יום רביעי, 27 באפריל 2011

עדכוני פעילות





כמה עידכונים על פעילות בהירה. רק מעט מכל מה שיש, כמובן.



1. אתם מוזמנים לבחור את התולעת

כולם מוזמנים לבחור מי יזכה בפרס תולעת הזהב הראשון בישראל. הפרס המוענק מדי שנה "למחזירים בתשובה שהעלו צחוק על שפתינו, וגרמו לנו להזיל טיפה של צער על אלו שעוד מאמינים להם":



הבחירה קשה. אני אישית בחרתי ב"השם מלך1". גם בגלל שהוא משתמש יוטויוב ואני אשמח לראות את התגובה שלו... אבל בדיעבד זו אולי בחירה לא נכונה. המקרה שלו הוא הטרגי ביותר, כי הוא נראה כמו מישהו שרוצה להחזיק באמת, אבל לא יודע איך למצוא אותה. כך למשל בסרט השישי שלו הוא מנסה להגן על טענה של זמיר כהן שהמים שקופים, על ידי חיפוש וציטוט הראיות שזמיר כהן מביא לה... אפילו לפתוח וויקיפדיה הוא לא יודע, ובוודאי שהוא לא יודע לחפש מקורות לבדו. הוא כל-כך בור במדע שהוא מקריא קטע שמסביר למה המים כחולים ולא מבין שזה מה שהוא מקריא. הוא כל כך בור בשיטה המדעית שהוא לא מבין את החשיבות של הניסוי שאותו הוא רואה במו-עיניו, ולא מבחין בין עיתון מדע פופולרי לבין פרסום מדעי. השם-מלך1 הוא לכן הדוגמה הכי טובה ללמה אנו מזילים דמעה של צער על אלו שמאמינים למחב"תים, ולכן מהווה בעצם סיבה טובה להצביע למחב"ת האמור - זמיר כהן.


2. אתם מוזמנים לבחור את הסרט הוויראלי המדעי הטוב ביותר

לא מזמן התקיימה סדנה ליצירת סרטוני ווידאו לקידום המדע, וכ"פרויקט סיום" בה יצרו שישה סרטים. אתם מוזמנים לראות ולקבוע מי הכי טוב! מי שיזכה בהכי הרבה צפיות יזכה בתחרות, אז תפיצו את הסרטון האהוב עליכם...

אישית אני ממליץ על יאללה בלגן, שמנסה להסביר את החוק השני של התרמודינמיקה. אמנם ההסבר האינטואיטיבי שלו יכול להטעות לפעמים, אבל הוא עדיין הסבר מדעי פשוט שמוצג היטב. שש עובדות על סקס עשוי הכי טוב ו-בעיניים של מדען גם מרשים טכנית, אבל שניהם עמוסים ביותר מדי דברים. יאללה בלגן ממוקד הרבה יותר ולכן, למרות שטכנית הוא פחות טוב, אני בוחר בו.



3. אתם מוזמנים לחתום על עצומות

כולכם כמובן מכירים את העצומה נגד שעון-החורף, נכון? וחתמתם, כן? אם לא - נא לעשות זאת. ואם אתם באזור חיפה ביום חמישי, תשקלו להגיע לחתום אישית


ביום ה' הקרוב 28.4.11 נצא יחד עם אורלי וגיא, צוות ההפקה והצלמים שלהם ליפו העתיקה - לפסטיבל נגני הרחוב שמתקיים שם
כדי לדבר עם הקהל הרחב ולהחתים אותם על העצומה. מבצע ההחתמה יצולם וישודר בכתבה מיוחדת בתכנית.
תחילת הפעילות בשעה 17:00 והיא צפוייה להימשך עד הערב.

כל מי שיכול להגיע לפעילות (או לחלק ממנה) מתבקש לשלוח מייל בהקדם עם שם מלא וטלפון לכתובת- activities@bfree.org.il
 ואם אתם כבר באתר עצומה - אתם גם מוזמנים לחתום על העצומה בעד העמדת רבנים מסיתים לגזענות לדין.

