יום שני, 29 במרץ 2010

פסח 2010

עבודה שנפלה עלי מונעת ממני לחגוג את הפסח עם משפחתי השנה. אבל מדי שנה קשה לי יותר לחגוג את המיתוס מלא-הדם של פסח. העקרון טוב - יציאה מעבדות לחירות וכל זה. אבל הפרטים, הפרטים... בכל אופן, אחת מהבעיות העיקריות היא ההגדה הזוועתית, מלאת יהוה ודם, אז הנה לקט של קישורים להגדות אלטרנטיוויות שהעליתי בחכתי:


ולא אסיים בלי אפנייה למאמרו של דר' יחיאל שורק, באתר "הידען", שמספר מעט על הרקע הפוליטי להמצאת חג הפסח - שאיפותיהם הפוליטיות של המלך חזקיהו וצאצאו יאשיהו, שביקשו למרוד באימפריות ולרכז את העוצמה והלהט הדתי לשם כך.  מן הנאמר:

המלך חזקיהו שאף לאחד בין שתי הממלכות, יהודה וישראל, ולפרוק תוך כדי כך את מוסרות השיעבוד האשורי, כשהוא, חזקיהו, מנצח על המלאכה, ואיזוהי הדרך הבדוקה והטובה, כמעט בחזקת אמצאה "גינס'ית" – לרתום את הדת והפולחן לטובת המבצע. ...
מעשה שהיה כך היה: המלך יאשיהו ביקש לקדם את מימוש הרפורמה של אבי-סבו, חזקיהו, וקודם כל ציווה לערוך בדק בית במקדש. בדק הבית הצריך הוצאות והללו נלקחו מקופת התרומות, מה"סייף" הקראמי, ותוך כדי כך נחשף באותה קופה ספר מקודש, "ספר הברית" כלשון המקרא, הוא כנראה ספר דברים ואפילו חלקים נוספים מויקרא. לאור הכתוב בספר ביצע יאשיהו את הרפורמה היהוויסטית, ממש בדומה ואף בהעמקה וביסודיות כחזקיהו בשעתו ו … "ויצו המלך את כל העם לאמור: עשו פסח ליהוה אליהכם ככתוב על ספר הברית הזה" (מל"ב כג, 21), והשיא בפסוק הבא: "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהוה" (שם 22).  ... 
הנה לכם מקורו הפיזי של חג הפסח והתקשרותו למהלכים פוליטיים וצבאיים על ידי שני המלכים, חזקיהו ויאשיהו. הסמליות בין נשמת אפו של החג לבין מהלכי השניים הינה ברורה – היציאה מעבדות לחירות, ובוודאי ששני המלכים ראו לנגד עיניהם את התממשות הרעיון בעצם חייהם ומעמדם, ואולי יותר מכל יאשיהו, שכמו ביקש לנקום בעוד פרעה אחד, שהרי מהלכו הצבאי היה חסר סיכוי לחלוטין. הוא הסתמך, כך דומה, על התקדשות המרכז בירושלים וחגיגת הפסח ביוזמתו ובמעמדו. בנסיבות אלה נטה כנראה להאמין כי אלוהים נמצא בצד שלו ובוודאי שפרעה וחילו עתידים לטבוע בעוד "ים סוף".

יום ראשון, 21 במרץ 2010

לידיעת ילדי ישראל

משרד ה"חינוך" הנהדר שלנו לא רק שלא מחנך לדמוקרטיה בחינוך הלא-ממלכתי, הוא מזמן כבר לא מלמד לדמוקרטיה גם בחינוך הממלכתי, שאינו אלא חינוך דתי-לייט.  כך נוצר לאחרונה מצב "הזוי לחלוטין" כאשר משרד החינוך הורה לפסול ספר לילדים המספר להם את התוכן של הצהרת זכויות האדם האוניברסלית, שיצאה מוועדת זכויות האדם של האו"ם עוד בימים שהיא לא נשלטה על ידי מדינות טוטאליטריות, ואומצה על ידי כל המדינות החופשיות בעולם (וגם על ידי ישראל).  כפי שניסח זאת ראש עיריית איריאל, "העירו את תשומת ליבנו לשני משפטים שהם לא בדיוק מה שאנחנו מלמדים את הילדים". ומה הן הזכויות הזוועתיות הללו, שאותן אין אנו מלמדים את ילדנו?

