שינוי דתי על פני הדורות

הדת בבריטניה מתרסקת מזה זמן רב. באמצע המאה ה-19 (1851) , אחד משני אנשים באנגליה ישב בכנסייה ביום ראשון - בהדרגה ירדה ההשתתפות, כך שבסוף המאה ה-20 (2000) רק אחד משתים עשרה הגיע. אך אם יש תקווה להשיב את השפיות, ולהוריד את הדת, בארץ, חושב להבין איך ומדוע השינוי הזה מתרחש. הלקח הברור ביותר הוא שהשינוי לא מתרחש כתוצאה של שינוי דעות, אלא של הבדל בדעות בין הדורות. כל דור ודור בבריטניה פחות דתי מהדור הקודם לו. למעשה, וואס וקרוקט [1] מראים ש"זמן מחצית החיים" של הדת בבריטניה כיום עומד על דור אחד - כלומר שלילד להורים דתיים יש 50% סיכוי להיות דתי שיגדל, ו-50% שהוא "יאבד" ויהפוך להיות חילוני. לעומת זאת, לזוג הורים חילוניים יש 91% לשמר את ילדם כחילוני (לזוגות מעורבים יש סיכויים באמצע). לכן, עם כל דור שעובר יורדת הדת, בכל היבטיה - האמונה, השתפות בטקסים ומנהגים דתיים, וההשתייכות הדתית. ניתוח על פני זמן רחב [2] מראה שבין 1900 ל-1980, כלומר על פני 80 שנה, ירד שיעור ההשתייכות הדתית ממעל 80% לפחות מ-40%, ובאופן דומה ירד השיעור של אלו שאין להם ספק שהאל קיים ממעל ל-50% לפחות מ-20%. נתונים עכשווים יותר מראים [1] שעל פני 8 שנים בלבד, מ1991 ל1999, ירד השיוך-העצמי הדתי מ-62% ל59.1% (ירידה של 4.7%), ההשתתפות מ-20.3% ל-16.8% (ירידה של 17.2%), והאמונה מ-37.8% ל-32.5% (ירידה של 14%).

במקביל, ישנה עלייה של מהגרים דתיים רבים לבריטניה, שלהם פריון רב. וואס וקריקט מראים [2] שמגמת החילון לא פוסחת גם על אוכלוסייה זו, ובאחוזים דומים. לכן, למרות שהפריון שלה רב והאחוז שלה מבין הדתיים יוסיף ויגדל - סה"כ אחוז הדתיים ומספר הדתיים ירדו מדור לדור. ההגירה לפיכך רק מעקבת את החילון. למשל, בעוד 84% מהעולים מפקיסטאן ובנגלדש שנולדו ב 1943-1943 השתתפו בפעילות דתית באופן קבוע, האחוז לגבי אלו שנולדו ב 1964-1973 ירד ל-65%.

כאמור, אין כמעט שינוי דת בחיים של אדם, או בשנתון לידה מסוים. אנשים לא נעשים דתיים יותר עם הגיל, ולא חוזרים בתשובה או יוצאים בתשובה - בבריטניה, לפחות, אלו תופעות שוליות. התופעה העיקרית שמכתיבה את הדינמיקה היא החילון ההולך וגובר של הדור הצעיר לעומת הוריו.

נתונים אלו לא מחולקים על פי דתות, אבל יש השפעה למבנה המשפחה והדת. סקוט מאירס [3] מונה מספר מאפיינים שמגדילים את התורשה של הדת: ההשפעה החשובה ביותר היא של אמונה דתית של ההורים. אדיקות גדולה דווקא פוגעת בסיכויי ההעברה, אבל ככול הנראה זו תוצאה של לחץ חברתי בילדות, כך שאפקט זה אולי יפסח על החברה הדתית בישראל. יש חשיבות לכך ששני ההורים יחזיקו באותה האמונה, כפי שאכן קורה בחברה החרדית, שלא מרבה בנישואי תערובת בין זרמים שונים (או, כמובן, בין דתות שונות). השכלה של האב מגדילה את הסיכוי להעברת הדת, בעוד השכלה של האם מקטינה אותה - לכן, עדיף להרחיק את הנשים מלימודים, ובייחוד לימודי חול, ומנגד ללחוץ על האב ללמוד, כדי להגביר את העברת הדת לדור הבא. כמה שהאם עובדת פחות, וכמה שהאב עובד יותר (בייחוד בהקשר של לא להיות בבית ולהביא את המשכורת, כנראה), ההעברה טובה יותר. ההעברה גם טובה יותר אם האב הוא מחליט-ההחלטות במשפחה. משפחה מאושרת גם היא תורמת רבות לההעברה. תמיכה רבה של האב והאם וקשיחות מתונה (פתיחות רבה יותר מהמקובל בחברה החרדית) בגידול הילד גם תורמים להעברה. בנוסף, יש חשיבות רבה לנישואין, ילדים, והשתתפות בפעילות ואינטראקציה קהילתית. מאיירס לא נותן דעתו על אפקטים חברתיים, אבל ברור שלחץ חברתי ומבנה החברה גם הוא ישפיע. כמעט בכל מובן, אם כך, החברה החרדית אידיאלית לשם העברת הדת אל הדור הבא.

קצת חומר למחשבה.

[1] וואס ד. וקרוקט א., "דת בבריטניה: לא מאמינים ולא שייכים", 2005.
Voass D. and Crockett A; Religion in Britain: Neither believing nor belonging;Sociology - the journal of the british social association; volume 39; issue 1; pages 11-28; FEB 2005

[2] וואס ד. וקרוקט א., "דורות של דעיכה: שינוי דתי בבריטניה של המאה ה-20", 2006.
Voass D. and Crockett A.; Generations of Decline: Religions Change in 20th-century Britain; Journal for the Scientific Study of Religion; Volume 45; Issue 4; Pages 567-584; Published Online 22 Nov 2006


[3] סקוט מ. מאירס, ""מודל אינטראקטיבי של תורשת הדתיות: החשיבות של ההקשר המשפחתי".
Myers S. M; An interactive model of religiosity inheritance: the importance of family context; American Sociology Review; Volume 61; Issue 5; Pages 858-866; OCT 1996