנשי הרוח מתמקד דווקא בזה – המבט הכללי הוא בדיוק ההתמחות של פילוסופים ואנשי הגות רבים. וכולם (טוב, רובם) מגיעים למסקנות ההפוכות מאלו של אורבך – הם מגיעים למסקנה שהתורה משקפת את הידע המדעי של זמנה, ואינה מתאימה לידע המדעי של זמננו. וזה לא בגלל שהם אתאיסטים – חלק גדול מהם דתיים ואף נוצריים או יהודיים. וזה לא בגלל תסביכים נפשיים. זה פשוט בגלל שהעדויות מעידות על כך.