דו"ח גולדסטון

אני מנסה לא להיגרר לפוליטיקה בבלוג, אבל לפעמים אני נשבר. כמו הפעם.

התגובה הישראלית לדו"ח גולדסטון היתה בזיון. לא בגלל שדחו אותו - אלא בגלל שדחו אותו ברטוריקה, בהתלהמות, ללא שאפילו קראו בו. דחו אותו כרפלקס פוליטי, לא מתוך ניתוח אנליטי ואמיתי של טענותיו.

עכשיו, דו"ח גודלסטון הוא בן 575 עמודים. לי בחלט אין זמן לקרוא אותו, אוני גם לא בקיא בהיסטוריה, חוק, ומדעי המדינה כך שקריאה שלי בו לא תהיה מאוד אפקטיבית. אבל היתה חסרה מאוד תגובה של מישהו שכן קרא אותו, וכן בקיא, וכן יכול להגיב בצורה מושכלת לטענות, להגיב לדו"ח באמת. וסוף סוף קראתי כזו תגובה:

משה הלברטל, ממנסחי הקוד האתי של צה"ל, כתב מכתב תגובה ארוך במגזין The New Republic. הלברטל טוען כנגד הדו"ח שהוא אינו מנסה אפילו להתמודד עם הסוגיות המוסריות, ולכן החוקיות, האמיתיות, ושהוא אינו אלא כתב אישום פוליטי שלא מנסה להציג את האמת לאשורה. רוב טענותיו על פשעי מחלמה פשוט אינן מגובות בהבנה של מה צבא יכול וצריך לעשות במלחמה אי-סימטרית, ושל הצבא והחברה הישראלית והפלסטינית. חלק ניכר מהדו"ח מוקדש לניתוח של הפשעים של ישראל כנגד זכויות האדם ביהודה ושומרון, ניהול הסכסוך, וכדומה - דברים שאין בינם ובין בדיקת דרך ניהול המלחמה דבר וחצי דבר. הדו"ח מבוסס, ביודעין, על עדויות של פלסטינאים, אבל לא שם לב לבעיות המתודולוגיות שזה מעלה בחיפוש האמת, ונראה שהוא לא מתעניין בחיפוש האמת והצדק בכלל.

יחד עם זאת, גם הלברטל מודה שינן כמה עדויות חמורות שראויות להיבדק. ישנן עדויות, למשל, להריסת בתים רבים בעזה בימים האחרונים, ללא שנראה שהיה לזה סיבה מבצעית, ככול הנראה כדי "להשאיר צלקת"; ישנן עדויות לתקיפת מבנים ותשתיות שאין להם כל שימוש צבאי, או שהנזק שייגרם לאוכלודייה מהשמדתן לא פרופורציונאלי לנזק הצבאי לחמאס - למשל מערכת הביוב, או תחנת הקמח; ישנן עדויות לכשלים ברמה האישית, כגון ירי על אנשים המניפים דגל לבן. יש הרבה מה לחקור, ולבדוק.

הניתוח של הלברטל גם הוא עצמו אינו נטול פניות. ניתן לראות זאת במילות הסיום שלו -

By clearing up these issues, by refuting what can be refuted, and by admitting wrongs when wrongs were done, Israel can establish the legitimacy of its self-defense in the next round, as well as honestly deal with its own failures.

ודוק - צריך להפריך את מה שאפשר להפריך, ולהודות בטעויות שנעשו. זוהי פליטת מקלדת פרוידיאנית - צריך כמובן להפריך מה שלא נכון, לא את מה שאפשר. אבל העובדה שאני בוחר בנקודה שולית כזו מראה את ההערכה הרבה שיש לי לניתוח של הלברטל - בבירור יש כאן מישהו שקרא את הדו"ח, חשב על נושא, ויודע על מה הוא מדבר, ושנותן תשובה אמיתית ושוקלה לדו"ח וניתוח רציני של המוסר במלחמה. תענוג לקרוא.

רק דבר אחד חבל - שזה באנגלית. היה חסר, חסר מאוד, ניתוח כזה של הדו"ח בעברית בכל הדיון עליו בתקשורת המקומית.