ובכן, סעיף יח  אומר שלכל אדם יש את החופש להמיר את דתו. כך, למשל, יהודי יכול להחליט שהוא רוצה להיות מוסלמי, או אולי אפילו "חסר דת". ובלי אישור של הרבנים! שומו שמיים!
כל אדם זכאי לחירות המחשבה המצפון והדת חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או אמונתו

וסעיף יד 1 אומר שלאדם שלא בטוח במדינתו, כמו למשל יהודי בגרמניה על סף מלחמת העולם השנייה, יש את הזכות לבקש מקלט במדינה אחרת. איזה זכות זוועתית - אם הילדים הרכים יחשפו אליה, הם עלולים לחשוב שיהודים לא חייבים לברוח מרדיפות לישראל דווקא, או שגם לעמים אחרים יש זכות לברוח מרדיפות.
כל אדם זכאי לבקש ולמצוא בארצות אחרות מקלט מרדיפות


אגב, משרד ה"חינוך" פספס כמה סעיפים. סעיף טז מאפשר נישואין גם למי שאינו נופל תחת הקטגוריות הדתיות שהמדינה כופה עליו בניגוד לסעיף יח,
כל איש ואשה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין להקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת
שום "ברית זוגיות" ושום בטיח - נישואין.

ואולי הסעיף הבעייתי ביותר הוא סעיף כו, שכן הוא מדבר על זכות לחינוך שעומדת כנגד המדיניות של משרד ה"חינוך" לדורותיו,
כל אדם זכאי לחינוך... החינוך הטכני המקצועי יהיה מצוי לכל... החינוך יכוון לפיתוחה המלא של האישיות ולטיפוח יחס כבוד לזכויות האדם ולחירויות היסודיות
חינוך טכני ודמוקרטי, חובה, גם לחרדים? למה מי מת?

אל דאגה, ילדי ישראל, משרד החינוך אולי מנסה למנוע מכם את זכויותיכם הבסיסיות והאוניברסליות כבני אדם, אבל בעידן האינטרנט קשה למנוע ממכם לדעת אותן. אתם יכולים לגשת אל אתר האו"ם, ולהוריד את ההצהרה במלואה. עד שיפסלו אות הגישה לאתר בחוק הצנזורה על האינטרנט, שש"ס מנסים שוב ושוב להעביר, כמובן - נו, כדאי אולי שתורידו את המסמך כמה שיותר מהר, לפני שגם זכות זו תשלל מכם.

האירוניה היא שכנסת ישראל אפילו שמה את ההצהרה באתר שלה, כאילו שהיא מקיימת אותה או דוגלת בה. אני משתדל לא להיות פוליטי (קרי - פוליטיקה מדינית) בבלוג הזה, אבל במיוחד מבדר סעיף יג, לאור המגבלות על תנועת הפלסטינאים,
(1) כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה.
(2) כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו ולחזור אל ארצו.
 חופש תנועה לכל אדם בשטחים - ובלבד שהוא יהודי. חופש לעזוב ולחזור - ובלבד שהוא לא גר ברצועת עזה.

(דרך החברים של ג'ורג')

יום שבת, 6 במרץ 2010

לפטר את שר המדע

לאחרונה יצא המתכנה בתואר "המדען הראשי" של משרד החינוך באמירות לא-ממש מדעיות, ואת זה כבר הזכרתי. בתגובה הוציאה אוניברסיטת ירושלים מכתב, שאותו הקריאו לכל תלמידי האוניברסיטה, בו היא מגינה על התקפות המדעית של האבולוציה והאקלים ומוסיפה כי "אנו מסתייגים בתוקף מגישתו של ד"ר אביטל למדע ולחינוך ומצטערים שמי שמכהן בתפקיד המדען הראשי אינו מסוגל להבחין בין מחקר מדעי מבוסס לבין דעות ואמונות". אני תוהה אם האוניברסיטה תעז לעשות את אותו הדבר לדבריו של שר המדע, שאמר דברים חמורים לא פחות בעקבות הפרשה.

