יום ראשון, 31 בינואר 2010

שו"ת אבולוציה

אני מקדיש רשומה זו לענות לכמה שאלות על אבולוציה ששאל אלירן בעקבות רשומה קודמת שלי. אני חייב להדגיש שאני לא מומחה לאבולוציה, והנאמר הוא רק למיטב ידיעתי - יש מומחים גדולים הרבה ממני, ומוטב אולי להאזין להם. טוב, מספיק הסתייגויות - להלן התשובות.

נכון שהבסיס האבולוציוני עומד על מודל הברירה הטבעית, מה שאומר שהחזק שורד, אבל בכדי להגיע בכלל למצב שיווצר לנו במוטציה אקראית את המודל החזק והשורד, מבחינה מתמטית אנו צריכים שיהיו לנו מספיק מוטציות כדי שאכן האחת החזקה השורדת תיווצר גם היא.


בכדי שמודל האבולוציה תחת ברירה טבעית יעבוד, צריכות להיות מוטציות על מנת שתיווצר שונות גנטית באוכלוסיה. יש לציין שרבייה מינית מגדילה מאוד את השונות באוכלוסייה, אבל המקור לשונות עדיין נעוץ בסופו של דבר במוטציות. אם יש מעט מוטציות, האבולוציה תואט אבל עדיין תתרחש, מכיוון שכל מוטציה בפני עצמה יוצרת שונות. מאידך, קצב גבוה מדי של מוטציות יאט את האבולוציה, ואפילו יהרוג את החיים. אם כן יש קצב אופטימלי של מוטציות, או לפחות משהו דומה לזה, ויש מנגנונים גנטיים שדואגים להנמיך את קצב המוטציות בהתאם לכך. (להנמיך, כי תעתוק לא נכון הוא קל. האמת שזה מסובך יותר, ויש חלקים מוגנים יותר מאחרים - למשל, חלבוני מעטפת של ווירוסים מסוימים לא מוגנים כדי להקשות על מערכת החיסון, בעוד חלקים אחרים של אותו הווירוס כן מועתקים היטב.)

בפועל, אם כך, יש מספיק מוטציות - יש שונות גנטית לא מועטה בכל אוכלוסייה משמעותית של כל מין שאי פעם בדקנו. קצב המוטציות מספיק גבוה, והשונות בתנאים ובמזל בחיים מספיק גבוהה, כדי שתיווצר ותישמר שונות אפילו במינים שאין בהם רבייה מינית.

מניסוח השאלה שלך נראה שאתה חושב על מוטציה מסוימת, "חזקה", שתיווצר ותיברר. זה לא איך שזה עובד. הברירה הטבעית עובדת על מה שיש. רוב המוטציות בכלל ניטרליות, לא מזיקות ולא מועילות בצורה משמעותית, ולכן כאשר הברירה הטבעית פועלת עליהן היא יוצרת אפקטים אקראיים כגון סחף גנטי או אפקט המייסד. לחלק קטן מהמוטציות יש השפעה משמעתית יותר על היכולות הביולוגיות של האורגניזם, ורק חלק מהן ייצרו יתרון ביולוגי שיאפשר לאורגניזם להעמיד יותר צאצאים וכך ייבררו אבולוציונית. לאותן מוטציות שהיוו ייתרון אנו קוראים בדיעבד "חזקות", אבל לא צריך לחכות עד שמוטציה "חזקה" מסוימת תיווצר - אנו קוראים למוטציה "חזקה" בדיעבד, והיו יכולות להיווצר מוטציות "חזקות" אחרות.


(אגב, עדיף לא לומר "החזק שורד", כי זה לא נכון - מי ששורד זה מי שיש לו יתרון בהעמדת צאצאים, וזה לא חייב להיות החזק. רק כדוגמה, המוטציה R577X בגן של החלבון אלפא-אקטינין-3, הקשור לפעילות של שרירים, התפשטה במהירות באוכלוסיית האדם באירופה (תוך 15,000 שנה הגיעה לכדי 50% מהאוכלוסייה) ואסיה. לנושאי מוטציה זו פשוט אין את החלבון הזה, וכתוצאה מכך הם, פיזית, חלשים יותר - יש להם כוח מתפרץ חלש יותר. כמובן שהסיבה להשתלטות המהירה של המוטציה היא יתרון אחר - השרירים שלהם יותר חלשים, אך יותר יעילים. לא החזק שורד, אלא מי שיש לו ייתרון, ומה שמהווה ייתרון בשלב מסוים (למשל כוח מתפרץ) יכול להיהפך לחסרון בתנאים אחרים.)

לעתים אכן נראה שצריך לחכות עד שיהיו מספיק מוטציות כדי שתיווצר המוטציה ה"חזקה". למשל, בגבעות "החולות הלבנים" בניו-מקסיקו חיות שלושה מני לטאות, שלושתן לבנות (למרות ששלושת המינים כהים מחוץ לגבעות). זאת מכיוון שבכולן התרחשה מוטציה בגן Mc1r, שגורמת להן להיות לבנות. אבל, בדרך כלל יש כמה דרכים להגיע לפתרון וככלל האבולוציה פותרת את הבעיה כל פעם בדרך אחרת. גם במקרה זה, למשל, כל מין לטאה התברך במוטציה משלו, כך שבעצם לא הייתה פה מוטציה אחת "חזקה" אלא שלוש מוטציות "חזקות", שכל אחת התרחשה במין אחר - ויש להניח שיש עוד אחרות רבות שלא התרחשו. בפועל, מתרחשות מספיק מוטציות כדי שאחת "חזקה" תתרחש - במקרה זה, מוטציה כזו נמצאה שלוש פעמים בנפרד, תוך כמה אלפי שנים בלבד, באוכלוסיות די מצומצמות ואזור גאוגרפי די קטן.


צריך לזכור שיש גם לא רק אינספור דרכים להגיע לאותו פתרון (עור לבן, במקרה זה), אלא במקרים רבים גם הרבה פתרונות לאותה בעיה, כך שאוכלוסיה יכולה להתפצל לתת מינים שכל אחד מאמץ פתרון אחר. הדוגמה הקלסית לכך היא הפרושים של איי גלגפגוס, תתי-מינים שונים של יצורים, לכל אחד צורת מקור ואוכל מעודף משלו, שהתפתחו כולם ממין של פרוש שהגיע לאיים לפני כמה מליוני שנים.

בקיצור - יש הרבה מאוד דרכים להתמודד עם קשיים או להשיג יתרון יחסי, והרבה מאוד מוטציות, כך שבהחלט קורים מצבים שבהם נוצרת מוטציה "חזקה". לא תמיד - לרוב מינים נכחדים תחת לחץ חזק, לא משתנים (או לפחות, לא משתנים מהר מספיק כדי לשרוד). אבל לפעמים; ופעמים אלו הן המעניינות, שכן הן אלו היוצרות את סיפור האבולוציה.


שנית-יש כמות של מוטציות ושלבים שאמורים לעבור מהמרק הבראשיתי ועד לגוף חי, האם פרק הזמן מהמפץ ועד האדם הקדמון אכן הספיק להכיל את כל המוטציות, בהנחה שכל מוטציה דורשת זמן סביר כלשהו בכדי להתרחש?


המפץ הגדול התרחש לפני כ-13 מליארד שנים, ואילו כדור הארץ התגבש לפני כ4.5 מליארד שנים. אבל לא זה ולא זה עוזרים לנו, מכיוון שאנו זקוקים לחיים.

