יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

מעין הגנה על אבי שמחון

במסורת המתגבשת, הרי מעין הגנה על משהו שכמעט כולם מסביבי חושבים שהוא לא בסזר: דבריו הגזעניים של אבי שמחון, יו"ר הוועדה המייעצת לשר האוצר. והרי הדברים:
"יותר מ-400 אלף עולים שהגיעו לארץ לא היו מעולם יהודים, אולי יש להם איזה סבא שהיה פעם יהודי. הם הגיעו לכאן משיקולים כלכליים. אם היתה להם אפשרות להגיע לארץ יותר מפותחת אז הם היו הולכים לשם"
אז זהו, שיש הרבה אמת בכך. כמובן שחלק גדול מהעולים בעלייה הגדולה מרוסיה באו ממניעים ציוניים, דתיים, וכן הלאה. אבל חלק לא מבוטל, אני מאמין, הגיע בעיקר מטעמים כלכליים, והיה שמח דווקא להגר לארה"ב, נאמר, אם היה יכול. וחלק עוד יותר גדול עלה גם מסיבות כאלו וגם מסיבות כאלו - בני אדם בד"כ לא עושים משהו מסיבה אחת.

אבל העניין הוא, שאותו הדבר נכון עם הרבה מאוד עולים אחרים ברבות השנים. ולא במקרה - חוק השבות חוקק בכוונה כך שיהווה מראה לחוקי נירנברג. הקריטריון הוא לא אם מישהו יהודי בדתו או אפילו בתרבותו, אלא אם הוא עלול להיחשב כיהודי על ידי אחרים וכך לסבול מאנטישמיות. וכפי שהוכיח היטלר, סבא יהודי בהחלט מספיק לכך.

הבעיה היא דווקא מצד הציבור הישראלי הגזעני, ששכח את זה, ומעוניין להגן על "טוהר הגזע" בשוביניסטיות דוחה. ועל פי ההגנה שמעמיד אבי שמחון, גם הוא בהם. לאחר פרסום הדברים, ד"ר אבי שמחון הגן על עצמו כך:
דברי לא הובנו כהלכה. דיברתי על אנשים שמוגדרים כחסרי דת, אני לא מערער על היהדות של עולי ברית המועצות.
הבנתם? הוא דיבר כנגד חסרי דת, אז זה בסדר. היטלר, כידוע, בכלל לא שרף חסרי דת שסבם היה יהודי.

דבריו של אבי שמחון בעייתיים לא בגלל מה שנאמר בהם במפורש, אלא בגלל הטון הגזעני ששולל את הלגיטימיות של כל מי שלא יהודי בדתו. כמו רוב הציבור, הוא שכח את מטרת הציונות. המטרה מעולם לא הייתה לבנות פה מדינת הלכה, או אפילו מדינה שרק יהודים בדתם או תרבותם יהיו חברים בה. המטרה הייתה לבנות מדינה שהיהודים בה הם רוב שולט, כדי שהאנטישמיות לא תוכל להרים בה ראש. "יהודים" בכל מובן, ובעיקר - בכל מובן שבו הם עלולים להירדף על שום יהדותם.

יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

גזענות וקריאה לרצח בדת היהדות

הבלוג ישראל חילונית לא מיועד להיות שופר לדעותיי האישיות דווקא, ואני שמח לארח כותבים אחרים. הפעם, אני נותן במה לליאור הלפרין.  ליאור, בעבר תלמיד ישיבה, כותב קבוע באתר "חופש".

בזמנים קשים אלו, שבהם הגזענות היהודית גואה, חשבתי לנכון להביא את המאמר הזה של ליאור הלפרין, שמדגים יפה מאוד את הגזענות שביהדות. יש שיגידו שהמקורות שהוא מביא אינם מייצגים, אך אני סבור שהוא מראה יפה שהם כן מייצגים קשת רחבה ומכובדת הן אמסורת ההלכתית הרבנית והן את בטקסט המכונן, התנ"ך.

========================================================================

יום השואה הוא יום עצוב בו רואים מה האדם מסוגל לעשות כשנותנים לו להאמין בתורות גזעניות שאינן מגובות מדעית, כמו תורת הגזע או היהדות.

כן, כן. היהדות. כשידיד שלי אמר את המשפט הנ"ל בשרשור יום השואה בפורום אתאיזם מייד קפצו המגיבים:

"אני לא מאמינה שאתה משווה  תורת הגזע ליהדות!!!" אמרה אחת הגולשות. "הדת היהודית לא מעודדת לרצוח אנשים או להגדיר מי נחות ומי גזע עליון. עד כמה שזכור לי בפעם האחרונה שפתחתי תנ"ך היה כתוב בעשרת הדברות 'לא תרצח'. איך אתה יכול להשוות בין דת לתורת הגזע?! תורת הגזע זו המצאה מזעזעת שפגעה באנושות כולה. היהדות לא פגעה באף אחד וגם לא מתיימרת לפגוע באדם כלשהו."

אני נשבע שאלו המילים המדויקות בהם השתמשה. את תגובתי לה, ריכזתי במאמר הזה. מי ייתן ובעזרתו יראו יותר אנשים את האתנוצנטריות האיומה שהיהדות שופעת בה, ולא יתבלבלו למראה הכפיים הפרושות לרווחה של המחזירים לתשובה, המבטיחים דת של טוב לב, רחמנות ואהבה.

