יום שישי, 12 באוגוסט 2016

הגיגים על ג'ונתן היידט

לפני זמן לא רב כתב אורי קץ בלוג-פוסט על הספר "The Righteous Mind" של ג'ונתן היידט. ספר זה, משנת 2013, שוטח את משנתו של היידט (פסיכולוג אקדמי) שחשיבה מוסרית מבוססת על מספר קטן של אינטואיציות מוסריות בסיסיות, ושהמוח של ליברלים ושמרנים עובד אחרת במובן שליברלים לא מונעים על ידי חלק מהן. אני ממליץ מאוד לקרוא את הפוסט של אורי, הוא טוב מאוד. מה שאני רוצה לעשות בפוסט זה לשטף בכמה מחשבות שעלו בי למקרא הדברים של היידט.

אני לא מעיר על הספר - לא קראתי אותו. כן שמעתי מספר הרצאות של היידט, וקראתי מספר סיכומים של עמדותיו, אבל לא קראתי את הספר עצמו. אני לא מדבר על הספר עצמו, אלא על העמדה של היידט באופן כללי.

יש שלוש נקודות מעניינות בעבודה שלו לדעתי.

(1) התשתית הביולוגית של חוש המוסר

התאוריה של היידט אומרת שיש שש אינטואיציות מוסריות בסיסיות שמרכיבות ביחד את ה"חוש המוסרי" שלנו. העניין הוא שאיך אנו מפעילים אותן ואפילו אלו מהן אנחנו מפעילים נקבע במידה רבה משיקולים תרבותיים - חינוך, הסטוריית החיים שלנו, הסביבה החברתית בה גדלנו, וכן הלאה. עד כדי כך שאנשי השמאל למעשה לא מפעילים חצי מהחוש המוסרי, למשל, וגם את מה שהם מפעילים הם מפעילים בצורה שונה מאוד במובנים מסוימים. המסקנה מכך היא למעשה שאין דבר כזה חוש מוסרי "טבעי" - חוש המוסר הטבעי שלנו כל-כך גמיש, שהוא נקבע על ידי התרבות ותו לא.

זה בעייתי מאוד מבחינת תורת המוסר. בפילוסופיה המערבית, תורת המוסר אמורה לעזור לאדם לחשוף ולחדד את החוש המוסרי הטבוע בתוכו. בתורות המוסר המסורתיות, ההנחה היא שלכל בני האדם, או שלבני אדם "טובים", יש אותו חוש מוסרי בסיסי (למעשה, ההנחה היא לרוב שיש להם אותה רציונליות בסיסית ושיש להם לכן את היכולת להבין מהו המוסר הנכון כי הוא מחויב רציונלית; אבל אני מעדיף לדבר במונחים של "חוש מוסרי", כי זו נקודת השקפה נכונה יותר לדעתי). תורות מוסר נטורליסטיות מודרניות מכירות בכך שיש מגוון בחוש המוסרי, אך מניחות עדיין (במובלע, לרוב) שישנו חוש מוסרי "נורמלי" יסודי שמשותף לרוב בני האדם ומהווה את התשתית לפיתוח תורת המוסר. היידט אומר למעשה שאין דבר כזה - חוש המוסר כל-כך מגוון ונקבע כל-כך לחלוטין על ידי התרבות, שלא ניתן למעשה לדבר על ליבה משמעותית "נורמלית" שלו.

אני ... חושד שההידט לא צודק. (כהערת אגב: לא הרשימו אותי הניסויים שהוא מעלה באוב, שמריחים לי יותר מדי כמו ניסויים שנבחרו ותוכננו כדי לאשש תאוריה. אבל אולי זה רק הרושם שלי, זה ממש לא התחום שלי.) אני חושד שהמוסר הבסיסי הרבה יותר רחב ומשמעותי ממה שנראה שהוא נותן לו קרדיט, כלומר שאדם שגדל תוך כדי חינוך לחשיבה רציונלית ולאמיתות המדעיות והנטורליסטיות לגבי העולם (אלו אינן שאלות מוסריות, אך הן משפיעות על האמונות המוסריות), כולל לימודי היסטוריה וספרות עולמית, ושמעודדים אותו לחשוב על אמונותיו המוסריות ולעשות רפלקסיה עליהן - אני מאמין שכן יתפתח אצלו במידה רבה מוסר מסוים, שהוא המוסר של הנאורות. יהיו הבדלים בין האנשים ויהיו אסכולות שונות, אבל בגדול - המסקנה תהיה נאורות.