(ןתודה לאריה)

שטרנהל על הנאורות

נכחתי בהרצאה של זאב שטרנהל על "הנאורות, האנטי-נאורות, ונפילת הדמוקרטיות במאה ה-20". למי שלא מכיר (כמוני), מודבר בהיסטוריון מכובד, שמאלאני, ולכן קורבן לנסיון רצח על ידי לאומני-דתי. אבל ההרצאה לא עסקה בזה, לא ישירות - שטרנהל הקדיש אותה להסביר כי הנאורות היא שעומדת בבסיס הדמוקרטיה, וכאשר מערערים עליה מתערערת הדמוקרטיה.

מהי הנאורות? מסתבר שקאנט הגדיר אותה כ"בגרות", כלומר היכולת להשתמש בתבונתך ללא הדרכה. מכאן נובעת תפיסת האדם כאוטונומי, כריבון לעצמו, ולפיכך כשווה לבני האדם האחרים - ומכאן עולה כל הדמוקרטיה. קל לראות את הניגוד לדת - הנהייה אחר מנהיגים דתיים, אם בשר ודם ואם דמות אלוהים עצמו, הינה ביטול האווטונטמיה של האדם, אינפנטיליות המובילה להיררכיה וסמכות ולאיבוד צלם אנוש. (אני מרחיב בפוסט זה על הרעיונות שממעתי - אין לקחת אותו כסיכום של ההרצאה, שטרנהל לא אמר את כל מה שאני אומר.)

אך מה שעניין אותי במיוחד בהרצאה היו דווקא היסודות של האנטי-נאוורת. היו שם כמה תובנות מעניינות. ראשית, מסתבר שדווקא אנטי-נאורות היא המובילה לרב-תרבותיות. האנטי-נאורות גורסת שלא כל בני האדם שווים כ-בני אדם, עם זכויות אדם, אלא שכל עם ואומה הם משהו נפרד בפני עצמו - ומכאן מגיעים לרעיון שלכל עם מגיעות הזכויות שלו (כמו חזון ה"מדינה דו-לאומית" בארץ), ורב-תרבותיות (כגון ההשקפה שהחרדים רשאים לחנך את ילדיהם איך שיירצו - אלו הרי הילדים שלהם, בחברה שלהם, הם לא "ילדים אנושיים" אלא ילדים חרדיים). לכן, בפועל, היתה זו דווקא האנטי-נאורות שלעיתים רבות הביאה לסובלנות ורב-תרבותיות (החל מקבלת הדיהמי בארצות האסלאם וכלה במובלעות האסלאמיות בבריטניה). לעומת זאת, הנאורות מטיפה לכך שלכל בני האדם מגיעות אותן זכויות, ולכן מלווה ככלל באי-סובלנות כלפי תרבויות שונות, שלעיתים מגיעה לכלל כפייה (כגון איסור הבורקא בצרפת) ומתדרדרת בקלות לאלימות (כגון במהפכה הצרפתית). תמיד התנגדתי לרב-תרבותיות, ורק עכשיו אני קולט עד כמה עמוקים השורשים להתנגדות זו; וטוב לשמוע על ההשלכות הלא-טריוויאליות של העמדות.

עוד נקודה שנגעה לליבי היא העובדה שיש ממש בחלק מטיעוני האמטי-נאורות. אחד הטיעוניים, למשל, הוא ש"הדמוקרטיה משמעותה שלישו ולסוקרטס ולאחרון האנאלפבתים לכולם מגיע קול אחד". שטרנהל נימק כנגד שהשוויון הוא לא ברמה אלא בזכות המוסרית, אולם זה לא הסבר מספק. נכון שיש שוויון מוסרי, אבל זה אומר שצריך להיות שוויון בקביעת המטרות לחברה, לא בקביעת הדרך להגיע אל המטרות. אני חושב שהתשובה האמיתית היא האמרה השחוקה שהדמוקרטיה היא שיטת הממשל הגרועה ביותר חוץ מכל האחרות - נכון שבתאוריה היה צריך להבדיל בין בחירה במטרה, שבה רצונות כולם שווים בערכם, ובחירה בדרך, ששם התבונה והידע חשובים, אולם למעשה לא ניתן לעשות זאת. יתרה מכך, כל נסיון לעשות זאת (כגון שלטןן המנדרינים בסין) אינו יציב ויביא לשחיתות, אריסטוקרטיה, וקבעון מחשבתי ומדיני בטווח הארוך. הבעיה כאן אינה מוסרית, אלא פרקטית.

