[עדכון: המאמר המלא, בגרסה מעודכנת, כבר נמצא בספריה הבהירה]
בחלק האחרון בסדרה אני דן במוסר נורמטיבי, כלומר באיך לבחור בפועל מה לעשות. זה החלק הקצר ביותר, שכן אני רק רוצה להציג את המבנה הכללי, והוא פשוט בעצם. בכך מסתיים המאמר, אז אני מוסיף סיכום קצר.
במאמר קצר זה לא דנתי בהרחבה בשום נושא ולא סיפקתי בעצם שום נימוק מפורט. האם יש מקום לדיון פורמלי יות של נימוק כזה או אחר? או לדיון מפורט ועמוק יותר? האם יש מקום ליותר הפניות לשמות של פילוסופים ספציפיים, או שגישתי של ציון האסכולות מתאימה יותר? האם יש מקום להכללת נושאים נוספים, כגון Constructivism מוסרי? אני חושב ש"לא" לכל אלו, אבל עוד יש קצת זמן לחשוב - לפני שאני חותם את המאמר, ושם אותו בספריה הבהירה. במה אפשר לשפר?
מוסר נורמטיבי
התבנית שבה דנו בפרק הראשון אינה מספיקה כדי להנחות פעילות אנושית. כדי להחליט איך לנהוג יש לצקת לתוכה תוכן - מהו, בעצם, הטבע האנושי? מה אנו רוצים? אין כרגע תשובות מספיק ברורות לשאלות אלו, אך הפילוסופים ניסחו מספר תאוריות באשר לאיך לקבוע, בפועל, מה לעשות - מהן השיטות שעל פיהן נקבע איך להתנהג מוסרית. ישנן שלוש סוגי תשובות.
לרוב האנשים יש אינטואיציות מוסריות חזקות של תוצאנות (consequentionalism), כלומר המעשה המוסרי נשפט על פי התוצאות שהוא גורם. דוגמה קלסית הנה (המחצית הראשונה של) דילמת הקרון (trolley problem): קרון רכבת מדרדר לעבר קבוצת אנשים, ועומד לדרוס אותם. אתה יכול להסיט את הקרון על ידי לחיצה על מתג, אבל אז הקרון שיוסט ממסלולו יפנה אל עבר אדם אחר, ויהרוג אותו. האם תלחץ על הכפתור ותהרוג אדם אחד, או תיתן לקרון להרוג מספר רב של אנשים? רוב האנשים בוחרים להרוג מספר מועט ככול האפשר של אנשים.
אם כך הבעיה המוסרית היא בעיה של מציאת מקסימום - אנו מחפשים את הפעולה שתגרום הכי הרבה טוב והכי מעט רע. אבל מהם קני המידה? מה, בדיוק, אנחנו רוצים להגדיל ומה לצמצם? התשובה הקלסית היא התועלתנות (utilitariansm), הגורסת כי בני האדם (הטובים, לפחות) רוצים להגדיל את האושר ולצמצם את הסבל. אך למה דווקא אושר? אולי נרצה דווקא להגדיל את כמות ועומק ההבנה ביקום? הרי גם פרה מטופשת תוכל אולי לחוות יותר אושר מבן אדם, ולמרות זאת נעדיף להציל חיי אדם מאשר חיי פרה. ולמה שנרצה להתחשב בכל האושר באופן שוויוני? האין אושרו של בני חשוב לי יותר מאושרו של פלוני? אני סבור כי השאלות המעניינות כאן אינן שאלות פילוסופיות אלא שאלות אמפיריות - מה אנשים באמת רוצים. נראה לי סביר כי אנשים אינם רוצים רק בדבר אחד, כך שיש לנוע מתורות המבקשות למדוד הכל על פי משתנה אחד (single value) לכאלו המכירות במספר משתנים (multiple values), אף כי במובן של איך אישית לבצע את ההחלטה נישאר לעולם עם פרמטר אחד (והוא ההרמוניה הנפשית הפנימית שלנו) כי אנו צריכים להשוות בין הערכים השונים. בהחלט נראה שהאושר חשוב, אך כך גם החופש, הידע וההכרה, הצדק והשוויון, האהבה, היופי, ועוד.