הרבנים אינם מעל החוק ויש להעמידם לדין ולחקירה ככל אזרח.
...
בחתימה שלנו אנחנו:

קוראים למשטרה לחקור וליועץ המשפטי להעמיד לדין את הרבנים המסיתים לאלימות וגזענות.


4. ואתם מוזמנים לפגוש אותי

במפגש ספקנים בפאב בירושלים.

בין פיזיקה למיסטיקה

תורת הקוונטים היא אחת משתי המהפכות הגדולות של הפיזיקה במאה ה-20. היא מלאה בתוצאות משונות, ויותר מכל תורה פיזיקלית אחרת, חביבה על מיסטיקנים מסוגים שונים שרותמים אותה לרטוריקה שלהם. ד"ר יואב קלינבגרג יעסוק בשאלה מה בעצם מוזר כל-כך בעולם הקוונטי, מהי הפרשנות המיסטית העיקרית ומדוע היא מוטעית.

יואב קלינברגר קיבל לאחרונה את הדוקטורט שלו בפיזיקה מאוניברסיטת תל-אביב. הוא עסק במחקר בפיזיקה ביולוגית, ובתכנון והוראת קורסים במכניקה קוונטית ובאלקטרומגנטיות, וכיום הוא עוסק בהנדסת תוכנה

האירוע יתקיים ב"טוביה - בר ירושלמי", רח שושן 4, ירושלים (זאת אותה כתובת כמו "הקצה").  ביום ה', ה-28/4. פתיחת דלתות החל מ-19:00, תחילת האירוע ב-19:30. הכניסה חופשית אבל אנחנו מבקשים להרשם מראש באמצעות הטופס הזה.

וכל זה כאמור רק חלק מהפעילות הבהירה החודש. אני שמח לראות את הפעילות הברוכה, שבחלקה הגדול מאורגנת על ידי תנועת הספקנים ותנועת ישראל חופשית. וכמובן, יש גם את הפעילות של מפלגת אור, כגון עזרה להתאחדות ארצית כנגד השתלטות חרדית על שכונות.

יום שני, 25 באפריל 2011

"יש אלוהים?" חלק 10: האלטרנטיבה לדת



[רשומה זו היא חלק מסדרה. ניתן למצוא את האינדקס כאן.]

בפרק 10 פונה דוקינס למעשה לדון בדברים החיוביים בדת - למה אנשים נמשכים אליה? מה היא תורמת להם? איזה צרכים היא מספקת?

התפקיד החיובי העיקרי שדוקינס מזהה הוא נחמה - נחמה מאל המתפקד כחבר דמיוני, מהאמונה בגן-עדן, בכך ש"הכל לטובה", וכן הלאה. אלא שדוקינס כופר בכך שלאמונה ולדת יש אכן השפעה של ממש בפועל.
אולי יש ראיות סטטיסטיות בנוגע לקשר בין אושר לבין אמונה (או אי-אמונה), אבל אני מפקפק אם לקשר הזה יש השפעה של ממש, בכיוון זה או אחר. לדעתי מעניין יותר לשאול אם יש סיבה טובה כלשהי להרגיש מדוכאים אם חיים בלי אלוהים.
אני חושב שזה ציטוט עצוב. בתור מדען, הוא לא היה צריך להרשות לעצמו להוציא משפט כזה. "אולי יש ראיות סטטיסטיות"? מה זה "אולי"? ביררת? יש או אין? להגיד "אולי יש" מתאים לפוסט בלוח-הודעות (פורום), אולי לבלוג - לא בספר שמתיימר להיות רציני.

