כל פעם שאני הולך למילואים, הצבא נהיה דתי יותר. המילואים האחרונים שלי כללו יומיים בצפון, כולל ביקור בצפת. הביקור כלל סיור בעיר העתיקה, שבו המדריך - מבית חב"ד! - הרצה לנו "אמיתות" על ההיסטוריה של צפת, כגון ה"עובדה" שהזוהר נכתב שם במאות הראשונות, ולא חלילה באירופה במאה ה-13. הוא גם דרש על שחרור צפת. הוא סיפר למשל שהנצורים בה [ברובע היהודי - שכן כל שאר העיר היתה ערבית, אבל את זה הוא לא ממש הדגיש], כשאזלה להם התחמושת, קראו בקשר רק מלה אחת - "הצילו!", ומיד למחרת הגיעה מחלקה של הפלמ"ח. למעשה, זו היתה מחלקה של הפלמ"ח, ב 2.5.1948, ובזמן זה כבר היה בעיר גדוד שלם של הפלמ"ח, ויותר - אני בספק רב אם מלה אחת בקשר הובילה למעשי המחלקה. בקיצור, לאיש לא היה שום כבוד לאמת, אלא סיפר מיתוסים ומעשיות, מקבל אותם ללא ביקורתיות ומעביר אותם הלאה כתורה מסיני (ממש כך), בהתלהבות ילדותית.
אני נטשתי את ה"סיור" הזה, שאינו אלא גבב של שקרים, באמצע. הלכתי לאכסניה שלנו - שהתגלתה כאכסנייה "רוחנית", אסנט. יופי של מקום, אבל קצת מטורפים שם. שם הרצה לנו משת"פ מלבנון, לשעבר, שחזר בתשובה. אם חצי מסיפוריו על העינויים שעבר בידי החיזבאללה נכונים, אני לא ממש בא אליו בטענות - כל הגדוד הסכים שזו כנראה הסיבה ל"שריטה" שלו. הרצאה זו היתה יותר סיפור אישי, והיתה יותר בחירה מפעילות מגבשת, כך שאני לא מחשיב אותה ממש כחלק מהכפיה הדתית בצבא - אבל עדיין, התכנים שבה היו יהודיים מאוד, יהודיים מדי לטעמי מכדי שהצבא יממן אותם ויספק אותם לחייליו.
הפעם לפחות לא נפלנו על שום חג, כך שלא הופעל שום לחץ לקיום טקס דתי, או מתן שבחים לקיצוניים דתיים כדוגמת מתתיהו. נו טוב.
והערה שמאלנית: בתיאור מלחמת השחרור, כמובן שלא היה כל זכר של כבוד לערבים, שום אמפתיה כלפי הפחדים שלהם, שום הערכה לזכויות שלהם על הקרקע. כפי שאמר ראש העיר צפת, אילן שוחט, "כל פלסטיני שחושב יכול לחזור לביתו מוזמן לחלום כאוות נפשו. כל התרסה מצדם תתקבל בתגובה נחרצת". גם נשמעו קולות חיילים שצחקו על אחד מהם (שמאלן) שזהו "שטח כבוש" - בלי בכלל לקלוט שזו לא בדיחה, זה אכן שטח כבוש. לא מדבור בסירוב מודע לתת לערבים לחזור לאדמתם, מתוך רצון לשמור על אופי המדינה - מדובר בתחושת עליונות, בהכחשה, בגזענות.
אני נטשתי את ה"סיור" הזה, שאינו אלא גבב של שקרים, באמצע. הלכתי לאכסניה שלנו - שהתגלתה כאכסנייה "רוחנית", אסנט. יופי של מקום, אבל קצת מטורפים שם. שם הרצה לנו משת"פ מלבנון, לשעבר, שחזר בתשובה. אם חצי מסיפוריו על העינויים שעבר בידי החיזבאללה נכונים, אני לא ממש בא אליו בטענות - כל הגדוד הסכים שזו כנראה הסיבה ל"שריטה" שלו. הרצאה זו היתה יותר סיפור אישי, והיתה יותר בחירה מפעילות מגבשת, כך שאני לא מחשיב אותה ממש כחלק מהכפיה הדתית בצבא - אבל עדיין, התכנים שבה היו יהודיים מאוד, יהודיים מדי לטעמי מכדי שהצבא יממן אותם ויספק אותם לחייליו.
הפעם לפחות לא נפלנו על שום חג, כך שלא הופעל שום לחץ לקיום טקס דתי, או מתן שבחים לקיצוניים דתיים כדוגמת מתתיהו. נו טוב.
והערה שמאלנית: בתיאור מלחמת השחרור, כמובן שלא היה כל זכר של כבוד לערבים, שום אמפתיה כלפי הפחדים שלהם, שום הערכה לזכויות שלהם על הקרקע. כפי שאמר ראש העיר צפת, אילן שוחט, "כל פלסטיני שחושב יכול לחזור לביתו מוזמן לחלום כאוות נפשו. כל התרסה מצדם תתקבל בתגובה נחרצת". גם נשמעו קולות חיילים שצחקו על אחד מהם (שמאלן) שזהו "שטח כבוש" - בלי בכלל לקלוט שזו לא בדיחה, זה אכן שטח כבוש. לא מדבור בסירוב מודע לתת לערבים לחזור לאדמתם, מתוך רצון לשמור על אופי המדינה - מדובר בתחושת עליונות, בהכחשה, בגזענות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה