יום חמישי, 21 באוקטובר 2010

הטיעון הקוסמולוגי: עקרון הסיבתיות

ברשומה קודמת הצגתי את הטיעון הקוסמולוגי ככלל ואת הטיעון מתנועה - כלומר מפיזיקה, למעשה - בפרט. הפעם אתחיל לדון בטיעון זה, ואתמקד בהנחת עקרון השרשור - כלומר ההנחה שכל מצב עניינים נגרם על ידי מצב עניינים קודם. אטען שלמרות שעקרון זה בעייתי, יש יסוד מסוים להאמין במשהו הדומה לו. ברשומות הבאות בסדרה נראה מה כל זה אומר לגבי כלל הטיעון מתנועה.

כל זה הוא חלק ממאמר שבסופו של דבר יבוא על מקומו בספריה הבהירה - ואשמח לקבל משוב בונה לשיפור המאמר.

בעיית גלנדוור (I)

במחזהו "הנרי הרביעי", שם שייקספיר את השורות האלמותיות הבאות בפי השחקנים:
גלנדוור: אני יכול לקרוא לרוחות מתהומות הנשייה! 
הוטספור: מה, גם אני יכול, כך יכול כל אדם; אבל האם הן באות, כשאתה קורא להן?
הנחת השרשור - הנחה (1) בכל טיעון קוסמולוגי - סובלת מבעייתו של גלנדוור (Glendower) האומלל. הטיעון משינוי מניח עקרון סיבתיות, המעלה באוב סיבות בעבר לקיום המצב הנוכחי. אך האם יש בכלל סיבות לדבר, ואם כן - האם אלו הסיבות שהעקרון מעלה? מדוע עלינו להאמין בעקרון הסיבתיות המוצע? זוהי בעיית גלנדוור, וככלל ניתן להציע שני סוגי הצדקות לעקרון הסיבתי: הצדקות פילוסופיות והצדקות מדעיות.

הפילוסופיה של הסיבתיות

יש לשער שבני אדם העלו מאז ומתמיד נימוקים סיבתיים, אולם הניתוח הפילוסופי של הסיבתיות מתחיל למעשה עם אריסטו (384-322 לפנה”ס). התאוריה הסיבתית של אריסטו יותר מדי מקיפה וסבוכה מכדי שיהיה כדאי להיכנס אליה כאן, אך די להזכיר שהיא מבוססת על חקירת הדרכים השונות שבהן אפשר לענות על השאלה "מדוע?” או "למה?” (כגון, “למה נבנה בניין הלבנים הזה?”). פילוסופים רבים ממשיכים גם בימנו אלו לעסוק בניתוחים דומים של מושג הסיבתיות ומאפיינים של תשובות מספקות. אבל זה לא מה שאנחנו מחפשים – אנחנו מחפשים נימוק מדוע עלינו להחזיק בעקרון סיבתי מסוים, כגון עקרון (1א). רוב העיסוק הפילוסופי בסיבתיות, לפיכך, אינו רלוונטי לנו ולא נעסוק בו.
ניתן לחלק את ההצדקות לסיבתיות ללפני ואחרי דיוויד יום (David Hume, 1711-1776). לפני יום התקבל כמובן מאליו שקיימים יחסים סיבתיים, כגון (1א), ושאנו יכולים למצוא אותם מתוך התבונה או הניסיון. דיוויד יום הצביע על העובדה שאין דרך להסיק את העקרון מהתבונה הטהורה, שכן אין סתירה בכך שהוא לא יחול. מאידך, למעשה אנו אף פעם לא רואים את הקשר הסיבתי עצמו, אלא רק את סמיכות האירועים. אנו רואים שאנו דוחפים עצם, ושלאחר מכן הוא זז, אבל לא ראינו שהדחיפה היא הסיבה לתזוזה. אנו יכולים רק לשער שזוהי הסיבה – אבל לעולם תישאר האפשרות התאורטית שטעינו, שיום אחד נדחוף והעצם לא יזוז1. מכאן שאין כל הצדקה פילוסופית לעקרון הסיבתיות כלל, אלא רק הצדקה מדעית. מסקנה זו של יום עדיין נכונה, למרות שקמו כנגדה מתנגדים רבי משקל.
הניסיון המשמעותי ביותר לספק הצדקה פילוסופית לעקרון סיבתי כגון (1א) ניתן על ידי עמנואל קאנט (Immanuel Kant, 1724-1804). קאנט טען למעשה שמבנה ההכרה האנושית מחייב אותנו לראות את העולם דרך "משקפיים" של סיבה ותוצאה, כך שאנו "כופים" על העולם תיאור שכזה. אולם הסבר זה אינו מספק. אמנם נכון, כפי שקאנט טען, שהתבונה אפשרית רק אם ניתן להחיל את הקטגוריות של סיבה ותוצאה (שכן אחרת לא ניתן לחשוב, לתכנן תכניות, ללמוד מניסיון, וכן הלאה) – אבל זה רק מוכיח שהתבונה אינה קודמת לסיבתיות, אלא אפשרית רק בהינתן סיבתיות מספקת (סיבתיות החלה על פעולתה ולפחות חלק מיחסיה עם שאר העולם). לא ברור כלל שמכך נובע שהסיבתיות חלה על כל מצב עניינים פיזיקלי (כפי שנראה בהמשך, היא לא). 
 