העובדה היא שאכן יש ראיות באשר לקשר בין דת לבין אושר. והראיות אומרות שזה לא קשר פשוט. יש להבחין לפחות בין שתי רמות. ברמה הלאומית, ככל שהמדינה דתית או אתאיסטית יותר, אך במיוחד במדינות האתאיסטיות יותר, גוברים מדדי שביעות הרצון. יחד עם זאת, בחברות עניות (ולכן גם דתיות) דווקא הדתיים (במנהגיהם; בלי קשר לאמונה) מאושרים יותר, כנראה בגלל רשת התמיכה שמספקת הדת המאורגנת. כמו כן הדתיים האדוקים והאתאיסטים האדוקים ככלל מרוצים; אלו המתנדנדים שנמצאים במצוקה. וגם יש חשיבות לאיזה אל\דת מדובר - אל נוקם ומאיים מגדיל את שיעורי הפסיכוזה, ואילו אל אוהב מקטין אותה. אבל בכלל, מה שבאמת עושה אנשים מאושרים ברמה האישית זה תחושת משמעות ויחסים חברתיים טובים, אמונה באל כשלעצמה בכלל מורידה את רמת האושר כנראה. ומה שעושה אותם מאושרים ברמה הלאומית זה בעיקר שוויון, חופש, ורשת ביטחון חברתית-כלכלית (מדינת רווחה) - שמגיעים יחד עם שיעורי אתאיזם גדולים וגדלים.

נראה לאור הנתונים שההשפעה על האושר - ושאר מדדי השגשוג האנושי - אינה פשוטה כלל, ולא מסתכמת ב"אמונה" לעומת "חוסר אמונה". השורה התחתונה היא שהחברות המוצלחות ביותר הן חברות רווחה מודרניות, ושנראה שאלו מובילות לאבדן הדת (אך לא בהכרח ליהפך - וראו את החברות האתאיסטית באירופה המזרחית). 

דוקינס, לעומת זאת, מטפל בצד העקרוני, ומסכם בסופו של דבר שהמדע והתבונה מספקים נחמה משלהם, נעלה יותר. 
ההשקפה הבוגרת באמת ... היא זו שעל פיה חיינו הם מלאי משמעות, שלמים ונפלאים באותה המידה שאנו בוחרים לנסות ולעשות אותם לכאלה. ואנו אכן יכולים לעשות אותם לנפלאים מאוד...
 ... נקודת המבט האתאיסטית היא לפיכך מאשרת-חיים ומעצימת חיים בלי להיות נגועה לעולם באשליה עצמית, במחשבות מגשימות-עצמן או ביבבות רחמים עצמיים של אלה המרגישים כי החיים חייבים להם משהו.
יש, כרגיל, עוד הרבה בפרק שאני לא נוגע בו, שכן הוא לא מן העיקר לדעתי. הנקודה העיקרית שדוקינס מנסה להעביר בו היא דווקא כמה ראייתנו האינטואיטיבית את המציאות צרה ומוגבלת. רק המדע פותח את האופקים, ובכך מנתץ את הדעות הקדומות שלנו ומגלה לנו את העולם הזר והמוזר שאנו מוצאים את עצמנו בו. "המדע בכלל, בניגוד לטכנולוגיה, נוהג באלימות כלפי השכל הישר". דוקינס בוחר לסיים את ספרו בשירת הלל להישגי המדע, בהצהרת התפעמות והתרגשות מפלאי המציאות - זו תשובתו, זהו סוג הנחמה שמספק המדע.
...אני אחוז התפעמות מן העובדה שאני חי בתקופה שבה האנושות דוחפת ומרחיבה את גבולות ההבנה. ואפילו עוד יותר טוב: אולי עוד נגלה בסופו של דבר שאין גבולות.
אני גם אחוז התפעמות, ומסכים בכל לב שהגדולה של המדע היא בדיוק שהוא "נוהג באלימות כלפי השכל הישר". מי שלא הבין לפתע שאינטואיציה בסיסית שלו לגבי המציאות לא נכונה, מעולם לא למד דבר בעל משמעות. אבל מה בין זה לבין ה"חור בצורת אלוהים" בלבבות בני האדם? לא, אני לא חושב שהתעלות מדעית, גם אם תחלחל לכל שכבות החברה, תוכל לספק את הצורך בנחמה שמספקים האמונה בחיי אלמוות בגן-עדן, מעגל החברים התומכים בבית-הכנסת המקומי, וכן הלאה. מנגד, אני חושב שניתן ועדיף לצלוח את החיים ללא הקביים הללו, ושדווקא חברה שדוחה אותם תייצר אנשים שלמים, טובים, וכן, גם מאושרים יותר. אבל למרבה הצער, דוקינס לא ממש טוען את הטיעון הזה. 