הסלעים העתיקים ביותר הם בני כ-4 מליארד שנים, וככל הנראה החיים התחילו בערך באותו זמן (אם כי יש הטוענים 3.5 מליארד). החיים הרב-תאיים החלו לפני כמיליארד שנה, כלומר במשך 3 מליארד שנים היו החיים חד-תאיים (או מושבות של חד-תאיים), ועדיין רוב החיים הם חד-תאיים. במהלך כל 4 מליארד השנים הללו רחש כדור הארץ באינספור תאים, שרוב הזמן, ובמידה רבה כל הזמן, היו יצורים חד-תאיים ולכן התרבו מהר. (צריך לזכור שמוטציה לוקחת זמן דור, אבל מתרחשות המון מוטציות בדור כיוון שהאוכלוסייה גדולה.) לכן כמות המוטציות שהתרחשו היא אדירה. אנסה להעריך אותה: נניח זמן דור של 30 דקות (סביר ליצור חד-תאי), במשך 4 מליארד שנים, כלומר 10 בחזקת 13 מקרי חלוקה; הביומסה הנוכחית של כדור הארץ היא כ10 בחזקת 18 גרם, ומסה ממוצעת של תא היא 10 בחזקת 9- גרם, כך שיש על פני כדור הארץ בערך 10 בחזקת 27 תאים - נניח שתמיד היו; סה"כ התרחשו אם כך בערך 10 בחזקת 40 מקרי חלוקה, ובהנחת פשטות של מוטציה אחת לכל חלוקה (לא ממש הגיוני, קרוב לוודאי שיש יותר) נקבל 10 בחזקת 40 מוטציות בהיסטוריה של החיים על פני כדור הארץ.

אינני יודע כמה מוטציות היו מעורבות בתהליך האבולוציוני שהוביל לאדם, אבל לא מדובר בעצם בכל-כך הרבה. בגנום האנושי יש סדר גודל של 10 בחזקת 9 זוגות בסיסים, וחלק גדול נוצר משכפולים. היו גם מעורבות מן הסתם מוטציות שאין להן שריד בגנום הנוכחי - נניח, לכן, סדר גודל של 10 בחזקת 10 (כלומר 10 מליארד) מוטציות. זה כמובן מספר זניח ביותר בהשוואה ל10 בחזקת 40 (מספר הגדול ממנו פי 1 ואחריו 30 אפסים...), כך ש"חישוב" זה מראה שהיו די והותר מוטציות.

אבל החישוב הזה ממש לא מציאותי. בעיקר בגלל שיש לזכור שהאדם אינו מה שכל המוטציות מובילות אליו, אלא רק שבריר קטן מהמגוון הביולוגי הנוכחי. הערכה רצינית תחייב הערכה רצינית יותר של קצבי המוטציות בשלבים השונים של החיים בשושלות שהובילו אל האדם (וכמובן גם הערכה רצינית יותר של מספר המוטציות שהובילו לאדם). באמת שקטונתי מלערוך חישוב מסוג זה. אני רק יכול לקוות שהחישוב הקטן שעשיתי הראה עד כמה גדול הפוטנציאל של כמות המוטציות, וכמה מעט באופן יחסי בעצם דרשה האבולוציה של האדם.

שלישית- האבולוציה מתחילה על בסיס של מרק בראשיתי, כיצד אותו מרק נוצר, ומה הניע אותו להפוך ממצב סטטי לתהליך אבולוציוני?


האבולוציה פועלת על בסיס חיים קיימים, ואילו תחילת החיים (אביוגנזה) היא נושא נפרד וקשה הרבה יותר. אין בידנו ממצאים מדעיים מוצקים המראים איך החלו החיים, יש רק הרבה תאוריות לא-מבוססות. התאוריות הקשורות ב"מרק הבראשיתי" מבוססות בעצם על הרעיון שהחיים החלו במים עשירים בחומצות בסיס - אך זו רק סברה אחת. סברות אחרות הן שהחיים החלו באתרים וולקניים תת-מימיים (למשל עולם הברזל-גופרית; זו נראית לי אפשרות קוסמת), או בחמר, או בקרח, ועוד. אנו פשוט לא יודעים עדיין איך ובאיזו סביבה החלו החיים.

אולם, יהיו אשר יהיו תנאי ההתחלה, הם נוצרו על ידי התהליכים הטבעיים הרגילים - פיזיקה, גאולוגיה, וכן הלאה. כפי שהם עיצבו את היקום וכדור הארץ לפני תחילת החיים, וכפי שהם פועלים עדיין ומעצבים בפועל את כדור הארץ, כך הם גם יצרו את התנאים אשר בהם החלו החיים.

חשוב להבין שחומר "דומם" אינו סטטי כלל - כל הזמן מרחשים בו המון תהליכים כימיים והוא רוחש פעילות. בייחוד נכון הדבר בסביבות שיש דרכן זרם גדול של אנרגיה ו\או התנגשות של חומרים שונים, כגון מוקדים וולקניים תת-ימיים ושאר הסביבות שמשערים שהחלו בהם החיים. תחילת החיים, בכל התהליכים המשוערים, מבוססת בעצם על הצבעה על תהליכים כימיים מסוימים שכאלו, שיש להם היבטים המזכירים את החיים. ההשערות מצביעות על נתיבים מסוימים של שלבי-ביניים בין תהליכים כימיים כאלו לבין חיים, נתיבים המוסיפים בהדרגה את שאר המאפיינים של החיים (שאינם אלא תהליך כימי בעצמם).

בכל התרחישים, מה שדוחף את התהליכים לכיוון החיים כפי שאנו מכירים אותם הוא לחץ הברירה הטבעית - כל שלב מעלה את היכולת של הפרוטו-חיים לשגשג בסביבה שלהם. בשלבים המוקדמים התהליך אינו דרוויניסטי, כי חסרים לפרוטו-חיים כמה מאפיינים של החיים כפי שאנו מכירים אותם כיום (כגון תאים, חומר גנטי, דורות מובחנים היטב, וכן הלאה) - אבל ככל שמתקדם התהליך והחיים מפתחים את המנגנונים האלו, התהליך הופך יותר ויותר לדרוויניסטי, עד שמגיעים בסופו של דבר ל"תא הראשון" [זו קריקטורה, כמובן - בפועל יש מעבר די רציף של אוכלוסיות, לא תא "קסום" אחד] ומשם תורת האבולוציה הרגילה מתאימה לתיאור התפתחות החיים.

אדגיש שוב שכבר מהשלבים הראשונים יש היבטים של שכפול ושל השתלטות המשכפלים הטובים ביוצר על האוכלוסייה. יש להבין שהיבטים של שכפול, השתלטות, ואף תחרות יש בתגובות כימיות רבות, ללא קשר לחיים - ואכן תגובות כאלו מהוות את הבסיס לכל התרחישים השונים. בכך לא מסתכמת תורת האבולוציה, ולכן לא נכון להבין את התהליכים האלו כאבולוציוניים.

לסיכום, החיים נוצרו מתהליך כימי שאינו סטטי ודומה בכמה מובנים מראש לחיים, ומה שהניע אותם להיהפך לתהליך כימי המתואר על ידי האבולוציה הוא לחץ הברירה הטבעית, בדומה לתהליך האבולוציוני. לפחות, על פי ההשערות הנוכחיות.

רביעית- כל בעלי החיים חוננו בתכונות המתאימות להם בדיוק, ולא ניחונו בדברים מיותרים שאין בהם הכרח. החל מנוצות לפילים וכלה במערכת מכ"ם (כבציפרים הנודדות) לכלבים. מה הסיבה שאיננו רואים היום אצל בעלי החיים אברים מיותרים שאינם משפיעים לטובה או לרעה על השרדותם? הלא מבחינה סטטיסטית ואבולוציונית היינו אמורים לראות וריאציות שונות של בעלי חיים שורדים, שהרי האבולוציה דוחה רק את החלשים שאינם יכולים לשרוד, ולא כל וריאציה תקינה בעלי ערכים מוספים שאינם עומדים בסתירה לתקינותם השרידותית?


איני מבין מדוע אתה חושב שאיברים "מיותרים" לא ישפיעו לרעה על הישרדותם של בעליהם. בניית איבר דורשת משאבים לא מועטים, ותמיכה בפעילות שלו גם. האיבר הוא פתח למחלות, ומשפיע על בעליו בדרכים שאינם מועילות לו ולכן, ככלל, רק יבלבלו לו את המערכות. הייתי אומר שאיברים "מיותרים" הם ככלל מזיקים.

