יום שני, 27 ביולי 2009

למה אנשים הגונים?

האם אנשים הגונים בגלל שהמצפון שלהם קורא להם להיות הגונים כנגד רצונם האנוכי, או בגלל שהם פשוט הגונים מטבעם ולא חשים משיכה לרמות? מחקר חדש של כרין ופקסטון בPNAS מצביע על כך שייתכן שדווקא האפשרות האחרונה היא הנכונה.

קודם כל, אנשים הם לא הגונים. במחקר התקשו אנשים לספר לחוקרים כמה הם הצליחו לנחש מראש מה תהיה תוצאות של הטלות מטבע (החוקרים התיימרו לחקור תופעות על-טבעיות). קבוצה של 14 נבחנים הצהירה על שיעור הצלחה של מעל 69%, ו-84% בממוצע; לעומת זאת, 14 אחרים הצהירו על כ-52%, כך שהם דיווחו בהגינות על ממצאיהם. כלומר, כחצי מהנבחנים שיקרו.

מה שמעניין הוא שהם עשו את אותם מבדקים תחת fMRI. השקרנים הראו פעילות מוגברת בחלקים במוח הקשורים לשליטה עצמית, וההוגנים לא. כלומר, קול המצפון - כנראה - עבד אצל השקרנים, אבל לא ממש הצליח, ואילו אצל האנשים ההגונים הוא פשוט לא עבד כי לא היה צורך לעבוד.

אי אפשר להסיק מכך יותר מדי, אבל בכל זאת - זה מרמז שלמצפון יש כוח חלש יחסית, לפחות בטווח קצר ובתנאים כאלו. בגדול, אדם טוב הוא אדם בעל דחפים טובים, ולא בעל מצפון חזק. אבל ההשפעה של המצפון בטווח הארוך ולגבי רמאויות קשות יותר אולי משמעותית יותר.

(דרך DLPFC)

על חינוך משולב

בבית הספר בשלומי יש בעיות. בית הספר אמור ללמד בשני מסלולים - מסלול ממלכתי ומסלול ממלכתי-דתי. לכאורה, אין מניעה ששני המסלולים יילמדו במוסד אחד; בפועל, זה לא עובד.

המנהלת והמפקחת דתיות, וכך למעשה גם הבית ספר. כאשר יש תפילה לתלמידים הדתיים, החילוניים לומדים תלמוד - לא, חס וחלילה, מ"העגלה הריקה" של התוכן החילוני-במובהק, כגון אבולוציה (תועבה!), פילוסופיה (מה, יש מוסר חילוני?), חינוך-מיני (תועבה בריבוע!), וכדומה. בצום גדליהו התלמידים כולם משוחררים הביתה, בניגוד לבתי ספר ממלכתיים אמיתיים. בשיעור מדע, המורה מלמדת את "האמת המדעית" שאי-נטילת ידיים מביאה קללה. שיעורי תנ"ך ותושב"ע אינם נעשים על פי הגישה הספקנית, הביקורתית, החילונית. לביה"ס לא מותר להביא עוגה כי הכשרות שלה לא מספקת (שהדתיים יתפשרו, בשם הממלכתיות? הצחקתם אותי). יש הפרדה נוקשה בין בנים ובנות וקוד לבוש דרקוני. וככלל בית הספר לא מטיף לכבוד לערכים הומניים, דמוקרטיים, רציונליים, אלא לערכים יהודיים, של עם-סגולה, זכות-אלוהית, ואמת-דתית.

לא ניתן לקיים מסגרת אחת שבה מלמדים לשתי מערכות ערכים שונות כל-כך. בבית ספר דתי החשיבה הדתית מפעפעת ומרעילה את איכות המחשבה בכל התחומים - מדע (כגון המורה המלמדת את "המדע" של נטילת ידיים), דת (כגון למידה בלתי ביקורתית של הדת, והימנעות מלמידת דתות אחרות ברצינות), היסטוריה (למה נחרב בית המקדש השני? האם היתה גלות בעקבות זאת?), ביולוגיה (תורת האבולוציה - כן או לא?), וכן הלאה והלאה.