הרב דניאל הרשקוביץ, שמכהן כשר המדע, הודיע בעקבות התקרית ש"מבחינה אמונית אין צורך להסתייג מתאוריית ההתפתחות של דרווין" - ומיד פצח בשרשרת הסתייגויות.


  • מסתבר ש"תיאור הבריאה בבראשית פרק א' דומה לתהליך שתיאר צ'רלס דארווין - תהליך המתחיל בשמיים ובארץ ונגמר בהענקת שכל לאדם." אלא שמה לעשות, התיאור של דרווין לא מתחיל בשמים, וכלל לא נגמר בהענקת שכל לאדם. הוא ממשיך עוד בימינו, וימשיך גם אחרי שהגזע האנושי יכחד. היצורים שיצפו בגוויעת השמש, עוד מיליארדי שנים, יהיו שונים מאתנו כמו שאנו שונים מבקטריות.


  • עוד מפרט הרשקוביץ, כי "בריאת האדם בצלם אלוהים זה סופו של תהליך ארוך, שראשיתו ביצור לא שכלי, השייך לקטגוריה של בעלי החיים, ההולך ומתקדם עד שניתן לו השכל האנושי..." ושוב - לא. בעלי חיים אינם יצורים חסרי שכל, וגם אם מתעקש הרשקוביץ להתחיל את "בריאת האדם" רק משלב מאוחר-מאוד זה של האבולוציה הרי שאין "התקדמות" של המינים השונים המובילים לאדם - יש שינוי, לא התקדמות. נוכל בוודאי להחליט שרירותית על משהו שהוא "התקדמות", אבל לאורך רוב השושלת של בעלי החיים השינויים הם לא כאלו שנרצה להגדיר כך. אפילו ברירת המין שלנו, האדם הנבון, נעשתה ככול הנראה על פני מינים שלא ברור שאנו "מתקדמים" יותר מהם - באותה תקופה, היינו בערך באותה רמה, והמין שלנו שרד את אסון טובה בקושי רב, ובעצם במזל. התהליך אינו של התקדמות - לא סולם שמוביל משלב לשלב גבוה יותר, אלא עץ מסתעף הפונה לכל הכיוונים.
  •  מוסיף הרשקוביץ כי "הטעות של דרווין היא בראייה הכללית של הדברים, המתחמקת מן השאלה איך נוצרו השינויים". לא ברור לי למה בדיוק הכוונה כאן - אם הרשקוביץ מתכוון שדרווין לא הסביר מדוע הטבע עובד כפי שהתאוריה שלו מתארת, הרי שאין זו סוגיה מדעית והרשקוביץ טועה בכך שהוא מעלה אותה כנגדו. אבל סביר יותר, לאור שאר הדברים שהוא אומר, שהרשקוביץ מכחיש כאן את המנגנון המודרני של מוטציות, כמקור של השינויים. בכך הוא טועה פעמיים - הן בגלל שדרווין לא "התחמק" אלא פשוט לא ידע איך בדיוק נוצרים השינויים, והן בגלל שהראייה הכללית שלו לגבי איך הם נוצרים דווקא היתה נכונה, למרות שהוא לא ידע את הפרטים.
  • ועוד טוען הרשקוביץ כי  "חלקים לא מבוטלים [מתורת האבולוציה] שהם בגדר השערות, שתיאורטית ייתכן שתתבררנה כלא נכונות. לכן, ודאי שאין צורך להתייחס אליה כאל אמת שאינה ניתנת לערעור". הבל הבלים, מכל הבחינות. ראשית, הרעיון שיש להתייחס לתאוריה מדעית כלשהי כ"אמת שאינה ניתנת לערעור" או שאין אפשרות תיאורטית שהיא אינה נכונה הוא הבל ממדרגה ראשונה ומשפט שלא צריך לצאת מפיו של שר המדע. מצד שני, כפי שמסביר מכתב האוניברסיטה, תורת האבולוציה עומדת על בסיס מדעי איתן ממש כמו תורת הקוונטים או תורת הכבידה. בוודאי שיש בה חלקים שהם עדיין בגדר השערות לא מאוששות, אבל אלו לא חלקים "לא מבוטלים" אלא פרטים ותת-תאוריות. לא ניתן לשלול את תורת האבולוציה על בסיסם ממש כפי שלא ניתן לשלול את תורת הקוונטים על בסיס פיתוחים לא מבוססים שלה (כמו תורת המיתרים).