זהו, לפיכך, סיום הולם לספר. הוא לא ממש מתמודד עם הקשיים באופן מספק, אבל כן מעורר מחשבה ומעל הכל - מיועד לעורר ולעודד את לב הקורא האתאיסטי.

יום שני, 18 באפריל 2011

חירות לאומית ומחירה ההיסטורי


אחד מהדברים הנפלאים במהפכת התקשורתית הוא הסרטים שכל דכפין יכול לראות ביוטיוב. בצד עותקים בלתי חוקיים של סרטים וסרטונים של תינוק שנושך אצבע, יש גם תוכן רב בעל ערך, כגון סרטונים שמסבירים מדע (כולכם מכירים את הסרטים של נובאמת, נכון?), ובמיוחד - הרצאות וקורסים שלמים שמעלות אוניברסיטאות לאינטרנט. זה מאפשר "לפתוח" את מגדלי השן קצת לציבור הרחב, ולספק משהו שהוא מעין השכלה הנגישה לכל. כמובן שצפייה בסדרת הרצאות באינטרנט אינה שקולה ללימוד האינטנסיבי הכלול ברכישת תואר אקדמי, אבל ההרצאות – ובמיוחד ההרצאות המיועדות לקהל הרחב – הן עדיין מקור נהדר לרכוש מעט השכלה בחינם ובקלות. גם בעברית.

אחת מסדרות ההרצאות המעולות הוא סדרת ההרצאות "ישראל הקדום: ארכיאולוגיה, מקרא ומה שקרה" שנשא ישראל פינקלשטיין באוניברסיטת תל-אביב ב-2006/7. מדובר בקורס שלם, בן 13 הרצאות (1:30 כ"א, כלומר כמעט 20 שעות סה"כ) שבהן שוטח פינקלשטיין – אולי גדול הארכאולוגים של ארץ ישראל בדורנו, ומרצה מוצלח - את השקפתו לגבי ההיסטוריה העתיקה של ישראל, לאור ממצאי הארכאולוגיה וחקר המקרא. זהו מבוא נהדר וסקירה טובה מאוד של התחום.



אחד המושגים שפינקלשטיין מעלה במהלך הקורס הוא "המשך הארוך", ניתוח ההיסטוריה בהתייחסות לתהליכים מערכתיים ותבניות החוזרות על עצמן, מעבר לפרטים ההיסטוריים הנקודתיים. חג חירות זה, שבו אנחנו חוגגים את עצמאותנו הלאומית, הוא הזדמנות מצוינת לעמוד על התבנית של עצמאות לאומית המתגלה במשך הארוך לאור הרצאותיו של פינקלשטיין.

לאורך כמעט כל שנותיה הייתה ישראל (בשתי ממלכותיה ואף לפניהן) מדינת חסות של האימפריות העולמיות. כאשר שירתה את האינטרסים שלהן והייתה שותפה נאמנה להן, שגשגה. כאשר נקלעה בין שתי מעצמות, ובחרה שלא בתבונה ביניהן, כילתה בה השנייה את זעמה. אך החורבנות הגדולים באו עליה כאשר מרדה באימפריה השולטת. או-אז כלתה ממלכת ישראל לאחר שמרדה באשור, ואף ממלכת יהודה כמעט כלתה במרידה באשור, ואחר כך בבל, ולבסוף (אף כי פינקלשטיין לא מגיע לכך) ברומא. עם יוצא מן-הכלל בולט אחד (ממלכת החשמונאים), אשר גם הוא התאפשר רק בזכות התערבות אימפריה אחרת (רומא), מרידה באימפריה השולטת הפילה אסון כבד על ישראל. שוב ושוב השאיפה לעצמאות מן האימפריה לוותה בתחייה דתית ולאומנית שדחתה לאומים ודתות אחרות, דרשה אחידות וריכוז בפולחן, ותיעבה מסחר, נשואי תערובת, וסובלנות דתית. שוב ושוב עידוד הגלובליזציה, סובלנות ופתיחות דתית, עידוד המסחר, והשתלבות במסגרת הסדר הבינלאומי הובילו לשגשוג הממלכה – עד שגל לאומנות-דתית שוב נשא את ישראל לאובדן.