התומכים באנטי-נאורות גם צודקים בכך שאין בחירה חופשית ונפש, ושאין זכויות "טבעיות" אלא זכויות הן משהו שאנחנו בוחרים לתת. אך אלו נקודות מטאפיזיות משניות. האנטי-נאורים טועים בדבר החשוב ביותר, והוא השוויון המוסרי בין בני האדם - הרעיון שאדם הוא אדם, ולא יהודי או ערבי וכן הלאה. כאן אני מסכים עם עמדתו של שטרנהל שזו בחירה ערכית, לא עובדתית.

לבסוף, הערה על חוסר הנאורות של הקהל. קודם כל, לא היו כמעט בכלל צעירים בקהל, וזאת למרות שההרצאה היא באוניברסיטה ופורסמה באוניברסיטה. אני חושב שזה מעיד על הרדידות של הסטודנט למדעי הטבע, שמתעניין בטבע ובמקצוע ולא בפוליטיקה והגות - וחבל. גם זה וגם זה חשובים - אולי הפוליטיקה חשובה יותר מהכל, כפי שאריסטו טוען, שכן רק היא מאפשרת לנו לעשות את כל השאר. אז חבל. שנית, ביציאה מההרצאה התפתח, מטבע הדברים, שיח בקבוצות קטנות. אני לא יכול להעיד על הכלל, אבל בקבוצה שלי הוא היה ירוד ביותר - לא זכרנו נכון את מה שהמרצה אמר, ובכלל היו כמה אמירות צדקניות שמציגות את היהדות והעם היהודי כנאור, ומעוותות את ההיסטוריה - ניסיתי לתקן, לא בטוח שהצלחתי. בטוח שלא לחלוטין הבנתי את דבריו של המרצה אז, וגם לאחר שחשבתי עליהם עוד אני בטוח שאני מפספס הרבה. זהו אקורד אירוני מה לסיים בו הרצאה המהללת את הנאורות...

http://www.youtube.com/watch?v=twnG1Rae_eI&feature=subtivity

עדכון הספריה הבהירה: קישורים

הוספתי דף קישורים לאתרים אתאיסטיים (בעברית) ברשת - אתרים שמקדמים את הבהירות בישראל. אני אשמח לקישורים נוספים...

שינוי דתי על פני הדורות

הדת בבריטניה מתרסקת מזה זמן רב. באמצע המאה ה-19 (1851) , אחד משני אנשים באנגליה ישב בכנסייה ביום ראשון - בהדרגה ירדה ההשתתפות, כך שבסוף המאה ה-20 (2000) רק אחד משתים עשרה הגיע. אך אם יש תקווה להשיב את השפיות, ולהוריד את הדת, בארץ, חושב להבין איך ומדוע השינוי הזה מתרחש. הלקח הברור ביותר הוא שהשינוי לא מתרחש כתוצאה של שינוי דעות, אלא של הבדל בדעות בין הדורות. כל דור ודור בבריטניה פחות דתי מהדור הקודם לו. למעשה, וואס וקרוקט [1] מראים ש"זמן מחצית החיים" של הדת בבריטניה כיום עומד על דור אחד - כלומר שלילד להורים דתיים יש 50% סיכוי להיות דתי שיגדל, ו-50% שהוא "יאבד" ויהפוך להיות חילוני. לעומת זאת, לזוג הורים חילוניים יש 91% לשמר את ילדם כחילוני (לזוגות מעורבים יש סיכויים באמצע). לכן, עם כל דור שעובר יורדת הדת, בכל היבטיה - האמונה, השתפות בטקסים ומנהגים דתיים, וההשתייכות הדתית. ניתוח על פני זמן רחב [2] מראה שבין 1900 ל-1980, כלומר על פני 80 שנה, ירד שיעור ההשתייכות הדתית ממעל 80% לפחות מ-40%, ובאופן דומה ירד השיעור של אלו שאין להם ספק שהאל קיים ממעל ל-50% לפחות מ-20%. נתונים עכשווים יותר מראים [1] שעל פני 8 שנים בלבד, מ1991 ל1999, ירד השיוך-העצמי הדתי מ-62% ל59.1% (ירידה של 4.7%), ההשתתפות מ-20.3% ל-16.8% (ירידה של 17.2%), והאמונה מ-37.8% ל-32.5% (ירידה של 14%).