"הדת היהודית לא מעודדת לרצוח אנשים או להגדירמי נחות ומי גזע עליון"? חזרתי וציטטתי את השורה החשובה מדבריה. "היהדות לא פגעה באף אחד וגם לא מתיימרת לפגוע באדם כלשהו"?

ההלכה היהודית רואה גויים כבהמות וכמי שבכלל אינם בגדר בני אדם. תחליפו את המילה "ישראל" בציטוטים הבאים בצמד המילים "הגזע הארי", ואת המילה "גויים" תחליפי בביטוי "כל מי שאינו ארי", ותראו כמה הדבר חמור.

הראב"ד בהשגותיו על דרי הרמב"ם בהלכות טומאה פב' הלכה י':  "גוים הם כבהמות, ואין מטמאין ואין מיטמאין, 'עם הדומה לחמור', 'הן גוים כמר מדלי ואת כולם ישא רוח, והחושב אותם לכלום אסף רוח בחפניו".

רשב"י בבבא מציעא קי"ד ע"ב: "נאמר "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם" (יחזקאל ל"ד, ל"א) - אתם קרויין אדם, ואין אומות העולם קרויין אדם".

המהר"ל בפירושו לאבות פרק ג' מיז': "ואף שאמר 'חביב האדם [שנברא בצלם]', אין זה כולל כל מין האדם, כי כבר אמרו ז"ל: כי 'אתם קרוים אדם ואין האומות קרוים אדם. שלמות הבריאה שהוא לאדם בפרט, הוא לישראל ולא לאומות."

המהר"ל ספר "גבורות ה'" פרק מד' עמוד קסז': "וכמו שתמצא בעלי חיים והם כמו אמצעי בין האדם ובין שאר בעלי חיים, כמו הקוף... כך יש אדם – ואינו אדם בשלימות. לכך אמר רשב"י: אשר הוא אדם בשלימות, אשר אינו נוטה לחמרי יותר מדאי, הם ישראל."

המהר"ל ב"נצח ישראל" פרק יד' עוד פג': "ישראל מיוחדים ונבדלים מכל הגוים אשר הם במדרגה החמרית וישראל במדרגת הצורה... כמו שאמרו חז"ל: 'אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם', כאלו דבר פשוט הוא אצלם שמדרגת ישראל בערך אל האומות, כמדרגת האדם אל בעלי חיים בלתי מדברים"

הרמח"ל בספר "דרך ה'", חלק ב' פסוק ד': "ואז נתחלק העולם לשבעים אומות, כל אחת מהן במדריגה ידועה, אבל כולן בבחינת האנושיות בשפלותו, וישראל בבחינת האנושיות בעילויו."

הראי"ה קוק בספר 'אורות ישראל', פרק ה' פסוק י': "ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגוים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ועמוק, מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי".

ר' צדוק הכהן מלובלין בספר 'פוקד עקרים' דף יט, טור ג': "וכשיבוא משיח ... גם הם [הגויים] יכירו ויודו שאין קרוי 'אדם' אלא ישראל... אבל מכל מקום, בהתיחסות לישראל גם עתה הם בגדר בהמה."

בעל התניא בספר 'תניא' פרק א' הלכה ב': "דלכל איש ישראל, אחד צדיק ואחד רשע, יש שתי נשמות דכתיב ונשמות אני עשיתי שהן שתי נפשות, נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא... וגם מדות טובות שבטבע כל ישראל בתולדותם כמו רחמנות וגמילות חסדים באות ממנה כי בישראל נפש זו דקליפה היא מקליפת נוגה שיש בה גם כן טוב... מה שאין כן נפשות אומות העולם, הן משאר קליפות טמאות שאין בהן טוב כלל... ונפש שנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש...".

ספר הזוהר, ב'רעיא מהימנא' פרשת פנחס רלח' ב': "ויאמר אלהים נעשה אדם...והיינו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ואוקמוה רבנן דלית 'אדם' אלא ישראל, הדא הוא דכתיב: 'ואתן צאני וצאן מרעיתי אדם אתם'. אתם 'אדם' ולא שאר עמין, ובגין דא ישמח ישראל בעושיו".

ראו שההתייחסות לגוי היא כאל תת-אדם לכל דבר ועניין, ולא פעם מתייחסת אליו ההלכה כאל שווה ערך לבהמה. והדבר מוביל בתורו להתייחסות נלוזה ביותר לגוי. כתוב בבראשית ט', ו': "שופך דם האדם, באדם דמו ישפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם", ומאחר ואומות העולם אינם נקראים 'אדם' באמת, הרי שדמם מותר.

כך כתב הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ב', הלכה יא': "ישראל שהרג גוי השומר שבע מצוות בני נח אינו נהרג עליו בבית דין שנאמר: 'וכי יזיד איש על רעהו', ואין צריך לומר שאינו נהרג אם רצח את הגוי שאינו שומר שבע מצוות בני נח. ואחד ההורג את עבד אחרים או ההורג עבדו הרי זה נענש בגזר דין מוות, שהעבד כבר קיבל עליו מצוות ונוסף על נחלת ה'".

הקריטריון הברור לעונש מוות לרוצח – קיום מצוות. אם רצח יהודי או עבד, שחייבים במצוות, העונש עליו הוא מוות. אם רצח גוי, אפילו מאמין בתורה ושומר שבע מצוות בני נח (זהו גר תושב), יהא הרוצח פטור מעונש. הגויים אינם בגדר אדם ורק על רציחת 'אדם' במלוא מובן המילה נהרגים בבית דין.