הרשקוביץ פתח בכך שאין צורך להסתייג מתורת האבולוציה, ובפועל מסתייג ממנה. דבריו האחרונים מעידים כי אין אמת בראשונים. יש סיבה לכך שהדתיים מתנגדים דווקא לתורת האבולוציה, מכל שלל התורות המדעיות  - כי היא אכן עומדת בסתירה לאמונה. כן, אפשר להאמין הן באבולוציה והן בדת מסורתית ביחד. אנשים עושים את זה. אבל הדיסוננס הקוגניטיבי הוא גדול מדי. זה לא נעים. אז למה להתאמץ? בין הבעיות:

  • תורת האבולוציה עומדת בסתירה גדולה לפשט של התורה. אין סיבה הגיונית שבורא עולם יתן  בידינו ספר כה מטעה. כל הסיבות שמועלות להצדיק זאת, רק מכחישות את כל-יכולתו של האל, ומעליבות את האדם.

  • תורת האבולוציה מצביעה על אל היוצר מנגנון בלתי יעיל להחריד, ומלא סבל ויגון, כדי.... מה, ליצור את האדם? ואפילו לאחר שנוצר האדם, חיכה אלוהים כמאתיים אלף שנים לפני שהחליט פתאום להתגלות ול"הינשא" לעם אחד, ברברי, בפינה נידחת של העולם. כל זה לא מסתדר עם אל טוב, אל שראוי לעבוד אותו.

  • כל זה גם מאוד לא יעיל. תורת האבולוציה היא חלק מהמסקנות המדעיות שמלמדות אותנו קצת צניעות קוסמית - מסתבר שהאדם אינו "נזר הבריאה", ואין לו מקום מיוחד ביקום. ההבנה שהאדם הוא רק עוד צורת פתרון שייצרה האבולוציה, מכונה לשימור הגנים שלו ולא שום שלב סופי או משהו מכוון מראש, אינה מסתדרת עם היהירות הדתית הרואה בנו את סיבת ומרכז היקום והטבע.

  • וכמובן, תורת האבולוציה אומרת שמוצאנו מהקוף [לא קוף שקיים כיום] . כמה מביש. לא ממש מוצא אלוהי. כאשר מבינים כמה מאיתנו הוא בעצם עדיין קוף, כל המושג של "צלם אלוהים" נהיה בדיחה. אם האדם הוא בצלם אלוהים, אז הקוף הוא בצלם האל כמעט באותה מידה, וזה אבסורד.

  • תורת האבולוציה היא חלק משיטת מחשבה חלופית על האדם ועל איך להשיג ידע, השיטה המדעית. היא שונה בתכלית השינוי מהשיטה הדתית, וסותרת אותה. היא מתיישבת נהדר עם מחשבה אתאיסטית. 

למרות כל זה, ברבות הימים יקבלו היהודים את האבולוציה. גם האורתודוקסים, או צאצאיהם (יהיו אשר יהיו).  התורה הרי מדברת במפורש על עולם שטוח, שאינו דומה כלל לעולם שלנו, אבל זה לא מפריע למאמינים בה. רק מיעוט שבמיעוט, אגודת הארץ השטוחה, נאמנים לתורה עד כדי כך שהם כופרים בכך שהארץ היא כדור. כל השאר עוצמים עיניים, או מנפנפים את העניין כ"לא העיקר". דחיית האבולוציה לא נובעת מכך שהיא אינה מתאימה לדת, אלא מכך שאנשים לא מודעים להררי הראיות לה. הם לא רוצים להיות מודעים, והרי זה כל-כך קל. את זה שכדור הארץ עגול קל לראות בתצלום, וצריך להתחשב בזה בכל שיחה לחו"ל. אבל אין תצלום שמראה שהמינים נוצרו בברירה טבעית, אי אפשר פשוט לראות את זה. זה לא כל כך נורא -  לא תמיד צריך ראיות חדות כל-כך. היהודים היו איטיים לקבל את העובדה שכדור הארץ עגול, ולא עשו זאת אפילו אחרי תקופת הרמב"ם (שהיה בין היחידים בזמנו בקרב היהודים שהטיף לקבלת  הידע היווני העתיק הזה, ידע שהיה מקובל כבר על כל שאר העולם המערבי) - אבל בכל זאת אפילו  הם קיבלו את התורה על כדוריותה של הארץ עוד לפני עידן קולומבוס. לא צריך תמונות. ייקח זמן, אבל בסוף הם יקבלו גם את תורת האבולוציה. ובשל המדע החזק הרבה יותר בימינו, ובשל אמצעי התקשורת המשוכללים יותר - אני לא חושב שזה ייקח עוד מאות שנים. כשמדענים מתחילים ליצור חיים במבחנה ולגלות היווצרות איברים חדשים בטבע - הקרקע הולכת ונשמטת מתחת לרגלי הבריאתנים.