אני לא חושב שיש צורך להמשיל את הנמשל.

יום שבת, 16 באפריל 2011

רבנים לא יכולים להוציא אדם מכלל ישראל

אין לאף אחד את היכולת לקבוע מיהו יהודי. מדינת ישראל יכולה להחליט שמישהו אינו אזרח ישראל או לא ראוי לקבל אזרחות מתוקף חוק השבות - לא שהוא לא יהודי. גם רבניה הממלכתיים יכולים להכליל מישהו בדת היהודית האורתודוקסית שלהם או לא, כראות עיניהם - אבל לא לקבוע בשבילו אם הוא יהודי בדתו. לא הרבנות ולא הממשלה יכולות להפוך מי שיהודי -בדתו, תרבותו, או בלאומו - למי שאינו כזה.


חצי שנה לאחר חקיקתו, נרשם סוף-סוף זוג "חסרי דת" תחת חוק "ברית הזוגיות" שהעביר ליברמן. שני הנישאים הם יהודים - הם ישבו ביום שני הקרוב ליד שולחן פסח. אלא, שהתמזל מזלם ואביהם היה יהודי אורתודוקסי*, במקום אמם - כך יוצא שהם לא יהודים לפי היהדות האורתודוקסית ולכן גם לא לפי מדינת ישראל המפקירה את הגדרות היהדות בידי הרבנים.


רועי צזנה - שאתו אני בדרך כלל מאוד מסכים - קובל על כך שהם נאלצו "להכחיש את דתם ואת מוצאם", ומתנחם בכך שרק 25 מתוך 300,000 פסולי החיתון יעברו את האקט הזה השנה. להפך, רועי היקר, להפך! חבל שלא כל 300,000 פסולי החיתון מסכימים לעבור את האקט הזה, ולהתכחש באופן פומבי לדת האורתודוקסית של הרבנים החשוכים. שכן הם לא יכחישו את דתם או את מוצאם - הם יישארו יהודים (גם אם לא על פי הקריטריונים של הלובשים שחור) במוצאם, תרבותם, ובמקרים רבים גם דתם. שום רבי לא יכול לקחת את זה מהם. כל מה שהרבנים יכולים לעשות זה להכריח אותם להצהיר באופן פומבי שהם לא שייכים לאותו הזרם הדתי האורתודוקסי החשוך שהרבנים משתייכים אליו. כמו רוב יהודי העולם.


הדבר היחיד שיכול להיות יותר טוב מהצהרה של 300,000 אנשים יהודים (שהרי הם כאן מתוקף חוק השבות, ככלל) שהם לא חלק ממערכת הכפייה הדתית אלא מבקשים שהמדינה תתייחס אליהם כאזרחים ותו לא, ללא מרות דין דתי כלל - הוא שיותר אנשים יעשו את זה. הדבר העצוב הוא שרוב אותם 300,000 לא יוכלו לעשות את זה, שכן הם רוצים להינשא בנישואים "מעורבים", או שיהדותם "מוטלת בספק" - בשני המקרים, הרבנים לא יאשרו, והחוק נותן להם ווטו. מדינת ישראל עדיין מאפשרת לבתי הדין הדתיים לשלוט בחיי אנשים שאינם רוצים בכך כלל.


[החוק הזה בעייתי מעוד כמה בחינות, כמו למשל שהוא לא מאפשר "נישואים" אלא "ברית זוגיות", שהיא דבר חלש הרבה יותר הן בחוק הישראלי והן בבנלאומי. וגם רועי צודק שיש כאן מניעת זכות בסיסית - הזכות להתחתן - על בסיס דתי. אבל באשר לעצם הסיווג כחסר דת והכחשת המרות הדתית, יש במימוש החוק ברכה.]