דוגמא אחרת – כיצד ניתן להסביר את העובדה, שיש מן התנאים הסבורים שגזל הגוי מותר מן התורה? איך אפשר להבין שמותר לגזול מאדם אחר? אולם על פי ההבנה, הגוי אינו בגדר אדם, ושנפשו ממקור טמא בדומה לבהמות טמאות, כבר אין מה להתפלא: כשם שאין איסור 'לגזול' מבהמה, כך מותר לגזול מגוי כי ההבדל הוא רק "כמותי" ולא "איכותי" כדברי הרב קוק הנ"ל.

רשב"י, הרמב"ם, הראב"ד, המהר"ל, הרב קוק, ספר הזוהר, ספר התניא - אלו השמות הגדולים ביותר של הדת. ולא רק גזענות ישנה בדת היהדות, כלפי אומות העולם וכלפי מי שאינם מקיימים מצוות. גם קריאה למעשי אלימות ישנה. קריאות מזעזעות לרצח "כופרים" חוזרות ונשמעות מכל פינה. הנה למשל ציטוט מהשולחן ערוך – קודקס ההלכות המקיף והמחייב ביותר, שנמצא בביתו של כל אדם דתי:
שולחן ערוך, יורה דעה סימן קנח סעיף ב': "והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא הורגו. ואם לאו היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם מסלקו[את הסולם] ואומר הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים האלו."

לקח את הסולם והסתלק ונתן לאיש לקפוא ולרעוב בתחתית הבאר! אז המצב הרצוי הוא לרצוח את החילוני במקום פומבי בחרב, אבל אם אין לו את היכולת לעשות זאת (כגון שיודע שייאסר וייענש על רצח בכל חברה שהיא פחות פנאטית מזו שלו) הוא צריך עדיין לנסות ולעשות זאת בערמומיות ובתחבולות - זו הרי מצווה!

עדיין לא מבינים שכל הנ"ל הן קריאות לרצח בשם דת היהדות? בבקשה עוד קריאות שכאלו:
רמב"ם, הלכות ממרים פרק ג` הלכה ב`: "והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצווה גדולה והסיר מכשול".

הרב יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר שלישי פרק כה`: "והעובד עבודה זרה שאינו רוצה לקיים ז` מצוות בני נח כגר תושב, גופו מותר כפי הסכמת כל הדתות, ואפילו הפילוסופים מתירים דמו ואמרו `הרגו למי שאין לו דת`. וכן תזהיר התורה על עובדי עבודה זרה, `לא תחיה כל נשמה`, ואם גופו מותר כל שכן ממונו כי העובד עבודה זרה ראוי להרגו ולא לחמול עליו".

לא מוצאים את הידיים והרגליים בבליל הכתבים וההלכות? רוצים לדבר על הטקסט המקראי עצמו?
 הנה ‫זמרי בן סלוא, חשקה נפשו באישה מדיינית ובא עליה לעיני בני ישראל. פנחס בן אלעזר לקח רומח ורצח את‬ ‫שניהם ללא דין ומשפט ואף קיבל שכר על כך (במדבר כה', יא'): "וידבר ה' אל משה לאמר, פינחס בן אליעזר בן אהרן השיב‬‫ את חמתי מעל בני ישראל.. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום". נכון שאין ראוי לעשות מעשה שכזה‬ ‫בפרהסיה, אבל עונש מוות? על מה? למי הזיקו אלה? אוי לה לחברה שכך גוזרת על אזרחיה, באכזריות ‬לשמה.

יותר מזה: בעקבות רשעות של אז, בואו וראו מה כתב אך לפני עשורים בודדים הרב הרצוג, מי שהיה רבה הראשי של ישראל, כאשר נשאל על כהן שנשא נכרייה בנישואין אזרחיים והאם כדאי לגיירה. בתוך שהוא דן בעניין כתב‬ ‫כך בשו"ת היכל יצחק אה"ע א' סימן יט: "הרי בנידון דידן זה בפרהסיא וקנאין פוגעים בו דע"י נשואין אזרחים‬ ‫שנישאו בחו"ל הוי בפרהסיא".

למי שלא בקיא בטרמינולוגיה: "קנאין פוגעים בו" פירושו מתן היתר לכל קנאי דתי לעשות משפט לעצמו ולקחת את החוק לידיו, ולפגוע באותו אדם כפי שיראה לנכון. בימינו הנאורים, במדינת חוק, כותב רב ראשי ומזמין מעשה רצח. הנה כך‬ ‫ממש הוא פוסק שגם היום, על פי התורה הרצחנית, שישראל הנושא גויה מותר להורגם ברחוב, סתם כך, בלי משפט, בלי עדים ובלי התראה.‬ רמב"ם, בהלכות סנהדרין, פרק יח' הלכה ו', מגדיר זאת בבירור: "אין בית דין נזקקין להן אלא הקנאים פוגעין בהן וכל שהורגן זכה".
על פי ההלכה ה"אדם" היחיד הוא רק האדם היהודי השומר תורה ומצוות, וכל היתר, כבהמות השדה נידמו וכאשר ישראל תקיפין עליהם - דמם מותר. אתם כנראה לא מכירה את הפן הזה של הדת. אתם מכירים את הדת כפי שהיא מצטיירת במדרשה ובבני עקיבא: כל אותם צדדים עדינים, "לא תרצח", "ואהבת לרעך כמוך".. אך מי הוא העונה להגדרה "רעך", על מי מדבר הפסוק היפה הזה?

