יום רביעי, 26 במאי 2010

הקדמה קצרה לתורת מוסר בהירה: חלק א

[עדכון: המאמר המלא, בגרסה מעודכנת, כבר נמצא בספריה הבהירה]

זו הרשומה הראשונה בדרה של שלושה על המוסר. אני מתכנן לשים את המאמר כולו בספריה בהירה, ואני אפרסם אותו כאן בחלקים.


החלק הראשון עוסק במתן הגדרה למוסר שמאפשרת לנו להתקדם הלאה. בפעם הבאה, אדון באיך כל זה קשור לשיח המוסרי הרגיל - לדברים כמו מה זה "טוב", וכודומה.


המוסר כדרך חיים

אנשים פונים לתורות מוסר ומורי מוסר כדי שיספקו להם הכוונה בחיים - ילמדו אותם מה עליהם לעשות, ממה יש להימנע, ואולי גם יספקו להם את הכלים להשיג זאת. הבה נצא מנקודת התחלה זו, אם כן.

תורת מוסר חייבת לפיכך לשכנע את האדם לפעול בדרך מסוימת. אולם כיצד יכול מישהו להשתכנע לפעול בדרך מסוימת? בני אדם פועלים ככלל בכדי להגשים את מאוויהם. המדע והנסיון מראים לנו שנפש האדם היא תערובת של תחושות רבות ומנוגדות של סבל והנאה. אנו מונעים על ידי ציפיותנו להקלה בסבל או להשגת הנאה. זוהי אמת פסיכולוגית כללית, החלה על כל פעולה מכוונת ולכל אדם. כאשר אנו נותנים תרומה, אנו פועלים להסרת תחושת הסבל שמצפוננו גורם לנו ומתוך ציפייה להנאה שהנתינה והמחשבה על פרייה יתנו לנו. כאשר סדיסט מענה קורבן, הוא פועל כדי לשחרר את לחציו הפסיכולוגיים ומתוך ציפייה לתענוג שיחווה מתוך הצפייה בסבל הקורבן. האנשים האציליים והבזויים ביותר, החכמים והכסלים - כולם פועלים על מנת להקל על סבלם ולעורר הנאות בעצמם.

אם כך, מה אנו עושים כאשר אנו פונים למורה רוחני, או פסיכולוג, בתקווה לשינוי תשוקותינו ומאווינו? אנו מחפשים להשליט הרמוניה בנפשנו. מונעים על ידי מאוויים חזקים או מתמידים יותר, אנו מחפשים להשמיד או להחליש מאוויים מנוגדים שמביאים להתגשות בין מאווינו, ולכן לסבל. לכן הכלים שאנו מחפשים אינם שרירותיים - הם נובעים ממבנה הנפש שלנו. לאורך זמן, אנו מחפשים את אותם הכלים שיחזקו את מאוויינו היותר חזקים ומתמידים, ויחלישו את מאוויינו היותר חלשים או נדירים.

בעקרון, אם כך, על אנשים שונים לחפש מוסר שונה, שכן יש להם מבנה נפשי שונה. אולם בפועל אנשים דומים מאוד זה לזה. זעם יכול להיות נפוץ יותר באדם אחד מאשר במשנהו, אבל הוא לעולם מצב נפשי חולף שמשאיר הרס רב אחריו; כל אדם ינסה לפתח אופי שיאפשר לו לשלוט בכעסו, אם תהיה לו אפשרות ממשית לכך. לכן, אנו יכולים לשרטט מוסר "תקני" - והוא הידע והטכניקות שאנו, בני האדם, מחפשים, הודות לטבענו האנושי המשותף. ומאחר שגוף ידע זה מבוסס על טבע האדם, נוכל לקרוא לו "הומניזם".