* אני סבור. אם לא זה, אז משהו דומה.

יום שלישי, 12 באפריל 2011

"יש אלוהים?" חלק 9: ילדות בצל הדת

[רשומה זו היא חלק מסדרה. ניתן למצוא את האינדקס כאן.]

אחת הנקודות המקוריות שדוקינס מעלה בספרות היא ההתייחסות שלו לחינוך דתי כאל התעללות בילדים. יש כמובן את המקרים הברורים של התעללות מינית וכיוצא בזה, אבל זו לא הנקודה.

באחד הימים, בזמן המיועד לשאלות ולאחר הרצאה בדבלין, שאלו אותי מה אני חושב על מקרי ההתעללות המינית בידי כמרים קתוליים באירלנד, מקרים שזכו לפרסום רחב כל-כך. עניתי כי למרות שהתעללות מינית היא דבר נורא בלא ספק, ייתכן שהנזק הפסיכולוגי ארוח-הטווח שנעשה בסופו של דבר קטן יותר מהנזק הפסיכולוגי ארוך-הטווח שנעשה לילד מעצם העובדה שמחנכים אותו להיות קתולי.


סיבה אחת לכך הוא פחד-הגיהינום שמשרישים בילדים. ללא ספק זה גורם סבל רב ועיוות מחשבה איום לילדים שחווים זאת, וללא ספק זהו חלק משמעותי בחינוך הדתי לעתים קרובות מדי. גם ביהדות. לא פחות חמור הוא החינוך לקונפורמיות חברתית, והחברה הסגורה המתלווה אליו. דוקינס מלין בעיקר על הכיתתיות שאינה מאפשרת למבוגרים (דווקא) יציאה בשאלה או כל סטייה אחרת, אבל לחינוך שכזה יש גם השפעה נכלולית יותר - הוא יוצר קיפאון מחשבתי שבמידה מסוימת לא מאפשר אפילו לחשוב על דברים הסוטים מן המקובל. בכך הוא מעוות את נפש הילד, ודרכו, את המבוגר.

אבל דוקינס הולך אפילו מעבר לכך. הוא יוצא כנגד אינדוקטרינציה דתית ככלל. הוא מצטט לחיוב, למשל, את הקטע הבא

...הילדים, כך אטען, יש להם זכות אנושית שלא יטילו מום במוחותיהם על ידי חשיפה לרעיונות רעים של אחרים - בלי קשר לשאלה מי הם האחרים האלה. ההורים, בהתאם לכך, לא קיבלו רישיון מאלוהים לתרבת בכפייה את ילדיהם בכל מיני דרכים שהם בוחרים בעצמם: אין להם זכות להגביל את אופקי הידע של ילדיהם, לגדל אותם באווירה של נוקשות דוגמטית ואמונות טפלות או לעמוד על כל שהם יילכו בתלם הצר והישר של אמונתם-הם. בקצרה, לילדים יש זכות שלא יבלבלו את מוחותיהם בדברי הבל, ולנו כחברה יש תפקיד להגן עליהם מחינוך כזה.


הבעיה העיקרית היא לפיכך לא כל-כך שהחינוך הדתי לא מלמד את הדברים הנכונים, אלא שהוא לא מלמד איך לחשוב. הוא מלמד "לחשוב" מתוך רגש, להחזיק ב"אמת" שהמורה מלמד לא בגלל נימוקים של ממש אלא בגלל ש"זאת האמת". זהו חינוך לאמונה בסמכות ומתוך נאמנות לקהילה, חינוך להמשכיות ושבטיות במקום להתקדמות והתבגרות אל עצמאות. כל זה לא מקרי. הנאורות מובילה לשמד, ולכן החינוך הדתי פשוט מכוון לכיוון ההפוך ממנה. כפי שאמר קאנט,