הפילוסופיה, אם כך, אינה מסוגלת לספק הצדקה לקיום הסיבתיות בכלל או עקרון (1א) בפרט. אין לנו אלא לפנות למדע.

עקרון הסיבתיות לאור המדע

כלל השרשור כפי שניסחנו אותו ב(1א) אינו מתאים לידוע לנו מדעית. עם זאת, ניתן בקלות לשנות אותו לעקרון חלש יותר, שכן מתאים. דא עקא, שעקרון זה יתגלה כלא מספיק כדי לתמוך בשאר הטיעון.

ישנן שתי בעיות בולטות בניסוח (1א). הראשונה היא שהוא מדבר על יחס הסיבתיות כיחס של וודאות – בהינתן מצב עניינים מסוים (א) בזמן כלשהו (t0), נוכל להסיק בוודאות שיופיע מצב עניינים מסוים אחר (ב) בזמן מאוחר יותר (t). יחס וודאי שכזה ידוע כדטרמיניזם (Determinism), והוא נדחה על ידי הפיזיקה המודרנית, ובפרט על ידי תורת הקוונטים Quantum Theory)2). תורת הקוונטים מלמדת אותנו שככלל מאורעות יקרו רק בהסתברות מסוימת, ושאירוע (א) יכול לעלות את ההסתברות של (ב) או להוריד אותה, אבל לא יכול לקבוע האם יתרחש (ב). מאורע (ב) יתרחש רק אם יהיה גם מספיק מזל, שכן יש יסוד אקראי בחוקי הטבע (זהו אינדטרמיניזם, Indeterminism). לפיכך, מקובל לראות במשהו "סיבה" למשהו אחר אם הוא מעלה את ההסתברות לו.

בחיי היום-יום אנו לא שמים לב לאופי ההסתברותי של הסיבתיות, מכיוון שתופעות יום-יומיות מתרחשות בסבירות כה גבוהה שאין להן למעשה יוצאים מן הכלל. כשזורקים אבן על קיר, היא תמיד מתנגשת בו. אך החשיבות של ההסתברות עולה ככול שהולכים אחורה בזמן, שכן ההסתברויות מכפילות זו את זו3, ולעתים מעורב אירוע בעל הסתברות נמוכה. למשל, ההסתברות ששושלת אבולוציונית מסוימת תופיע תלויה בסיכוי למוטציה מסוימת שההסתברות שלה יכולה להיות קטנה מאוד, אבל הופעת אותה שושלת יכולה להיות משמעותית מאוד בתולדות החיים על פני כדור הארץ. כשהולכים מספיק אחורה בזמן מוצאים מאורעות אקראיים כאלו בהיסטוריה של כל מאורע או עצם, ולכן כל מה שחשוב (קיום השמש שלנו, למשל, או קיום הגזע האנושי) הוא למעשה בעל הסתברות נמוכה עד מאוד ותולדה יותר של מזל מאשר של סיבות.