בעוד שכולנו לעולם מחפשים למלא את תאוותינו, הרי שהדרך שבה אנו עושים זאת תלויה בגורמים רבים. אחד מהם הוא אמונותינו - אנשים בעלי מטרות זהות עלולים לפעול להשיגן בדרכים שונות ואף מנוגדות אם אמונותיהם שונות. אולם אחת מתאוותינו העמוקות היא לאמת. איננו רוצים להחזיק באמונות שווא - ספק רב באמונות החשובות לנו גורם לנו מצוקה נפשית קשה, ולימוד אמיתות חשובות יכול להיות מספק מאוד. משיכתנו לאמת עזה עד כדי כך, שאנו משתמשים במנגנוני הגנה פסיכולוגיים כדי להגן על עצמנו מאמיתות לא נוחות. אמונות שווא גם גורמות סבל בצורה עקיפה, שכן הן יובילו לפעולות לא נכונות אשר ייכשלו בהשגת מאווינו. לפיכך, נגביל את עצמנו לחיפוש תורות מוסר אמיתיות.

שילוב שתי הפסקאות האחרונות הוא הכלי העיקרי בתורות מוסר הומניסטיות - חשיפת טבענו האנושי אינה רק סיפוק סקרנות אינטלקטואלית, אלא היא עצמה מהווה מקור לשינוי של ממש באמונות. בעזרת מדע והתבוננות עצמית, ושילוב של שלל טכניקות פסיכולוגיות ומדיטציה (שיש להשתמש בהן בזהירות, פן יוליכו אותנו שולל), ניתן להסיר מעלינו את אמונותינו הטפלות התמימות באשר לטבענו ואופן חשיבתנו ולהגיע להכרה מציאותית יותר של עצמנו. הישג זה כשלעצמו כבר מסיר הרבה מהערפל המחשבתי ומאפשר לנו לחשוב בצורה בהירה יותר אודות רצונותינו וחיינו, ועל ידי כך לשנות את מאוויינו.

אולם זה לא מספיק. מודעות עצמית יכולה לגרום לך להכיר בכך שאתה רוצה לשנות את עצמך, אבל השינוי עצמו דורש לרוב יותר מאמץ ויותר כלים. כאן המעשים בפועל והתרגול היומיומי הם החשובים ביותר, וזהו החלק הקשה ביותר ליישום במוסר. וגם בהינתן אדם בעל מודעות שליטה עצמים גבוהים, עליו עדיין להבין איך העולם עובד ולחשוב על הדברים היטב ועד תום כדי להגיע למסקנות הנכונות באשר לאיך לקדם את מאוויוו וההרמוניה שלהם.

ניתן לראות שתורת המוסר הבהירה עומדת על חמישה יסודות: (1) הבנה פילוסופית של טבעה, כפי ששרטטי למעלה, (2) השימוש בפועל בטכניקות להגברת מודעות עצמית, (3) השימוש בפועל בטכניקות לשינוי עצמי, (4) השגת ידע על העולם, כולל ידע אודות הטכניקות הללו, ו-(5) חשיבה אודות השלכות מעשינו. החיים הראויים, החיים הטובים והמעשים המוסריים מבוססים על יסודות אלו.

יום שני, 24 במאי 2010

עדכון הספריה הבהירה

עכשיו עדכנתי את דף הקישורים של הספרייה הבהירה. אם יש למישהו עוד אתרים שהוא חושב שראוי שיופיעו ברשימה - אנא הודיעו לי. המטרה היא לקבת את כל האתרים בעברית שתומכים בבהירות - נטורלים כהשקפת עולם, וחילון החברה.

אני גם בתהליך של תיקון שגיאות הכתיב ושיפור הניסוח בספרייה, לקראת הפתיחה ה"רשמית" שלה. אז הספריה תפתח רשמית - כלומר, אני אסיר את השורה האומרת שהאתר עדיין בבנייה.

יש עוד לפחות שני מאמרים שלי שאני צריך לסיים ולשים שם (על מוסר ועל הטיעון הקוסמולוגי), אבל המטרה העקרית של הספרייה היא לא לפרסם מאמרים שלי אלא תרגומים ופאראפראזות של אנשים אחרים. איזה תוכן כדאי לשים שם? איזה ספרים (או, עדיף, פרקים או מאמרים קצרים) חסרים בעברית, או חסרים חינם? כרגע אני חושב לתרגם קצת מהטרקטטוס של שפינוזה, אבל אני פתוח להצעות.

