יום ראשון, 28 בפברואר 2010

יש הרבה מה לכתוב

הייתי יכול לכתוב למשל על כך שהמשטרה החרדית עצרה אדם אשר העז לחתוך חוטי עירוב לא חוקיים - אה, סליחה מדובר במשטרת ישראל. אני לתומי חשבתי שמטרתה להגן על החוק, לא על מפירי החוק.

או אולי לכתוב על ה"מדען" הראשי של משרד החינוך, שהרעיון שלו של טיעון מדעי הוא משהו כמו "כל טיעון שלא מתנגש עם הדת שלי", וחושב שזה שאלוהים - לדעתו - הבטיח שכדור הארץ לא יהרס אומר שאין סכנה בהתחממות הגלובלית, ושרוצה "לאזן" את האבולוציה ב"נקודות השקפה" נוספות. הייתי יכול, אולי, להציע לו לאזן גם את לימודי האווירודינמיקה שבהם הוא קיבל דוקטורט ב"נפילה אינטילגנטית", ולהציע לשר החינוך להעיף את הבור הזה ממשרדו.

או שהייתי יכול פשוט לקונן על רבני מודיעין עילית, שמפקירים את חיי תושביה בשם הצניעות הפתולוגית.

או אולי, הייתי יכול לתרגם בחזרה לעברית את המאמר על בסיס המוסר שיושב אצלי, יושב כבר הרבה זמן, או לכתוב ביקורת על הספר "מאין באנו" של ישראל קנוהל (בשורה אחת: "השערה מעניינת, ואולי אפילו סבירה ברובה, אבל יש מעט מדי ראיות"). משהו לקדם את הספרייה הבהירה, שזה הבייבי שלי.

אבל אין לי זמן. אז אני פשוט אעמיד פנים שכתבתי, וזה יספיק לבינתיים.

יום שלישי, 23 בפברואר 2010

העידן החדש ישן

העידן שקדם לעידן המדע היה עידן הקסם. זה לא שהקסם עבד, אבל האמינו בו. ג'והן קיינס אמר על אייזק ניוטון, אולי גדול הפיזיקאים, שהוא לא היה הראשון בין בני דור התבונה, אלא האחרון שבדורות המכשפים. ואכן, עיקר עיסוקו של ניוטון היה באלכימיה ושאר מריעין בישין. אלא שאנו לא זוכרים את עיסוקיו אלו של ניוטון, מלבד כקוריוז היסטורי - מכיוון שהם לא נשאו פרי. העקרונות שעל פיהם ניוטון ובני דורו פעלו עוד לא היו בהירים, נטורליסטיים, אבל הם גיבשו את השיטה המדעית שבררה את המוץ מהתבן והותירה אותנו עם מה שעבד, עם העקרונות הנכונים. עקרונות של "מחשבה קסומה" פינו את מקומם לדרכי חשיבה מדעיות, ורק לאחר מכן, עם נסיגת הדת, יכלה הפילוסופיה הבהירה להתפתח ולהראות שהן היו, מראש, לא סבירות.

אחת מצורות המחשבה הקסומה הקלאסיות היא המחשבה שלמילים, בפני עצמן, יש כוח בעולם. זהו הבסיס להרבה לחשים והשבעות, וכנראה גם הבסיס, בארמית, למילת הקסם המפורסמת אברקדברה - מארמית, "אברא כדברא", כלומר שייברא כדברי.

בני דת ה"עידן החדש", אשר רובם שוגים וחושבים שהם חילונים חסרי דת, רוצים מבלי-דעת להשיב את הגלגל לאחור וחוזרים אל אמונות ההבל שהמדע דחה זה מכבר. כך, למשל, אברי גלעד מלהג על כמה שמילים יכולות להשפיע על המציאות, ולראייה הוא מציג ניסוי: הוא לקח שתי קופסאות אורז, לאחת מהן הוא דיבר יפה ולשנייה רע, וראו זה פלא - האורז שהוא דיבר אליו יפה נותר צחור, ואילו האחר נמלא זיהום ותועבה. לא נותר לו אלא להסיק:

דיבור יוצר מציאות, התכוונות משנה עולמות. וזה רק אורז, כן ? אם זאת ההשפעה על אורז, מה ההשפעה על אדם ? והכוונה כמובן לא רק לאדם השומע , אלא לאדם המייצר ..... מי שפיו שופע חרפות, חרפה יהיה קיומו, צער וסבל, מי שפיו מפיק מרגליות, משפיע קודם כל על קיומו הטוב, המדויק, המתוק בעולם, לפני כל השפעה אחרת.

