המלצת ספר: המדע מחפש משמעות

 אני רוצה להמליץ מאוד על קריאת הספר "המדע מחפש משמעות", מאת דני גליק. הספר עוסק במה שהמדע אומר ומה שאפשר להסיק מהמדע על התודעה, המשמעות, והמוסר.

הנקודה החזקה ביותר בספר היא ללא ספק ההסברים המדעיים המעולים שלו. דני יודע לשלב ניסויי מחשבה, מקרים-יומיומיים, אנקדוטות רפואיות, ומחקרים מדעיים בצורה קולחת שמאירה ומראה בצורה ברורה ויפה את הממצאים ואת הרעיונות שלו לגביהם. התרשמתי במיוחד מההסברים שלו על פעולת מערכת העצבים במוח ביצירת רגשות ומחשבות. לדוגמה, בפרק 13, דני מתאר את עליית הרגש "פחד", בהתאם לתובנות של הפילוסוף ויליאם ג'יימס ולממצאי המדע העכשווי:

"כשהשכן שלי צועק בבהלה "שריפה!", הנוירונים של האמיגדלה שלי מתעוררים מיד. הם אצים-רצים ומעוררים נוירונים אחרים שגורמים לתגובות שונות בגוף: אני מזיע; שרירי הפנים שלי מתכווצים בהבעה מסוימת; הלב שלי פועם במהירות; ושרירי הגוף נעשים מתוחים ודרוכים. תגובות אחרות אני מרגיש אך בקושי – למשל, הנשימה נעשית שטחית ומהירה יותר ובלוטות הרוק מפרישות מעט פחות רוק. בשלב הבא, התגובה הגופנית המיוחדת שנוצרה גורמת להתעוררות של אזורים במוח המזהים תחושות גופניות. לבסוף אני נותן פרשנות לתחושות הללו, וקורא להן בשם – פחד."

דני מצטיין בשילוב הוליסטי מעין זה: תובנות פסיכולוגיות, פילוסופיות, אפילו דתיות (מצד הבודהיזם), משולבות עם המדע העכשווי, כדי ליצור הבנה הוליסטית של המציאות והשלכות פילוסופיות.

התזה המרכזית שמציג הספר, היא שהתודעה עולה במערכות עיבוד מידע תכליתיות (כלומר שרודפות אחר מטרות באופן גמיש) בעלות תשומת-לב (יכולת לתעדף עיבוד מידע מסוים, ולתת גישה לכלל-המערכת אליו). דני בונה בזהירות את הספר לקראת מסקנה-עיקרית זו, החל בדיון על מדע והדרך להשיג את האמת, ואז תוך התמקדות במדעי המוח, ולבסוף מתוך ניתוח פילוסופי של איך אנו קובעים בכלל שלמשהו יש תודעה. אבל, למרות כל מאמציו, אני מודה שלא שוכנעתי. לדעתי דני הראה היטב שאפשר לחשוב עלינו, על בני אדם, כמערכות כאלו. אבל לא שהתודעה מוגבלת למערכות כאלו. אני ממשיך לחשוד שהתודעה היא איך שמרגיש עיבוד מידע מבפנים, ותו-לא, ושהיא קיימת לכן בכל מערכת פיזיקלית.

יחד עם זאת, דני מציג תפיסה מעניינת של רצון חופשי: רצון חופשי הוא היכולת של כלל המערכת, להשפיע על הבחירות שלה. כך מערכות כאלו, מערכות מכוונות-מטרה גמישות ובעלות תשומת-לב, הן בהכרח בעלות רצון חופשי, והן למעשה היחידות שיש להן רצון חופשי של ממש. לכך יהיו השלכות מוסריות עצומות, כפי שדני מסביר בשלב הבא.

אותו שלב, הוא בחינה של המוסר. דני שוב מציג פה תפיסה מעניינת של המוסר והמשמעות. משמעות, אומר דני, היא הענקת חשיבות למשהו, על חשבון משהו אחר. היא למעשה לכן תשומת לב, ומערכות בעלות תשומת-לב (כולל בני אדם) לכן תמיד מעניקות משמעות לדברים. השאלה המוסרית מתמצה לכן בשאלה מהו הקריטריון העליון לבחירה בין משמעויות, לבחירה של מה חשוב.