ואם יש עוד הצעות לשיפור הספרייה באופן כלשהו - אשמח לשמוע.

יום ראשון, 16 במאי 2010

האור שבקצה המנהרה

אוסף של תגובות, במקום פוסט ארוך:

1. מכתב שרשרת של מיקי לפיד מסתובב לו בהצלחה במחוזותינו, וקורא לחרם על מוצרי בד"ץ העדה החרדית. ישאלית חילונית כבר תמכה בחרם זה לפני מעל חצי שנה, ואז גם הפנינו לעצומה שהיו חתומים עליה 54; מאז נוספו כמאתיים חתימות. אני לא יודע כמה אנשים הצטרפו מאז לחרם, אבל נראה שמכתב השרשרת עושה יותר מהעצומה; החרם מפורסם בגלובס, בחדשות ערוץ 2, דה-מרקר, נענע10 ועוד. נראה שהמכתב מעביר את המסר ליותר אנשים מאשר העצומה.

למה הפעם זה עובד ומקודם זה לא עבד? אני חושב שבעיקר בגלל הקברים בבית החולים ברזילי. יש כאן מטוטלת - ככול שעולה כוחם של החרדים והדתיים, כך מתבררת לציבור החופשי יותר מהותם והדחייה מהם גוברת. עולים כוחות אנטי-חרדיים, שמאזנים את הכוח של החרדים וממתנים את הכפייה דתית - ואז, הציבור שוכח כמה מסוכנים הם הדתיים, והולך לבחור על נושאים אחרים (קרי: פלסטין). כמה שנים אחר כך, חוזר הסיפור - והפעם, עם כוח חרדי חזק יותר, בשל הריבוי הטבעי שלהם.

2. אם כבר אנו בענייני עצומות וקידום מאמצים חילוניים, למה לא לדבר על משהו שנוגע הרבה יותר לכל אחד מאיתנו מאשר הכשרות או 0.1 האגורות שאנו משלמים בשלה לבד"ץ העדה החרדית בכל מוצר (יהיה הדבר נתעב ככול שיהיה)? אני מדבר, כמובן, על תחבורה ציבורית בשבת. שזה כמובן טוב מכול הבחינות - החל בצימצום זיהום האויר, דרך שוויון חברתי ועוד. ובכן, כאן יש עצומה בלווית אתר שלם שמוקדש לקידום תחבורה ציבורית בשבת - עלו והצליחו.

3 אם כבר בכפייה דתית מדובר, רועי צזנה שופך אור על הצעת חוק מפחידה של זבולון אורלב, המציעה להפוך טקסי חופה לא אורותודוקסיים לפליליים, ולהכניס את מי שמתחתן כך לכלא. כי לא מספיק לאורלב שהמדינה לא תכיר בהם - לא, צריך לשלוח אותם לכלא על מימוש חופש הדת שלהם.

צזנה מסיים בקיראה להגשת מועמדות לתוכנית תקווה לטיפוח מנהיגות פוליטית. אני ממש בעד, אבל שבועות של פעילות רצופה כלשהי שלוקחת אותי מהמשפחה והעבודה שלי זה גדול עלי - ובכלל התוכנית נראית בעצם מיועדת לתלמידי מדעי המדינה צעירים הפעילים פוליטית בקמפוסים, לא לתלמידי פיזיקה מזדקנים הפעילים פוליטית בארץ. אני גם לא חושב שמה שצריך זה עוד מנהיגים פוליטיים, למרות שבהחלט ראוי שכל פעיל וכמובן מנהיג פוליטי יהיה בקי בתכנים שמעבירה התוכנית. מה שצריך זה דווקא יותר מונהגים פוליטית - יותר חילונים שאכפת להם מהפוליטיקה, שמבינים שהחוקים שמחוקקים ומיישמים פה מובילים למדינת הלכה ורוצים להגן על מדינת ישראל כמדינה ליברלית ודמוקרטית. יותר משאנו צריכים מנהיגים, אנו צריכים יותר אנשים שעושים מעשים קטנים כגון חברות במפלגה, תרומה לה, השתתפות בהפגנה פה ושם, השתתפות בדיון הציבורי, וכמובן - הצבעה בהתאם. אני, כמובן, בעד חברות ופעילות במסגרת מפלגת אור, שהיא המפלגה היחידה ששמה לה את קידום החילוניות כמטרה, אבל השתתפות והשפעה על מפלגות אחרות בכיוון זה גם היא תהיה חיובית בהחלט.