כל הכתוב בתורה במצוות שבין אדם לחברו הוא אך ורק לחברו השומר תורה ומצוות. כל מי שאינם בקטגוריה זו (כמו לא-יהודים, אפיקורסים וחילונים שאינם שומרי מצוות וכו') לא חלה עליהם מצוות "ואהבת לרעך". ולא בכדי סיימה התורה את הכתוב 'ואהבת לרעך כמוך' בצמד המילים 'אני יהוה'. ראו את פסיקת הרמב"ם בהגהות מימוניות, הלכות דעות פרק ו' הלכה ג': "מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל [ולא מן הגויים] כגופו שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך', ודוקא שהוא רעך בתורה ובמצוות אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה מצוה לשנאותו, שנאמר 'יראת ה' שנאת רע' ואומר 'הלא משנאיך ה' אשנא' ". ממש כך: מצווה על המאמינים לשנוא! ולא רעדו ידי הרמב"ם כשכתב זאת?

ואם נכנס הלאה לתנ"ך תראו עד כמה ההתגוננות מאחורי הדיבר "לא תרצח" הינו עצוב. לחשוב כך, זה פשוט לשחק את משחק הקופים: לא ראיתי, לא שמעתי, לא מדברים על זה.  נכון היה לכותב עשרת הדיברות לאמץ תחת האמירה "לא תרצח" את התיקון לדיבר שהציע ג'ורג' קרלין המנוח: "תשתדל מאוד שלא לרצוח אף אחד, אלא אם כן הוא מאמין באיש בלתי נראה שונה מזה שאתה מאמין בו".

הקריאה "הטוב בגויים – הרוג. הטוב שבנחשים – רוצץ מוחו" (מכילתא דרשב"י, יד, ז) היא רק אחת מיני רבות. ישנם ציוויים רבים הנוגעים לצורך להרוג ולהשמיד את שבע העמים שסבבו אותנו ולהשמיד את מושא סגידתם.

ראו למשל את שמות כג' כ' :"והביאך אל האמרי והחתי והפרזי והכנעני והחוי והיבוסי והכחדתיו, לא תשתחוה לאלוהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם ושבר תשבר מצבתיהם". את שבע העמים הללו מצווים העברים להרוג עד האחרון: גברים, נשים, זקנים וילדים, ואפילו את בהמותיהם וחיות הבית שלהם. הציווי של "שבר תשבר מצבתיהם" מזכיר באופן מחריד את פיצוץ פסלי הבודהה ע"י הטאליבן באירן בשנת 2007. אפס סובלנות דתית.

לקריאה החוזרת שוב ושוב בתנ"ך שלא לשכן בארץ עובדי עבודה זרה אלא להשמידם, יש את הפן הביצועי בסיפור הלא-כל-כך-סימפטי על 450 נביאי הבעל ו-400 נביאי האשרה שנטבחו בידי הנביא אליהו וקהל תומכיו במלכים א' יח' מ', שם נשחטו באופן טקסי וגופותיהם נערמו לכדי גבעה קטנה. "ואמר אליהו להם תפו את נביאי הבעל, איש אל ימלט מהם. ויתפשום ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם".

מעבר לכך, התנ"ך גם היה ספציפי מאוד לגבי מה יש לעשות לעיר שרוב תושביה נטשו את האמונה באל העברי, והיא נקראת עיר נידחת (דברים יג, יג-יז): לשרוף אותה עד היסוד על כל תושביה ורכושה, לאחר שרצחו את כולם בחרב. גם כאן אין יוצאים מהכלל: גברים, נשים, זקנים, טף וחיות משק. "כי תשמע באחת עריך אשר יהוה אלוהיך נותן לך לשבת שם, לאמור: יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את שבי עירם לאמור נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעתם... והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך. הכה תכה את ישבי העיר הזו לפי-חרב, החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב, ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה. ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל ליהוה אלוהיך, והייתה תל עולם לא תיבנה עוד". "רצחו את כולם!" מצווה הדת. האם לדעתכם יש לשרוף עד היסוד את תל אביב?

ובל נשכח את הקריאה התלמודית בפסחים מט' עמוד ב': יש לנחור (נחירה = המתת בע"ח באמצעות דקירה בחפץ חד) את "עם הארץ". "אמר ר' אלעזר: עם הארץ מותר לנוחרו [אפילו] ביום כיפורים שחל להיות בשבת. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור 'לשוחטו'. אמר להם: זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה".
לא מדובר כאן אפילו במי שאוחז בדת אחרת אלא סתם אדם מן הישוב, בן לעם היהודי שאינו מתפלל או לובש ציצית. סוטה כב' עמוד א': "איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית וברכותיהם - דברי רבי מאיר. חכמים אומרים: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. רבי יונתן בן יוסף אומר: כל שיש לו בנים ולא מגדלן ללמוד תורה." ומה עשו רע למישהו אותם האנשים? מה מפריע לאותם הפנאטים הקרויים חז"ל שאדם מסוים אינו מניח תפילין, לובש ציצית או קורא קריאת שמע של שחרית? מדוע כה עזה שנאתם כלפי האדם הפשוט מן הישוב עד שהם מתירים את דמו, אפילו ביום כיפורים שחל בשבת (!), והסוגיה מציינת בהומור שחור וזדוני שאין לקרוא לטבח זה בשם "שחיטה" כי על שחיטה צריך לברך?