סוג אחר של שיקול מוסרי הוא הדנטולוגיה (denetology), כלומר השיקול של חובות וזכויות. כדי להמחישו, נחזור אל דוגמת הקרון והפעם נשים את האדם הבודד לידך. במקום להסיט את הרכבת אליו על ידי כפתור, אתה יכול לדחוף אותו על המסילה, והרכבת תדרוס אותו ובכך תוסט מהפסים ולא תפגע בשאר האנשים. לא יעזור להפיל את עצמך למסילה - הוא פשוט שמן וגדול ואתה ציפלון ולא תזיז לקרון. הברירה בידך דומה - או שתהרוג אדם אחד, על ידי דחיפתו לפסים, או שתיתן לרכבת להמשיך לדהור ולהרוג הרבה אנשים. מה תבחר? רוב האנשים בוחרים שלא לדחוף אדם אל הפסים, כלומר לתת לרכבת לדרוס יותר אנשים.
אבל אם כך, הרי שאנחנו כבר לא רוצים להציל את מקסימום האנשים. אנו מכירים בכך שאנחנו לא יכולים פשוט לדחוף את האיש למותו בגלל שזה יציל יותר אנשים - אין לנו זכות לקחת את חייו. ואם כך, הרי שאנו עוסקים בזכויות וחובות. אך איך נקבע את אותן זכויות וחובות? הרעיון המקובל ביותר הוא שישנן זכויות טבעיות (natural rights) שמטבע האדם הוא ניחן או מכיר בהן ב"מצב הטבעי", כלומר בהתעלם מן החברה. מעבר לכך, כדי להגן על זכויותיו ולהעשיר את חייו הוא מסכים בנוסף לאמנה חברתית (social contract) המגבילה את זכויותיו (למשל, על ידי מיסוי הרכוש שלו) מחד ויוצרת זכויות חדשות (למשל, זכויות יוצרים) מאידך. בהשקפה זו, הזכויות שאדם לא יכול למסור מהוות את זכויות האדם האוניברסליות (human rights), המגיעות לכל אדם באשר הוא אדם.
נציין גם שהיו שחשבו שניתן להסיק את הזכויות והחובות מן התבונה בלבד, עמדה הידועה כרציונליזם מוסרי (moral rationalism). מכל האמור למעלה ברור כי הזכויות שנרצה לתמוך בהן קשורות לטבענו, כלומר למאוויינו, ולא לתבונה בלבד, ואכן אין היום כמעט פילוסופים הדוגלים בגישה זו.
גישה נוספת, אחרונה, למוסר נורמטיבי היא המידה הטובה (virtue ethics). על פי גישה זו המעשה הנכון הוא זה הנעשה מתוך גישה נכונה, למשל מתוך אהבה. כדי להחליט נכונה, עלינו פשוט לטפח בעצמנו את המידות הטובות. שוב, את המידות הטובות שנרצה לקדם ולהעמיד לפנינו נוכל לקבוע רק על ידי חקירת טבענו האנושי.
איך, אם כן, עלינו לקבוע מה לעשות? פילוסופים רבים דוגלים בגישה זו או אחרת, ומבטלים בכך את האחרות. אני, לעומת זאת, סבור שכל שהתשובות נכונות. אנו רוצים להתחשב בתוצאות מחד, אך גם בזכויות וחובות מאידך, ואיזון נכון של כל אלו מחייב גישה נכונה, כלומר את המידות הטובות.
סיכום
בני אדם רבים לא יודעים על מה הם מדברים כשהם מדברים על מוסר, או מדברים על תכונות שלא קיימות או לא משמעותיות להכוונת הפעילות האנושית. גם אלו שיודעים על מה הם מדברים מדברים על המוסר במובנים שונים זה מזה. מסיבות אלו, לא יכול להיות תחום אחד ששמו "מוסר". במקום זאת, עדיף לחשוב על מספר מושגים ורעיונות, שלעתים סותרים זה את זה, אך יכולים להיות שימושיים לצרכים שונים. בסופו של דבר, אנו מעוניינים לקדם את רצונותינו, ולכן החקירה העיקרית צריכה להיות בכיוון זה. נראה שרצונותינו היסודיים מגוונים, והם כוללים מטרות תוצאתיות כגון אושר וידע, שימור זכויות וחובות, וטיפוח מידות טובות. ההחלטה איך לתחום את השיח המוסרי משאר הדיון ברצונותינו ובאיך להשיגם היא שרירותית.