אברי גלעד מודע לכך שהניסוי הוא "בלתי מדעי", אבל זה לא מפריע לו שהוא "מוכיח באופן הפשוט ביותר את הנלמד".  גם לא מפריעה לו העובדה שחוקי הקרמה הגרועים הללו, וחוק האברקדברא שלו, עומדים בסתירה להבנה המדעית של איך עובד העולם. אז מה אם המדע כבר דחה את ההסברים האלו? אז מה אם על פי חוקי הטבע שכן ידועים לנו, העולם עובד אחרת לגמרי? אברי גלעד לא נותן לעובדות לבלבל אותו. יש מסקנה נחמדה, היא מרגישה טוב, היא גורמת לו להרגיש חשוב ולעשות קסמים - למה להרוס את כל זה. חבל.

מה שלא מפריע לאברי יקירנו להחשיב את עצמו לנאור ורציונאלי וחילוני, אני בטוח.

אולם, אנו לא חיים בעידן הישן שה"עידן החדש" מנסה להחיות. יש לנו שיטות מדעיות, ויש תמונת עולם מדעית העולה מיישומן. אחד מאבירי המדע בארץ הוא רועי צנזה, שערך ניסוי דומה בתגובה - ניסוי האורז. המסקנה שלו קצת שונה מזו של אברי גלדעד - מסתבר שאצל צנזה, דווקא האורז שסומן בשם "יהוה" קיבל זיהום. מה שמוכיח, ללא שום ספק, שלאורז יש אלרגיה לאלוהים.


יום רביעי, 17 בפברואר 2010

תחושת האחדות עם האל כפגם מוחי

מאמר חדש שיצא לאחרונה1 מראה כיצד תחושת האחדות עם האל, או היקום, נובעת מחוסר פעילות באזורים מסוימים במוח המכילים את ייצוג ותחושת הגוף ומיקומו במרחב. החוקרים בדקו מספר לא מבוטל של אנשים שעברו ניתוח להוצאת גידול במוח, והראו כי אנשים בעלי גידול באזורים הללו נוטים מראש לנטות יותר לתחושות כאלו - מה שמוסבר בכך שיש סבירות גבוהה שהגידול פוגע בפעילות המרכזים הללו. בנוסף, הוצאת גידול מאזורים אלו הובילה להגברת הנטייה לתחושת האחדות. זה מחזק את ההשערה, שכן הפעולה הכירורגית מוציאה לא רק את הגידול אלא גם מה שסביבו, כך שגם אם הגידול לא פגע במרכזים ייתכן שהניתוח יפגע בהם.

נתונים אלו משתלבים עם נתונים קודמים שמראים תת-פעילות במרכזים אלו באנשים שעוסקים במדיטציה במטרה ליצור תחושה זו. ככול הנראה ישנם מעגלים נוירולוגיים באזורים אלו האחראים לייצוג הגוף, ומובילים לתודעה העצמית שלנו. כאשר יש חסך בפעילות שלהם כתוצאה משבץ או נזק מוחי, המוח לא מקבל מידע לגבי מיקום ומצב הגוף, מה שיוצר תחושה של "ריחוף" וקיום חסר גבולות. תחושה זו מקבלת פירוש, רציונליזציה, בהתאם לאדם ולרקע שלו - ולכן יש כאלו שירגישו חוויה חוץ-גופית, יש כאלו שירגישו מאוחדים עם כול היקום, יש כאלו שירגישו את נוכחות האל, וכן הלאה. טכניקות מסוימות של מדיטציה (ואני אוסיף, אף על פי שזה לא נבדק עדיין - תפילה וטקסים דתיים אחרים) מצליחות לגרום לתת פעילות זו באופן נשלט פחות-או-יותר, וכן יוצרות מראש ציפיות ומערכת מושגים שיכולות לנתב את פירוש התחושות לכיוון התאולוגי הרצוי.

בראיון לעיתון נייצ'ור (Nature) אומרים מחברי המאמר שהם מתכוונים לבצע מחקרים ארוכים יותר, ולבדוק את השינויים בתחושות לאורך זמן, וכן לשלב את טכניקת ה- TMS שתאפשר להם לגרום לתת-פעילות באופן יזום (על ידי מכשירים). אולם, גם כלים אלו עדיין גסים. יש לקוות שהם אכן יצליחו לקבל מידע נוסף שיאשש את כל הסברות הללו, אך עוד ארוכה הדרך עד שנוכל להראות בפירוט איך מתקבלת ומתפרשת התחושה המיסטית של האחדות במוח, ואיך מצליחות הטכניקות השונות לייצר אותה.


יום חמישי, 11 בפברואר 2010

היומרה הדתית של ראש אכ"א

ראובן פדהצור מספר על הספר החדש של ראש אכ"א לשעבר, אלעזר שטרן, בן הציונות הדתית. פדהצור קובל בעיקר על היחס המתנשא של שטרן כלפי החילונים, אך הוא מעניין במיוחד בנקודות שהוא מעלה בקשר למאבק של שטרן בקיצונים הדתיים ש"גנבו" לו את הציונות הדתית. פדהצור מסכם,
מהספר מצטייר קצין מלא רצון טוב שאינו מסוגל, וקרוב לוודאי גם אינו רוצה, להשתחרר מכבלי הדוגמה של הציונות הדתית שעל ברכיה התחנך, שלמרבה צערו הוא מגלה בהדרגה כי היא חלפה מן העולם. זהו כאמור "משא הכיפה" של אלעזר שטרן, שהיה למסע שבו התגייס כקצין לנהל את מלחמת המאסף של המפד"ל הישנה והטובה, שפינתה את הבמה לרבנים קיצונים ולנערי הגבעות. נראה כי שטרן מבין שקיים חשש אמיתי שהוא יובס במלחמה הזאת. "זה לא העלבון האישי", הוא כותב בהתייחסו לדתיים שיידו בו אבנים בדרכו לכותל ולדברי השטנה שלהם, "זו האימה ממה שהפכנו להיות כחברה, ובייחוד ממה שאנחנו עלולים להפוך אליו".
אכן הסכנה והאימה היא משהו שאפילו קיצוני דתי כמו שטרן (וכן, הוא קיצוני) ואני שותפים לו. אויב אויבי וכן הלאה.

אבל אני מעלה את העניין כאן דווקא כדי להעיר על הצביעות של אלעזר שטרן, לפחות כפי שהיא עולה מהביקורת של פדהצור. פדהצור מספר מצד אחד על אנקדוטה,
כשמונה למפקד בסיס האימונים והטירונות של הצנחנים הוסיף את המלים "בעזרת השם" על ההזמנות שנשלחו למשפחות החיילים לטקס השבעתם בכותל. כאשר אחד מקציני המילואים, איש קיבוץ, אמר לו: "אצלנו בתנועה נהוג לכתוב 'בשם אחוות העמים', אז למה שבראש העמוד של ההזמנה לא יהיה כתוב כך?" השיב שטרן ברצינות גמורה: "אם אשתכנע שאחוות העמים עוזרת לנו כמו שם ה', אולי אכתוב גם את זה".
ומצד שני שטרן עצמו קובל על
רבנים ששמו עצמם במקומו של ריבונו של עולם, ספק מפרשים אותו, ספק אומרים לו מה לעשות. 
ועל זה נאמר - הפוסל, במומו פוסל. מצד אחד שטרן ספק מפרש את האל וספק אומר לו מה לעשות (לעזור לצבא של שטרן, כמובן!), ומצד שני הוא גוער ברבנים שעושים את אותו הדבר...