במילים אחרות, כל מצב עניינים מאוחר יותר הוא תולדה של מצב העניינים הקודם לו ושל חוקי הטבע, ובחשבון הסופי מצב העניינים שאנו מוצאים את עצמנו בו הוא תולדה של מזל וללא סיבה של ממש.

הבעיה השנייה בניסוח של (1א) היא שהוא מדבר על יחס סיבתי בזמן4. ההבנה של הזמן היא נושא סבוך, אך כדאי בהקשר זה לשים לב לכך שההבנה הפיזיקלית והפילוסופית של הזמן אינה מתאימה לתחושה האינטואיטיבית שלנו שהעתיד אינו קיים עדיין ושהזמן "זורם" מן העבר לעתיד. פילוסופית, ניתן לראות את הבעיה כך: כאשר אנו חושבים על זרימת הזמן אנו חושבים על משהו כגון שינוי של מצב מסוים (ה"הווה") ככול שמתקדם הזמן. אולם שינוי הוא כבר תופעה בזמן! כאנלוגיה, נוכל לחשוב על שוטר המאיר בפנס שלו עמוד אחר עמוד בגדר כלונסאות5. תנועת הפנס להאיר את העמודים הבאים בגדר מותירה את העמוד הנוכחי בחושך, ובאותו אופן זרימת הזמן לעתיד מותירה את הרגע הנוכחי בעבר. אולם כאשר אנו חושבים על תנועת הפנס (או זרימת הזמן) אנו חושבים כבר במונחים של זמן, ולפיכך ברור שלא הסברנו איך הזמן עובר אלא רק עברנו למעין זמן אחר, “גבוה" יותר – זמן שבו אור הפנס זז (או הרגע שנמצא בהווה משתנה), במקום זמן כעמודים על הגדר (או רגעים בזמן). זה לא פתרון כלל. בקיצור, המחשבה על זרימת הזמן אינה בהירה, הזמן אינו יכול לזרום.

ניתן להגיע לאותה מסקנה גם משיקול מדעי. במסגרת תורת היחסות של איינשטיין לא ניתן לתאר את מצב העניינים ביקום ברגע מסוים כך שמצב זה יהווה את ה"עכשיו" של כל הצופים הכלולים במצב זה. לכן, גם אם נדמיין לעצמנו שהזמן "זז" כך שאיזשהו מצב עניינים שהוא הווה עבור צופה מסוים הוא זה שכל הזמן בא לידי מציאות ונמוג אל העבר, הרי שיש בכך שרירותיות עצומה – מדוע דווקא צופה זה הוא זה שעבורו הזמן זז "נכון"? למה לא צופה אחר? בשל הגודל האדיר של היקום, גם הבדלים קטנים במהירות יכול לגרום להבדלים גדולים (כגון הפרש של ימים במצב של גלקסיית אנדרומדה בין ההווה של הולך רגל ושל נוסע במכונית6). ההנחה המדעית היא ההנחה הקופרניקאית7, שאין נקודת תצפית אחת עדיפה אלא שכל המקומות ונקודות התצפית שווים באופן יסודי. מכיוון שהבדלים במהירות יכניסו זמנים שונים של אותם גופים (כגון גלקסיית אנדרומדה) אל תוך ההווה עבור צופים שונים, ההנחה הקופרניקאית מחייבת להניח שהזמנים השונין מציאותיים במידה שווה. כל הזמנים והמקומות קיימים במידה שווה בין אם הם בעבר, בהווה, או בעתיד שלנו.

...שכן אנו הפיזיקאים מאמינים שההבדלה בין עבר, הווה, ועתיד אינה אלא אשליה, אם כי משכנעת.
-אלברט איינשטיין

מסיבות אלו8 מעדיפים רוב הפילוסופים והמדענים (המתעניינים בנושאים כאלו) להאמין ביקום הבלוק (Block Universe), כלומר בהשקפה שהיקום קיים א-זמנית ונצחית (Eternalism), קיום המכיל את העבר והווה והעתיד שלנו כחלקים שלו. מעבר הזמן אינו אלא חוויה סובייקטיבית שלנו, והעבר או העתיד קיימים באותה מידה כמו ההווה. במקום לחשוב על היקום כאיזה מיכל תלת-ממדי ענק שבתוכו דברים משתנים עם הזמן, עדיף לחשוב עליו כמיכל ארבעה-ממדי שהשוני בין חלקים שונים של מה שנמצא בתוכו (לאורך קו מתעקל במרחב הארבע-ממדי) הוא מה שאנו קוראים לו "שינוי בזמן". הקו שמאפשר לנו להשוות בין חלקים שונים נקבע שרירותית ומקומית על פי עקמומיות המרחב-זמן ונקודת התצפית שאנו בוחרים.