"הנאורות היא עזיבתו של האדם את חוסר הבגרות שגרם לעצמו. חוסר־בגרות הוא חוסר היכולת להשתמש בהבנה ללא הדרכה של מישהו אחר. חוסר בגרות שכזה, שאנו גורמים לעצמנו אם הוא לא בגלל חוסר חכמה, נובע בשל חוסר נחישות ואומץ להשתמש בשכל ללא הדרכה של מישהו אחר. המוטו של הנאורות הוא אם כן: Sapere aude! אמץ את האומץ להשתמש בשכלך."
לאור כל זאת מנסה דוקינס "לעורר מודעות" לכך שעלינו לדחות בשאט נפש את השיוך של ילדים לדת כזו או אחרת.

ילדים קטנים הם צעירים מכדי לגבש השקפה על מוצאו של היקום, על החיים ועל המוסר. עצם הצליל "ילד נוצרי" או "ילד מוסלמי" צריך לצרום באוזניים כשריטת ציפורניים על לוח כיתה.
דווקא כאן אני לא ממש רואה את הבעייתיות. ילד "קטן" בן שמונה, נאמר, כבר בעצם יודע די הרבה על הדת שלו, רוצה לנהוג כמו הוריו, וכן הלאה. נכון, הוא לא באמת בעל השקפה מגובשת ובעלת עומק אינטלקטואלי על המוסר או מוצאו של היקום, אך מה בכך? למה שזו תהיה המשמעות שמתכוונים אליה ב"ילד יהודי"? ילד קטן (לא תינוק) כבר ספג מספיק מהתרבות ומה"ידע" הדתי שמעבירים לו הוריו וסביבתו - גם בלי אינדוקטרינציה - כדי שיהיה הבדל של ממש בין ילד נוצרי לבין ילד יהודי. ובכלל התווית מתייחסת בעיקר למצבו החברתי - שהוא גדל להורים יהודים (נאמר), גדל בגן שלימד אותו שירי חנוכה, וכן הלאה. בקיצור, התווית "ילד יהודי" מציינת מצב חברתי שקיים בפועל, לא משנה סדורה בראשו של הילד

כל זה לא אומר שדוקינס מתנגד לכך חינוך "דתי" או חברתי כלשהו. להפך, הוא במפורש מגן על לימודי התנ"ך, למשל, משיקולים ספרותיים. מה שהוא מתנגד לו זה חינוך סמכותי, חינוך מבוסס-פחד, חינוך שלא מספק לילד את הכלים והחופש להתפתח ולחשוב עצמאית. אינדוקטרינציה.

במידה מסוימת, כל חינוך יכיל מרכיבים של אינדוקטרינציה - אי אפשר ללמד כל ילד את כל הנימוקים מדוע אנו מאמינים שכדור הארץ עגול (בוודאי לא כאשר המורה עומד לבד מול כיתה של 40 תלמידים, בוודאי לא כשזו רק אחת מאינספור עובדות שהוא צריך ללמד). אבל יש הבדל בין מינון נמוך שכזה לבין אינדוקטרינציה של ממש. אינדוקטרינציה היא אכן עוולה, ואסור לאפשר אותה.

זהו פרק טוב וחשוב, אבל אני חושב שדוקינס חסר בשני היבטים. ראשית, הוא לא מספק נתונים. היה מעניין לראות נתונים על יכולת חשיבה עצמאית (שאני מניח שתהיה גבוהה יותר בבתי ספר חילוניים), שיעורי נוירוזות וחרדות (שדומני שדווקא נמוכים יותר בקרב מי שעבר חינוך דתי, למרבה ההפתעה), וכן הלאה. דוקינס מסתפק באנקדוטות ותחושות בטן, ואני חושב שאפשר היה לעשות יותר. שנית, דוקינס לא מתמודד עם ההשלכות של התערבות כנגד אינדוקטרינציה. כן, יש לילדים זכויות - אבל התערבות בכוח של הממשל היא בעייתית וטראומטית גם כן. שלא לדבר על כך שהיא לא נראית מציאותית אל מול חברה דתית גדולה - כגון הכת החרדית. ואילו לחץ חברתי כנראה לא ממש ישפיע. אז מה עושים? למה, בפועל, צריכה לדרבן אותנו ההכרה שאינדוקטרינציה היא התעללות בילדים? ניתוח מציאותי של ההשלכות הפוליטיות חסר מאוד כאן לדעתי.

