יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

דו"ח גולדסטון

אני מנסה לא להיגרר לפוליטיקה בבלוג, אבל לפעמים אני נשבר. כמו הפעם.

התגובה הישראלית לדו"ח גולדסטון היתה בזיון. לא בגלל שדחו אותו - אלא בגלל שדחו אותו ברטוריקה, בהתלהמות, ללא שאפילו קראו בו. דחו אותו כרפלקס פוליטי, לא מתוך ניתוח אנליטי ואמיתי של טענותיו.

עכשיו, דו"ח גודלסטון הוא בן 575 עמודים. לי בחלט אין זמן לקרוא אותו, אוני גם לא בקיא בהיסטוריה, חוק, ומדעי המדינה כך שקריאה שלי בו לא תהיה מאוד אפקטיבית. אבל היתה חסרה מאוד תגובה של מישהו שכן קרא אותו, וכן בקיא, וכן יכול להגיב בצורה מושכלת לטענות, להגיב לדו"ח באמת. וסוף סוף קראתי כזו תגובה:

משה הלברטל, ממנסחי הקוד האתי של צה"ל, כתב מכתב תגובה ארוך במגזין The New Republic. הלברטל טוען כנגד הדו"ח שהוא אינו מנסה אפילו להתמודד עם הסוגיות המוסריות, ולכן החוקיות, האמיתיות, ושהוא אינו אלא כתב אישום פוליטי שלא מנסה להציג את האמת לאשורה. רוב טענותיו על פשעי מחלמה פשוט אינן מגובות בהבנה של מה צבא יכול וצריך לעשות במלחמה אי-סימטרית, ושל הצבא והחברה הישראלית והפלסטינית. חלק ניכר מהדו"ח מוקדש לניתוח של הפשעים של ישראל כנגד זכויות האדם ביהודה ושומרון, ניהול הסכסוך, וכדומה - דברים שאין בינם ובין בדיקת דרך ניהול המלחמה דבר וחצי דבר. הדו"ח מבוסס, ביודעין, על עדויות של פלסטינאים, אבל לא שם לב לבעיות המתודולוגיות שזה מעלה בחיפוש האמת, ונראה שהוא לא מתעניין בחיפוש האמת והצדק בכלל.

יחד עם זאת, גם הלברטל מודה שינן כמה עדויות חמורות שראויות להיבדק. ישנן עדויות, למשל, להריסת בתים רבים בעזה בימים האחרונים, ללא שנראה שהיה לזה סיבה מבצעית, ככול הנראה כדי "להשאיר צלקת"; ישנן עדויות לתקיפת מבנים ותשתיות שאין להם כל שימוש צבאי, או שהנזק שייגרם לאוכלודייה מהשמדתן לא פרופורציונאלי לנזק הצבאי לחמאס - למשל מערכת הביוב, או תחנת הקמח; ישנן עדויות לכשלים ברמה האישית, כגון ירי על אנשים המניפים דגל לבן. יש הרבה מה לחקור, ולבדוק.

הניתוח של הלברטל גם הוא עצמו אינו נטול פניות. ניתן לראות זאת במילות הסיום שלו -
By clearing up these issues, by refuting what can be refuted, and by admitting wrongs when wrongs were done, Israel can establish the legitimacy of its self-defense in the next round, as well as honestly deal with its own failures.
ודוק - צריך להפריך את מה שאפשר להפריך, ולהודות בטעויות שנעשו. זוהי פליטת מקלדת פרוידיאנית - צריך כמובן להפריך מה שלא נכון, לא את מה שאפשר. אבל העובדה שאני בוחר בנקודה שולית כזו מראה את ההערכה הרבה שיש לי לניתוח של הלברטל - בבירור יש כאן מישהו שקרא את הדו"ח, חשב על נושא, ויודע על מה הוא מדבר, ושנותן תשובה אמיתית ושוקלה לדו"ח וניתוח רציני של המוסר במלחמה. תענוג לקרוא.

רק דבר אחד חבל - שזה באנגלית. היה חסר, חסר מאוד, ניתוח כזה של הדו"ח בעברית בכל הדיון עליו בתקשורת המקומית.

(ןתודה לאריה)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה