יום שני, 25 ביולי 2016

אני נגד תומר פרסיקו, בענייני דת

אני הולך לעשות משהו שלא יעשה - להתווכח על דת עם מומחה למדעי דתית. תומר פרסיקו. אבל למה לעצור באדום כשאפשר לשעוט קדימה. (האמת שאני סתם נטפל לפרסיקו; הפוסט הזה יכול היה להכתב על המון אחרים.)

תראו, אני מעריך מאוד את פרסיקו - הוא בבירור אדם טוב שמעודד אנשים רבים לעשות דברים טובים, ומתנגד לכל הדברים הרעים בחברה. התמיכה שלו בקהילה הגאה בזמן האחרון, למשל, היתה לא רק חד-משמעית אלא גם משמעותית. משפיעה. להערכתי. והוא כמובן מודע מאוד לשגיאות הגסות של הדת הפונדמנדטליסטית ודוחה את האנטי-מדעיות שלה, וגם בכך אני בטוח שהוא משפיע לטובה. מעולה.

אבל - הוא דתי. שזה כבר מראה על אי רציונליות מסוימת, ובמקרה זה אני רוצה להתמקד בתמיכה שלו בספרי הקודש היהודים המסורתיים - התורה, התלמוד, כל אלה. פרסיקו אמנם דוחה בשאט נפש את המוסר העולה מהם, ובכך הוא מעמעם את הפירוש הרגיל שלהם ומעלה פרשנויות אחרות. אני מניח שיש אולי כאלו שיימשכו אחרי פרשנויות אלו אל הטוב, ואולי זו כוונתו. אולי אפילו זו רוב השפעתו, מבחינה זו. אני חושב שזה העיקר של מה שהוא רוצה לעשות, חברתית - לעזור להוביל את הדת היהודית לפרשנויות מוסריות.

אבל מה לגבי ההשפעה הגרועה של הטקסטים האלו? מה לגבי הפרשנות הגזענית ומוסר עידן הברזל שהם מקדשים ומובילים אליו?

הנה דוגמה - פוסט של מאיר אטינגר. בפוסט זה הוא מייחל למלך שיימלוך על ישראל ויישלוט בה בכפייה דתית, כולל במיוחד כנגד הגאים. והוא שואב תמיכה לאמונות אלו ומשאלות אלו מתוך הכתובים. למשל,
"אבל אסור שכל זה יכבה את האש של הקדושה ואת חום הלב היהודי המזדעזע ממפגן שכזה בחוצות ירושלים עיר הקודש, את עוצמת הכאב על מה שתיארו חז"ל באמצעות הפסוק "בגדה יהודה, ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים, כי חילל יהודה קודש ה', ובעל בת אל נכר", "ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים – זה משכב זכור".

כך משפיעים לרעה הטקסטים הללו על החברה. האם זו הפרשנות היחידה לטקסטים? כמובן שלא. לתומר פרסיקו יש פירוש אחר. אבל הפירוש של אטינגר הרבה יותר קרוב לפירוש הברור-מאליו, שאליו חתר בבירור הטקסט הקדום. גם אטינגר מושפע מהמסורת שלו ולכן מעדן את מוסר עידן הברזל הנורא (לא בכדי הוא לא קורא לממש את "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם"; ולא רק מאימת החוק, אני מעריך), אבל הוא בוחר במסר הקרוב למוסר זה ולא מזלזל בו, וגם זה לא בכדי. עצם העובדה שהטקסט כן מטיף למוסר כזה, תגרום לכך שקיצוניים יאמצו אותו. והפרשנות של אטינגר זה עוד מקרה טוב; לא יחסרו קנאים שיגדילו ויגיעו עד למוסר הנורא האמיתי שאליו מטיף הטקסט. ולא יעזרו אלף התפתלויות ופרשנויות מאולצות ומסורות שלמות כנגד כך, זה עדיין יקרה.

הנה למשל באסלאם - המסורת האסלאמית, באופן גורף ועקבי, מתנגדת לטרור. זה לא שחוקי המלחמה המוסלמים מתאימים בדיוק לאמנת ג'נבה, אבל להתקיף נשים זקנים וטף - זה לא. במשך דורות, פוסקים מוסלמים פסקו כנגד טרור, ודרשו כנגדו. ולמרות זאת, יש תמיכה אדירה בטרור בקרב קיצוניים רבים, ובמקומות מסוימים (כגון הרש"פ) הם אף רוב. מדוע? חלק ניכר מכך זה שהטקסטים המקוריים אכן כן מתארים בצורה חיובית אלימות, טרור, וכפייה דתית. מעשיו ודבריו של מוחמד מכריזים זאת. דורות שלמים של פרשנויות לא יצליחו למחוק את זה. זה יהווה תמיד דלק לקיצוניים, ובעת הנכונה יבעיר חברה שלמה.