אז היהדות לא סוברת שמי שאינו חבר בה הינו נחות? תת-אדם? אז היהדות לא קוראת לרצוח בהם? לטבוח בהם? רק כי הם שונים? כי הם אינם שייכים ל"גזע" הנכון? כי אינם מחזיקים באותן הדעות והאמונות?

הדת היא גורם מלבה-שנאה ורצחני שמרעיל את העולם, והיהדות אינה שונה בהיבט הזה. הלוואי והדבר לא היה כך. אך קוראים נכבדים, עליכם להתעורר מהאשליה הצמרירית והחמימה שלא כך הדבר.


"עיר הנידחת". יצירה של הכותב, ליאור הלפרין, על פי הכתוב בדברים יג', יג'-יז'.

שינוי נראה לעין

כל המקורות מהם הבאתי מדברים בעד עצמם, ואין כל דרך לחלוק על כך שזו היא אכן היהדות - אך יש מקום לומר שלא זו היהדות של היום. הדברים הללו כל כך מעוותים ומרושעים שאין כל דרך להמשיך ולאחוז בהם ועדיין לנסות להראות איזושהי חזות של "דת של מוסר וצדק". חוץ מזה שהיום אדם שירצה לצאת למסע הרג בשם ההלכה יצטרך להוציא להורג 8 מתוך כל 10 אנשים במדינה הזו. כשדת היהדות לאט לאט איבדה מכוחה ונמצאו יותר כופרים, אפיקורסים ועמי ארצות נושאי חרב - בלית ברירה - התחולל השינוי.

אז יש כאן בעיה. היום לא יעלה על דעת אנשי הדת להרוג, להשמיד ולאבד את רוב-רובם של היהודים, ומאידך יש הלכה פסוקה וברורה שחייבים לעשות זאת - ונשאלת השאלה בצדק, איך מתמודדים עם זה הרבנים? איך מיישבים את הסתירה בין ההלכה לרוח הזמן?

אני אתן לפניכם את הפתרון שהם מצאו, ולדעתי הוא מוציא אותם באור אפילו יותר גרוע מקודם (אם הדבר בכלל אפשרי):

הפתרון הוא לשנות את ההלכה מבלי לפגוע בה. כלומר, יוצרים חוק העומד ותלוי במציאות משתנה. תשתנה שוב המציאות ורוח הזמן - ויחזרו להרג את הכופרים ומחללי השבת כתביעת ההלכה "הנצחית".
כדי להבהיר היכן השתנתה ההלכה ומה השינוי, אני אצטט את דבריו של החזון אי"ש, יורה דעה, הלכות שחיטה, סימן ב' אות טז': "ונראה דאין דין מורידין [הריגת הכופרים] אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם [ושלל סיבות מומצאות לרצוח בדם קר את כל מי שלא מסכים עם דעותיך ואמונתך]. בזמננו זה שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה [בהריגת כופרים] גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהיה בעיניהם [בעיני החילונים] כמעשה השחתה ואלימותחס וחלילה [הו לא, חס וחלילה...] וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת"

במילים פשוטות אפילו יותר: פעם היה אפשר להרוג כי לכולם היה ברור שאלוהים קיים, היום אי אפשר להרוג כי יש יותר מידי כופרים, אז נשנה את ההלכה ועכשיו במקום להרוג אותם "נקרב אותם בעבותות אהבה" (כלומר - נחזיר אותם בתשובה), וזאת כמובן עד ששוב תהיה מציאות האל עלינו, ונוכל לחדש את הטבח בלי לחשוש מהתוצאות.. אהם.. סליחה, התכוונתי לומר "בלי לחשוש שנגרום בזה דווקא להתרחקות מהדת"...

 החזון א"יש, זה שאמר: "ההלכה היא המכרעת את האסור ואת המותר של תורת המוסר" (חזון אי"ש, אמונה וביטחון, פרק ג' ), הוא מפר ברגל גסה את קביעתו שלו, וכאילו אמר: ההלכה כן משתנה על-פי רוח הזמן. רוח הזמן בדורות הקודמים הייתה "להרוג כופרים" ואילו רוח הזמן בזמננו היא "לאהוב כופרים", עד שרוח הזמן תשתנה שוב... אבל העיקר שההלכה היא "נצחית"...

וזו היא מהותה של הדת, שקובעת בעת ובעונה אחת עקרונות סותרים זה את זה: הנצחיות והארעיות מתמזגים להם בו זמנית מבלי שהאדם הדתי ירגיש אי נוחות, ועובדת היות פרנסי הדת בימנו מתנהגים כחבורה של "היפים" הופכת מיידית את דת הרצח הזו בעיני הציבור לדת של "מוסר, אהבה וחסד".

*  תודה לאתר דעת אמת על המקורות ועל הצפת החומר לעיני הציבור *

יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

שלוש הערות בשולי מכתב הרבנים


1.רבנות ממלכתית בוגדת!