4. ואם כבר מדברים על כפייה חרדית, איך אפשר בלי להעלות את המקרה המזעזע של נועה רז, שהוכתה על ידי חרדי בתחנת אוטובוס מכיוון שהוא ראה את סימני התפילין שהניחה (וראו כאן וכאן). כפי שנועה מציינת בצדק, הבעיה אינה רק אצל החרדים, אלא אצל החברה, שמקבלת את האלימות החרדית ולא פועלת לביעורה. צודק גם יוסי גורביץ שלא ניתן לפטור את האדם האלים והנתעב שעשה זאת כ"משוגע" - יש להבין את ההשלכות המערכתיות של הכת החרדית והיחס אליה על ידי החברה החילונית בייצור "משוגעים" שכאלו. בעיות והישגים הם תמיד מערכתיים, לא רק אישיים.

יום ראשון, 9 במאי 2010

המדעיזם העולה

מהם גבולות המדע? במה הוא לא יכול לעזור לנו, מה הוא לא יכול לדעת? האמונה שהמדע הוא חזות הכל, הדרך היחידה לאמת, היא "מדעיזם" (Scientism). עמדה קיצונית זו סותרת את עצמה - מהי הדרך המדעית, מהו מדע, ולמה הוא הדרך הנכונה לאמת הן שאלות פילוסופיות ש(לפחות חלקית) לא יכולות להיקבע מדעית. לכן, אין למעשה מי שמאמין במדעיזם. אנשים רציניים מאמינים בפילוסופיה, שהמדע הוא ביטוי והמשך שלה בפועל, יישום התובנות אודות השגת ידע על מה שקיים.

אבל ככל שהמדע מתפתח, לא רק כגוף של ידע אלא גם כמקצוע וצורת מחשבה, כך מופרדים יותר ויותר תחומים מה"פילוסופיה" הכללית והופכים למדע. ביותר ויותר תחומים מובהרים המושגים ואיך לברר שאלות בתחום, וונשאר רק לברר מה נכון בפועל. מטבע הדברים, אנשים רבים שחיים בתקופות שמתרחש בהן שינוי כזה לא רואים התפתחויות אלו בעין יפה - בעיניהם, זוהי גלישה של המדע לתחומים שלא שלו, או רידוד התחום והתעלמות מהקשרים הענפים שלו לתחומים אחרים. למשל, הגאון המתמטי פיתגורס קישר את תובנותיו המתמטיות עם תובנות מיסטיות והיה נחרד לגלות עד כמה המתמטיקאים המודרנים "פיספסו את העיקר" (היינו את הנומרולוגיה העקרה שלו). זהו מקור ההאשמות ב"מדעיזם".

ההתפתחות המבורכת של המדע מביאה יותר ויותר תחומים תחת חסותו בימנו. ניתקלתי בדוגמה בולטת לכך לאחרונה - מתן סיוע. יותר ויותר משקיעים ותורמים רוצים מחקרים מדעיים ואמות מידה אובייקטיביות להצלחה, כדי שיוכלו לכלכל את הסיוע ההומניטרי שהם נותנים יותר טוב. בעוד שבעבר פשוט "נתנו צדקה" מתוך מחשבה ש"זה טוב", אנשים היום לא מסתפקים בכך ורוצים להפיק את המירב מתרומתם ולוודא שהכסף שהם תורמים באמת משפיע לטובה ואינו בזבוז. הקרן הפרטית הגדולה בעולם, הקרן של ביל גייטס, מקפידה מאוד לכלול משוב ובדיקות על השקעותיה. והנה, מסתבר שגם ממש עושים ניסויים מדעיים של ממש -