זה מה שאני חושד. אבל אני לא יודע אם זה נכון או אפילו סביר. אני כן יודע שהיידט עצמו בהחלט מחזיק בדעות מוסריות מאוד מסוימות, ולרוב לא נגרר לשגיאה הרלטיביסטית (הרעיון שהעובדה שיש תרבויות שונות עם מוסר שונה אומר שהמוסר שלהם שווה; מבחינתנו, בעלי המוסר הנאור, מוסר לא-נאור אינו מוסרי, בלי קשר לאיך הוא נוצר). מה שמביא אותי לנקודה השנייה,

(2) הכשל הנטורליסטי

הכשל הנטורליסטי הוא הרעיון שאם משהו הוא טבעי, אז הוא טוב או נכון. (ליתר דיוק, זה מובן אחד של המושג.) לפעמים נראה שהיידט נופל בכשל הזה, שכן חלק עיקרי בדבריו הוא להטיף לשמאל שלימין יש מוסר שונה ושזה לגיטימי. הוא אומר למשל שלימין שיקולים כגון בגידה או נאמנות, סמכות וכבוד, או טהרה וקדושה הם שיקולים מוסריים וחשובים ועד שהשמאל לא יכיר בכך ויכבד את השיקולים האלו הוא ימשיך לזלזל בימין, לראות בימנים "טיפשים" וכדומה במקום להבין שהם פשוט חושבים אחרת.

העניין הוא שזה לא לגיטימי. יש הבדל בין להבין שעבור אנשים רבים כבוד המשפחה, למשל, הוא שיקול מוסרי וחשוב (ולכן יש לדעתם להרוג נשים "מופקרות"), לבין לקבל את זה. משקל היתר ש - על פי תיאורי היידט - הימין נותן לשיקולים של קדושה, סמכות, ובמידה מסוימת נאמנות אינו נכון. הוא לא מתיישב עם ערכי הנאורות, ולכן אין לקבל אותו ולהתדיין על בסיסו כאילו שהוא לגיטימי אלא יש להוקיע אותו ולפעול כנגד ההשקפה המוסרית השגויה הזו.

לא ברור לי עד כמה היידט מודע לכך. מצד אחד, בראיון המצוין שלו עם סאם האריס היידט דוחה במפורש את הכשל הנטורליסטי ואומר שהטיעון שלו מתוחכם יותר. הוא אומר שהנטיות הטבעיות שלנו יוצרות ברבים מאיתנו את הנטייה לדבוק במוסר שמרני, לא שמוסר כזה הוא המוסר הנכון שיש לדבוק בו. אבל איך זה משתלב עם הנקודה הקודמת? אם התרבות יוצרת אצל חלקנו מוסר שמרני ואצל חלקנו מוסר ליבלרי, ואין חוש מוסרי אובייקטיבי אחד נכון - אז מדוע היידט מעדיף מוסר "טבעי" אחד (ליברלי) על פני האחר (שמרני)? כאמור, אני רוצה לחשוב שהמוסר הליברלי "נכון" יותר כי בחינוך נכון (אובייקטיבית) הוא זה שיעלה בעקבות רפלקסיה פנימית; אבל לא נראה לי שזו עמדת היידט. האם הוא פשוט מכיר בכך שהמוסר הליברלי הוא המוסר שלו, ושלכן הוא פועל לקידומו, למרות שאין הוא לא "טבעי" ולא "נכון" יותר מהמוסר השמרני? לא ברור לי.

בכל אופן, בפועל הכתיבה של היידט מובילה לרוב לכשל הנטורליסטי אצל קוראיו וזה חבל. במקום לחשוב על המוסר השמרני כמוסר טבעי אך שגוי, קריאת הגותו מובילה לחשוב עליו כמוסר לגיטימי. כך, למשל, המאמר (המצוין) של אורי קץ נגמר במילים,
האם כל האנשים שאינם מסכימים איתי הם בהכרח מטומטמים? אולי הם יוצאים מנקודת מוצא מוסרית אחרת? ואולי נקודת המוצא שלי איננה בהכרח עליונה על זו שלהם? [דגש שלי - י.ר.]

והבעיה היא בדיוק בנקודה האחרונה. זה לגיטימי לטעון שנקודת המוסר הבסיסית של אנשים אחרים היא שונה, ואולי זה נכון. אבל מכאן ועד לטעון שהיא לגיטימית באותה מידה - זה כבר לא צעד תיאורי, אלא צעד מוסרי, והוא לא מוצדק.