אמר הרב יוסף שיינין כי "הגזענות מקורה בתורה". כ-50 רבנים הסכימו עמו, וחתמו על קריאה שלא להשכיר אדמות לערבים. מיד הזדעקו הפייסנים - זו, זו לא היהדות! כך שמעון פרס, החילוני, אמר "איני רואה סתירה בין דמוקרטיה ליהדות", בנימין נתניהו - גם חילוני בפעם אחרונה שבדקתי - אמר שדברים כאלו אסור להגיד "במדינה יהודית ודמוקרטית, שמכבדת את המוסר של מורשת ישראל והתנ"ך".  אבישי ברוורמן (כן, עוד חילוני!) הגדיל לעשות וקבע כי כעובד ציבור הרב חייב לקדם את היהדות של דרכי נועם.

אז זהו, שלא. מדינת ישראל לא השכילה לקבוע את התוכן הדתי וליצור כנסיית מדינה ריקה מתוכן כגון הכנסייה האנגליקנית, שזה עוד איכשהו מסתדר עם מדינה דמוקרטית. במקום זה היא הפקירה את הגדרת הדת הממלכתית בידי הרבנים, ואחר כך זועמת על כך שהם לא מתנהלים איך שהיא רוצה - אם זה בגיור צבאי, ואם זה בהטפה לגזענות. יהדות דרכי הנועם שהפייסנים מדברים עליה היא לא יהדות הרבנים.

2. היהדות היא גזענות - ראיות מתוך ההגנה

אמר הרב יוסף שיינין כי "הגזענות מקורה בתורה". אבל הנה, אמרו הפייסנים - תראו את הדתיים המתונים הללו, שפסקו נגד! אורתודוקסים גם! תראו איך הם משקפים את מוסר מורשת ישראל ההומנית!


רגע, רגע - הסתכלתם בנימוקים שלהם בכלל? הנה הנימוקים התורניים לפסיקה ה"הומניסטית" שיש לאפשר השכרת דירות לערבים:
… איסור לא תחונם הוא אמנם מן התורה, אבל במדינה דמוקרטית אי אפשר להפלות בין אזרח לאזרח. לדברי אריאל, הדבר יגרום לאפליית יהודים בארצות אחרות. … מדינה דמוקרטית לא יכולה לקום ומדינת ישראל לא יכולה להתכונן אם לא תאפשר זכויות למיעוטים כמו ליהודים, ומבחינה זו זה פיקוח נפש לאומי שמדינת ישראל תאפשר לכל תושב לבנות ולקנות כאן בארץ. כך שברמה ההלכתית אנחנו סבורים שהרבנים האלה טעו בפסיקה. שנית, ברמה הציבורית, אנחנו חושבים שצורת ההתנסחות גם אם בטוח שכוונותיהם (של הרבנים החותמים) רצויות, צורת התנסחות כפי שהתנסחה העצומה הזאת בעצם יוצרת תחושה של עוינות לזרים - דבר היוצר חילול השם, גם בארץ וגם בעולם. הוא מסוגל לייצר אנטישמיות".
כלומר מעיקר המוסר, לא להשכיר דירות לערבים. אבל מה לעשות, הגויים המגוחכים האלו עוד עלולים לשנוא אותנו בשל כך שאנו שונאים ערבים, אז עדיף לא לעשות את זה, או לפחות להגיד לעשות את זה בשקט, כך שהגויים (ימח שמם) לא ישימו לב. ממש, שיא ההומניות. אין ספק, היהדות הרבנית אינה גזענית כלל. כלל ועיקר. על מה יש לדבר? ברור כשמש.

3. היהדות היא גזענות - כמו כל דת

אמר הרב יוסף שיינין כי "הגזענות מקורה בתורה". ראוי להזכיר בהקשר זה מחקר שקראתי עליו לאחרונה


החוקרים תשאלו תאומים זהים גנטית באשר לנטיות הגזעניות שלהם בתחומים האתניים (כושים\לבנים, בעיקר), הגזעניים כלליים (יהודים, אירים, ושות'...), והגזעניים הדתיים (קתולים, מורמונים, ושות'). הרעיון הוא שאם התאומים הזהים נוטים להיות גזעניים באותה מידה בכל שלושת סוגי הגזענות, אז כנראה שיש איזה מנגנון כללי שדוחף לגזענות; ואילו אם יש שונות, אז כנראה ששלושת הסוגים של גזענות נובעים ממקורות שונים.


הממצאים הם ש-35% מהנטיות לאפלייה דתית כנגד אנשים מדת אחרת נובעים ממנגנון גזענות כללי. זה המרכיב העיקרי - גזענות דתית היא פשוט גזענות כללית. למעשה, ככל שהסביבה דחפה את האנשים להיות יותר גזעניים דתית כך הם היו פחות גזעניים אתנית, ולהיפך. כלומר, הדת למעשה תיעלה את הנטייה הטבעית לגזענות אתנית לגזענות דתית במקום זאת.


4. הבונוס: למה אתאיסטים צוחקים על דתיים מתונים


אמר הרב יוסף שיינין כי "הגזענות מקורה בתורה". אך דתיים מתונים קוראים - זו לא יהדות! בהפגנה האחרונה בה השתתפתי אמר אחד מהם שבהלכה אפשר לקרוא הכל - אבל יש דברים שאסור לקרוא בה. רבנים מצטטים ציטוטים נבחרים בהגנה על היהדות - ומתעלמים כמובן מכל הציטוטים האחרים, שמי שיעיין בנושא יימצא שמהווים את עיקר ורוח הדברים.