כמו באסלאם, כך ביהדות.

לכן - אין מה לתת כבוד למסורות אלו. אין להשתייך אליהן. יש לדחות אותן, ולהתחיל מההתחלה. לשרוף את העבר, על מנת לבנות את העתיד על חורבותיו.

ומעבר לעידוד הקיצונים על ידי מתן לגיטימציה לטקסטים האלו, יש כאן עניין של כנות אינטלקטואלית. פרסיקו, בניגוד לאטינגר, מודע היטב לכך שהמוסר הדתי אינו "מוסר נצחי" ושהנורמות המוסריות שמשקף התנ"ך שונות מאלו של ימנו וגם מאלו של הפרשנים הדתיים השונים לדורותיהם. הוא יודע שכאשר נכתב הטקסט "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם" הוא שיקף נורמות המעלות רצח על חילול שבת על נס, ולכן משייכות אותו למייסדים הדגולים. לדבוק בטקסט כזה אך לשנות את המשמעות שלו על ידי פירוש - זה חוסר כנות.

היה לי יותר כבור לפרסיקו, אילו היה אומר בבירור - אלוהים בתנ"ך אמנם קורא למוות להומואים, אך הוא טועה. גם המסורת היהודית לדורותיה מתנגדת להם, אך היא טועה. במקום להמציא פרשנויות הזויות, אפשר פשוט לקבל את העובדה הפשוטה שאבותינו - הן אלו שכתבו את התנ"ך, והן אלו שכתבו את הפרשנויות לו - טעו בנקודה זו (כפי שהם טעו בנקודות רבות). ולהמשיך הלאה בלי הכתובים, אלא פשוט מתוך המוסר.

יתרה מכך - יש כאן עוול באי-גינוי אבותינו והאל. אסור לעבור בשתיקה על פשעי האל והיסודות הלא-מוסריים בטקסט. אלו דברים בזויים, ולכן אם כבר קוראים בטקסט ומתייחסים אליו חובה להתייחס גם לכך ולגנות אותם. צריך להגיד בבירור - אל המצווה להרוג הומואים הוא אל רשע, שאסור לשמוע למצוותו. צריך לומר בבירור - הפרשנויות המקבלות את מעשה פנחס (למשל) ואת דברי האל עליו, ולא משנה מה התירוצים ואם גם בנוסף מטילים עליו "דין רודף" וכן הלאה, הן פרשנויות פסולות ולא מוסריות שאין ללמוד מהן. אין זה נכון לעבור על כל זה בשתיקה, וליצור מצג שווא כאילו המסורת היהודית טובה. דווקא מי שמשייך את עצמו למסורת זו, חובה עליו להוקיע בבירור את החלקים הגרועים שבה. 

יום שבת, 23 ביולי 2016

The Vital Question

אני רוצה להמליץ על ספר באנגלית. אולי יתרגמו אותו לעברית בקרוב, לא יודע - הוא מספיק חשוב לדעתי כדי להמליץ עליו לקוראים (הרבים) בעברית שקוראים גם באנגלית. הספר נקרא "השאלה החיונית" (The Vital Question), מאת הביולוג ניק ליין. והוא מסביר איך התחילו החיים. אה, וגם איך התחילו החיים המורכבים, ולמה נוצר המין, וזקנה, ועוד.

טוב, זה נשמע מאוד יומרני וזה אכן די כך. אבל ניק ליין מאוד משכנע, וזה פחות יומרני ממה שזה נשמע כי הוא בעצם מתמקד במוטיב אחד במחקר שלו: החשיבות של שיקולי אנרגיה באבולוציה, ובפרט על פעולת המיטוכונדריון. אני כבר מזמן נמשכתי לתאוריות ששמות את האנרגיה במרכז ההסבר לראשית החיים, וניק ליין מפתח אותן בצורה נפלאה, לא רק כתאוריות עמומות אלא במודלים מתמטיים ואפילו ניסויים בכור ניסויי מיוחד שהוא בנה על מנת לשחזר את התנאים בראשית החיים. התוצאה היא שרשרת טיעונים שנשמעים לי, לפחות, משכנעים מאוד. אני חושב שניק ליין פתר את שתי הבעיות הגדולות באבולוציה - מקור החיים, ומקור האאוקריוטיים; ואולי גם הוסיף את פתרון הבנת האבולוציה של הרבייה המינית על הדרך. המחקר עדיין רחוק מלהיות חד-משמעי, ואני בטוח שחלק מהפרטים שבתאוריות שלו יהיו לא נכונות, אבל בגדול - נשמע לי שהוא צודק.