בחלק האחרון בסדרה אני דן במוסר נורמטיבי, כלומר באיך לבחור בפועל מה לעשות. זה החלק הקצר ביותר, שכן אני רק רוצה להציג את המבנה הכללי, והוא פשוט בעצם. בכך מסתיים המאמר, אז אני מוסיף סיכום קצר.
במאמר קצר זה לא דנתי בהרחבה בשום נושא ולא סיפקתי בעצם שום נימוק מפורט. האם יש מקום לדיון פורמלי יות של נימוק כזה או אחר? או לדיון מפורט ועמוק יותר? האם יש מקום ליותר הפניות לשמות של פילוסופים ספציפיים, או שגישתי של ציון האסכולות מתאימה יותר? האם יש מקום להכללת נושאים נוספים, כגון Constructivism מוסרי? אני חושב ש"לא" לכל אלו, אבל עוד יש קצת זמן לחשוב - לפני שאני חותם את המאמר, ושם אותו בספריה הבהירה. במה אפשר לשפר?
מוסר נורמטיבי
התבנית שבה דנו בפרק הראשון אינה מספיקה כדי להנחות פעילות אנושית. כדי להחליט איך לנהוג יש לצקת לתוכה תוכן - מהו, בעצם, הטבע האנושי? מה אנו רוצים? אין כרגע תשובות מספיק ברורות לשאלות אלו, אך הפילוסופים ניסחו מספר תאוריות באשר לאיך לקבוע, בפועל, מה לעשות - מהן השיטות שעל פיהן נקבע איך להתנהג מוסרית. ישנן שלוש סוגי תשובות.
לרוב האנשים יש אינטואיציות מוסריות חזקות של תוצאנות (consequentionalism), כלומר המעשה המוסרי נשפט על פי התוצאות שהוא גורם. דוגמה קלסית הנה (המחצית הראשונה של) דילמת הקרון (trolley problem): קרון רכבת מדרדר לעבר קבוצת אנשים, ועומד לדרוס אותם. אתה יכול להסיט את הקרון על ידי לחיצה על מתג, אבל אז הקרון שיוסט ממסלולו יפנה אל עבר אדם אחר, ויהרוג אותו. האם תלחץ על הכפתור ותהרוג אדם אחד, או תיתן לקרון להרוג מספר רב של אנשים? רוב האנשים בוחרים להרוג מספר מועט ככול האפשר של אנשים.
אם כך הבעיה המוסרית היא בעיה של מציאת מקסימום - אנו מחפשים את הפעולה שתגרום הכי הרבה טוב והכי מעט רע. אבל מהם קני המידה? מה, בדיוק, אנחנו רוצים להגדיל ומה לצמצם? התשובה הקלסית היא התועלתנות (utilitariansm), הגורסת כי בני האדם (הטובים, לפחות) רוצים להגדיל את האושר ולצמצם את הסבל. אך למה דווקא אושר? אולי נרצה דווקא להגדיל את כמות ועומק ההבנה ביקום? הרי גם פרה מטופשת תוכל אולי לחוות יותר אושר מבן אדם, ולמרות זאת נעדיף להציל חיי אדם מאשר חיי פרה. ולמה שנרצה להתחשב בכל האושר באופן שוויוני? האין אושרו של בני חשוב לי יותר מאושרו של פלוני? אני סבור כי השאלות המעניינות כאן אינן שאלות פילוסופיות אלא שאלות אמפיריות - מה אנשים באמת רוצים. נראה לי סביר כי אנשים אינם רוצים רק בדבר אחד, כך שיש לנוע מתורות המבקשות למדוד הכל על פי משתנה אחד (single value) לכאלו המכירות במספר משתנים (multiple values), אף כי במובן של איך אישית לבצע את ההחלטה נישאר לעולם עם פרמטר אחד (והוא ההרמוניה הנפשית הפנימית שלנו) כי אנו צריכים להשוות בין הערכים השונים. בהחלט נראה שהאושר חשוב, אך כך גם החופש, הידע וההכרה, הצדק והשוויון, האהבה, היופי, ועוד.