היה מוטב לו לא היו בתי ספר דתיים כלל. אבל לפחות, שלא יאחדו וילמדו תכנים ומחשבה ירודה, דתית, את החילוניים!

יש זכות להורים לקבוע שילדם יתחנך חינוך דתי, אבל לא זכות שילדם לא יזכה לחינוך ליבה מעובה החושפת אותו לאמיתות המדעיות ונותנת בידיו את כישורי החיים לבחור את דרכו בחיים כשיגדל. על בתי ספר דתיים ללמד חינוך ליבה מעובה על ידי מורים מוסמכים, עם פיקוח הדוק, כך שתועבות כגון מורה למדע שמלמדת על הקללות שאי-נטילת ידיים גוררת לא יקרו. זה לא אומר שהמורים לא יהיהו דתיים בהכרח, אבל כן אומר שהמורים יהיו גם מורות, ולימודי הליבה יהיו בכיתות מעורבות, שכן הכנת הילדים נפשית לכבוד לדמויות סמכות נשיות ולשוויון חברתי וחופש בין נשים לגברים הוא יסוד חשוב ביכולת שלהם להשתלב בחברה החילונית, מרכיב מהותי בחופש שלהם שלא ניתן לוותר עליו כדי לרצות את זכות ההורים לשמור על הפרדה מינית.

כל זה בתאוריה. בפועל, במדינת ישראל, ההפרדה היא החוק. משרד החינוך חייב, בחוק, לספק לחילונים חינוך חילוני. והוא מועל בתפקידו.

יום ראשון, 26 ביולי 2009

כל הכבוד לגדעון סער?

גדעון סער הצליח לטרפד את חוק גפני, שתבע מימון מלא לרשתות החינוך החרדיות. זה לא הישג אמיתי, זהו הישג מתוכנן מראש - החוק לא היה עובר מעולם, וגם אם כן לא היה יכול להיות מיושם; הוא נועד ליצור עמדה "נוקשה" שממנה ניתן יהיה לגלוש לחוק נהרי, שאומר שיהיה מימון של 75% בתמורה ללימוד חלקי של הליבה. כך יכול להציג סער את קבלת חוק נהרי כ"נצחון" חילוני, בעוד שלמעשה זה הפסד.

אבל, בכל זאת כל הכבוד לגדעון סער, בגלל סיבה אחרת - בעת הישיבה שקיבלה את חוק נהרי, הדגיש סער שהוא מתכוון ליישם את הדרישות ללמד את תוכנית הליבה
השר סער הדגיש אתמול, כי משרד החינוך בראשותו מתכוון לוודא שהמוסדות החרדיים אכן עומדים בדרישה ללמד את "תוכנית הליבה", בשיעור שנקבע להם.

"ככל שיש אינדיקציה על בית ספר שאינו מקיים את חובת הליבה בהיקף שהוא נדרש לה - אנקוט צעדים שיוודאו כי הוא אכן מבצע זאת. לא יהיה מצב בו בית ספר מקבל תקצוב אך לא מלמד את הליבה, במידה שהוא נדרש", אמר השר סער.

במשרד החינוך ציינו אתמול כי הפיקוח על העניין יגיע עד כדי עצירת תקציבים למוסדות החרדיים המתחמקים מלימוד הליבה.

כמובן ש"הרחקת הלכת" הזו הזויה החולשתה. מה שצריך לעשות זה להפקיע תלמידים שלא מקבלים את תוכנית הליבה מהוריהם, ולהאשים את ההורים בהזנחת הילד. גם הפיקוח לא יהיה פיקוח, ושלילת התקציבים לא תהיה שלילת תקציבים - אנחנו מכירים את זה. אבל בכל זאת, זהו לפחות צעד בכיוון הנכון. אם יצליח סער לגבות את המילים אפילו במעט מעשים, זו תהיה התקדמות מסוימת (בצל הנסיגה הקשה שהיא חוק נהרי, אבל עדיין).