גם אם הוא לא צודק, כדאי לקרוא את הספר. כי הוא כתוב היטב, ומראה באופן נהדר את תהליכי המחשבה של ניק ליין וביולוגים אחרים ואת תהליך הפיתוח של התאוריות עם התפתחות המחקר. הספר לא פשוט לקריאה, במובן שהוא כולל הרבה מאוד ביולוגיה - זה ספר מדע פופולרי, אבל מהסוג שלא מוותר על הפרטים. אבל למי שאוהב ביולוגיה, או לא נרתע מללמוד כמה מונחים חדשים, זה לא יהיה פגם של ממש וזה חיוני כדי באמת להבין את הרעיונות של ליין.

אז מהו מקור החיים? מוצא החיים דורש מקור אנרגיה כימית, כמו גם סביבה כימית מאוד מסוימת, ומזמן האמנתי לכן שמוצא החיים חייב להיות בפעילות וולקנית תת-מימית. ניק ליין מראה בהרבה יותר פירוט, ידע ודמיון למה יש רק סביבה אחת שאנחנו מכירים שבאמת מתאימה להיווצרות החיים, והיא ארובות אלקלייניות לבנות תת-מימיות; אלו שכבות סלע (מסוג נפוץ) שמעבירות את חום כדוה"א, ויחד עמו גרעיני מימן, אל מי האוקיינוס. ניק ליין מדבר בפירוט רב על השלבים הראשונים ברתימת מפל האנרגיה הזה ליצירת גרסאות פרימיטיביות של ATP, ומראה תוצאות ניסוייות מכור מיוחד שהוא בנה על מנת לשחזר את התנאים הללו המדגימות היווצרות מולקולות אורגניות וריכוזן. (הוא עוד לא הצליח ממש ליצור שם חיים, לא; אני גם לא בטוח אם אפשר לעשות את זה בתנאי מעבדה.)

על פי ליין, אם כך, החיים התחילו בארובות הלבנות הללו, בהתבסס על ניצול מפל המימן (למעשה, פרוטונים) וריכוז המולקולות האורגניות שנוצרו כך במכניזם כימי ופיזיקלי (לא ביולוגי) בנקבוביות זעירות בסלע. רק מאוחר יותר התפתחה הממברנה של התא ומשאבות פרוטונים שיכלו ליצור מפלי ריכוז של פרוטונים מעבר לממברנה באופן מלאכותי, וכך איפשרו את היציאה של החיים מהארובות אל שאר העולם.

יש הרבה פרטים בסיפור הזה שעוד חסרים או לא מספיק ברורים לדעתי (בפרט, היווצרות ה-DNA והאבולוציה הפרה-ביוטית המובילה אליו לא ברורים לי כלל תחת תרחיש זה), אבל אני חושב שפשוט משיקולי אנרגיה, ושימור השימוש ב-ATP, התסריט הזה חייב להיות נכון. מקור האנרגיה היה חייב להיות קיים לפני שהיו חיים, שכן החיים הם רק ניצול של זרימת אנרגיה, ולכן לא יכול להיות שהיו תאים לפני זה. האבולוציה הראשונה חייבת לכן להיות של ניצול מקור אנרגיה קיים, והיא חייבת להוביל למערכת יצירת ועיבוד ה-ATP. דרישות אלו מובילות בהכרח ליצירת החיים בחורים המיקרוסקופיים על פני סלעים תת-מימיים ורק אח"כ פיתוח הממברנה והתאים עצמם, בדיוק כפי שניק מתאר.

הנושא הבא בו ניק ליין מטפל הוא היווצרות החיים המורכבים, כלומר האאוקריוטים (שרק הם יכולים ליצור יצורים מורכבים רב-תאיים). מזמן כבר ידוע כי אלו נוצרו בתהליך נדיר ומוזר שבו בקטריה אחת "נבלעה" באחרת, והמשיכה לחיות בתוכה. ניק ליין מסביר מדוע הפרוקריוטים לא מסוגלים ליצור גנום גדול מסיבות אנרגתיות: ניהול מפלי הריכוז של המימן דורש תשומת-לב מקומית, על ידי גנים שנמצאים ממש באזור, והפרוקריוטים לא מסוגלים לעשות את זה בלי לשכפל למעשה את עצמם. אבל ברגע שבקטריה אחת נבלעה באחרת, היא יכלה להתרבות בתוכה ולהתמחות בניהול מפל האנרגיה. כך נוצר המיטוכונדיון. ניק ליין מראה כי התחרות והסימביוזה בין הבקטריות הפולשות לתא המארח היא זו שיצרה את התא האאוקריוטי על כל מרכיביו: גרעין התא, כרומוסומים, אינטרונים, הגנום הענק של תאים אאוקריוטיים, הגנום הקטן של המיטוכונדריה, מספרם האדיר, ועוד. הכל נובע מתוך הסימביוזה בין התא המארח לפולש.

אינני משוכנע בפרטים של תיאור זה. ניק ליין מביא לו מספר קווי ראיות תומכות, אך אני מודה שלא הצלחתי להבין מדוע האבולוציה לא הצליחה למצוא פתרון לבעיית האנרגיה הפרוקריוטית. מה שכן ברור לי, לאור דבריו של ניק ליין, הוא שהלחצים האבולוציונים הנובעים מהתחרות והסימביוזה בין התא הפולש לתא המארח הם הגורם המניע את התפתחות התא האאוקריוטי. אני מצפה לשמוע הרבה יותר בעתיד על כך, נראה לי שזהו כר פורה למחקר מעשי ולא רק תאורטי (מחקרו של ליין הוא תאורטי בנקודה זו).

לבסוף, ניק ליין פונה לדיון במוצא המין, כלומר המאפיינים של המין באאוקריוטיים כגון ההפרדה בין תאי הגוף (soma) הנידון למות ותאי הרבייה (הביציות והזרעים) האלמותיים. הוא מתאר כיצד עצם תהליך ההתמיינות לרקמות שונות ייצור לחצים אבולוציוניים שיובילו להתפתחות של גוף ותאי רבייה, של הזדקנות של הגוף (שלה יש קשר הדוק ליעילות הקשר בין המיטוכונדריה לגרעין), של היווצרות שני מינים (זכר ונקבה; במקום שלוש מינים, או יותר), ועוד.

כאן שוב אני מוצא שהרעיון הבסיסי כמעט חייב להיות נכון - ברור שברגע שיש התמיינות, יש תחרות בין רקמות ולכן גורל הגוף חייב להיות מופרד מגורל החומר התורשתי כדי שתהיה אבולוציה יעילה שלו. ליין מציג תאוריה מפורטת יותר, והיא נשמעת לי די משכנעת למרות שאין לה סימוכין ניסויים של ממש עדיין; אבל גם אם היא טועה, אני אתפלא אם הרעיון הבסיסי הזה לא נכון. ושוב, אני חושב שיש כאן המון מקום לבדיקה אמפירית של התאוריה של ליין, ותאוריות אחרות, ואני לא אתפלא אם מחקר זה אכן יוביל סוף-סוף ליישוב נושא התפתחות המין.

לסיכום, אם כך, ניק ליין מציג בספר הרבה רעיונות מקוריים הנשענים על מחקר מקורי מתמטי ואמפירי (וכן, כמובן, מחקר של קודמיו ועמיתיו). לדעתי הלא-מלומדת, זה נראה כמו צעד חשוב מאוד לקראת הבנת מוצא החיים, שאולי באמת מצא את התהליכים הראשוניים ואת התסריט הכללי ליצירתם. בתחום של הבנת התפתחות התאים האאוקריוטיים, הדגש על המנגנון של הלחצים האבולוציוניים בשל התחרות בין התא המארח והתא הפולש כמנוע להתפתחות מאפייני התא האאוקריוטי נראה לי נכון ופורה, ובתחום הבנת המין באאוקריוטיים הדגש על החשיבות של ההתמיינות והשינוי שהיא גורמת בלחצים האבולוציוניים חשוב ופורה באותה מידה. בכל התחומים האלו, ספרו פותח קרקע פורייה לא רק למחקר תאורטי אלא גם למחקר מעשי, החל בכורים המייצרים את התהליכים בראשית החיים וכלה בהשוואות של ספוגים לאאוקריוטיים ממוינים. לכל מי שמתעניין בסוגיות אלו, ובמחקר כזה (גם אם כמתעניין מהצד, כמוני), אני ממליץ בחום על ספר זה.