סוג אחר של שיקול מוסרי הוא הדנטולוגיה (denetology), כלומר השיקול של חובות וזכויות. כדי להמחישו, נחזור אל דוגמת הקרון והפעם נשים את האדם הבודד לידך. במקום להסיט את הרכבת אליו על ידי כפתור, אתה יכול לדחוף אותו על המסילה, והרכבת תדרוס אותו ובכך תוסט מהפסים ולא תפגע בשאר האנשים. לא יעזור להפיל את עצמך למסילה - הוא פשוט שמן וגדול ואתה ציפלון ולא תזיז לקרון. הברירה בידך דומה - או שתהרוג אדם אחד, על ידי דחיפתו לפסים, או שתיתן לרכבת להמשיך לדהור ולהרוג הרבה אנשים. מה תבחר? רוב האנשים בוחרים שלא לדחוף אדם אל הפסים, כלומר לתת לרכבת לדרוס יותר אנשים.
אבל אם כך, הרי שאנחנו כבר לא רוצים להציל את מקסימום האנשים. אנו מכירים בכך שאנחנו לא יכולים פשוט לדחוף את האיש למותו בגלל שזה יציל יותר אנשים - אין לנו זכות לקחת את חייו. ואם כך, הרי שאנו עוסקים בזכויות וחובות. אך איך נקבע את אותן זכויות וחובות? הרעיון המקובל ביותר הוא שישנן זכויות טבעיות (natural rights) שמטבע האדם הוא ניחן או מכיר בהן ב"מצב הטבעי", כלומר בהתעלם מן החברה. מעבר לכך, כדי להגן על זכויותיו ולהעשיר את חייו הוא מסכים בנוסף לאמנה חברתית (social contract) המגבילה את זכויותיו (למשל, על ידי מיסוי הרכוש שלו) מחד ויוצרת זכויות חדשות (למשל, זכויות יוצרים) מאידך. בהשקפה זו, הזכויות שאדם לא יכול למסור מהוות את זכויות האדם האוניברסליות (human rights), המגיעות לכל אדם באשר הוא אדם.
נציין גם שהיו שחשבו שניתן להסיק את הזכויות והחובות מן התבונה בלבד, עמדה הידועה כרציונליזם מוסרי (moral rationalism). מכל האמור למעלה ברור כי הזכויות שנרצה לתמוך בהן קשורות לטבענו, כלומר למאוויינו, ולא לתבונה בלבד, ואכן אין היום כמעט פילוסופים הדוגלים בגישה זו.
גישה נוספת, אחרונה, למוסר נורמטיבי היא המידה הטובה (virtue ethics). על פי גישה זו המעשה הנכון הוא זה הנעשה מתוך גישה נכונה, למשל מתוך אהבה. כדי להחליט נכונה, עלינו פשוט לטפח בעצמנו את המידות הטובות. שוב, את המידות הטובות שנרצה לקדם ולהעמיד לפנינו נוכל לקבוע רק על ידי חקירת טבענו האנושי.
איך, אם כן, עלינו לקבוע מה לעשות? פילוסופים רבים דוגלים בגישה זו או אחרת, ומבטלים בכך את האחרות. אני, לעומת זאת, סבור שכל שהתשובות נכונות. אנו רוצים להתחשב בתוצאות מחד, אך גם בזכויות וחובות מאידך, ואיזון נכון של כל אלו מחייב גישה נכונה, כלומר את המידות הטובות.
סיכום
בני אדם רבים לא יודעים על מה הם מדברים כשהם מדברים על מוסר, או מדברים על תכונות שלא קיימות או לא משמעותיות להכוונת הפעילות האנושית. גם אלו שיודעים על מה הם מדברים מדברים על המוסר במובנים שונים זה מזה. מסיבות אלו, לא יכול להיות תחום אחד ששמו "מוסר". במקום זאת, עדיף לחשוב על מספר מושגים ורעיונות, שלעתים סותרים זה את זה, אך יכולים להיות שימושיים לצרכים שונים. בסופו של דבר, אנו מעוניינים לקדם את רצונותינו, ולכן החקירה העיקרית צריכה להיות בכיוון זה. נראה שרצונותינו היסודיים מגוונים, והם כוללים מטרות תוצאתיות כגון אושר וידע, שימור זכויות וחובות, וטיפוח מידות טובות. ההחלטה איך לתחום את השיח המוסרי משאר הדיון ברצונותינו ובאיך להשיגם היא שרירותית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה