יום שלישי, 12 בדצמבר 2017

חבל שגם הרפורמים, נו... דתיים

אני בגדול מסמפט את התנועה הרפורמית. היא מלאה באנשים שלא רוצים לכפות את הדת שלהם על אחרים, שדוגלים בערכים הומניסטים, ושמנסים לפחות להתרחק מאמונות בהבלים ודחיית המדע.

אבל הם עדיין דתיים, לפחות ברובם הגדול. אז הם עדיין עושים דברים טיפשיים, כמו להאמין בניסים. מה שמצחיק הוא שהם יודעים שזה לא הגיוני, אבל לא נותנים לזה לבלבל אותם.

למה אני מזכיר זאת? כי נתקלתי בפרסום שלהם (בפרסום בפייסבוק) על "ניסים". המאמר מנסה ללכת בין הטיפות - מצד אחד להיות רציונלי, ומצד שני לא באמת לכפור בניסים. כך הוא פותח בכך ש
בעידן המודרני הניסים הודרו לעולמם של ילדים, לסרטי דיסני וספרי הפנטזיה. להאמין בניסים זה קצת כמו להאמין לפיית השיניים, מתי שהוא צריך להתבגר ולהפסיק עם זה.
ומעט לאחר מכן מוסיף

אכן כיום קשה להחזיק באמונה בנס כפשוטה, בהתערבות אלוהית ישירה אשר לרגע אחד תשנה את מסגרת חוקי הטבע כפי שקרה בחציית ים סוף. 

נכון לחלוטין. לא יכולתי להגיד את זה טוב יותר.
אבל כל המאמר כולו הוא נסיון למרות זאת כן לתת משמעות חיובית ל"ניסים". כבר בתחילתו הם אומרים
אך לאמיתו של דבר הוויכוח התאולוגי האם קיימים ניסים בעולם או לא, קיים כבר מאות בשנים. זאת אינה המצאה מודרנית, היה זה כבר אריסטו שטען שאין ניסים בעולם. ורבים מההוגים היהודים כגון הרמב"ם התפתלו סביב השאלה הזאת והתמודדו איתה בדרכים מורכבות.

אלו לא "דרכים מורכבות" אלא התפתלויות עלובות של אדם שרואה שאכן ניסים הם לילדים, אבל מנסה בכל כוחו לא לדחות אותם בכל זאת. לא באמת. כל המאמר שלהם הוא ניסיון לעשות את אותו הדבר.

הרעיון העיקרי של המאמר הוא שאנו יכולים להבין נס לא כדבר הנוגד את הטבע באמת, אלא כמשהו הנוגד את מה שאנו כרגע מבינים ומצפים, לאור הידע הפגום והחלקי שלנו.
הבנה זו מאפשרת לנו להכיר בכך שאנחנו עוד לא באמת מבינים את העולם עד הסוף ושניסים, חריגות ממה שנראה לנו כטבע, הם חלק מובנה מההיסטוריה של כל תחום. 

הרעיון הוא שיש להאחז בתקווה ש"נס" ייקרה והדברים ייקרו לטובה. בפוליטיקה, בכלכלה, בחיים הפרטיים - יש תקווה, גם אם נראה שב"דרך הטבע" אין מקום לתקווה, כי אנו לא באמת יודעים מה ייקרה.

כשלעצמו זה רעיון סביר, אבל הבעיה היא הכריכה שלו עם העל-טבעי. כך למשל הם מעלים את העובדה שאנו לא יודעים-הכל בפיזיקה כדי להצדיק את כך ש
 יש בעיות שבשביל להבין ואותן ולפתור אותן אנו זקוקים לחרוג מהמובן מאליו שלנו ולהציע פתרונות שנראים בתחילה לא מציאותיים או "על טבעיים" . 
(על טבעיים!)

והם מציעים "תוספת לברכה"
ברוך אתה ה' אלוהינו אורו של עולם נותן תקווה מתוך המסתורין.

זו התייחסות ילדותית לחוסר הידע שלנו, וגם לנס ולאל. ממש כמו ההתייחסות הילדותית לאל אותה הם לכאורה פסלו בתחילת המאמר.

זו הבעיה העיקרית שלי עם הרפורמים - הם רוצים ללכת בלי, ולהרגיש עם. הם לכאורה משילים מעצמם את האמונות הילדותיות, אבל לא באמת. הם עדיין מתייחסים לדת כאילו שהיא אמיתית, עדיין נושאים תפילות לאל שלא קיים, אפילו מקיימים את התפילות הרבניות ואת חוקי התורה האנאכרוניסטים. הם מן יצור כלאיים שכזה, לכוד בין ההכרה האינטלקטואלית בכך שזה הכל ילדותי ושטויות ורצון לכפות על צורות המחשבה הילדותיות הללו איזשהו עומק למרות זאת.

זהו נסיון נואל, שעדיף לא להתחיל בו כלל. אפשר בהחלט לקיים יהדות חילונית, רציונאלית, אבל לא על זה מדובר כאן. זוהי אינה יהדות חילונית, המשוחררת מהבלי ההעבר; זוהי יהדות דתית, המתחפשת להיות רציונלית בשלל רציונליזציות שרק מבזות את הנוקטים בהן.

כאמור, אני בגדול מסמפט את התנועה הרפורמית. הוויכוח איתם הוא וויכוח "לשם שמיים" - וויכוח על מהי המציאות, איך כדאי להתייחס למסורת, וכדומה, מתוך כבוד הדדי לזכותו של האחר לדעתו; וזאת בניגוד לבנט ודרעי, שהוויכוח עמם הוא על האם האם יכפו עלינו לקיים את השבת האורתודוקסית, לחנך את ידלינו לאמונות הדתיות שלהם, ולממן את שגיונותיהם הדתיים. אבל, עדיין.