במקביל, ישנה עלייה של מהגרים דתיים רבים לבריטניה, שלהם פריון רב. וואס וקריקט מראים [2] שמגמת החילון לא פוסחת גם על אוכלוסייה זו, ובאחוזים דומים. לכן, למרות שהפריון שלה רב והאחוז שלה מבין הדתיים יוסיף ויגדל - סה"כ אחוז הדתיים ומספר הדתיים ירדו מדור לדור. ההגירה לפיכך רק מעקבת את החילון. למשל, בעוד 84% מהעולים מפקיסטאן ובנגלדש שנולדו ב 1943-1943 השתתפו בפעילות דתית באופן קבוע, האחוז לגבי אלו שנולדו ב 1964-1973 ירד ל-65%.

כאמור, אין כמעט שינוי דת בחיים של אדם, או בשנתון לידה מסוים. אנשים לא נעשים דתיים יותר עם הגיל, ולא חוזרים בתשובה או יוצאים בתשובה - בבריטניה, לפחות, אלו תופעות שוליות. התופעה העיקרית שמכתיבה את הדינמיקה היא החילון ההולך וגובר של הדור הצעיר לעומת הוריו.

נתונים אלו לא מחולקים על פי דתות, אבל יש השפעה למבנה המשפחה והדת. סקוט מאירס [3] מונה מספר מאפיינים שמגדילים את התורשה של הדת: ההשפעה החשובה ביותר היא של אמונה דתית של ההורים. אדיקות גדולה דווקא פוגעת בסיכויי ההעברה, אבל ככול הנראה זו תוצאה של לחץ חברתי בילדות, כך שאפקט זה אולי יפסח על החברה הדתית בישראל. יש חשיבות לכך ששני ההורים יחזיקו באותה האמונה, כפי שאכן קורה בחברה החרדית, שלא מרבה בנישואי תערובת בין זרמים שונים (או, כמובן, בין דתות שונות). השכלה של האב מגדילה את הסיכוי להעברת הדת, בעוד השכלה של האם מקטינה אותה - לכן, עדיף להרחיק את הנשים מלימודים, ובייחוד לימודי חול, ומנגד ללחוץ על האב ללמוד, כדי להגביר את העברת הדת לדור הבא. כמה שהאם עובדת פחות, וכמה שהאב עובד יותר (בייחוד בהקשר של לא להיות בבית ולהביא את המשכורת, כנראה), ההעברה טובה יותר. ההעברה גם טובה יותר אם האב הוא מחליט-ההחלטות במשפחה. משפחה מאושרת גם היא תורמת רבות לההעברה. תמיכה רבה של האב והאם וקשיחות מתונה (פתיחות רבה יותר מהמקובל בחברה החרדית) בגידול הילד גם תורמים להעברה. בנוסף, יש חשיבות רבה לנישואין, ילדים, והשתתפות בפעילות ואינטראקציה קהילתית. מאיירס לא נותן דעתו על אפקטים חברתיים, אבל ברור שלחץ חברתי ומבנה החברה גם הוא ישפיע. כמעט בכל מובן, אם כך, החברה החרדית אידיאלית לשם העברת הדת אל הדור הבא.

קצת חומר למחשבה.

[1] וואס ד. וקרוקט א., "דת בבריטניה: לא מאמינים ולא שייכים", 2005.
Voass D. and Crockett A; Religion in Britain: Neither believing nor belonging;Sociology - the journal of the british social association; volume 39; issue 1; pages 11-28; FEB 2005

[2] וואס ד. וקרוקט א., "דורות של דעיכה: שינוי דתי בבריטניה של המאה ה-20", 2006.
Voass D. and Crockett A.; Generations of Decline: Religions Change in 20th-century Britain; Journal for the Scientific Study of Religion; Volume 45; Issue 4; Pages 567-584; Published Online 22 Nov 2006


[3] סקוט מ. מאירס, ""מודל אינטראקטיבי של תורשת הדתיות: החשיבות של ההקשר המשפחתי".
Myers S. M; An interactive model of religiosity inheritance: the importance of family context; American Sociology Review; Volume 61; Issue 5; Pages 858-866; OCT 1996

צה"ל - צבא מדינת ישראל, או עם ישראל?