לבסוף אעיר שהדברים נראים בעצם זהים בהפוך מהכיוון הדתי. כפי שאומר מייסד מסדר הישועים, "תן לי את הילד עד גיל שבע, ואני אתן לך את המבוגר". מבחינתו, ומבחינת מאמינים דתיים רבים, זה החילונים שמבלבלים את השכל לילדים בכך שהם לא חושפים אותם לאמת של הגיהינום, אהבת האל, וכן הלאה. זה כמובן הבל הבלים. ילד שייחשף לתוכן רגשי שכזה אולי יגדל להאמין בזה, אבל זוהי בדיוק הבעיה באינדוקטרינציה - היא מחנכת מתוך חוסר כבוד לאדם, על ידי פריטה על נימים רגשיים במקום על התבונה. לילדים קטנים עדיין אין מספיק תבונה והם מושפעים בקלות מרגשות - ובדיוק בגלל זה עלינו להגן עליהם מסחיטה רגשית שכזו. גם אילו היה הגיהינום אמתי, זה לא מוסרי לחשוף ילדים קטנים לזוועות שכאלו, ממש כפי שאנו חוסכים מהם את זוועות המלחמה וכיוצא בזה (והדברים נכונים באותה מידה למשיכה וסחיטה בכיוון "חיובי", כגון התחושה שהאל אוהב אותך, הרצון לרצות את המורה או את אבא, וכן הלאה).

יום שלישי, 5 באפריל 2011

טעיתי

אמרתי למישהו לא מזמן שעוד לא פגשתי רבי שהיה כדאי להקשיב למה שיש לו להגיד. אני חייב להודות שטעיתי.

בד"כ הרבנים הם אורתודוקסים, ואז החינוך שלהם לקוי ומעוות והפילוסופיה שלהם רדודה ולא מעודכנת, כך שיוצא שהדבר היחיד שבוא יש להם ידע, שבו כדאי להקשיב להם, הוא פירושים לא-מעניינים של רבני עבר לחוקים הזויים - וגם בזה עדיף להקשיב לחוקר מקרא או חכמת ישראל טוב, שלא מתבלבל לחשוב שהזוהר הוא מימי הרומאים למשל. לחלופין, הרבנים (כולל רבנים חילוניים) מספקים פרשנות ספרותית יוצרת לתנ"ך או לספרות אגדה, מעשה המזכיר לי קורפופגיה, שבו הם מלעיטים את עצמם בחרא כאילו היה מציאה גדולה.

אבל בעוונותי, שכחתי דבר מה - שדיבור יכול להיות לא רק תאורטי, אלא גם כולל קריאה למעשים. אמנם, גם בכך אין להקשיב לרוב הרבנים, כמו הרב עובדיה יוסף שמייעץ לא לעשות הפלות. אבל יש גם רבנים רציונליים יותר, וכאשר הם מדברים על פעולות מוסריות לפעמים יש טעם בדבריהם. וכך אני מגיע סוף סוף לטעות שלי -

אני מביא את קריאתו של הרב אורי רגב, ראש חדו"ש, להגעיל את הממשלה, ומצטרף אליה. לו יהי והפסח הזה תקום עלינו ממשלה הנקייה מכפייה דתית ואי שוויון, ממשלה חילונית.
עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון פתחה בקמפיין גולשים חדש לקראת פסח בסיסמה "להגעיל את הממשלה". הקמפיין מציע לגולשים את האפשרות לשלוח באמצעות האתר החדש של חדו"ש מייל לראש הממשלה בו יקראו לו "להחליף את הקואליציה הלא כשרה הזו ולהקים ממשלה אזרחית כשרה למהדרין, ממשלת חופש דת ושוויון בנטל".