גם אם איבר באמת אינו משפיע לא לטובה ולא לרעה, אין לצפות שישמר במהלך הדורות. מוטציות שיתרחשו ויהרסו אותו לא ישפיעו לרעה על האורגניזם, שכן מראש האיבר לא הועיל ולא הזיק, ולכן לא תהיה מניעה להצטברות שלהן ויש לצפות שהוא ייהרס.

באופן כללי, לכן, יש לצפות שאיברים לא שימושיים יתנוונו. מכיוון שכל יצור נבנה על בסיס התבנית של אבותיו, אין לצפות ככלל להיעלמות מוחלטת אלא להישארות של שרידים אנטומיים מחד ושלבים עובריים מאידך, וכמו כן שרידים גנטיים אפילו אם כבר אין שרידים אחרים לאיבר. לכל איבר יש גם הרבה שימושים, ולעתים תכופות יישאר איבר מנוון עם תפקוד חלקי, לאחר שאיבד את הפעילות העיקרית שלו. דוגמה לכל סוג של שרידים באדם היא:
א) שרידי קולטני הפרומונים (VNO) שיש לנו. הם מנותקים לחלוטין ממערכת העצבים, ואינם משמשים לכלום - הם רק שריד לאיברים שהיו פעם לאבותינו.
ב) הזנב שבו ניחנים עוברים אנושיים, בתקופה מסוימת, הוא דוגמה לשלב עוברי שנותר מאיבר קדמון. (לעתים הוא גם נשאר אצל בוגרים, אגב.)
ג) שלל הפסאודוגנים שאנו משופעים בהם, ובפרט הפסאודוגן TRPC2 שבעבר היה שותף בפעילות של ה-VNO, ועתה לא פעיל.

כמובן שאלו רק כמה דוגמאות מהאדם, יש עוד המון דוגמאות בכלל היצורים החיים ומן הסתם מרשימות יותר. רק להשתמש בדוגמאות שלך - שיער גוף לפילים, אף מפותח לרוב זני הכלבים, גנים של יצירת שיניים בתרנגולות - כולם "מיותרים". דוגמאות בולטות לאיברים מיותרים הם עיניים ביצורים שאינם רואים (כגון החולד העיוור, ורבים אחרים), עצמות אצבעות ידיים ללווייתנים (פחות ברורים, אבל מיותרים עוד יותר, הם שרידי אגן וגנים לעצמות רגליים), וכנפיים במינים מסוימים של חיפושיות שאינן עפות.

יש דברים שאין להם הרבה השפעה ואנו סוחבים עמנו - אבל אלו לא איברים שלמים (מלבד, אולי, למעי העיוור - וגם הוא מאוד מנוון). דוגמה לכך הוא "DNA הזבל", שאנו סוחבים הרבה מאוד ממנו אבל המחיר (שכפול של עוד קצת DNA) בעצם די קטן. עוד דוגמה זה שיער הגוף שלנו.

מבחינה מסוימת יש המון דברים שאין בהם "הכרח" שכן הם חלק ממנגנון מועיל אבל הם חלק מזיק, שהוא כפי שהוא מסיבות היסטוריות. עצם הזנב שלנו, למשל, בנויה רע לתפקיד שהיא משמשת בו כיום מכיוון שהיא מתוכננת, למעשה, גם לתמוך בזנב - שאין לנו. הגברים נוטים לקבל קילה בגלל סיבוב מיותר של האשכים. אנו נוטים לשהק בגלל מעגלים עצביים מיותרים שנותרו בנו עוד מהתקופה שהיינו דו-חיים, ומכך שהם נמתחו במהלך האבולוציה ולכן יש בהם קצרים. שוב, זה רק מעט ממה שיש בנו, ויש הרבה יותר בקרב כל החיים. לחזור לדוגמאות שלך - מוטב היה ליען להחליף את נוצותיה בשיער, אבל היא תקועה עם נוצות.

כמו כן, יש היבטים בתכנון שאין בהם "הכרח" אלא הם גרועים ועדיף בבירור תכנון אחר. דוגמה בולטת לכך היא מיקום רשתית העין שלנו, שמערכת כלי הדם שלה נמצאת מעליה, בינה לבין האור, במקום להיות מתחתיה. דוגמה אחרת היא איחוד קנה הנשימה עם צינור העיכול. אלו לא תכונות ש"מתאימות לנו בדיוק", אלא תכונות שלא מתאימות כלל.

וכמובן, יש תכונות שהיו מתאימות אילו היו קיימות, אבל הן אינן קיימות. כל זוחל היה שמח לקבל אוזן של יונק, והדולפין היה שמח לקבל קצת זימים.

מנגד, האבולוציה כן טוענת שייווצרו ווריאציות קטנות שלא משפיעות על התכונות הביולוגיות - ואכן מוצאים כאלו. לא איברים שלמים, שוב, מכיוון שככלל כאלו לעולם יזיקו לשרידה, ולא סביר שיתפתחו מלכתחילה ללא ברירה (זו תהיה התפתחות במזל בלבד, שאכן בלתי סבירה, בשונה מהתפתחות על ידי שילוב בין מזל לברירה, שכפי שהסברתי ברשומה המקורית יש לה כוח הרבה יותר גדול). דוגמאות כוללות את כל המקרים של הסחף הגנטי, השושלות הגנטיות בכרומוזום ה-Y האנושי (הפלוגרופ) שעל פיהם משחזרים את ההיסטוריה הגנטית האנושית, וכן הלאה.

לבעלי חיים פשוט אין תכונות ש"מתאימות" להם. יש להם את התכונות מתאימות לאבולוציה - לשושלת האבולוציונית ולדרך החיים של אבותיהם. לכן רוב התכונות די מתאימות לדרך החיים והן יעילות, שכן אחרת לא היו אבותיהם שורדים - אבל יש הרבה דברים "מיותרים" שיצורים חיים סוחבים עמם, וגם הרבה דברים שהם היו משגשגים אם הם היו מקבלים אבל אין להם, וגם הרבה היבטים במה שיש להם שמשקפים את ההיסטוריה שלהם במקום את מה שהם "צריכים".

כמעט ולא נפגענו

בעקבות רעש האדמה בהאיטי רעשה הרשת במעט אפולוגטיקה דתית נוצרית ולעג לה. המטיף הנלעג פט רוברטסון הסביר שהאסון ניטח על בני האיטי מכיוון שהם עשו עסקה עם השטן, ובתגובה הפילוסוף ג'יימס ווד פרסם מאמר כנגד התאודיציה (הצדקת האל, כלומר הסבר מדוע כל דבר רע הוא בעצם טוב) בניו-יורק-טיימס. גם הפילוסוף האתאיסט-הלוחמני דניאל דנט פרסם מאמר כנגד הסטנדרט הכפול של הדת, וריצ'רד דוקינס מחה על הצביעות הדתית. בתגובה רוס דות'אט פרסם מאמר, גם כן בניו-יורק-טיימס, כנגד "הפונדמנטליזם החילוני", ואז ג'רי קויין פרסם מאמר הקוטל את המאמר והתאודיציה שלו, וכן האלה.

אני חשבתי שישראל חמקה מהדיון הזה באלגנטיות מפתיעה. לא שמעתי שום קולות שניסו לעשות את הזוועה - להצדיק מוסרית את האסון בהאיטי. טוב, אני מודה שלא ממש הקשבתי לחדשות וכן הלאה - מסתבר שפספסתי. מסתבר שרבקה שמעון לקחה על עצמה את התפקיד של רוברטסון, וסיפקה הסבר הזוי לרעידת האדמה בהאיטי. רבקה יודעת למה אלוהים הרג מאות אלפי אנשים, חלק גדול מהם ילדים ותינוקות, ופגע קשות בחייהם של מליונים, בהאיטי הרחוקה - בגלל שבישראל אסרו על כמה יהודים טובים לבנות בתים בחלקים מסוימים של ארץ ישראל התנ"כית.