אך השאלה עודנה עומדת - מה תעשה האוניברסיטה עם דבריו של "המדען הראשי" של ישראל, שר המדע? האם תיתן לו לעוות את דמות המדע ולהטיל רפש בתורות מדעיות מוצקות? ומה יעשה הטכניון, שהוא מגדולי בוגריו ופרופסור (למתמטיקה*) בו? בהתחשב בכוח שיש לשר המדע באשר לתקציבי האוניברסיטאות וניהולן - אני חושב שהם לא יעשו כלום.

* יש כנראה משהו במתמטיקה שמתאים לחשיבה הדתית. אולי זו הוודאות, שאין בכל מדע אמיתי. פרופ' הרשקוביץ לא היה צריך מעולם להשתמש בשיטה המדעית כדי לאשש טענה מסוימת, רק כדי שהיא תתגלה בסופו של דבר כלא נכונה על ידי ניסויים נוספים - לכן הוא לא יודע מה זה מדע. מבחינתו יש במדע דברים שהם אינם השערות - הבל הבלים. הוא לא לבד. סקר של "המדענים הגדולים" (חברי האקדמיה האמריקאית למדעים) ב-1998 מצא כי 14% מהמתמטיקאים הגדולים מאמינים באל. לשם השוואה, רק 5.5% האמינו בקרב הביולוגים, השיעור הנמוך ביותר (מעיד משהו על האבולוציה והאל...), ו-7% בקרב המדענים הגדולים בכלל. כאמור, יש משהו במתמטיקה.

יום שלישי, 2 במרץ 2010

אני ישראלי

לארגון " אני ישראלי" יש דרישה טריוויאלית לכאורה - שבתעודת הזהות ירשמו אותם כבני הלאום "ישראלי", בדיוק כפי שאמריקאי הוא בעל לאום אמריקאי, צרפתי הוא מלאום צרפתי, וכן הלאה. הרי אם היתה מדינה אחרת בעולם שבה היו יהודים צריכים להירשם כיהודים וזה היה רשום להם בתעודת הזהות, היינו מזדעקים - אבל איכשהוא, בארץ זה בסדר.

זה פשוט לא מתפקידה של המדינה לדעת בכלל מה הזהות האתנית או הדתית של מי מאזרחיה - היא צריכה להיות עיוורת לכך, ואם היא מאפשרת זכויות וחובות קולקטיביות על פי קבוצות (כגון חופש ביום שבת או שישי), הרי שצריכה להיות לאזרח זכות לבחור את הקבוצה שלו באופן עצמאי, והיא בכלל לא צריכה להיות רשומה בתעודת הזהות שלו. אין זה מתפקידם של פקידי הממשלה למיין מיהו יהודי (מלבד, אולי, לחוק השבות); שישאירו את זה לנאצים.

אני לא חושב שישראל מוכנה לקבל את ההגיון הפשוט הזה. אבל יש הנאבקים עליו, ואני תומך במאבקם - על כן ארשה לעצמי להעתיק את ההודעה הבאה מאתרם, שכן אני מניח שישמחו לכל חשיפה:

ביום חמישי 4/3/2010 בשעה 11:30 ייפתח הדיון בערעור אנשי אני ישראלי לפני בית המשפט העליון. יישבו בדין שלושה שופטים בראשות כבוד נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש.

הערעור נסב סביב פסיקת בית המשפט המחוזי שקבע כי לא ניתן לדון בתביעה לרשום "לאום ישראלי" לאנשי "אני ישראלי" היות שהנושא "לא שפיט".