הדתיים הקיצוניים אולי מחליאים אבל הם לפחות מנסים להאמין באל שמתיישב עם כלל דברי הקודש והמסורת היהודית. כשעובדיה יוסף אומר שאלוהים מעניש אותנו על חילול שבת, זה לא בדיוק סותר להתנהגות האל בזמן השופטים (המיתולוגית) - בהנחה שתקציב הכיבושים הזרים והניסים שלו ירד במקצת. המתונים אפילו לא מנסים. הם עוצמים את העיניים מלראות ואת השכל מלחשוב. כך מעז יוני כהן-אידוב לכתוב בעת ובעונה אחת שהאל הוא טוב, שהוא לא יעניש ככה אנשים על חטאים של אחרים (זה שהוא לא מתערב, מסתבר, פותר אותו מאחריות - עכשיו אני מבין למה ישי התחבא בבית בשבת!), שהוא האל היהודי (אתם יודעים, זה שכתוב עליו בתנ"ך שהעניש אנשים על חטאים של אחרים, למשל את ילדי מצרים הבכורים שרצח רק כי הוא עצמו הקשה את לב פרעה.. רגע, אבל הרגע אמרנו שהוא לא עושה את זה, לא?)...  מדהים.

אפשר למצוא כל דבר אם מחפשים ביהדות - יש מספיק ממנה, לאורך אלפי שנים, כך שניתן להצדיק כל עמדה. אבל לא ניתן לקחת את כלל המסורת הזו, את כלל כתבי הקודש ופרשנותם, ברצינות ולהגיע לעמדה השונה בהרבה מהעמדה הרבנית. הדת היהודית מראשיתה היא דת גזענית, דת אתנית של שבט "נבחר" שמצווה להרוג את השבטים האחרים ולקחת מהם את האדמות בכוח; לא ניתן לרבע את המעגל, ולא ניתן לספק פרשנות שמייחסת לאלוהים טוב מחד ומשייכת אותו למסורות כאלו מאידך.

יום ראשון, 5 בדצמבר 2010

"יש אלוהים?" חלק 5: שורשי הדת


הרב עובדיה יודע מה גורם לשריפות: חילול שבת. וגם יש פתרון: ארגנו תפילה המונית בכותל, הישיבות מגבירות את לימוד התורה, וכן הלאה. אלו כמובן רעיונות על הסיבתיות בעולם שתורמים לחיזוק ושימור הדת, אך לא למניעת שריפות וכיבוין. וזה הנושא שדוקינס עוסק בו בפרק 5: הוא מנסה להסביר איך יכול להיות שהדת, שכוללת כל כך הרבה מחשבות טועות ובזבוז אנרגיה לא יעיל, קיימת בכלל. והמסקנה שלו היא בדיוק שהיא מכלול של רעיונות שמקדמים את עצמם, על ידי ניצול יכולות מנטליות שלנו (כגון הבנת סיבתיות, כוונה, וכן הלאה) שדווקא מאוד שימושיות ככלל.


"יש אלוהים?" חלק 5: שורשי הדת

[רשומה זו היא חלק מסדרה. ניתן למצוא את האינדקס כאן.]

פרק 5 הוא פרק מעניין, בו דוקינס מעלה השערות לגבי הסיבות האבולוציוניות לתופעה הדתית לסוגיה. דוקינס דוחה בצדק הסברים רבים לדת כלא מספקים מכיוון שהם לא מסבירים מדוע טבע האדם הוא כזה. כך למשל לגבי "הדת מנחמת", דוקינס מצטט את סטיבן פינקר: "היא רק מעלה את השאלה מדוע מתפתח מוח שמוצא נחמה באמונות שהוא יכול לראות בבירור שהן שקריות". במקום זאת, מציע דוקינס שני הסברים עיקריים לדת.


הסבר אחד הוא הברירה הקבוצתית - קבוצות שבהן הדת שולטת יהיו מאוחדות יותר, אנשים יקריבו בהן יותר את עצמם למען שאר הקבוצה, וכן הלאה - ולכן, יהיה להן יתרון על קבוצות לא-דתיות, ולכן גם יתפתחו מוחות אנושיים שנוטים לקבל את הדת. דוקינס עצמו לא נוטה לקבל את הברירה הקבוצתית - נראה שהיא פגיעה מאוד ל"טפילים" חברתיים, ולכן שההסבר לכך שהטפילים לא הורסים את החברה חייב להתבסס על ברירה אישית, לא קבוצתית.

ההסבר השני שדוקינס מעלה הוא שהדת מצליחה כתוצאת לוואי למאפיינים, ככלל מועילים מאוד, בפסיכולוגיה שלנו. כך למשל הנטייה של ילדים לקבל ללא סייג את מה שמלמדים אותם הוריהם מביאה לשימור האמונות הדתיות, הנטייה של בני אדם לראות כוונה בדברים (שככלל היא כמובן שימושית מאוד לניתוח התנהגות בעלי חיים ובני אדם) יכולה לפעול פעילות-יתר וכך לייחס כוונה לכל דבר (ומכאן הדרך קצרה למחשבות על אלוהים), וכן הלאה. 

