יום חמישי, 3 באפריל 2014

הגדה חילונית לפסח

פעם אהבתי את סדר פסח. הייתי מהאנשים המעצבנים האלו שרוצים לקרוא את כל ההגדה, הרבה אחרי שכולם פרשו מהאוכל. ככל שהתבגרתי והתחלתי יותר לשים לב למה אני קורא, כך נגעלתי יותר מהטקסט עד שכיום הגעתי למצב שאני לא יכול לסבול לשבת בשולחן כשמקריאים אותו. אני בא לאוכל, ולמשפחה, ומנסה להמלט ככל האפשר מהסדר עצמו.

אבל יש שרוצים לשמר את המסורות, תוך כדי שינויין כדי להתאימן לערכי ההומניזם ולידע המדעי. אין לי שום התנגדות לכך, ויש בהחלט חוסר בהגדה חילונית למהדרין: הגדה הומניסטית לא-דתית שתהווה תחליף להגדה שהמציאו הרבנים לאחר חורבן בית המקדש השני. לא תמצאו הגדה כזו בחנויות, ןלפיכך גם לא בבתים. מה שמביא אותי להביא את הקישור הבא, להגדה - או בעצם, טקסט מלווה להגדה - הומניסטית:


אולי שמתם לב לשתי מילים מפתיעות כאן: "אנטי-ציונית". כן כן, ממש כך. איך זה מסתדר? ובכן, כותב ההגדה הוא אורי דייויס, שהוא לא פחות מחבר-משקיף במועצת אש"ף. וההגדה, בייחוד בהקדמה שלה, אכן מכילה גם תכנים אנטי-ציוניים. אני לא אנטי-ציוני - להפך, אני ציוני. וזה לא הדבר היחיד שאני לא מסכים לו בהגדה זו. אבל עיקר הטקסט הוא פשוט הגדה הומניסטית חלופית, ולכן הסכמתי לבקשת אורי לקדם אותה בבלוג. יש בה לדעתי רעיונות יפים, כגון החלפת הברכה המסורתית 
"ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן"
בברכה
"ברוך אתה היקום, עולמנו, סדר הבריאה, בו נברא פרי הגפן"
או הברכה:
"ברוך היקום וברוך האינסוף. ברוכה מסורתנו הביקורתית כמסורתם הבירותית של כל העמים וברוך העולם"

יש הרבה בהגדה זו שאינו ראוי להיאמר ולו מבחינה ספרותית, לדעתי, שכן הברכות והטקסטים לעתים רבות מדי "אקדמאיים" מדי, ושייכים במאמר ולא בנאום או טקס. ויש גם הרבה בטסט זה שוודאי יידחה מכל-וכל על ידי כל קורא ציוני. ואפילו אם לא היו בה פגמים אלו, הרי ש"משנה" זו אינה מהווה תחליף מלא להגדה, אלא מיועדת לשרת לצדה. למרות כל הפגמים הללו, אני חושב שהגדה זו כוללת כמה רעיונות מעניינים שמי שרוצה לשנות את סדר פסח לסדר חילוני יכול לשאוב מהם מה שמתאים לו. ואני סומך עליו, כמובן, שתהיה לו הבגרות לא להתרגש מאותם התכנים שהוא לא מסכים עמם.

אינני מתכוון, לפחות כרגע, לקיים סדר פסח חילוני. אבל למי שכן רוצה ליצור טקס כזה, אני חושב שהגדה זו יכולה לספק כמה רעיונות מעניינים.