למרות פסיקה מפתיעה זו, השופט קבע באותו פסק הדין כי "לא קיים לאום ישראלי", במיוחד מפני שבתביעה זו, לדבריו, "חברו להם יחדיו בני דתות, תרבויות ולאומים שונים, יהודים, ערבים, דרוזים ועוד". אכן התובעים הם בני הארץ בני דתות ומוצאים אתניים שונים, שהמוצא והדת אינם מפריעים להם לראות עצמם שייכים ללאום המשותף של כולנו, הוא הלאום הישראלי.

לא הסכמנו לפסק דין זה , המעדיף כאילו לפטור את בית המשפט מדיון על תביעתנו להיות רשומים כבני הלאום הישראלי, אבל בה בעת קובע בלי דיון -- שהלאום הישראלי "לא קיים"...

קיומו של הלאום הישראלי הוא בעיה מרכזית לישראל ולאזרחיה. זוהי שאלת מפתח לחיינו ולחיי ילדינו בדור שלנו ובדורות הבאים. אנו תובעים בערעור להכיר בזכותנו להיחשב כבני הלאום הישראלי.


אנו מצפים לדיון ער ומעמיק בשאלה. כתבי עיתונות מן הארץ ומחו"ל מתעניינים בשאלה גורלית זו לעתידה של ישראל, וכולם מוזמנים להביא בכלי התקשורת את תוכן הדיון העתיד להישמע, גם לשוחח עם אנשים מן הקהל באולם.

ישראלים נכבדים,

אנו מבקשים את תמיכתכם בצעדינו: בואו למשפט! ציבור גדול של נוכחים בדיון בבית המשפט יעיד על חשיבות הנושא, ועל העניין שהוא מעורר בציבור הישראלי.

נתראה בבית המשפט העליון ביום חמישי ב-11:30.

יום שני, 1 במרץ 2010

ביקורת: "מאין באנו", מאת ישראל קנוהל



הטיעון המצליח ביותר של מחזירים בתשובה (ובכלל טיעון נפוץ) הוא הטיעון מהר סיני: איך יכול היה העם להאמין לסיפור כזה, סיפור מעמד הר סיני? הטיעון מופרך בעליל בעיני כל מי שיש לו ולו היכרות חטופה עם מדע הדתות - ככה פשוט לא נוצרים מיתוסים, הם לא איזה סיפור שמישהו ממציא יום אחד משום מקום. מיתוס נוצר בתהליך הדרגתי של שינוי ושילוב מסורות קיימות ותוספות קטנות, ולרוב בתרבויות ותת-תרבויות שבהן לאמת ההיסטורית חשיבות מועטה או שאפילו אין בהן את המושג הזה. אבל בכל זאת - איך, באמת, נוצר סיפור מעמד הר סיני?

ספרו של ישראל קנוהל, "מאין באנו", הוא למעשה נסיון לספק תשובה לשאלה זו. קנוהל טוען שהסיפור עוצב על בסיס שלושה רבדים היסטוריים:

1. גיורש הפרעונים בני ההיקסוס ממצרים במאה ה-16 לפנה"ס, שיצר בכנען אוכלוסיה כנענית רחבה שהחזיקה במסורות על יציאת מצרים הכוללות ריבוי אוכלוסין,  עלייה לגדולה בחצר הפרעה (סיפור יוסף), את איבתם של מצרים לרועי הצאן וחיבתו של פרעה אליהם, ומכות מצרים.

2. קבוצה של פליטים מהעיר חרן, שהתיישבה באזור ההר בתהליך הדרגתי במאות ה-13 וה-12 לפנה"ס. קבוצה זו הביאה עמה זכרונות של מסע ארצה מאזור ארם-נהריים (סיפורי האבות), שיטות פולחן כגון משיחה בשמן ודם, עריכת בריתות, ואת מושג הנביא-שליח. במגע עם הכנענים שכבר שהו בארץ הקבוצות נמזגו זו בזו, וכך קיבלו על עצמם פליטי חרן את שררתו של האל הראשי הכנעני, אל - ונקראו ישראל (שמשמעותו היא, לפיכך, משהו כמו "שררת אל").