תחום נוסף וקשור הנהפך למדע בימים אלו הוא האתיקה (כמובן המדיניות הכלכלית והפוליטית קשורות אליה קשר הדוק). כך, למרות שסם הארים עושה כמה טעויות פילוסופיות בוטות הוא בעצם מציע לבנות מדע של השגשוג האנושי - תחום שימושי ביותר שבפועל, כאשר יקום, יהווה אכן תחליף אמיתי לדעות הלא-מבוססות המושמעות כיום לעיתים כה-תכופות באשר לאיך לחיות.


הטעות הבסיסית של האריס היא שהוא לא מבין שמה שאנחנו רוצים זו גם שאלה אמפירית מדעית, ולא ניתן להניח מראש (כפי שהוא מניח) שאנחנו בעצם רצים להגדיל את חווית האושר של כל היצורים החווים. אולם, מדע האושר וההתפתחות האישית כבר החל (בעיקר תחת הכותרת "פסיכולוגיה חיובית"), וכפי שמראה הווידאו שמעל גם מדעי החברה לא חפים מהתפשטות השיטה המדעית לתחומם. אנו מתקדמים לקראת הבנה מדעית של מה אנחנו רוצים ואיך להגשים זאת.

זה לא מדעיזם, זו פשוט התקדמות המדע.

יום רביעי, 5 במאי 2010

כלוא בכלוב

כפי שהרבנים מפחדים, האינטרנט מהווה מקום שבו החרדים יכולים לצאת ולפגוש את העולם האמיתי, להבין את שקרי התנ"ך ולראות שפירושו המילולי סותר את כל הידוע לנו ואת הדברים שאנו מאמינים בהם מסיבות טובות, ואף להגיע להכרה שאין אלוהים כלל. זה מה שקרה לחרדי אחד מלונדון, שנוכל לקרוא לו "מר פן".

באופן אירוני, הכל התחיל מארגון אש התורה, ארגון החזרה בתשובה ו"חיזוק", שנתן סדנה במתן תשובות כנגד החילונים בכלל ובקשר לאבולוציה בפרט. מר פן התרשם - אבל, מה לעשות, הלך ללמוד עוד באינטרנט. ושם למד כמה התשובות מגוחכות, מטעות וטועות, ודווקא יש ראיות טובות מאוד לאבולוציה.

מסוכן, מסוכן האינטרנט הזה.

מכאן היתה הדרך ארוכה (2 שנים), אבל חד כיוונית - הוא למד, הוא החכים, והוא זנח את כל דתו השגויה ואת האל המגוחך שלה.

מסוכנת, מסוכנת האבולציה הזו.

אולם, הוא נשאר בקהילה החרדית, ולא מעז לספר על כל זה לאף אחד, אפילו לאשתו ובטח לא לילדיו. אלו הם חייו, והוא רגיל לכלוב העופרת שלו, ואוהב את משפחתו וחבריו. במקום לספר לקרובים לו, הוא כותב בלוג. וכך הוא מתוודע לעוד אנשים במצבו, והם אליו, וזה עוזר - עוזר להם באי-אמונתם. עוזר, אפילו, יש לשער, לאנשים אחרים לאבד את אמונתם.

מסוכן, מסוכן האינטרנט הזה. מסוכן לכתות.

כמה מרי פן יש בקרב החרדים? כמה אפיקורסים בסתר? אני שמעתי הערכות של -20%. שזה מספר עצוב. עצוב, כי מדובר בחמישית מהחרדים, חמישית מהקהילה שחיים את חייהם סגורים בכלוב המוסכמות החברתיות שהם יודעים שהן אינן צודקות ומעודדות בורות אף בקרב ילדיהם, חמישית מהאנשים שחייבים להסתיר את זהותם ולחיות חיים כפולים.