איך היא יודעת את זה? ובכן, ראשית, כל העולם סובב סביבנו. רבקה יודעת את זה, כי כתוב במקורות ש"כל מה שקורה בעולם קורה בגלל עם ישראל". כתוב, אז ברור שזה נכון. והיא אף גדולה מן המקורות העמומית הללו, שכן נגלה לפניה אפילו בדיוק איך הוא סובב סביבנו - היא יודעת בדיוק מה בנו גרם לרעידת האדמה. רבקה לא מפרטת איך נגלה לפניה הידע העלום הזה - לא נותר לי אלא להניח שהנבואה חזרה לישראל. אכן, ימי המשיח! או-טו-טו האל הטוב הזה, שרוצח כך רבבות של חפים מפשע, ישוב לשכון בהר הבית ויבוא לציון גואל.

באמת שחשבתי שהצלחנו להתגבר על ההצדקה המגעילה של הרוע, והופתעתי לטובה. נו, כנראה שזה לצפות ליותר מדי.

יום חמישי, 28 בינואר 2010

הקלות הבלתי נתפסת של השפיטה

בקושי הספקנו להתאושש מהאפלייה הדתית שניסה להשתית השופט משה דרורי, ובעודנו מעורערים מרצונו של שר המשפטים יעקב נאמן ליישם בארץ את המשפט העברי, והנה עוד פנינה מהלכות המפשט העברי הזה נוחתת על מערכת המשפט הישראלית. שופט חובש-כיפה בבית משפט לתעבורה שוכנע להקל בעונשו של עבריין מכיוון ש"על פי ההלכה, נהוג למחול לחתן על המעשים הרעים שלו לפני החתונה". לא עזרה העובדה שזו הפעם התשיעית שהצעיר מורשע על נהיגה במהירות מופרזת (66 קמ"ש מעל המותר, במקרה שלפניו - בדרך כלל שוללים רשיון ומחרימים מכונית על עבירה ראשונה כזו), או שהוא כל-כך לא ראה בעניין דבר חשוב שלא טרח לבוא לבית המשפט אלא נשאר לישון. רק כאשר הצטעקה התביעה שזה לא קביל, מאחר שהנתבע מבצע שוב ושוב עבירות חמורות, הסכים השופט גם לשלול את רשיונו - לשבועיים, וגם זאת רק עוד חודשיים, כדי שיוכל לנסוע בזמן החתונה וירח הדבש. "זאת מתנה ממני לחתונה", קבע השופט.

האמת - שאני לא חושב שהעניין כאן הוא המשפט הדתי. השופט, רחמן בן רחמן, היה נוהג באופן דומה כנראה גם בלי קשר להלכה. אני גם לא חושב שהבעייה העיקרית היא בשופט - בעייה באנשים היא תמיד רק סימפטום לבעייה מערכתית. במקרה זה ישנן שתי בעיות מערכתיות:

ראשית, אין ביקורת יעילה על איכות ואופן השיפוט במדינת ישראל. לא ניתן לפטר שופטים, וכמעט שאין מנגנוני ביקורת, הערכה, וחשוב מכל מנגנוני לימוד ושיפור פנימיים, בתוך המערכת המשפטית. במצב כזה עולים שופטים, בייחוד בבתי משפט שוליים וזוטרים, ושופטים לפי הקפריזות שלהם. גם אין הערכה מערכתית של יעילות השיפוט והענישה, או אפילו הסכמה על מערכת הכללים לבדיקת איכות פעילות מערכת המשפט ומנגנונים לשיפורה. בקיצור, כל המערכת בנויה בסגנון "יהיה בסדר, סמוך עלינו", בחוסר מקצועיות ורצינות משווע.

שנית, בשל הרצון לכבד את המשפט העברי מחד והמשפט הבינלאומי מאידך, אין בישראל משנה סדורה של מה זה להיות שופט, מה בעצם התפקיד. אמנם יש את ההגדרות הפורמליות של קיום חוקי המדינה, אבל יש גם את הלחצים מצד ההלכה ומצד המשפט הבינלאומי (כלומר, עקרונות הצדק על פי הפילוסופיה המערבית והפרקטיקה שלה במערב), שדוחפים לכיוונים מנוגדים ולשניהם יש לגיטימציה בקרב הציבור ולכן גם בקרב השופטים. דבריו של נאמן הם הד לכך מכיוון ההלכה, וכך גם מעשי השופט הנואל דרורי, והאקטיביזם המשפטי של ברק והאג'נדה המשפטית ההומנית של ראשי מערכת המשפט היא דמות המראה לכך מהצד השני.

בקיצור, הבעיה גדולה הרבה יותר מפסק דין הזוי זה או אחר. הבעיה היא שכל מערכת המשפט בישראל בנויה על כרעי תרנגולת, והבקיעים בה נראים בבירור תחת העומס האדיר שהיא כורעת תחתיו.

יום שני, 25 בינואר 2010

חינוך לקוי ואבולוציה

את הפוסט הזה אני מקדיש לתיקון אי-הבנה נפוצה של האבולוציה. הסיבה שאי-הבנה זו קיימת היא עליבות החינוך המדעי, ואין מקום שבו זה גלוי יותר מאשר בקרב החרדים, אשר אין אצלם למעשה חינוך מדעי כלל.

הטעות היא זיהוי תהליך התהליך האבולוציוני עם "מזל בלבד". החרדים (וכן רוב ילדי ישראל) מעולם לא למדו אבולוציה מדעית אמיתית - לא הזינו אותם אלא בשקרים וחצאי אמיתות שנשמעים משכנעים, בלי שהובילו אותם בתהליך מחשבתי ביקורתי-מדעי של ממש - ולכן שקר זה נשמע אמיתי. כך יוצא שלעתים אפילו כאשר חרדים נחשפים לעולם האמיתי, דרך האינטרנט, הם אינם מבינים את טעותם, שכן מחשבתם כבר מקובעת. אני מקווה שפוסט זה יתרום את תרומתו הצנועה לתיקון כשל זה.

חרדי אחד שזה קרה לו הוא החרדי המתכנה "הדוס", אשר בבורותו חושב שיוכל "בצורה נכונה ורציונלית" להראות שהאבולוציה אינה נכונה, כאילו שכל המדע אינו אלא ניסיון לפסול תאוריות ושהאבולוציה לא שרדה מאה וחצי שנים של ניסיונות כאלו על ידי מיטב המוחות האנושיים, ניסיונות שהוא כלל לא מכיר. במאמר הראשון שלו כנגד האבולוציה הוא כותב,
...לפי זה המורכבות הבסיסית של ההמוגלובין עומדת על רצף של 120 ח"א. אבל אני מוכן לבוא לקראת הדארווינים בצעד נדיב ולוותר להם במחווה אצילית על לא פחות מ-20 ח"א. יאלה, שיהיה. נשארו לנו מאה. עכשיו בואו נעצום עיניים ונחזור מאות מיליוני שנים אחורה לשלב שבו האבולוציה זקוקה בדחיפות ל"היווצרותו" של ההמוגלובין בכדי להמשיך לטפס במעלה הסולם האבולוציוני המפותל. המערכת שאחראית על יצור החלבונים בגופם של בעלי החיים ה"פרימיטיבים" שממלאים את האוקיינוסים עושה פה ושם שגיאות ומשגיאות הללו אמור לצאת בשלב מסוים בטעות מיודעינו ההמגלובין. עכשיו שאלה בחשבון בסיסי: כמה טעויות זקוקה המערכת לעשות כדי שיצא פעם אחת המגלובין? התשובה: 100 בחזקת 20!!! ...גם אם נניח שההמוגלובין נוצר כבר במרק הבראשיתי, הרי שגם אם היקום כולו היה מורכב מה"מרק הבראשיתי" (אחת הדמויות הדימניות ביותר בפנתיאון האלים של האבולוציה) וה"מרק" לא היה מכיל דבר מלבד חומצות אמינו שיכולות לשמש לבנין החיים (זה רק אחוז קטן מחומצות האמינו) והכל היה במצב צבירה נוזלי (מצב נדיר מאוד ביקום) והחומצות אמינו התחברו לחלבונים והתפרקו פעם בשניה (עוד מחווה יוצאת דופן לדארווינים) עדיין אין שום סיכוי להיווצרותו האקראית של ההמוגלובין.