יום ראשון, 19 ביולי 2009

הרבי יקבע שאני לא חסר דת

אני התחתנתי בנישואין אזרחיים, בקפריסין. בשל אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן, אין לה ברירה אלא לקבל את הנישואין הללו, למרות שהם לא היו "כדת וכדין". כך הצלחתי לעקוף את הרבנות - שנשארה ריבונית בגירושין, כמובן, אם חס וחלילה יהיו אי פעם.
בעקבות חוק הזוגיות המתקרב עלינו ל"טובה" - לא יהיה שום שינוי. כול מי שהמדינה מגדירה כ"יהודי" שרוצה להתחתן ללא הרבנות, יצטרך לעשות זאת בחו"ל. רק "חסרי דת" יוכלו להתחתן בארץ באופן אזרחי. וכל מי שירצה להתחתן כך, ישלחו את שמו לכול בתי הדין הדתיים בארץ שמה אחד מהם, מה לעשות, מתעקש שדווקא יש לבחור דת. כנראה שהוא פשוט לא ידע את זה.
אני חסר דת. מי המדינה שתקבע שאני לא? מי הרבי או המולה שינכס אותי לדת שלו, כנגד רצוני? אילולי הייתי נשוי, והיה החוק הזה, הייתי עותר לבג"ץ בדרישה שיכריזו עלי כחסר דת.
אין גבול לכפייה הדתית, אין גבול לחוצפה - אנשים זרים קובעים לבן-אדם מה דתו, ואין איש מתרגש! הרי אילו הייתה מדינה אחרת עושה רישום של מי הוא יהודי, היינו מזדעזעים.
עוד חוק המבזה את הדמוקרטיה וכבוד האדם בישראל. אחד מני רבים.

יום ראשון, 12 ביולי 2009

על חשיבות המיתולוגיה

מחקר חדש בבריטניה מראה כי הידע בתנ"ך (כלומר, בברית החדשה והישנה, ככלל) פוחת אפילו מהר יותר מכפי שחשבו עד כה. פחות מ-5% מהציבור בבריטניה ידעו את עשרת הדיברות, 60% לא ידעו מיו השומרוני הטוב, וכן האלה. אין לדאוג יותר מידי - התנ"ך עדיין "חשוב" בחייהם של שליש התושבים של האי הבריטי, ונמצא בבעלות של 3/4. אבל לאור ההידרדרות, נשמעות הקינות המוכרות, ואני מוצא שבאחת מהן כמעט יש טעם:

הכומר בראון אמר... אנחנו חייבים להכיר בכך שזה [התנ"ך] היסוד של החברה שלנו, שעליו תרבותנו מבוססת.
כמובן שהכומר הטוב טועה - היסוד של החברה המערבית, כולל הבריטית, הוא פילוסופיה ופרקטיקה פוליטית, ולא התנ"ך, דת, או מסורה אחרת. אבל בכל זאת, יש תרבות משותפת שנוצרת על ידי ידע בתנ"ך, תרבות שהציבור המודרני אינה מחובר אליה.

תרבות מבוססת על מיתוסים, אבל אין צורך במיתוסים שקריים הנתפסים כאמיתיים. ישנן שתי דרכים ליצור מיתוסים בתרבות חילונית.