(3) הפיל והרוכב

נקודה אחרונה שרציתי לעמוד עליה היא שלדעת היידט אנחנו עושים את ההחלטות שלנו בענייני מוסר באופן אינטואיטיבי, ומשתמשים ברציונליות רק כדי להצדיק אותן בדיעבד. אנחנו לא מחליטים על מה מוסרי באופן רציונלי מתוך עקרונות מוסריים כפי שלעתים אנו חושבים שאנו עושים, אלא אנו מחליטים עליהן באופן לא רציונלי ועושים להן אחר כך רציונליזציות.

אין לי בעיה עם התזה הזו, בגדול. הבעיה שלי היא שנראה לי שהיידט לוקח אותה רחוק מדי.

קודם כל - העובדה שאלו השיפוטים המוסריים המידיים שלנו לא אומרת הרבה. השאלה היותר מענייננת היא האם אנו חושבים על עמדותנו המוסריות ומשנים אותן בהתאם במהלך חיינו, כאינדיווידואלים, כקהילה, וכחברה. ואני חושד שהתשובה היא שכן, אבל לאט. המוסר משתנה לאט עם הדורות, וחלק משינוי זה - אני חושב - מגיע ממחשבות ביקורתיות על המוסר הנוכחי שלנו.

אני רוצה לחשוב כך, כי זה נותן לי תקווה שכך ייקרה בסופו של דבר גם בארץ - אבל אין לי מושג אם זה באמת נכון. לפחות חלק משינוי מגיע בבירור בשינויים היסטוריים כגון שינויים כלכליים וטכנולוגיים שאין בינם לבין חשיבה רציונלית שום דבר. האם ביסודו של דבר הסיבה למוסר שלנו היא בעיקרה, או בחלקה הגדול, מקריות היסטורית? אינני יודע.

בכל אופן, המסקנה העיקרית מכל זה לא צריכה להיות שהמוסר הוא יחסי או שיש לקבל מוסר שמרני, אלא שיש לפעול לאור האמיתות המדעיות לגבי חוש המוסר ואיך הוא מעוצב על ידי התרבות כדי לעצב את חוש המוסר של החברה שלנו, ושל חברות אחרות, לטובה. 

יום שני, 1 באוגוסט 2016

המלחמה בין המדע לדת

היסטוריונים ומדענים רבים יאמרו לכם כי אין מלחמה בין הדת לבין המדע. למרות מקרים מפורסמים כגון משפטו של גלילאו גליליי או התנועה הבריאתנית, בגדול הדת אינה מתנגדת למדע והיא אף תומכת בו לעתים קרובות. מדענים מפורסמים רבים היו דתיים (למען האמת תתקשה למצוא מדען לא-דתי לפני המאה ה-20), וזה כבר מראה שאין ניגוד בין הדת למדע. יש לכן להבין את ההתנגדות הדתית למדע כתנועת-שוליים קיצוניות, ולהתייחס אליה בהתאם. באופן בסיסי, הדת והמדע הם שני דרכים להגיע אל ולחפש את האמת, והם עובדים יותר טוב ביחד. כפי שאמר אלברט איינשטיין בכבודו ובעצמו, "המדע ללא הדת הוא פיסח, והדת ללא המדע היא עיוורת". 

יש רק מעט מאוד אמת בכל זה. (כן, גם בציטוט.) המדע והדת מנוגדים זה לזה במספר מובנים חשובים, ובשל כך התקיים לאורך כל ההיסטוריה מאבק בין הדת למדע, ומאבק זה יימשך כל עוד תתקיים הדת. 

הדת נוגדת את המדע במספר אופנים יסודיים, שבאים לידי ביטוי לכל אורך ההיסטוריה ובדתות שונות. אולי היסודי ביותר הוא שהדת היא לעתים קרובות כוח שמרני. לכן מאמיני הדת נצמדים אל תאוריות שגויות על המציאות, כנגד ממצאי המדע המשנים את תפיסתנו את האמת. 