זוהי כמובן לא רק מחלה של שטרן, זו מחלה של כלל הדתיים, החיים בתורת קונספירציה המפרשת את ההיסטוריה כמעשי האל, ומאמינים בדוגמות הקובעות מה יעשה האל, ולכן מה יקרה בעתיד.

יום רביעי, 10 בפברואר 2010

התחשבות ברגשות הדתיים

אחד הדברים שה"אתאיסטים החדשים" מוחים עליו הוא היחס השונה לדת. אם אני עושה צחוק מקפיטליזם, אף אחד לא יאשים אותי ב"פגיעה ברגשות הציבור" ויאסור עלי לומר דברים כאלו - אבל כשזה מגיע לדת, אני כבר אואשם ב"פגיעה בדת" ויחלו עלי חוקים כנגד "חילול הקודש" (כנראה שהיד הנעלמה של השוק לא זקוקה להגנה, אבל אלוהים כן).

בישראל הדוגמאות לכך רבות מספור. האחרונה היא הסעיף בחוק החדש נגד יבוא פרוות. לכולם יהיה אסור ליבא פרוות לצורכי אופנה - מלבד לחרדים, שיוכלו להמשיך לייצר ולייבא את כובעי הקוזקים שלהם (כפי שקרא להם סבי ז"ל). זו אפילו לא מצווה, סתם מנהג ללא שום סיבה הלכתית - אבל מה זה משנה.

ואחר כך עוד באים ומטיפים לנו על עד כמה התורה דוגלת בצער בעלי חיים.

כמובן שהיוצא מהכלל לא בא משום מניעים דתיים, אלא ממניעים פוליטיים - זה מה שהציבור הזה רוצה, ויש לו כח פוליטי. אבל זוהי בדיוק הבעיה עם כל היוצאים מהכלל הדתיים - תמיד צריך להתחשב בדתיים המסכנים יותר - ותמיד זה בגלל הכוח הפוליטי שלהם, לא באמת בגלל הדת שלהם.

יום רביעי, 3 בפברואר 2010

זכרו אותם!

רשומה זו היא תרגום של הרשומה המקורית (המקור כאן), בתקווה שתרגום זה יעזור להביא את הנושא למודעות הציבור בארץ ולכבוד המתים. אנו, החילונים בישראל, מצדיעים לנופלים על חילול השם באיראן, ותומכים במאבק האיראנים כנגד שלטון הדת.

זכרו אותם!

חברים יקרים,

אני מבקשת שתזכרו שני שמות - מוחמד רזע עלי זאמאני, ועראש רחמניפור.

הם היו שני אנשים צעירים שהוצאו למוות בידי המשטר האסלאמי של איראן בשחר של יום חמישי זה, ה-28 בינואר, בשל ה"פשע" של היותם "אויבים לאל".

הם עוד זוג אנשים אהובים, שנרצחו כיוון שמחו כנגד התאוקרטיה וימי-הביניימיות...

בעוד מעשה ברברי זה משאיר רבים מאיתנו זועמים ו"חסרי מילים" (ראו את אקט הסולידריות של הסופר ג'ים הריק כנגד ההוצאות להורג), הצדק היחידי שנוכל להביא להם הוא להמשיך בלחץ.

המשטר האסלאמי של איראן נמצא בשעתו האחרונה, ויעשה הכל כדי להחזיק בכוח לעוד זמן מועט. הוא מפגין את כוחו כדי להפחיד ולאיים ועלינו להפגין את כוחנו בחזרה.

המשטר מתכנן להוציא להורג לפחות עוד 66 בני אדם שאנו יודעים עליהם בשבועות הבאים.

אך אנו פשוט אינו יכולים - לא, אנו לא, לא נניח להם לעשות זאת.