ניתן ללמוד מן ההיסטוריה, במקום ממיתוסים שקריים. למרבה הצער, לימודי ההיסטוריה שלנו אינם בנויים לשם כך. כפי שאומרים פרופ' אייל , הד"ר גדי ראונר, ואריה קיזל בחינות הבגרות בהיסטוריה (וכל הלימוד השואף אליהן) הן על ידיעת החומר, ולא על הסקת ערכים ולקחים היסטוריים ממנו. בניגוד לדעתם, שיטת לימוד כזו אינה משוללת יסוד, אלא היא מתחייבת מהמערכת: בשל האופי המשתנה של השר והווכחנות בכנסת, מה שמלמדים זה גרסאות עובדתיות יבשות שלא מנחילות ערכים שמישהו עלול להתנגד להם. אם תוסיף לזה תוכן מצומצם, העוסק במיוחד בהקמת הארץ (נושא טעון פוליטית), תקבל בדיוק את המתכון למצב הנוכחי.

יש לעבות את הליבה בלימודי היסטוריה המשקפים את לקחי האנושות בחתך רחב יותר, שלא יהיה כה טעון פוליטית. במקום ללמוד את המיתוסים השקריים של התנ"ך כגון חורבן הבית בשל עבודת אל זר, יש ללמוד על חורבן הבית בשל אסון אקולוגי, התעלמות מכוחה של מעצמה, וכדומה. לימוד משותף שכזה, לכל תלמידי ישראל, יכול ליצור "מיתוסים" שסביבם יסוב הדמיון הציבורי. במקום לצטט את עמוס, יצטטו את ג'פרסון; במקום לדבר על כבשת הרש, ידברו על כתבי המחילה הקתוליים.

אידיאלית, יש ללמד את ההיסטוריה של ישראל מנקודה זהה; הן של עם ישראל העתיק (למשל, חורבן בית שני, השלטון הסורי על ממלכת המכבים, וכן הלאה), הן של הדת היהודית (הכנסת הרעיונות על עולם הבא מהתרבות הפרסית, המצאת התורה שבעל-פה על ידי הפרושים כנגד כוהני בית המקדש, וכדומה), והן של הקמת מדינת ישראל (החזון החילוני, הוויתורים לדתיים, ההשתלטות המעשית על הקרקע לאחר המלחמות, וכדומה). אך אידיליה זו תהיה קשה למימוש, והישגים בה יהיו זמניים, עד לעליית מפלגה חדשה ושר חדש לשלטון - אלא אם כן תמודר מערכת החינוך, תבודד מהמערכת הפוליטית על ידי העמדתה על יסודות מקצועיים ומבחנים אובייקטיביים שיאפשרו לה לפעול בעצמאות רבה יותר.

עוד מקור טוב למיתולוגיה הוא המדע. הסיפורים על בריאת העולם, התפתחות היקום, והאבולוציה של החיים הם מיתולוגיה לכל דבר - מבחינת היכולת שלהם ללכוד את הדמיון ולהעשיר את התרבות בסיפורי מוסר, סיפורים הנותנים ערך ומקום לאדם בעולם, וכן הלאה.

דרך נוספת ליצירת מיתוסים משותפים היא על ידי לימוד סיפורים דמיוניים ביודעין. יש הרואים את לימודי התנ"ך כך, אך אלו לעולם יהיו נגועים, כלומר יילקחו כאמיתיים על ידי חלק מהשומעים, ולכן הם לא טובים למטרה זו - מה גם שרובם פשוט אינם סיפורים שראוי לבנות את התרבות עליהם. במקום זאת, יש לבנות מיתולוגיה אחרת, חילונית. היא בהחלט יכולה לכלול סיפורים מדתות שלא קיימות יותר, כגון סיפורי האלים היווניים. אל על עיקרה להיות פשוט סיפורים טובים מודרניים, שמהם אפשר לשאוב מוסר השכל, חכמת חיים, הבנת האדם, ועוד.

אין לרתום את לימודי ההיסטוריה, הספרות, או המדע ליצירת מיתוסים. אך יש בהחלט, באופן מפורש וברור, לנצל חלק מהשיעורים בנושאים אלו ובנושאים אחרים דומים להם למטרות אלו. בכיתות נמוכות יש להתמקד בערכים ופחות בדיוק המקצועי הטהור, ובכיתות גבוהות יותר יש לספק יותר מצבים שיספקו קרקע רגשית ורקע.