לצערי, החלק האחרון בספר, הקביעה של מה חשוב, הוא החלק החלש ביותר בספר. דני מתחיל בו למעשה מהקביעה שאי אפשר לשפוט בני אדם על מעשיהם, שהרי מעשיהם נקבעים על ידי מבנה המוח שלהם, שבתורו נקבע על ידי העבר שלהם. יש במקום זאת, לדעתו, להתנהל כלפיהם באמפתיה, ולשמור את השיפוט המוסרי לסביבה ולעבר שלהם. לדעתי – זו טעות פילוסופית. נכון, שאדם פעל מתוך, נגיד, חוסר-אמפטיה וזלזול בזולת בשל מבנה המוח שלו. אבל, בדיוק על זה אני שופט אותו. על פעולה זו, ועל חוסר-האמפטיה המגולם בה.

דני גם עומד על כך שאין נשמה ואין רצון חופשי מוחלט (ליברטאני), על בסיס המדע. כאן ראוי לציון טיעון מעניין שלו: שמכיוון שהאמונה זו (בנשמה) מנוגדת בעצם לכל הראיות, הרי שאמונה בה אינה רציונלית אלא אם משייכים לה וודאות (הסתברות 1). אך אנו יודעים לייצר תחושות של וודאות באופן מלאכותי, ולכן לא רציונלי לשייך לתחושת-וודאות הסתברות 1 – כולל לתחושת הוודאות שיש לאנשים מסוימים כאשר הם "מרגישים" שיש להם נשמה או רצון חופשי מוחלט.

על בסיס עקרונות אלו (דחיית השיפוט המוסרי, ודחיית נשמה ורצון חופשי מוחלט), דני דוחה את רוב האינטואיציות המוסריות שלנו כלא-רלוונטיות, שכן הן מניחות הנחות שלא מתקיימות. במקום זאת, הוא יוצא למסע להבנת המוסר, להבנת הקריטריון העליון לשיוך משמעות, מנקודת מבט מופשטת. הוא משעה שיפוט על איזה משמעות נכונה, מלבד אותן המשמעויות שהכרחיות לשם קיום בחירה בין משמעויות מלכתחילה: קיום רצון חופשי (בחירה של כלל המערכת), ומשכך גם מודעות.

דני טוען שלכן אלו הדברים היחידים החשובים: חופש (רצון חופשי), ואושר וסבל (מודעות). ושיש לנקוט במוסר אוניברסלי, במוסר שמנסה למקסם את החופש והאושר של כל היצורים בעלי התודעה, מתוך אמפטיה וניסיון להזדהות עמם. שכן העדפה של אושר של אדם אחד, של שגשוג של מין אחד (נגיד – האנושות), וכדומה, הם הכנסה של העדפות-נוספות, של משמעויות-נוספות, שתהווה בגידה בעקרון של השעיית השיפוט כדי לבחור בין כל ההעדפות, בין כל המשמעויות, בצורה רציונלית, שמתחשבת בכולם.

לדעתי, דני טועה כאן בעיקר בכך שאינו מבין שהפרויקט המוסרי הוא פרויקט של גילוי-עצמי. אנו מנסים לברר לעצמנו, כל אחד מאיתנו בנפרד, מהם הערכים היסודיים שלנו. נכון שערכים אלו נקבעו על ידי ההיסטוריה, וחשוב להבין זאת כחלק מהליך ההבנה-העצמית שלנו - אבל בסופו של דבר עובדה זו לא משנה את העובדה שאנחנו מי שאנחנו, ולכן את הערכים הבסיסיים שלנו. נכון שהבנה נכונה של העולם, שדוחה את קיום הנשמה ואת קיום הרצון החופשי, משנה את תפיסתנו המוסרית - אבל היא לא מעלימה את מבנה המוסר שלנו, היא רק משנה את הדרך בה אותן אינטואיציות מוסריות מתבטאות.

הביקורת שלי על סוף הספר, לא משנה את המלצתי החמה לקרוא אותו. הספר מספק סקירה בהירה ורבת-ידע על המדע והפילוסופיה הרלוונטיים, ומכיל הצעות מקוריות שלדעתי חלק מהן – ההבנה של הרצון החופשי, וחשיבות מגנון תשומת-הלב – מקדמות משמעותית את הדיון וההבנה של הנושאים בהם הוא עוסק. מומלץ מאוד. 9 בסולם יאיר.

(התמונה מתוך אתר דני ספרים)