כאמור נתמקד רק בטעות אחת מתוך בליל השגיאות פה - קו המחשבה המדבר על "היווצרותו האקראית" של החלבון. במודל המחשבתי של הדוס, כל חומרי הבניין (חומצות אמינו) כבר נמצאות, והאבולוציה של חלבון ביולוגי (שהוא שרשרת של חומצות אמינו) היא על ידי צירוף אקראי של חומצות האמינו לשרשרת בגודל הרצוי. זהו אכן תהליך אקראי לחלוטין, אך חסר בו חלק מהותי בתורת האבולוציה: הברירה הטבעית, שאינה אקראית.

כדי להכניס ברירה, אאלץ לתקן עוד טעות אחת (מני רבות) של הדוס: האבולוציה עובדת על מה שכבר קיים, ולא מתחילה כל פיתוח מלכתחילה. לכן, נתחיל בחלבון קיים כלשהו. לשם פשטות, נניח שיש רק מבוגר אחד בדור, ויש לו שני צאצאים: אחד עם אותו חלבון כמו אביו, ולשני יש חלבון עם מוטציה, שינוי אקראי. המוטציה הזו היא איפה שנכנס המזל לסיפור. כאמור יש רק מבוגר אחד בדור, ולכן אחד הצאצאים צריך למות לפני שיגיע לבגרות - הבחירה מי מהם, זוהי הברירה.

אם נלך עם ברירה אקראית, אכן לא סביר בעליל שייווצר החלבון המבוקש. אבל תורת האבולוציה גורסת (בהתאם לשכל הישר ולידע הביולוגי) שלעתים תהיה למוטציה השפעה על תפקוד החלבון - פעמים רבות לא תהיה השפעה, ואז כל מה שיקרה זה שיצטברו מוטציות; לפעמים תהיינה השפעות שליליות, ואז האורגניזם ימות או מסיבה אחרת יהיה פחות סביר שיעמיד צאצאים (מישהו עם הומוגלובין פגום קרוב לוודאי פשוט ימות); ולפעמים, לעתים נדירות אולי, תהיינה מוטציות עם השפעות חיוביות, שיגדילו את הסיכוי לשרידה והעמדת צאצאים. לכן, הברירה שנעשית אינה אקראית - היא נעשית על פי ההשפעה של המוטציה על התפקוד הביולוגי של האורגניזם.

לשם פשטות, נוכל להניח שמוטציה שמקרבת אותנו לחלבון המבוקש היא חיובית, כלומר שצאצא עם מוטציה כזו יברר והוא זה שיעמיד את הדור הבא. כך, מדור לדור, חוזר הסיפור - לבוגר יש חלבון מסוים; לצאצא אחד יש את אותו חלבון ולצאצא שני חלבון עם מוטציה; אז עושים ברירה לפי הקרבה של החלבון לחלבון הרצוי; ונשארים עם בוגר עם חלבון שאולי, בזכות מוטציה, קרוב יותר לחלבון הרצוי, ובעליו הוא זה שמעמיד את הדור הבא וחוזר חלילה. ניתן לראות שבמרוצת הדורות, תחת לחץ הברירה, תעלה ההתאמה בין החלבון הרצוי למצוי עד שניצור את החלבון הרצוי.

לסיכום: בתהליך האקראי ללחלוטין שהדוס חושב עליו, אכן אין סיכוי מציאותי "למצוא" את החלבון הרצוי. אקראיות לבדה אינה מנגנון סביר להיווצרותו. אבל תהליך אבולוציוני כולל הן מוטציות אקראיות והן ברירה לא-אקראית, וביחד הם יכולים לעשות נפלאות. כל מי שמבין את המנגנון הזה לא יתאר אותו כמזל בלבד, כך שכל מי שמתאר כך את האבולוציה או שאינו מבין אותה או שמנסה לשטות בציבור.

הערה: כמובן שיש טעויות רבות אחרות בדבריו של הדוס, החל מטעויות בסיסיות במתמטיקה (התשובה היא 20 בחזקת 100, ולא להפך!) וכלה בטעויות בסיסיות בביולוגיה (יש יותר מ-20 חומצות אמינו בחלבון). אבל להסביר את מכלול הטעויות שיכול דוס לדחוס לתוך פסקה קצרה ייקח סדרת מאמרים שלמה. מנגד, גם התהליך שתיארתו אינו אלא קריקטורה שנועדה להסביר את המשחק בין אקראיות לברירה לא-אקראית באבולוציה, ולא מודל רציני. תיאור טוב יותר של האבולוציה ברמה הגנטית יחייב התייחסות לקוד הגנטי, סוגי המוטציות השונים ומנגנוני הבקרה עליהם, וכמובן התייחסות לרמה של אוכלוסיות, רבייה מינית, ועוד. לא כיוונתי למודל מציאותי של תהליך אבולוציוני, אלא להסביר היבט אחד של התהליך הזה.




מדוע ממהרים בורים או שרלטנים לטעון כנגד המדע? אני סבור כי הבסיס לכך היא אמרתו של ישו ביוחנן 3:12,
"אם סיפרתי לך על דברים ארציים ואינך מאמין, כיצד זה תאמין כאשר אספר לך על דברים שמימיים?"

החרדים, הלומדים (בצדק) כי התורה והתורה שבעל פה עומדות בסתירה לתורת האבולוציה, מרגישים צורך להגן על תורתם. מכיוון שאין בידם לערער על האבולוציה, שכאמור שרדה כבר מאה וחצי של ניסיונות רציניים לערער עליה, אין להם ברירה אלא לעוות את תורת האבולוציה כדי שיוכלו לסתור את היצירה שהם בראו, שכל קשר בינה לבין האבולוציה מקרי בהחלט.

אבל יש משהו מיוחד באבולוציה, שהרי התורה עומדת בסתירה לכל המדעים כולם (החל מפילולוגיה וכלה בפיזיקה) - מדוע להתמקד באבולוציה? כיוון שהאבולוציה מדברת על האדם. מצד אחד זה מעליב, שהאדם הוא קוף; ומצד שני זה מעניין, כי מדובר בך עצמך. ואלו טעמים טובים בפני עצמם להתעסק בנושא, אבל זה לא הכל. יש טעם רב בהתנגדות לאבולוציה, שכן מי שמבין אותה ומפנים אותה באמת מגיע למעשה לכל הבהירות כולה - הפנמה של השלכות האבולוציה יוצרת הבנה של האדם ולכן של מהות הידע ואיך להשיגו, מהות המוסר ואיך להתנהג, וכן הלאה - כל המפעל הדתי מתמוטט כולו תחת השפעת תורת האבולוציה. לא רק הרתיעה מקרבת משפחה לקופים מרתיעה את החרדים, אלא גם ההכרה (העמומה, אמנם) שתפיסה של האדם כיצור טבעי עומדת בסתירה לתפיסה של האדם כיצור על-טבעי, נשמה, ומכאן הדרך קצרה לכפירה אף באל עצמו. לכן האבולוציה היא אחד הנושאים העיקריים שעוסקים בהם מתנגדי המדע, מגיני הדת מטעם עצמם.

מוטב היה להם לו היו שועים לעצתו של נוצרי אחר, אוגוסטינוס, שכתב (בספרו "הפירוש המילולי של בראשית"):
...זה מביש ומסוכן עבור כופר לשמוע נוצרי, הנותן לכאורה את משמעות דברי הקודש, מדבר שטויות על נושאים אלו [מדעיים]; ועלינו לנקוט בכל האמצעים על מנת למנוע מצב מביך שכזה, שבו אנשים מראים את הבורות הגדולה שבנוצרי ומעלים אותה ללעג. הבושה אינה כל כך שאדם בור מושם ללעג, אלא שאנשים מחוץ לחיק האמונה יחשבו שסופרינו הקדושים החזיקו בדעות כאלו, וכך, באבדן גדול לאלו שעל הצלת נשמותיהם אנו עומלים, הסופרים של דברי הקודש עצמם מוטלים לביקורת ונדחים כאנשים לא מלומדים. אם הם מוצאים נוצרי הטועה בתחום שהם עצמם מבינים היטב ושומעים אותו ממשיך בדעותיו הטיפשיות באשר לספרנו, איך הם הולכים להאמין לספרים בעניינים הקשורים בתחיית המתים, התקווה לחיי נצח, וממלכת השמיים, כאשר הם חושבים שדפיהם מלאים טעויות באשר לעובדות שהם עצמם למדו מניסיון ולאור התבונה? מפרשים חסרי יכולת ואחריות של דברי הקודש מביאים צרה וצער על אחיהם החכמים מהם כאשר הם נתפסים באחת מהדעות השגויות הנלוזות שלהם ומועמדים במקומם על ידי אלו שאינם נשמעים לסמכות הקדושה של ספרי הקודש שלנו. שכן אז, להגן על הצהרותיהם הטיפשיות להחריד והבלתי נכונות, הם ינסו להעלות פסוקים מדברי הקודש כהוכחה ואפילו יזמרו מזיכרון פסוקים רבים שהם חושבים שמצדיקים את עמדתם, למרות שהם אינם מבינים לא את מה שהם אומרים ולא את הדברים אשר הם מדברים עליהם.