כל פעם שאני הולך למילואים, הצבא נהיה דתי יותר. המילואים האחרונים שלי כללו יומיים בצפון, כולל ביקור בצפת. הביקור כלל סיור בעיר העתיקה, שבו המדריך - מבית חב"ד! - הרצה לנו "אמיתות" על ההיסטוריה של צפת, כגון ה"עובדה" שהזוהר נכתב שם במאות הראשונות, ולא חלילה באירופה במאה ה-13. הוא גם דרש על שחרור צפת. הוא סיפר למשל שהנצורים בה [ברובע היהודי - שכן כל שאר העיר היתה ערבית, אבל את זה הוא לא ממש הדגיש], כשאזלה להם התחמושת, קראו בקשר רק מלה אחת - "הצילו!", ומיד למחרת הגיעה מחלקה של הפלמ"ח. למעשה, זו היתה מחלקה של הפלמ"ח, ב 2.5.1948, ובזמן זה כבר היה בעיר גדוד שלם של הפלמ"ח, ויותר - אני בספק רב אם מלה אחת בקשר הובילה למעשי המחלקה. בקיצור, לאיש לא היה שום כבוד לאמת, אלא סיפר מיתוסים ומעשיות, מקבל אותם ללא ביקורתיות ומעביר אותם הלאה כתורה מסיני (ממש כך), בהתלהבות ילדותית.

אני נטשתי את ה"סיור" הזה, שאינו אלא גבב של שקרים, באמצע. הלכתי לאכסניה שלנו - שהתגלתה כאכסנייה "רוחנית", אסנט. יופי של מקום, אבל קצת מטורפים שם. שם הרצה לנו משת"פ מלבנון, לשעבר, שחזר בתשובה. אם חצי מסיפוריו על העינויים שעבר בידי החיזבאללה נכונים, אני לא ממש בא אליו בטענות - כל הגדוד הסכים שזו כנראה הסיבה ל"שריטה" שלו. הרצאה זו היתה יותר סיפור אישי, והיתה יותר בחירה מפעילות מגבשת, כך שאני לא מחשיב אותה ממש כחלק מהכפיה הדתית בצבא - אבל עדיין, התכנים שבה היו יהודיים מאוד, יהודיים מדי לטעמי מכדי שהצבא יממן אותם ויספק אותם לחייליו.

הפעם לפחות לא נפלנו על שום חג, כך שלא הופעל שום לחץ לקיום טקס דתי, או מתן שבחים לקיצוניים דתיים כדוגמת מתתיהו. נו טוב.

והערה שמאלנית: בתיאור מלחמת השחרור, כמובן שלא היה כל זכר של כבוד לערבים, שום אמפתיה כלפי הפחדים שלהם, שום הערכה לזכויות שלהם על הקרקע. כפי שאמר ראש העיר צפת, אילן שוחט, "כל פלסטיני שחושב יכול לחזור לביתו מוזמן לחלום כאוות נפשו. כל התרסה מצדם תתקבל בתגובה נחרצת". גם נשמעו קולות חיילים שצחקו על אחד מהם (שמאלן) שזהו "שטח כבוש" - בלי בכלל לקלוט שזו לא בדיחה, זה אכן שטח כבוש. לא מדבור בסירוב מודע לתת לערבים לחזור לאדמתם, מתוך רצון לשמור על אופי המדינה - מדובר בתחושת עליונות, בהכחשה, בגזענות.

אהבה בגלולה

החרדים לא אוהבים מדע, בייחוד לא מדע שמתעסק עם המוח (ה"נפש"). מצד שני, הם אוהבים מאוד שידוכים, ו(למעשה) נישואים כפויים. אני תוהה מה השילוב הזה יאמר על "גלולת אהבה" - גלולה שתגרום לזוג המשודך להתאהב זה בזה.