יחידי סגולה ואף זרמים דתיים יכולים להתעלות מעל השמרנות הטבועה בדת, אך הבעיה נעוצה בעצם אופן המחשבה הדתי, שלא לומר האנושי. ברגע שהדת נהפכת לתנועה המונית, היא בהכרח תהפך לתנועה שמרנית כי האנשים הם שמרנים מטבעם. לכן הדת כתופעה חברתית תחזור תמיד לשמרנות. כך למשל בוויכוחים עם דתיים, הם לרוב יגידו - ובצדק ! - שאין להם בעצם שום מניע דתי להתנגדותם לאבולוציה. האמונות הדתיות שלהם לא באמת יישתנו אם יתברר להם שהאבולוציה נכונה. זה פשוט שהם מתנגדים לאבולוציה מסיבות "ענייניות". כמובן שאין סיבות טובות כאלו, אבל זה מצביע על אופן המחשבה השמרני של המאמינים - הם באמת ובתמים לא מאמינים באובלוציה לא בגלל שזה נוגד את אמונתם הדתית אלא בגלל קיפאון מחשבתי וכי זה יותר קל להאמין בפירוש המילולי של המסמכים הקדושים שלהם ובאמונת אבותיהם. 

שמרנות יכולה למנבוע פשוט מעצלנות או חוסר יכולת אינטלקטואלית. אני חושד שזה מקורה הראשי. כחברה, האנשים מאמינים בדברים שלימדו אותם ושמנהיגיהם אומרים להם שהם האמת, בלי באמת לחקור את הנושא. אבל מנהיגים דתיים הם לרוב לא עצלנים אינטקטואליים. הם מלומדים - בענייני דת, אבל עדיין. למרות זאת, לעתים קרובות עולים מנהיגים דתיים שמרניים, המקבעים ומשמרים את החשיבה השמרנית ולכן מתנגדים לשינויים בתפיסות העולם של אבותיהם לאור המדע. מדוע?

ובכן, גם במדע עולים מנהיגים שמרנים, אבל עצם המבנה של התהליך המדעי בנוי להתנגד לשמרנות ולכן הוא עמיד יותר לשמרנות לאורך זמן, ויישאר עמיד כל עוד הוא יהיה "מדע". לכן דמויות המופת של המדע הם דווקא המהפכנים, לא השמרנים. לדת אין תהליך כזה, וזאת בשל העובדה שהיא עוסקת בשליטה פוליטית על בסיס פופולריות של מנהיגיה הדתיים, ובשל חוסר הרציונליות המובנה שבהלך המחשבה הדתי. לכן, דמויות המופת של הדת הם השמרנים, הרוצים להשיב עטרה ליושנה (גם אם למעשה הם מנהיגים מהפכות, תדמיתם הציבורית היא של שמרנות, לא של פרוגרסיביות). הדת גם פשוט לא מתענייננת במדע ולכן עולים בה מנהיגים שלא מבינים במדע, ולכן לא רואים סיבה לשנות את אמונתם כנגד אמונת אבותיהם. 

המאפיין היסודי הבא שבגללו הדת עומדת בניגוד למדע הוא מקור הסמכות. הדת היא במהותה סמכותנית. האמת מתגלה על ידי האל, על ידי נביאו הראשי (משה\מוחמד וכן הלאה), על ידי שרשרת המסירה (החליף, חז"ל...), וכן הלאה. המדע במהותו הוא רציונלי. האמת מתגלה על ידי ניסויים, על ידי נתונים, על ידי נימוקים וטיעונים; בני האדם הם המגלים את אלו בפועל, אך הם שוליים לעומת הרציונליות עצמה. 

יחידים בדת, שוב, יכולים לברוח אל הרציונליות, ולו באופן חלקי. כך יכול הדאלי-לאמה להצהיר, למשל, שאם המדע יסתור את הבודהיזם על הבודהיזם להשתנות (תוך כדי התעלמות מכל הדברים שבהם כבר יש סתירה...). אך הדת ההמוסדת מבוססת על סמכות העבר, ולכן למערכת הדת יש נטייה לפתח את האמונה שסמכות העבר היא סמכות מושלמת, שאינה טועה בשום דבר. כי כפי שאמר הקדוש הנוצרי אוגוסטינוס,

 how are  [the unbelievers] going to believe these teachings in matters concerning the resurrection of the dead, the hope of eternal life, and the kingdom of heaven, when they think these teachings are filled with fallacies about facts which they have learnt from experience and reason.

לכן, למשל, השתרשה בקרב החרדים התפיסה ההזויה שחז"ל לא יכולים לטעות. אפילו במדע. למרות שגיאות גלויות ובוטות בביולוגיה ועוד בכתביהם. לכן לא נתפס בעיני הדתי שהתורה מתארת בריאה של עולם שטוח, או שחז"ל מתווכחים על הפרטים של תמונת עולם זו בלי להכיר בכך שהיא שגויה ביסודה.