מאידך, אין לצפות שסיפורים אלו יהפכו לתרבות מהר או ללא תמיכה.
על מנת שתהיה אפקטיבית, על ליבה תרבותית להופיע לא רק בתוכניות הלימוד אלא בציבור. יש להשתמש בכוח שיש למדינה בזכות המונופול שהיא נותנת לאמצעי התקשורת (רשות לפרוס ולהשתמש בכבלים, לשדר ברדיו, וכדומה) להטמעת התכנים בציבור בכל האופנים. כאשר עולה מחזה המבוסס על האודיסיאה בתיאטרון (מכיוון שאז יש לו יותר סיכוי לקבל סבסוד ממשרד התרבות), ובמקביל משודר סרט עליה בערןץ הסרטים (שכן הוא מהווה חלק מחבילת התרבות שהערוץ התחייב עליה כדי לזכות בחוזה), ובחדשות מזכירים את "מעשה יאנוס" (שכן זה נותן נקודות לטובת ההתחייבות התרבותית של ערוץ החדשות), וכן הלאה - אז באמת ייווצר שיח ציבורי, תרבות, המבוססת על הליבה התרבותית.

יש לפיכך לגבש ליבה במשרד התרבות, שתיושם בכל המשרדים, כולל במשרד החינוך. על ליבה זו לכלול מאורעות היסטוריים, מדעיים, וסיפוריים שיהוו את הבסיס שהממשלה תפעל לבסס עליו את התרבות הישראלית.

לרבה הצער, כרגע נראה שכל בסיס כזה יכלול בעיקר מוטיבים רעים כגון "טוהר נשק" ללא-רבב של צה"ל, כיבוש הארץ על ידי יהושע, וכדומה. אולי טוב שהממשלה שלנו לא אפקטיבית.

יום רביעי, 8 ביולי 2009

נקמת החרדים

שני פוסטים שצדו את עיני.

1. אלימות כנגד עיתונאית ש"העיזה" לצלם בשבת

מסכנה אן ברקר. האשה חשבה שהיא הולכת לצלם הפגנה במדינה דמוקרטית, ולא הבינה את מידת הפרימיטיביות של מי שהיא מצלמת. כתבת ה ABC למזרח התיכון כנראה לא ממש עיכלה את הברבריות האזורית. היא ניסתה לצלם את הפגנת החרדים כנגד פתיחת החניון בשבת בירושלים. הם זעמו על כך שמישהו, ועוד אישה, מעז לצלם בשבת, ומיהרו לירוק עליה, לצעוק עליה דברים לא-כל-כך יפים ביידיש, ואחד אף נתן לה מכה בעורף. הם דחקו אותה לקיר, עד שלבסוף הצליחה המשטרה לחלץ אותה, מכוסה ברוק ומשופלת.

אן ברקר בכלל לא יהודיה. לא היתה כאן שום הפרה של השבת קדושה. אך כמובן שלא באמת אכפת לדתיים שיישמרו על השבת, אלא שיעשו מה שהם רוצים ולא יעשו מה שהם לא רוצים.

ןכמובן שאין כל פסול, מבחינתם, לתקוף כך אישה מסכנה. הם לא רואים שום פגם מוסרי בלירוק על אנשים אחרים - אלא אם כן זה מישהו שיורק עליהם, כמובן. אז הוא "רשע".

בקיצור, כל הסיפור המבייש הזה מסתובב עכשיו באינטרנט, ומציג את ישראל במקום פרימיטיבי וחשוך. תמונה נאמנה.