תמונה ארבע-ממדית זו מצביעה על מגבלה שרירותית בעקרון (1א) כפי שניסחנו אותו – הניסוח שלנו מניח שיש כיוון מסוים במרחב הארבע-ממדי, ציר הזמן, שלאורכו נמדוד את השינוי. אך מדוע שנמשיך דווקא בכיוון זה? חוקי הפיזיקה מדברים על ההמשכים בכל הכיוונים. מכיוון שכיוון הזמן נקבע על ידי עקמומיות המרחב9, חוקי הפיזיקה אפילו מדברים על ההמשכיות באזורים בהם אין ציר זמן אחד. כמו כן אפשרי שיהיו חלקים במרחב-זמן בלי ציר זמן כלל, אך עדיין עם המשכיות.

לפיכך, השאלה של תנאי ההתחלה מומרת בשאלה של תנאי שפה – במקום לדבר על האם יש קצה לשרשרת המצבים בזמן, עדיף לדבר על האם יש שפה ליקום במרחב-זמן הארבע-ממדי, ואיך היא נראית.

לסיכום, הראינו שאין לאפולוגיסט סיבה טובה להאמין בעקרון השרשור (1א) כפי שניסחנו אותו. אולם, הוא עדיין יכול להחזיק בעקרון שרשור דומה, הלוהו רציפות המרחב-זמן. על פי מיטב הידוע לנו, המרחב-זמן מהווה גוף רציף ארבע-ממדי, בעל סדירות הסתברותית - עד לשפה שלו, אם יש לו כזו.