עוד אין כזה דבר, אבל האמת שנראה שהסיבה הראשית לכך היא אתית. כבר יש הבנה הולכת וגדלת של האהבה, כרגש אנושי, ולכן, ביולוגי. בעיקרון, ההתהבות קשורה בהפעלה של אמפטמינים (ממריצים) במוח, ואהבה ארוכת טווח יותר קשורה באנדרופינים (משככי-כאבים) והורמון ההקשרות, אוקסיצוטין. בפועל, צריך יותר מסתם הצפה של המוח בהורמונים - אבל כנראה שלא כל-כך הרבה יותר. כנראה שאנחנו לא רחוקים מהיום שבו נוכל לקחת גלולה כנגד התאהבות, או שיקוי אהבה, או לערב מעט היקשרות עם המרק... פרופסור ווד אומר "יום אחד, המחקר יוביל לגלולה שיוצרת תחושות של תשוקה, או אהבה".

זה יהיה רק חלק מהמהפכה הגדולה ביותר, אולי, שצפויה למין האנושי - עידן המוח. אנו חיים בעידן האטום, או אולי האינפורמציה, ואולי בעתיד בעידן הרובוטי או הביוטכנולוגי - אבל כל המהפכות הללו יהיו קטנות לעומת האפשרות לשלוט בהכרה באמת, באמצעים מדעיים, בדוקים, אמינים. וכאשר אנשים לא יצטרכו ללכת לדת כדי להרגיש טוב עם עצמם, ויוכלו לחדור דרך הרציונאליזציות שלהם ולראות את תהליכי החשיבה שלהם באמת, עם כל ההדחקות - העולם ייראה אחרת. זה שינוי הרבה יותר גדול מגישה זולה למידע, או אפילו רובוטים שיחליפו עבודת אנוש. זה שינוי במה זה להיות אדם.

עדכון הספריה הבהירה

מאמר קצר על האתיקה של אריסטו מופיע עכשיו בספריה הבהירה. זה יסיים את המבוא ההיסטורי למוסר הבהיר, לבינתיים. המוסר יהווה את היסוד של לימודי ההמשך, ולכן סקירה של המוסר הבהיר נחוצה כי להשלים את החלק הזה בספרייה לרמה שתהיה מספקת. מאמר זה בהכנה, אבל לצערי ייקח עוד זמן רב. תוכן נוסף הקשור ללימודי ההמשך חסר גם הוא - כולל מאמרים מעת קאנט (נמצא כרגע בתרגום) ושפינוזה - אבל תוכן זה יוכל לחכות.

בתחום הספרות החיצונית, חסר עדיין מאמר מקורי מקיף על אפולוגטיקה, שגם הוא נמצא בשלבים מוקדמים של הכנה, על מנת שהספריה תיפתח. כמו כן נמצא בהכנה מאמר מקיף על ההיסטוריה של העם היהודי וארץ ישראל, אבל גם הוא יצטרך לחכות. גם מאמבר על קאונטר-אפולוגטיקה ראוי שיימצא פה.

החלק של היסודות מוכן כבר לפתיחה, שכן הוא מכיל מעט תורת הידיעה (אפיסטמולוגיה), מאת דיוויד יום, ומאמר מקורי על הצדקת ומהות הנטורליזם המודרני. ניתן כמובן להוסיף תוכן רב לפירוט והצדקת הנטורליזם, אבל לעת עתה זה יספיק. נשאר לפיכך רק לנקות את הדף מעט לפני הפתיחה.

החלק של הפעילות הבהירה עומד מיותם, אבל כאן יספיק יום של יצירת תוכן וקישורים לשאר האתרים הרלוונטיים כדי להשמיש אותו.

בקיצור - חסרים שני מאמרים כדי שאפשר יהיה לפתוח את הספריה הבהירה - סקירה של האתיקה הבהירה, וסקירה של האפולוגטיקה. מעבר לזה יש תוכן מקורי רב שרצוי שיופיע, ואף יותר מזה תוכן שעומד ומחכה לתרגום לעברית, שהוא (צריך להיות) לב הספרייה - אך אלו יוכלו לחכות ולהתווסף לאחר פתיחת הספריה. הן סקירה של האתיקה והן סקירה של האפולוגטיקה, ברמה ראויה, ייקחו זמן רב, ולו בשל העובדה שזמני הפנוי מועט - כך שייקח זמן רב עד שהספריה תיפתח למעשה, אני חושש. זה מה יש.