2. המשך עלילות השופט הנואל משה דרורי

כאן אני פשוט יחזור על מה שיוסי גורביץ אומר, כי הוא אומר את זה הרבה יותר טוב ממה שאני יכול להגיד:
לפני כשבועיים, התפוצצה פרשת הדיין משה דרורי, שמשמש בטעות כשופט מחוזי עם שאיפות לעליון. כזכור, אנס דרורי פקידה ממוצא אתיופי, שנדרסה במכוון על ידי אברך מקושר היטב עם שאיפות להיות דיין לקבל את התנצלותו של הלז – ואז פסק שמאחר והוא התנצל, הרי שעל פי פוסק מצרי מהמאה ה-12, אין צורך להרשיע או להעניש את האברך. מעבר להסתמכות על חוקים שלא התקבלו במדינת ישראל,

דרורי הסתבך עוד בפטרונות על גבול הגזענות, כשטען שעצם העובדה שהאזרחית הנדרסת זכתה לאוזן קשבת מצידו – לא לדין צדק, חלילה, בואו לא נסחף, עדיין מדובר בחמת מלאה צואה, ועוד ממוצא אפריקני – מהווה מבחינתה של הנדרסת הגשמה עצמית עילאית. הפרסום העלה את המינוי המיועד של דרורי על מוקש.

הנקמה היתה מהירה. הבוקר (ב') פרסמה רשת ב' ידיעה, על פיה "בוטל במפתיע" גיורה של המתלוננת על ידי בתי הדין הרבניים. כך ייעשה למכשפה בפוטנציה, צאצאית חם, שהעזה לפגוע בקידומם של גברים יהודים כשרים.

בשאר התקשורת נשמרה שתיקה. במקום נורמלי זו היתה עילה לחקירה פלילית, אם לא לוועדת חקירה, אבל אנחנו מתרגלים במהירות לחיות בתיאוקרטיה.

יום ראשון, 5 ביולי 2009

תחילת סוף הדת היהודית בישראל?

הרב יהושע שפירא יוצא כנגד מגמות בציבור הדתי-לאומי, והמגמות הן מעניינות מאוד. שפירא מלין שתנועות הכופרות בקדושת התנ"ך וקוראות למוסר הומניסטי חותרות תחת הדת.

בכינוס מדריכי תנועת הנוער החרדית-לאומית 'עזרא', שנערך לפני מספר שבועות, אמר שפירא: "יש לה (לציונות הדתית) ודאי הרבה התמודדויות, אבל בעיני ההתמודדות החריפה ביותר זה עם ניאו-רפורמה. למיטב שיפוטי, הולכת וצומחת בקרבנו תנועה רפורמית חדשה - זו דעתי - ויש לה הרבה מהמאפיינים של הרפורמה הראשונה".

לטענתו, קשה לשים לב לתהליך, כיון ש"עושים אותו עם כיפות, עושים אותו אנשים שחלקם מדקדקים במצוות יותר מאלה שנלחמים נגדם" - מה שלדבריו איפיין גם את "הרפורמה הראשונה". עם זאת הדגיש כי תרבות זו "מערערת מכיוונים שונים על האלוקיות של התורה ועל המשכיותה בתורה שבעל פה בימינו - שזו הסמכות הרבנים פסיקת הלכה למעשה".

...לא מדובר במשהו יוצא דופן משהו אלא ב"צעד נוסף במערכת ענקית שקורסת לנו מתחת ידיים".

שפירא טוען כי תופעות כאלה היו קיימות גם בעבר אך נתפסו כחולשה, בעוד כיום "זה נהפך יותר ויותר לאידיאולוגיה אנטי רבנית, ממסדים שלמים קמים בזה ופועלים ותופסים מקום מסביבנו, וחלקנו נמצאים בתוך זה לגמרי".

...בהקשר זה הזכיר את הפסיקה המתירה את קיומה של בני עקיבא כתנועת נוער מעורבת, את פעילות ארגון הנשים הדתיות 'קולך', את "כל ההיתרים להתחתן ולא להוליד, לא להתחתן ולהוליד", ואת ארגון הו"ד ו"כל החד מיניות שמדוברת כל כך הרבה".