3. הגעה של קבוצה מבני העַפִּירו, מקור השם "עבריים", שהחזיקו במסורת מונותאיסית בהשפעת פרעה אחנתון והאמינו באל יהוה בהשפעת המדיינים. הם הביעו עמם מסורת נוספת של יציאת מצרים, שכללה את בניית העיר רעמסס, מסע ארוך במדבר כדי לעקוף את המלחמות שניהל פרעה באותה עת עם בני הים, וכן קסטה של חסרי-קרקעות המשרתים ככוהנים. אלו הם בני שבט לוי, אשר "התלוו" לשאר העם. ככוהנים, היתה להם השפעה אדירה על התפתחות הדת. הם הביאו עמם מהפכה דתית משלהם - העלאת האל היחיד אל מעל הטבע, וגם את איסור עשיית הפסל והמסכה, ומסגרת המחייבת נאמנות מוחלטת לאל (כל זה השתלב היטב עם הברית לאלוהים כשליט, שאותה קיבלו מן הישראלים), וכן - את עשרת הדיברות.

המפגש בין המסורות השונות יצר איחוד שבסופו של דבר התממש בסיפור הברית כפי שאנו מכירים אותו היום. ישראל קיבל על עצמו את האל יהוה בברית שכם, שיצרה את הבסיס שעל פיו נוספה לסיפורי המסע של הלווים ממצרים ברית - שההתחייבויות שבה שיקפו את הקוד המונותאיסטי של הלוויים. סיפור עגל הזהב קשור למאבק הכהונה להשליט עבודת אל יחיד במקום עבודת אל עליון (הפר)  ובנו (יהוה, העגל),  והוא תוספת מאוחרת אף יותר, כנראה כפולמוס נגד מעשי ירבעם (שיצר שני עגלים כדי שיהוו מוקד לפולחן). שושלות האבות התמזגו, כך שלמשל אהרון (מנהיג של בני חרן, הישראלים) זוהה כאחיו של משה (מבני לווי), ויוסף (מסורת כנענית) זוהה עם צאצאיו של אברהם (מסורת ישראלית). סיפורי יציאת מצרים של הכנענים והלוויים שולבו לסיפור אחד, מה שיצר סתירות כגון אורך השהייה במצרים (שלעיתים נזכר כ-400 שנה ולעיתים כ-4 דורות). 

קנוהל מציג את האפשרות הזו היטב, בסגנון קולח שקל לקרוא ותוך חזרות המקלות את הבנת הדברים. אני סבור שיש יסוד רציני לפחות לחלק מהתרחיש הזה, אבל בסופו של דבר העדויות רחוקות מלהיות חד-משמעיות. הבעיה של קנוהל היא הבעיה של כל חוקרי המקרא ותקופתו - יש מחסור של ממש בעדויות, המונעות מאיתנו לגבש תמונה אמינה של ההיסטוריה. אינני היסטוריון או מומחה בתחומים אלו, אבל בכל זאת אעיר כמה הערות.

קנוהל הוא מעין "מקסימליסט" - כלומר, הוא מקבל את התנ"ך כמקור אמין עד כמה שחקר המקרא והארכיאולוגיה מתירים לו. זה יוצר סתירות מוזרות. למשל, בפרק א קנוהל מדבר על כך ששילה נחרבה בסביבות שנת 1050 לפנה"ס, כך שכוהני לוי ששהו בה היו צריכים להגיע לארץ לפני זה. לעומת זאת, כבר במבוא מספר קנוהל ש"ארם נהריים" הוא כינוי אנאכרוניסטי לחרן; אולי גם "שילה" הוא כינוי אנאכרוניסטי לאזור שילה, והמסורת משלבת זכר מרכז דתי חשוב זה? במהלך פרק א קנוהל אומר "לפי המסורת המקראית, שאינני רואה טעם לפקפק בה, נדדו יוצאי מצרים במדבר 40 שנים....". אבל בכך קנוהל מפספס את העיקר - השאלה אינה מהו הטעם לפקפק במסורת, אלא מהו הטעם להאמין בה. יש עדויות רבות על אי-אמינות הטקסט בתקופות ורבדים אלו, ולכן פשוט אי אפשר להאמין לכל מה שלא עומד בסתירה לידוע לנו ממקור אחר, כפי שנראה לפעמים שקנוהל עושה. ייתכן בהחלט שיש בסיס היסטורי ושברי מידע אמיתיים במיתוס, אבל לא ניתן לסמוך עליו אלא יש להתייחס אליו כאל מה שהוא - מקור בלתי אמין, שלפיכך אין להאמין למידע שהוא נותן ללא הצלבה עם מקורות מידע אחרים (אך עדיין, מקור שימושי, שכן הוא מאפשר נקודת הצלבה למידע האחר, שבדרך כלל הרי יהיה בלתי אמין בצורה אחרת גם הוא).