החרדים פשוט מזיקים לעצמם בכך שהם אינם מלמדים מדע - הם יוצאים בורים, והדת שלהם יוצאת מגוחכת ולא אמינה בעיני כל מי שחוקר מעט את הנושאים.

מנגד, הדתיים שמאמינים באבולוציה חושבים שהם "אחיהם החכמים" של אותם הטוענים כנגדה. הם חכמים כל-כך שהם רואים את האמת מאחורי הפשט של בראשית ולא מתבלבלים לחשוב שזהו ספר מדע. הם לומדים מדע מן המדענים, ותורה מהרבנים - כך הם אומרים לעצמם. כך הם משלים את עצמם. הם אינם מפנימים את האבולוציה - אילו היו מבינים אותה באמת, היו מבינים שהם אינם נפש, שאין ידע בלתי ידע מדעי, שאין ניסים, ושאין לקיים את המצוות. החרדים לפחות מבינים מה אמרה התורה בנושא זה, גם אם אינם מבינים את האבולוציה - ואילו ה"מתונים", לא מבינים לא את זה ולא את זה.

יום שלישי, 19 בינואר 2010

תרומות אתאיסטיות להאיטי

דחיתי את ההתייחסות לאסון בהאיטי, כי באמת אין זה אסון בישראל ולא קשור לחילוניות דווקא. אני לא אוהב לדבר בבלוג על דברים שלא קשורים לנושא שלו, ומנסה להמנע מכך. אבל אולי כדאי רק להעיר שקיימים היום אפיקי השקעה חילוניים למתן תרומות לעזרה שם. ריצ'רד דוקינס הקים קרן שמטרתה העברת 100% מדמי התרומה לארגונים לא-דתיים (הצלב האדום והארגון רופאים ללא גבולות). אני ממליץ לכל מי שרוצה לתרום לתרום דרך לא-מאמינים נותנים עזרה, ולו בשל העובדה שדוקינס משלם בעצמו את דמי התיווך כך שכל אגורה תלך לארגוני עזרה חשובים אלו. לתרומה כזו יש גם ייתרון נוסף, בכך ששום כסף לא יבוזבז על תרומה שלא מדעת למטרות דתיות הזויות כגון שליחת תנ"ך מדבר (דיגיטלי) לניצולי האסון [דרך פרינגולה]. ובנוסף, יש לזה את היתרון הנוסף של העלאת הנראות של התרומה ההומנית החילונית, וכן (בשאיפה) העלאת הכמות של תרומה זו.

יום ראשון, 17 בינואר 2010

במקום פוסט

חוסר הזמן האוכל בעבודת חוסר הקודש משאיר אותי ללא פוסט ליום ראשון. במקום זה, מקבץ קישורים והערות:

1. כתבה המסכמת את השינוי לטובת האתאיזם שעובר על ארה"ב, ובכלל על המערב, פורסמה בבלייזר YNET. הכתבה די טובה, אבל שני דברים בעייתיים בה.

ראשית, היא מתייחסת ל-16% שמגדירים את עצמם כחסרי דת כ"קרוב לאתאיזם". עם כל רצוני לראות בעליית האתאיזם - זה לא פשוט כל-כך. חסרי הדת קרובים יותר לאתאיזם (כלומר בממוצע הם יותר אתאיסטים מקבוצות אחרות), אבל עדיין רובם אינם אתאיסטים. נראה שהציבור הזה הוא בגדול לא מאמין בדת מסוימת, אבל כן מאמין באל ומאמין בדעות קדומות אפילו יותר משאר תושבי ארה"ב. ואגב, יש עלייה אדירה גם באמונה באמונות טפלות וחוויות מיסטיות בארה"ב, לא רק באתאיזם; תומר פריסקו משייך זאת להתעצמות המגמות הסובייקטיביות (על חשבון הקהילתיות) בחברה - אולי הוא צודק.

שנית, היא לא מתייחסת במידה מספקת ליהדות ולישראל. הכתבה מוסרת את הדברים החשובים ביותר - את האמת שאומר היצ'נס על ישראל: הוא "תומך בזכותה של ישראל להתקיים, אבל מתנגד לכיבוש ולכך שהיא בדרך להפוך לתיאוקרטיה דה פקטו", וכן "ישראל, מסכם היצ'נס, צריכה להכריע אם היא חלק מהמערב הדמוקרטי ולפיכך זכאית לתמיכה ולהגנה, או שהיא חלק מהמזרח התיכון הפנאטי. לכך, לטענתו, טרם ניתנה תשובה היסטורית חד־משמעית". מילים אלו צריכות להיחקק איפשהו. אבל הכתבה לא מוסרת נתונים על הדת בישראל, לא מתייחסת מספיק למצב בישראל. וחבל, כי בסופו של דבר ישראל זה מה שמעניין אותנו - נתונים מוצקים לגבי היהפכותה של ישראל לתאוקרטיה בפועל יש לנו מעט מדי, ונתונים על השינויים הדתיים שעוברים עליה כמעט אין בכלל. כמה עובדות בנושא לא היו מזיקות כלל.

2. באנגלית, אבל בBBC פרסמו כתבה על הלל. כמה קטעים (בתרגום חופשי):
"הילדים, זה המחיר הגבוה ביותר" אומר עידו לב, שלא ראה את שני ילדיו כבר חמש שנים. ... זה שבע שנים מאז שהוא יצא מביתו, גזר את פיאותיו בשירותים ציבוריים, וישן בקניון במשך שבוע. ... מר לב אומר שמשפחת אשתו מנעה ממנו מלראות את ילדיו, מפחד שיחזיר אותם בשאלה. אך הוא אומר שאין לו חרטות, למרות שהוא עדיין נלחם על גישה [לילדיו]. ... הוא גילה מה זו אהבה. "מה שעושה את זה למאוד בעייתי, אבל מלא אושר" הוא אומר.
... "הם כמו ילדים" אומרת אירית פנס מהארגון הלל, המציע עזרה מעשית לחרדים לשעבר. היא מסבירה כי הרבה פעמים הם לא יודעים איך לפתוח חשבון בנק, להשתמש באינטרנט, למצוא עבודה ולהשכיר דירה... גברת פנס מאמינה שכ-2000 האנשים שהילל עזרה להם במהלך העשור האחרון הם רק קצה הקרחון, ושהמספרים גדלים כיוון שהאינטרנט עושה את העולם החילוני לנגיש יותר.
... האנתרופולוגית שרית ברזילי... במקרה אחד שהיא יודעת עליו, האב [החרדי] אמר לביתו שהוא יעדיף להרוג אותה מאשר לראות אותה מתחלנת. בסופו של דבר, היא התאבדה.

העובדה שהמשפחה בכלל מצליחה למנוע מעידו את הזכות שלו לראות את בניו מרתיחה. זו אוזלת יד של רשויות הרווחה ומדינת ישראל.

