בעקבות שיחה במקום אחר: להלן הרצאה של פטרישיה צ'רצ'לנד (Patricia Churchland) על המוסר ביונקים - באנגלית, למרבה הצער. פטרישיה צ'רצרלנד היא מהפילוסופים העכשווים הנחשבים ביותר בתחום הפילוסופיה של ההכרה (mind). היא תומכת בעמדה הנקראת "מטריאליזם אלימינטיבי", שאני סבור שאינה נכונה, אבל זה סיפור לרשומה אחרת. היא גם מומחית לא קטנה במדעי המוח, וזה יותר לעניין - כיוון שההרצאה היא בעיקר על המוסר מבחינת מדעי המוח ולאור האבולוציה.
אציין שמה שהיא אומרת מסתדר טוב עם ההקדמה לתורת המוסר שכתבתי. עיקר ההקדמה הוא שהמוסר נובע מהטבע האנושי, וצ'רצ'לנד בעצם מתחילה להעמיק במהו טבע זה - לאור האבולוציה, כמובן, שכן כל דבר בביולוגיה (ולכן בפסיכולוגיה) מובן רק לאור האבולוציה.
אציין שמה שהיא אומרת מסתדר טוב עם ההקדמה לתורת המוסר שכתבתי. עיקר ההקדמה הוא שהמוסר נובע מהטבע האנושי, וצ'רצ'לנד בעצם מתחילה להעמיק במהו טבע זה - לאור האבולוציה, כמובן, שכן כל דבר בביולוגיה (ולכן בפסיכולוגיה) מובן רק לאור האבולוציה.
'על המוסר ביונקים".
השבמחקקשה לי לקבל פסיכולוגיה אבולציונית כמקור למוסריות (כמו שסטיבן פינקר ואחרים מציעים למשל). זה נכנס לאותה דילמה כמו אותירפון או/ו הכשל הנטורליסטי (איך תיאור סוציולוגי מחייב באופן כלשהו?).
Is it moral because it is loved by our genes, or is it loved by our genes because it is moral?
מלבד זאת הוא לא פחות שרירותי ממצוות אלוהים ומשתנה.
בכל מקרה, אני מודה שלא קראתי באופן מעמיק את הפוסטים שלך על מוסריות, אנא תסלח לי אם לההערות החפוזות הללו התייחסו מכבר.
גלעד
בקיצור, התשובה היא שזה מוסרי בגלל שזה אהוב על ידי הגנים שלנו - או, באופן כללי יותר, על ידנו בשל טבענו. הסיבה היחידה לחיוב היא חיוב-עצמי. והשאלה החשובה היחידה היא בעצם מה אנחנו רוצים ואיך להשיג את זה.
השבמחקניתן להגדיר אחרת וכך להעמיד תורות "מוסר" על הקרן השנייה של הדילמה, על איזושהי תכונה אחרת (כגון רצון האל, או הנטייה של הרצונות למלא רצונות אחרים), אבל תורות אלו פשוט לא רלוונטיות לחיים של יצורים אנושיים רציונליים - כלומר, הן נהפכות לרלוונטיות רק כאשר בשל בלבול האדם מתחיל לחפש איך לממש אותן במקום את רצונותיו האוטנטיים. ללא בלבול, אין אלו אלא ניתוחים אקדמיים של תכונות לא מעניינות.