מי ייתן ויצאו לחפשי. אולי יום אחד, יוכלו כל מרי פן להכיר בכוחם המשותף, ולצאת מהארון, או לפחות לצאת באופן המוני לחברה החילונית - בלי שילדיהם יילקחו מהם, בלי להישאר חסרי כל, בלי לאבד את החיים רק בשביל הסיכוי לחיות חיים אמיתיים.

(דרך אתר "הרשומות היהודיות באינטרנט" (Jewish Chronicle Online).]

על ההבדל הדק שבין "קדימה" למפלגה העממית הקומוניסטית של סין

יש אנשים שחושבים שבסין אין בחירות. הם טועים. בסין יש מערכת דמוקרטית ייצוגית לעילא, ובבחירות הכלליות האחרונות, אשר נמשכו בין אוקטובר 2002 למרץ 2003, בסין בחרו האזרחים הסינים בפרלמנטים מקומיים אשר בתורם בחרו פרלמנטים גבוהים יותר עד שנבחרו בדרך עקיפה זו כל 2,979 צירי הקונגרס הלאומי הסיני (הכנסת של סין). הבעיה הקטנה היא* שבפועל מערכי הבחירות מסודרים כך שלא ייתכן להיבחר לפרלמנטים הגבוהים ללא אישור המפלגה הקומוניסטית. כך יוצא שמתוך תשע המפלגות שמותרות בסין, למפלגה הקומוניסטית יש 2,979 צירים בקונגרס הלאומי ולשמונה האחרות - כן, ספרתם נכון, 0.

ומה לזה ולישראל? ובכן, אולי שמתם לב לאחרונה לעליהום ההולך וגובר לטובה כנגד החרדים, שלאחרונה הצטרפה אליו ציפי ליבני. ליבני אומרת את מה שידוע לכולם - על כך שהפוליטיקאים שנכנעים לחרדים "מביאים למצב שנשים נדחקו לירכתי אוטובוס, שלא בונים חדרי מיון, ושאין לימודי ליבה", והיא מקוננת על כך שהליכוד מוכר את סדר היום הציבורי לחרדים (אולי כדאי שגם תקונן על כך שכל המפלגות עושות את זה, עוד לפני קום המדינה).

אפשר אולי לראות בדברים אלו פוליטיקה זולה המנסה לצוד קולות אנטי-חרדיים, אבל רגע - אם אתה קול כזה, למי כדאי לפנות? למפלגה המוציאה מילים כאלו מהארון כשהן פופולריות, כגון קדימה? או אולי למפלגה שמסרים אנטי-חרדיים מופיעים על המצע שלה בגאון, אבל שוב ושוב נדחקים לטובת עמדות פוליטיות בנושא הפלסטיני, כגון מרץ (או, במידה לא מועטה, הליכוד)? או אולי למפלגה אשר זה סלע קיומה, ולכן ברור שלא תתגמש בו לטובת משהו אחר, כגון מפלגת אור?

לכאורה, ברור שעדיף לבחור באור. אבל, אליה וקוץ בה - אם תבחר באור והיא לא תעבור את אחוז החסימה, בזבזת את הקול שלך. לא רק שלא חיזקת את המחנה החילוני, החלשת אותו - שכן הקול שלך לא הלך למפלגה שיש בה, בכל זאת, התייחסות למה שאתה רוצה, ולכן באחוזים הקול החרדי גדול יותר. לכן גם קבע סקר לא מזמן ש
35 אחוז מהמצביעים אמרו שיש סיכוי גבוה שיצביעו בעד מפלגה חדשה שמטרתה המרכזית תהיה מאבק למען חופש הדת ושיווין בנטל. זאת, אם הסקרים יראו שתעבור את אחוז החסימה.