כל ההתנהלות הכיתתית של החרדים, עם הסגירות בפני העולם החיצוני והאינטרנט, תביא לסופם. דת שגדלה בחושך תיעלם עם האור, ולא ניתן למנוע את האור לאורך זמן. השאלה היא איך זה יקרה. אני מטפח תקווה שזה יקרה במהפכה פנימית. כבר כיום כ-10-25% מהחרדים אינם מאמינים ומקיימים מצוות רק בגלוי ומתוך חובה חברתית. כאשר ציבור זה יגלה את עצמו, ויחליט לצאת בגלוי, הוא יהיה גדול מדי מכדי שאפשר יהיה להרחיק אותו. תיווצר חברה שבה חיים זה לצד זה חילונים וחרדים, והנושאים ה"אסורים" (כגון הכפירה באל, יחס להומואים, ועוד) יעלו לדיון. מכאן תהיה קצרה הדרך להינמקות החברה הסגורה, החשוכה. זה לא שבני ברק תיהפך לתל-אביב, אבל האנשים יהיו מתונים יותר, יהיה מיעוט משמעותי של אתאיסטים, ויהיה חופש גדול יותר ברחובות. כרגע, זה נשמע תרחיש דמיוני - אבל אני מושכנע שהציבור החרדי-אתאיסטי לא מבוטל, ואם רק ייצא מהארון אכן יתרחש מהפך שכזה.

[העירו לי שאני הוזה, אולי בגלל שאני חולה. אז להגנתי, הפסקה האחרונה נכתבה תחת חום.]

יום שישי, 15 בינואר 2010

אין דבר כזה, בוררות הלכתית

כאשר שר המשפטים יעקב נאמן דיבר על המשפט העברי במדינת ישראל, היו שניסו להרגיע ולומר שמדובר בבוררות. כמובן שבני אדם בוגרים יכולים להסכים ללכת לכל בוררות שהם מסכימים עליה - משחק דוקים, למשל. וגם דין זוועתי כמו דין תורה בפירוש ההלכתי הרבני שלה, אם זה רצונם. ובהתאם למגבלות על בוררות, כמובן; לא ניתן לוותר על זכויות יסוד וכן הלאה.

אבל הבעיה בבתי הדין הרבניים היא שהם אינם מסתפקים במתן שירותי בוררות. הם מפעילים לחץ חברתי, כלכלי, וכדומה על הציבור, ולכן מהווים למעשה לא ערוץ בוררות אלא ערוץ משפטי נפרד, המתנגד ופועל כנגד חוקי המדינה. כבר דיברתי על זה באשר לציבור החרדי, אבל הכתבה "הבורר של אפרת" מראה איך זה נכון גם לגבי הציונות הדתית.

אדם בישוב אפרת תבע דיבה אדם אחר, וקיבל פסק דין לטובתו, עם פיצויים גדולים. פסק זה ניתן ללא שבית הדין שמע את הצד השני, וזה לא מצא חן בעיני רב הישוב - ובצדק. אולם, במקום לפנות לערכאות, הוא החליט דווקא ללחוץ על שני האנשים לקבל אותו כבורר. וכאשר מי שפסקו לטובתו סירב לבוא לבוררות, הרב איים עליו. בכך, הוא פגע פעמיים בשלטון החוק - פעם אחת כאשר הציע לבטל החלטת בית משפט, ובפעם שנייה כאשר איים שאם לא יעשו כך אז...

אומר רב הישוב, שלמה ריסקין,
ביקשתי לציין כעובדה קיימת בהלכה היהודית וביישוב אפרת מאז היווסדו, כי יהודי שיש לו סכסוך עם יהודי אחר באותו מקום ומסרב להגיע לבית דין עלול למצוא עצמו בחרם. על אחת כמה וכמה כאשר תושב אחר נתבקש לתת 300 אלף שקל... עוד הסברתי את חומרת הנושא לאור ההלכה היהודית, לפיה אדם שקיבל פסק לטובתו מבלי שניתנה לצד השני הזדמנות להתגונן הוא גזלן, וכל ניסיון מצדו לממש את פסק הדין יביאו לעבור עבירת גזל.


הרב שלמה ריסקין הוא רב שנחשב למכובד וליברלי, לא בדיוק אדם חשוך. ולמרות זאת, בשל ליקוי המאורות שגורם לא לראות בהלכה "עובדה" במקום יצירה אנושית, הוא לא מסוגל להבין שבמעשיו הוא חותר תחת סמכות המדינה. במדינה מתוקנת, רק חוקי המדינה תקפים. אסור ללחוץ על אדם לקבל מערכת חוקים אחרת, ובוודאי לא לדחות את פסק הדין של מערכת המשפט.

יש לציין שהרב אומר ש"להחרים []פירושו הוא שלא יוכל לקבל עליות לתורה בבתי הכנסת באפרת (אין לי ולא הייתי רוצה שום כוח לעשות יותר מזה)". אם נאמין לו (ואין לי סיבה לא להאמין לו), הרי שהלחץ הוא קטן יחסית (אם כי בכספי ציבור...) - אבל אפילו אפלייה כזו מהווה למעשה בגידה במדינה. הרב ריסקין מעניש אדם על כך שפנה לבית משפט לא-דתי, וזה מהווה פגיעה בשלטון החוק. עם זאת, ועם כל רצוני להאמין לרב, אני לא יכול להבין איך הוא יכול להסתפק בכך - האם לא יטיף לבני הקהילה שלו להחרים אותו? ואם אכן ייקח את הכסף, האם לא ישית עונשים נוספים על הגזלן, שפשעו כה חמור יותר? נראה לי שהרב מיתממם, או אולי לא חשב עד הסוף על השלכות מעשיו.

יום שלישי, 12 בינואר 2010

הסיבה לסחיטה הדתית

נחמיה שטרסלר כתב כתבה טובה, מני רבות, על כמות הכסף שש"ס מעבירה לנאמניה. הוא מדבר על כך שפותחים מועצות דתיות ללא שום צורך כדי לספק משרות, שעולות כסף רב ולכן מחייבים רשויות מקומיות (אחרות, אם הישוב עני!) לשלם עבורן, ועל חוק הג'ובים שקוצץ "רק" למתכונתו המקורית (מתן משרה לסגן-שר של ש"ס ושל יהדות התורה בירושלים). הוא מדבר גם על הניסיון של ש"ס לאסור על הקמת בתי עסק שאינם פתוחים בשבת, ולאסור על מכירת חמץ בפסח. הכל נכון, אבל המסקנה שלו אינה מדויקת. הוא כותב,
יש להפנות את הביקורת למי שנתן לש"ס את הכוח הזה, למי שנכנע לה בכל נושא, למי שנתן לה את כל המשרדים האזרחיים הקובעים את איכות חיי הציבור - משרד הפנים, משרד השיכון והמשרד לשירותי דת - וכך אפשר לה לסחוט יותר, להגדיל את כוחה ולפגוע ברוב החופשי. כי "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב", ונתניהו הוא שסיפק לש"ס את החור הגדול ביותר שהיה לה מעולם, והיא מסוחררת מרוב עוצמה וכוח.
אבל האשמה אינה בנתניהו. מי שנותן לש"ס את כוחה הוא אותו "הרוב החופשי", שבמקום לעסוק בנושאי פנים מצביע שוב ושוב על נושאי חוץ ובטחון. לכן הוא מעלה מנהיגים החושבים על נושאים אלו, ומוכנים בשביל להגן על בטחון המדינה להקריב את המדינה שיש להגן עליה. הציבור, שאינו דורש ממנהיגיו חשיבה ארוכת טווח אלא ססמאות ריקות מתוכן ופשרות קצרות רואי, שאינו דורש חינוך והשקעה בתשתיות אלא בטחון והשקעה בצבא, שאינו שומר מכל משמר על כספו שלו אלא נותן לכל אחד לעשות בו כבשלו, שאינו שומר על החופש מכפייה דתית מכל וכל ואינו דורש את הפרדת הדת מהמדינה. נתניהו הוא רק סימפטום, ואם ייפול יבוא אחר ויעשה את אותו הדבר, כי בדמוקרטיה העם מקבל את השלטון שמגיע לו.

בקיצור, יש רק מסקנה אחת - יש להחליף את העם.

לא, רגע...