קנוהל לא מביא בספרו בסיס עובדתי לרעיונותיו כמו שהוא מביא סיכומים של בסיס הראיות והדגמות אנקדוטיות. אין לי מה להלין על כך, שכן אחרת היה הספר מתרחב למימדי ענק ונהיה בלתי קריא בעליל. למרות זאת, אני לא יכול אלא לחשוב שהרחבה על הראיות בנספחים היתה מועילה מאוד לקורא. כרגע אין לנו אלא לסמוך על שיפוטו של קנוהל, שהוא עצמו מעיד (בכנות רבה) שהוא לא תואם לזה של שאר החוקרים בנקודות רבות. קנוהל מביא אמנם את נימוקי החוקרים המקובלים בנקודות המכריעות, אבל לא די בכך. רוחב היריעה והעומק של הדיון בעדויות אינו מספיק כדי שהקורא יוכל לייצר דעה משלו עליהן, וחבל. למרות זאת, קנוהל מביא עושר רב של עדויות וסיכומי ממצאים.

אני סבור שהנקודה החזקה ביותר הספר היא ההשערה על מקור הישראלים בחרן - קנוהל מביא שילוב של עדויות, הכוללות את צורת כלי הפולחן במכלול הארכיאולוגי, השוואה של הפולחן במסורת ובצפון סוריה, והשוואה של מסורות הברית והנביאים-השליחים. כל זאת מתקשר באופן סביר ביותר למסורות הכלולות בסיפורי האבות, בייחוד סיפור אברהם. השערתו על מקור השם "ישראל" מוצדקת פחות, אם כי נשמעת סבירה. בהקשר זה מעניינת במיוחד ההפנייה לברית שכם, שנראה מהווה נקודת מפתח בהתפתחות הדת היהודית ומהפכה דתית של ממש - במקום ברית וואסלית עם שליט, מעלה העם את האל לשליט, ובכך יוצר מהפכה ביחס שבין האדם לאל.

קנוהל גם מתיר היטב את סבך השבכות השונות בתנ"ך, ומראה היטב את האל הלא-אנושי, המטיל מורא, של דת ה"לווים" הקדומה מזה, ואת האלוהים הכנעני כחלק מפנתאון האלים מזה. השקפתו כי סיפור הברית הוכנס לתיאור מעמד הר סיני קדום יותר, שלא כלל ברית, נראית לי משכנעת, אם כי העדויות כאן דלות.

הראיות באשר ליציאת מצרים עצמה, של הכנענים או הלוויים, חלקיות ביותר. אמנם קנוהל מצביע על מקבילות היסטוריות מעניינות בתקופת ההיסקוס, בדתו של אחנתון, ובזמנו של רעמסס השני ויורשו - אבל אין בכך כדי לספק תשתית מספקת לתסריט שלו, לדעתי. חלש במיוחד הוא הזיהוי של יהוה עם האל המדייני, שנראה שהוא מבוסס כולו על שביב כתובת מצרית אחת לא ברורה. 

לסיכום, אוכל לומר שזהו ספר קצר (כ-170 עמוד) וקולח יחסית, השוטח משנה מעניינת לגבי מקור וזהות עם ישראל, וסיפוריו המכוננים. תוך כדי כך מסכם קנוהל ומציג ראיות רבות כדי לתמוך בתמונה אותה הוא מצייר. גם אם יש לי השגות ולא שוכנעתי בכל טענותיו, יש בוודאי הרבה אמת בהן ויש הרבה אמת ללמוד מספר קטן זה על ראשית עם ודת ישראל. מומלץ, בציון 4 מתוך 5.