וכך הגלגל מסתובב לו. כמו בסין, מערכת הבחירות מסודרת כך שתועיל למפלגות הגדולות, לא שתייצג את רצון הבוחר. בסין, היא מועילה למפלגה היחידה, למעשה (שאר המפלגות מושארות למטרות תצוגה). בישראל, זה עוד לא כך - אבל אחוז החסימה עדיין משמש כדי לעוות את רצון העם. במקום, למשל, שמפלגות שלא עברו את אחוז החסימה יוכלו לתת את הקולות שבחרו בהם למפלגה אחרת, וכך להעביר את שרביט הייצוג (קרוב לוודאי בתמורה להסכם שישקף את הכוח הייצוגי שלהן), הן מודרות. כך במקום שחופש הדת והשוויון יקבל  35%, הנושא נעלם ומתמוסס בתוך שאר האינטרסים של המפלגות החזקות.

* טוב, טוב, אני מרמה. שיטת הבחירות היא רק אחת מהשיטות שבה משתמשת המפלגה הקומוניסטית לשימור כוחה - אבל היא חשובה אם לא עיקרית שבהן. ראויים לציון גם השימוש במונופול על התקשורת, ומניעת חופש הדיבור, בין השאר.

יום שני, 3 במאי 2010

פוסט חשוב

לא, לא שלי - של עידו. בבלוג שלו "אתולוגיקה" (מומלץ), עידו כותב על הצורך לפעול לבניית חברה טובה יותר, לא להריסת החברה החרדית\דתית הרעה.
...לצערי רוב האנשים סובייקטיביים מאד בקריאה שלהם. כתוצאה מכך המאמרים הללו נתפסים כניסיון להרוס, ולא כניסיון לבנות חברה אחרת. אם רק נוכל לשנות את התפיסה של הציבור החילוני לגבינו, אני מאמין שנוכל להגביר את התמיכה במטרה החילונית הכללית. האינטרסים של הציבור החילוני יכנסו לראש סדר היום הציבורי מהר יותר אם מחנה מאוחד יקדם אותם. לכן עלינו לנסות לקרב למחנה האתאיסטי את החילונים שיוצאים נגד הסגנון האתאיסטי שלנו.
עידו [בתרגום חופשי] מסיק שעלינו לכתוב בסגנון חיובי יותר, להפסיק לרדת על הדת ויותר לשבח את היתרונות שבמדע והדעת. אבל אני סבור שבאופן כללי יותר, המסקנה החשובה היא שיש לפעול למען העמקת הנאורות ושיפור החברה שלנו, ולא כל-כך כנגד הדת.

הסתבר לי שקראו לי "מחזיר בשאלה". זה מגוחך - אני בספק אם הצלחתי להחזיר אפילו אדם אחד בשאלה, או שאצליח. אני לא מנסה. זו לא מטרת הבלוג הזה, ולא מטרת הספריה הבהירה. המטרה היא לספק במה שתאפשר העמקה של הבהירות - bright, השקפת העולם הנטורליסטית - וחיזוק פומבי לה, לאלה המחזיקים בה או עומדים על הגדר. בארץ שבה הדת שולטת, כמו ישראל, אני דווקא כן סבור שחלק מזה הוא "ירידה" על הדת, ובכך אישוש הלגיטימציה החברתית (וכמובן העובדתית) של הבהירות. אבל הבסיס צריך להיות פנייה לציבור "שלנו", ושיפור החברה "שלנו". לא מתוך מגדריות, אלא מתוך רצון לבנות את עצמנו וארצנו.

עידו מזכיר גם מאמר (דרך גלבוע פלבניק) שעוסק באיסלאמיזציה, וטוען למעשה שהאסלאמיזיטיים תמכו בדת מכיוון שאנשי הדת היו קרובים אליהם, בעוד האינטלקואלים הליברליים היו מרוחקים, מנוכרים, ולא עשו כלום לקידום העם (בתי חולים, מוסדות צדקה, וכדומה). יש הרבה אמת בכך - כך פועלת ש"ס, וכך פועל החמאס (טוב, פעל - בעזה הוא כבר הממשלה, ובשטחי הרשות סגרו לו את הפעילות ההומניטרית).

נ.ב. אם כבר מדברים על קהילה בהירה, עידו גם הכיר לי אתר "שפינוזה" של קהילת הספקנים בישראל, ואת סדרת הפודקסטים "ספק סביר" - שניהם מומלצים מאוד.