יום ראשון, 10 בינואר 2010

ועוד יוטיוב

מאחר שאין לי זמן - אני פשוט אפרסם כאן את עבודתה הטובה של עמיתנירה, שמספקת פרשנות ודיונים מרעננים בפרשות השבוע. והשבוע - פרשת "ויצא", שמגלה, אפעס, כמה היבטים לא ממש מודרניים בדתו של אברהם אבינו.


יום רביעי, 6 בינואר 2010

קצת יוטיוב

אני מאוד שמח לראות בזמן האחרון סרטונים שמעלים אתאיסטים ליוטיוב, ונלחמים בכל השקרים שמפיצים המחב"תים. סרט מחב"תי הזוי במיוחד שהועלה לאחרונה נקרא "אבולוציה או בלבולציה", ואדם רוסו העלה סדרת סרטונים שעוברת עליו שקופית שקופית ומסבירה חלק מהטעויות וההטעיות - חלק, כי באמת אי אפשר את הכל, יש פשוט יותר מדי.



כן ירבו.

יום שלישי, 5 בינואר 2010

שתי גישות לפייסנות

כפי שציין הפילוסוף ראסל בלקפורד, שנת 2009 בבלוגוספירה האתאיסטית התאפיינה לא מעט בוויכוח גדול על מה שמכונה "פייסנות" (accomodationalism). זו עמדה של כמה אתאיסטים, שטענו, בניסוחו של בלאקפורד, ש"אין זה נאות ואין זה חכם לתומכי-המדע לבקר את הדת, אפילו באופן מתון ונימוסי". בלאקפורד יוצא כנגד הפייסנות, אך לא מספק נימוק רציני מדוע טקטית היא אינה נכונה. הוא מסתפק בלומר שמבקריה לוקים בנאיביות לגבי "המשכיות הכוח והשליטה של הדת במרחב הציבורי".

כנגד עמדה זו, אני רוצה להציג מעט היסטוריה, בבחינת "אלו שלא לומדים את ההיסטוריה נדונים לחזור עליה". אפנה שוב לפסיכיאטר שכבר הפניתי אליו בעבר, פראבהאקאר קאמת'. במאמרו " המרד הנסטיקי הגדול", מתאר קאמאת' את המרידה כנגד הבראהאמיניזם שעברה על הודו באזור המאה ה-6 לפנה"ס, מהפכה שהובילה ברבות הימים לדתות כגון הבודהיזם והג'איניזם. פלג ידוע פחות מאותה תקופה הוא הלוקאיאטה, או החארוואקאס (מטריאליסטים). תנועה זו יצאה בגלוי כנגד יסודות הדת, ולא היססה לומר את דעתה. הם לא היו אתאיסטים מהאסכולה הפייסנית. כך, למשל, מצטט קאמת' את הפילוסוף בריהספטי, שחי בערך ב- 600 לפנה"ס:
אין גן עדן, ואין שחרור סופי, וגם לא נשמה בעולם אחר, וגם לא יוצרים המעשים הנאותים של ארבעת המעמדות, מצוות, וכדומה שום תוצאה של ממש. האגניהוטרא, שלושת הוודות, שלושת המקלות של הנזיר, ומריחת אפר על הגוף הומצאו כולם בדרך הטבע כמחייתם של אלו החסרים בידע וגבריות. אם חיה המוקרבת בטקס הג'יוטיסומה מגיעה לגן העדן, מדוע לא מציע המקריב מיד את אביו? .... אם אשר הלך מעמנו הולך לעולם אחר, איך זה שאינו חוזר, חסר מנוחה בשל הגעגועים לאהוביו? ברור אם כן שזה רק כאמצעי מחייה שהבראהאמינים קבעו כך את כל הטקסים לכבוד המת - אין עוד פרי בשום מקום.

אולם, הטקטיקות הללו לא עבדו היטב. כותב קאמת':
כפי שיכול הקורא לראות, הפילוסופים מאסכולת הלוקאיאטה לא חסכו במילים. הם עסקו בהתקפות ישירות נגד מה שהם החשיבו למעשה רמייה של הברהאמינים. אולם, התקפות ישירות, כגון אלו שהטילו הלוקאיאטה כנגד האמונות הלא-רציונליות למעשה של הבראהאמינים, משיגות את התוצאות הרצויות רק לעתים נדירות, אם בכלל. הגיון, עובדות, ונימוקים אינם משתווים לאמונות מושרשות-היטב בעלות היקף הזייתי, שרוב ההינדים ניחנים בהן.
ומוסיף,
רמה גבוהה מאוד של מודעות עצמית וכוח חשיבה נחוצים לאדם כדי להשתחרר מאמונותיו הלא רציונליות. כפסיכיאטר, אני יכול להעיד על העובדה כי רוב לקוחותיי בעלי החינוך הגבוה אינם מסוגלים לשנות אתהתנהגויותיהם המושרות למרות הרבה ניסיונות ותזכורות ואפילו בהקשר של יחסי אמון.

האם, אם כך, עלינו לתמוך בפייסנים? האם הם צודקים? אני לא חושב כך. אנטי-פייסנות לא הביאה למהפכה בהודו במאה ה-6 לפנה"ס, אבל זה לא אומר שהיא לא שיפרה את המצב. יותר אנשים ראו את האור והאמינו בבהירות מאשר אילו היו הלוקאיאטה סוכרים את פיהם, ואני רואה בכך חשיבות. אבל אני כן חושב שעלינו להציב את דוגמת הלוקאיאטה לפנינו כתמרור דרך. הם מראים לנו כי מאבקים רטוריים ונימוקים יכולים להשיג רק מעט מול אמונה דתית, וכי יש לחפש ולפעול בדרכים אחרות במקביל. בעיקר, יש לפעול למען חברה צודקת, הן בגלל שצריך לעשות כך בלי קשר והן מכיוון שאי-יציבות וודאות חברתיות וכלכליות הן הדוחפות חברות אל הדת. יש ליצור חברה חילונית הדואגת לחבריה, ושאינה מספקת את הדברים שהחברה הדתית יכולה לספק (לא צריך לחפש באוויר - אני מדבר על חופש, ביטוי עצמי, מדע ומימוש סקרנות, תרבות עולמית, וכן הלאה). אז יזלגו יותר ויותר אנשים אל הנאורות, שכן לא יהיה להם צורך לחפש מקלט בעלטה.

נימוקים לוגיים וראיות יוכלו להביא רק את מתי המעט שניחנים באותה מודעות עצמית וכוח מחשבה שקאמאת' מצביע עליהם, וכן בכוח רצון והזדמנות ללמוד, ומשיכה עזה לאמת; ויכולים לשמור רק במעט מדילול המאמינים באמת. אין לראות בהם מכשיר להמרת ההמונים, אלא בראש ובראשונה כלי ללימוד ובדיקה עצמית, ובדרך אגב גם מכשיר להגברת הבהירות במידה קטנה בקרב אלו שעדיין דתיים. לכן, על אף חומרי האפולוגטיקה החילונית שבה, נועדה הספרייה הבהירה בראש ובראשונה לבהירים (נטורליסטים), על מנת שיוכלו להעמיק את הבנתם את הבהירות ולמה יש להחזיק בה - ולא ככלי תעמולה.

יום ראשון, 3 בינואר 2010

נא לגנוב בשבת

בנו של הרב עובדיה יוסף כתב ספר בו הוא מפרט איך להתייחס לתופעה החדשה הזו, חילונים, ביומיום. הפסיקה המשעשעת ביותר היא שאסור לקרוא למשטרה כנגד גנב בשבת, כדי לא לחלל את השבת - גנבים, הפנימו. זה מה שקורה כשבסיס המוסר מעמידים דברים אחרים במקום את האדם.

כמובן שכדי לשים את האדם במרכז צריך קודם כל להכיר בו כאדם. עובדיה הצעיר לכוד עדיין בתפיסה הרואה גברים, נשים, יהודים, וגויים - לא בני אדם. כך למשל צריך לעזור לחילונים יהודים בתאונת דרכים בשבת - אבל באשר לגויים, שתיקה. נקווה כולנו שיום יבוא ויתעשת. אוקיי, לא סביר - אבל אפשר לקוות.