חלק גדול מהפרק מודגש לממטיקה - דוקינס מסביר מדוע רעיונות הם, במובן מסוים, כמו גנים - הם מועברים מדור לדור, עם שינויים, ונתונים ללחצים שמשפיעים על השרידה שלהם, כגון ההשפעה של רעיונות אחרים. כך למשל הרעיון ש"כופרים, מנאצי שם שמיים ומשומדים יש להרוג" הוא רעיון "שמן הסתם עשוי להיות [לו] ערך הישרדותי [גבוה]", כחלק ממערך רעיונות דתיים. דוקינס מסביר היטב את הממטיקה, ואיך היא משתלבת בהסבר של הדת כתוצאת לוואי.

זהו פרק מעניין, אבל לא מספק. דוקינס מדבר על הרבה דברים מעניינים במהלך הפרק, כגון פולחן המטען והרעיון של "ממפלקס" או קרטלים של גנים. אבל באשר לנושא העיקרי, לא ניתן אלא להעלות השערות. ההשערות של דוקינס מעניינות, אבל הן אינן מוכחות (והוא לא מתיימר לומר אחרת). מבחינת הטיעון הכללי שהדת הנה אשליה, פרק זה יכול רק להיחשב כמין טיעון למען טבעיות הדת - הדת איננה מסתורית מכדי שיהיה לה הסבר טבעי, כגון אלו שדוקינס מעלה, גם אם איננו יודעים כרגע מהו ההסבר הטבעי הנכון לה (מה שלא ממש מפתיע - יש הרבה מאוד דברים שאנחנו לא יודעים...).

יום שבת, 4 בדצמבר 2010

מעין הגנה על אלי ישי

כולם קוראים לאלי ישי להתפטר. כך קורא חבר הכנסת אילן גילאון (מרץ), וגם ניצן הורוביץ (מרץ). באוצר מאשימים אותו במחדל,  אלוף בן גורס שעל אלי ישי (שר הפנים) ושמעון רומח (ניצב הכבאות וההצלה) להתפטר, ואפילו "גורמים בש"ס" קוראים לו "לקחת אחריות".

אבל, אני - אני חייב להודות שהאשם העיקרי כאן איננו אלי ישי. כפי שיוסי גורביץ אומר, "אלי ישי הוא עקרב. הוא מתנהג בהתאם לטבעו". נכון, לישי היה את היכולת ללחוץ על הממשלה לדאוג לתקציב כבאות ראוי, וזה שהוא לא עשה את זה מלמד על סדר העדיפויות שלו. אבל הוא לא נבחר כדי לקדם את שירותי הכבאות, אלא כדי לקדם את "דעת תורה", את החרדים ואת העוני והמסורתיות בציבור המזרחי שנותנים למפלגה שלו כוח.

כפי שנדב פרץ אמר, "למרות שהתפטרות של אלי ישי תהיה בהחלט מאורע משמח, צריך לזכור: ההזנחה של מכבי האש היא סיפור של עשרים שנה". וכפי שאריה עמיחי אמר,
אין לי כל כוונה להגן על אלי ישי. האיש עומד בראש מפלגה שפונה למגזר מיעוט על בסיס אמונה ומוצא, ואלה הן שתי סיבות שהיו אמורות להספיק כדי לפסול את ההתמודדות שלה במדינה דמוקרטית. אין לי כל כוונה לטעון שהמנהיגים שלנו בעלי-יכולות גבוהות יותר מאלו הקוראים לפיטורים כאלה ואחרים. אבל עד שלמישהו תהיה דרך מתוחכמת יותר שתבטיח שרק אנשי-מקצוע מוכשרים ביותר יגיעו לעמדות-הכרעה, אנחנו נמצאים במצב שבו כל ארבע שנים אנחנו בוחרים בקבוצה של אנשים שמרעים עם המדינה בצורה זו או אחרת. קצת נאיבי לקרוא להתפטרות של מי מהם כל פעם שפירות הביאושים של השיטה גלויים לעין. 
אוסיף רק דבר אחד - כל מי שלא מאשים את ישי מאשים את האוצר, אבל האשם האמתי הוא לא האוצר אלא הציבור. הסיבה שאלי ישי לא דאג לכבאות לא הייתה בגלל האוצר, אלא בגלל שהציבור שלו הרבה יותר מודאג מהגנה על התנחלויות. לכן על זה הוא מאיים להפיל את הקואליציה, אבל לא על נושאי פנים. הציבור הישראלי כבר עשורים מצביע על נושאי חוץ, אז שלא יבוא עכשיו בטענות שהמדינה מתפרקת. בטח שהיא מתפרקת - לאף פוליטיקאי אין אינטרס לשמור עליה. כולם כל כך עסוקים בנושאי חוץ, שהם לא שמים לב שהמדינה מתפוררת לה בינתיים - הכבאות זה רק קצה הקרחון, הרקב האמתי נמצא במערכות החינוך המבודרות שמחנכות דור חדש לא-דמוקרטי. זה מה שיפיל את המדינה כמדינה דמוקרטית - זו הסכנה האמתית. ויש בדרך עוד הרבה מוסדות רקובים אחרים - החל ממערכות המשפט והמשטרה, שגם הן עובדות ללא כוח אדם ותקציבים ראויים, וכלה בשירותי הרווחה, התחבורה הציבורית, הבריאות... הכל מתפרק, ולא בכדי.

בדמוקרטיה, העם מקבל בדיוק את השלטון שהוא ראוי לו.