המאפיין היסודי הבא הוא חשיבות העולם הזה, לעומת העולם הרוחני. המדע עוסק בחקר וטכנולוגיות העולם הזה, ולעומת זאת הדת עוסקת ב"חקר" ו"טכנולוגיות" הנוגעות לעולם-הבא, העולם של האלים, והעולם הרגשי של המאמין. הדת לעולם תפתח אובבסיבית לגבי חקר העולם הרוחני, שכן זו מהותה. הטכניקות הרוחניות והדתיות כגון התפילה וקיום המצוות, שהעניין בהם הוא בסופו של דבר דווקא בשל הטרנסדנדנטיות שלהן, תמיד יקבלו עדיפות גוברת והולכת לעומת ענייני "חולין". 

לעומת זאת המדע לא רק עוסק בחקר העולם הזה ופיתוח טכניקות בו, אלא הוא מונע מדאגה לגביו ולא לגבי העולם הרוחני המדומיין של הדת. לכן הוא פשוט עוסק בדברים אחרים. בדברי "חולין". 

אולי עיקר הנזק שגרמה הדת במהלך ההיסטוריה נבע לא ממאבקים כנגד המדע באופן ישיר, אלא מזניחת עצם העיסוק במדע מחוסר עניין. כל ימי החושך באירופה נבעו בעצם מהפסקת העתקת הכתבים היווניים; כאשר נזיר ביזנטי מוחק את העותק האחרון של התחלת החדו"א על ידי ארכימדס, יש לך בעיה. אילו היו מתעניינים המנזרים במדע במקום בדת, היינו היום מבחינה טכנולוגית ומדעית איזה אלף שנים בעתיד. עוד ראייה לכך היא הפריחה של המדע היהודי לאחר ההשכלה באירופה. כל הכוח המוחי הזה היה מוקדש בדורות הקודמים לשאלות הלכה, ולא תרם מאומה לאנושות; לאחר שפרץ, הוא עשה מהפכות במדע. 

למרות כל אלו, המדע תמיד מנצח. שימו לב לרשימה של הנושאים שבמאבק - כדוריות כדור הארץ, מרכזיות כדור הארץ, נכונות הגאולוגיה, ועוד. אפילו באבולוציה - הכנסייה הקתולית מקבלת את רוב האבולוציה, והגאולוגיה וכדומה. למה? זה בגלל שהמנהיגים הדתיים לרוב כן משכילים, ולכן כן בסופו של דבר מקבלים את המדע. זה פשוט לוקח זמן. לעתים זה לוקח הרבה מאוד זמן, כמו במקרה של האבולוציה, שעדיין רחוקה מלהתקבל. בכתות פונדמנטליסטיות, כגון החרדים, זה עלול לקחת הרבה יותר זמן. 

אני מאמין שבסופו של דבר, היהדות האורתודוקסית תקבל את האבולוציה, כפי שהיא מקבלת היום את כדוריות הארץ כדברי הרמב"ם למרות שהתנגדה להם בשעתו וכפי שהיא מקבלת היום (מלבד חב"ד) את חוסר-המרכזיות של כדור הארץ. כמובן שמהרגע שזה ייתקבל, דעה זו תחשב ל"דעת תורה" מאז ומתמיד. וכמובן שזה לא ייקרה בגלל מאמרים של אתאיסטים כמוני. לא ישירות. זה ייקרה בגלל שיותר ויותר רבנים משכילים יקבלו את תורת האבולוציה, בהתחלה בשוליים ואז יותר ויותר בתוך עומק הקהילה הדתית.

הציוניות הדתית היא במידה רבה ניסיון לצאת כנגד חלק גדול מהנאמר למעלה. במקום להתעסק רק בדת, היא בפירוש דוחקת את מאמיניה להתעסק גם בחילוניות. זה מוציא אותה מהכיתתיות, וחושף אותה לזרמים האינטלקטואלים של ימנו. אני תוהה אם הציונות הדתית תקבל את האבולוציה לפני החרדים, ותגרור אותם לקבלה. מעניין מהם שיעורי קבלת האבולוציה בקרב רבנים בציונות הדתית, לעומת החרדים. אני חושד שמתרחש שם ראשית התהליך הנ"ל - קבלה של האבולוציה בשוליים, שהולכת ומתפשטת. מנגד, מתרחשת גם בציונות הדתית התופעה ההיסטורית הצפויה, של התעסקות גוברת והולכת במצוות ובדת תוך דחיית העיסוק בחולין (גם אם משלמים לכך מס שפתיים). נראה.