אלו המחכים למותם, אלו בבתי הכלא, ואלו המעזים לצאת לרחובות איראן בכל הזדמנות, אלו מייצגים את הבלתי-מובסים, אפילו לאחר שלושים שנים של שלטון אסלאמי. אנו חייבים לצאת במלוא האון לעצור את ההוצאות להורג ולתמוך באנשי איראן במאבקם להסיר מעליהם את השלטון הזה.

אסור לנו לעצור עד שנצליח. העתיד שלנו.

בסולידריות

מרים נמזי,
מתאמת "סולידריות איראן"

הערות: דברים שאתה יכול לעשות -
1. שלח מכתב מחאה למשטר האסלאמי של איראן בקשר להוצאות להורג האחרונות והמתוכננות. לפרטים, ראה כאן.
2. תמוך ב"סולידריות איראן" ודרישותיה על ידי חתימה עלהעצומה שלנו.
3. חתום על המניפסט לשחרור הנשים באיראן.
4. הצטרף למעשי הסולידריות היומיומיים שלנו עם אנשי איראן. מאז יום שני, ה-27 ביולי, אנו מארגנים מעשי סולידריות מדי יום ביומו. קל להצטרף - פשוט הקלט סרט ווידאו או צלם תמונה שלך עושה משהו ושלח אותה אלינו כדי שנעלה אותהלבלוג שלנו. אתה יכול לראות מעשי סולידריות אחרים כאן.
5. הצטרף לעצרות ואירועים בערים השונות כנגד ההוצאות להורג והמשטר האסלאמי באיראן, כולל אלו הנערכות מדי יום שבת. אתה יכול למצוא מידע על העצרות הללובבלוג שלנו.
6. הקם קבוצת "סולידריות איראן" בשכונתך, מקום עבודתך, או עירך. עד כה יש לנו קבוצות באוסטרליה, אוסטריה, קנדה, גרמניה, נורווגיה, שוודיה, ובריטניה. כמו וועדות הסולידריות בתקופת האנטי-אפרטהייד, קבוצות אלו יכולות לעזור אבל אנו זקוקים ליותר בכל עיר בעולם כדי שזה יקרה.

למידע נוסף או כדי לשלוח את מעשי הסולידריות שלך, פנה [באנגלית] אל

Maryam Namazie
Iran Solidarity
BM Box 2387
London WC1N 3XX, UK
Tel: +44 (0) 7719166731
iransolidaritynow@gmail.com
www.iransolidarity.org.uk

יום שלישי, 2 בפברואר 2010

הפגנה!

שר התחבורה הנפלא שלנו רוצה להפריד בין נשים לגברים בתחבורה הציבורית, להפוך את ירושלים לטהראן וישראל לגרסה יהודית של איראן. בעמדה שהגיש בנושא, וכנגד הדעה המפורשת של הוועדה המקצועית של משרדו, השר קבוע שבקווים מפלים אין אפלייה מובנית, ושהפרדה בין המינים קבילה בעיניו. הנושא בא לידי דיון בבג"ץ [לא סופי, רק שלב שבו השר מגיש את עמדתו והעותרים את תגובתם] ביום חמישי, בשעה 09:00. אני קורא לכל מי שיכול לבוא למשמרת מחאה, ובעיקר לכל מי שיכולה לבוא, לעמוד מול בית המשפט ולמחות על האפלייה שהממשלה רוצה להנהיג במקומותינו.


זה יהיה יום סגרירי, והשעה שעת בוקר מוקדמת. אנו עושים משמרת מחאה, ולא הפגנה גדולה. אני מקווה שלמרות זאת תהיה נוכחות מרשימה. אם אתם יכולים, תגיעו.

הערה חוקית: מדובר בעצרת, ולא בהפגנה, מכיוון שלא יהיו נאומים. לעצרת לא זקוקים לאישור חוקית. נראה שהמשטרה בירושלים חושבת אחרת לפעמים, בייחוד כשמדובר בשמאלנים - או , אולי, סמלנים. כאשר מי שאמור לשמור על החוק מפר אותו - יש בעיה...