הרב צודק בכך שגם את הרפורמה הראשונה הנהיגו מנהיגים שדקדקו במצוות ההלכה, אך במרוצת השנים ההשלכות של רעיונותיהם היו חילון גובר מחד וזניחת המצוות בקרב הרפורמים מאידך. אם אכן מתגבשת אידיאולוגיה אנטי-רבנית, נאו-רפורמה חדשה, סביר בהחלט שגם היא תלך באותה דרך.

בניגוד לציבור החרדי, הציבור הדתי-לאומי חשוף לתכנים חילוניים, ולפיכך להשפעה חילונית רבה. כרבע מבני הדת"לים עוזבים את הדת, והנה נראה שעוד חלק גדול עוזב את הדת הרבנית האורתודוקסית לטובת דת מוסרית יותר, הומנית יותר, חילונית יותר - דת שממנה תהיה קלה יותר הדרך לבניהם שלהם לעזוב את הדת לגמרי. ייתכן בהחלט שזהו חלק מתהליך גסיסת הציונות הדתית, למרות חוזקה ועוצמתה בימנו.

אפשר רק לקוות. אך גם אם כן, מדובר בתהליך שייקח דורות, לא בשינוי שיחול בדורנו.

יום שבת, 4 ביולי 2009

עוד חוק כנגד החינוך

ח"כ גפני רוצה להתעלות על מעללי חברו, נהרי. בעוד נהרי השיג שהמדינה תתמוך בבתי ספר חרדיים ב-75% מהתקציב, ובתמורה לכך שאלו יואילו בטובם ללמד מקצת מתוכנית הליבה (הרבה פחות מ75%, ופחות מה-100% שהם צריכים להיות חייבים בהם), הרי שגפני רוצה להעלות את האחוז ל-100%. לא רק שהמדינה תאפשר לימודים שלא כוללים את הליבה, אלא שהיא תתמוך בהם תמיכה מלאה. וכמובן שלא הכנסת תשלם, אלא הרשויות המקומיות ("עתירות" הכסף), כך שהכנסת תאשר.

מה שאני תוהה זה מה עם בתי הספר העצמאיים האחרים. הם כלולים בחוק נהרי, כך שהרשויות המקומיות נאלצות לשלם עבור זרמי חינוך הזויים בלי שום יכולת לביקורת ציבורית. האם אותו הדבר יקרה גם כאן? האם גם בתי ספר "אנרופוסופיים" וכדומה יקבלו תמיכה מלאה? ומה מונע ממישהו לפתוח בית ספר המלמד על פי עקרונות המדע והספקנות, תמהני. אם אני ארצה לפתוח בית ספר כזה בני-ברק, האם העירייה לא תהיה חייבת לממן אותי? אם כן, אני מציע להתחיל לפתוח כאלו בכל רחבי הארץ...

בכל אופן, החוק הגרוע הזה כבר עבר את וועדת החוקה והוא חלק מההסכם הקואליציוני של ש"ס, כך שאלא אם יקרה משהו זהו רק שלב בדרך הידועה. החילוניים שוב חייבים לשלם מכספם כדי לתמוך ב"חינוך" חרדי שלא מספק ידע, מחנך לערכים לא-הומניים ואנטי-דמוקרטיים, וככלל לא דואג לזכויות הילד.

נותר רק לקוות שבג"צ יבטל את השיקוץ, או שהממשלה תתפרק לפני שהוא יעבור. אבל אני בספק. אולי, בבחירות הבאות, לציבור יהיה מספיק שכל כדי לבחור ב"אור" או משהו דומה, מפלגה שלא תהיה מוכנה לחוקים כאלו ותתעקש לתת חינוך ראוי לילדי ישראל.