1 בעיה זו ידועה כבעיית האינדוקציה (Problem of Induction). יום בעצם הראה שכל עקרון סיבתיות הוא לחלוטין לא מוצקדק – אתה לא יכול להסיק אותו מתבונה טהורה, ואינך יכול להסיקו מהניסיון שכן אתה משתמש בעקרון הסיבתיות בכדי להסיק מסקנות שכאלו מן הניסיון. יום הגיע למסקנה שאתה חייב, באופן מעשי, להניח אחידות בטבע, אך שאין להנחה זה הצדקה. התשובה החשובה ביותר ליום היא של הפילוסופיה העכשווית של המדע, שבה עקרון האחידות נתפש כעקרון אסתטי של בחירה בין הסברים, ואילו האמונה בחוקים סיבתיים מסוימים נובעת לא כהיסק מכליל מן הניסיון אלא בשל עמידה בנסיונות הפרכה – אנו סומכים על אותם הסברים סיבתיים שאיננו מצליחים להפריך. זה לא פותר את הבעיה, אלא רק אומר שחשיבתנו תעבוד היטב ותתקן את עצמו אם היקום אחיד מספיק.
2 בנקודה זו אני מאמץ את הפירוש המקובל לתורת הקוונטים, הלו הוא פירוש קופנהגן (Copenhagen Interpretation). האינדטרמיניזם נכון גם בפירושים האחרים, מלבד בפירוש משתנים נסתרים (Hidden Variables) כגון מכניקה בוהמיאנית (Bohmian Mechanics) - תחת פירוש משתנים נסתרים היקום הוא דטרמיניסטי והאי-דטרמיניזם בחוקי הטבע משקף רק את חוסר היכולת שלנו למדוד את המשתנים הנסתרים. לצורך הטיעון הפילוסופי אין זה משנה – העובדה שאנו יכולים לתאר לעצמנו יקום הפועל על פי פירוש קופנהגן (למשל) די בה כדי להטיל ספק ב-(1א).
3 מכיוון שההסתברויות של מאורעות לא קשורים לא תלויות זו בזו, ההסתברות של שניהם היא מכפלה של ההסתברויות של כל אחד מהם ולכן קטנה יותר. אם, למשל, ההסברות של אירוע (א) היא 0.9 ושל אירוע (ב) היא 0.99, ההסתברות שיתרחשו שני האירועים היא 0.891. חישוב ההסתברויות של אירוע מסוים כתלות באירועים אחרים יכול להיות סבוך יותר, אבל תופעת הפחתת ההסתברויות עם הזמן עדיין נכונה ככלל.
4 יש לציין שאקווינס הכיר גם בסיבתיות א-זמנית או כלפי העבר. אבל עקרון שרשור שמבוסס על שינוי פיזיקלי ניתן להצדקה כיום רק על ידי המדע, ולכן בחרנו להציג את הטיעון בצורה המבוססת על סידור בזמן. אנו נטפל בסדר סיבתי שאינו בזמן במסגרת הדיון בטיעון מן המקריות, כך שאין בכך הפסד.
5 אנלוגיה זו ניתנה על ידי כ.ד. ברוד (C.D. Broad). יש לציין ש לא ראה בהתנגדות זו בעיה ניצחת, מכיוון שהוא חשב שניתן לחשוב על זרימת הזמן כעל רצף של התהוות. ראה "קיום והתהוות בפיזיקה מודרנית" (אנגלית) באנציקלופדית סטנפורד לפילוסופיה.
6 הטיעון הנ"ל לטובת א-זמניות מתוך תורת היחסות ידוע כטיעון ריטג'יק-פוטנם (Rietdijk–Putnam Argument). חישוב המצב בגלקסיית אנדרומדה בפרט נעשה על ידי רוג'ר פנרוז (Roger Penrose), כדי להמחיש את הטיעון.
7 ההנחה הקופרניקאית היא שאיננו נמצאים במקום מיוחד, כגון מרכז היקום. במילים אחרות, מניחים שהסדר הכללי שאנו מוצאים בטבע שסביבנו – חוקי הטבע הבסיסיים, ואפילו מבנה מערכת השמש וכן הלאה – הם די טיפוסיים. ההנחה אינה דווקא שאנו לא במקום נדיר יחסית, אלא שאין משהו מיוחד במקום שלנו בתמונה רחבה מספיק של המציאות
ההנחה נקראת על שם קופרניקוס (Nicolaus Copernicus), אשר הטיף לקבלת העמדה שהשמש אינה סובבת את הארץ אלא להפך, ובכך הסיט את הארץ ממקומה המרכזי. יש לציין שהתורה ההליוצנטרית שלו היתה מורכבת בה במידה ולא סיפקה תחזיות טובות יותר התורה הגאוצנטרית הפתולמאית הישנה. עדיפותו של המודל ההליוצנטרי הוכחה דווקא בעקבות עבודתו של יוהנס קפלר (Johannes Kepler), אשר זנח את המסלולים העגולים (שקופרניקוס דבק בם מסיבות תיאולוגיות) לטובת מסלולים אליפטיים.
8 יש למעשה עוד נימוק משמעותי, והוא הטיעון של ג.מ.א מק-טאגארט (J.M.E McTaggart) על מהות הזמן. מק-טאגארט הצביע על כך שאנו מדברים על הזמן בשני צורות – בצורה הראשונה מדברים על הזמן במונחים של עתיד, הווה, או עבר, ולכך הוא קרא "סדרה א" (A-Series), ואילו בצורה השנייה מדברים על הזמן במונחים של "קודם ל-” או "מאוחר יותר מ-”, ולכך הוא קרא "סדרה ב" (B-Series). מק-טאגארט טען שסדרה א אינה קבילה מכיוון ששינוי של תכונות (עתיד נהפך לעבר) משמעו שלמאורע כלשהו יש תכונות סותרות. נימוקיו משכנעים פילוסופים רבים, אבל הם טכניים ונראים לי כקשורים יותר למטפיזיקה ובעיות תקשורת ושפה ולכן לא הצגתי אותם.
9 למעשה, ישנם שני סוגי זמן רלוונטיים. ציר הזמן של מערכת הקואורדינטות שמתארות את המרחב-זמן בתורת היחסות הכללית נקבע על ידי עקמומיות המרחב, בצורה כזו שהוא מוגדר היטב רק למרחב שטוח. אולם, תמיד ניתן להגדיר זמן מקומית [טכנית, יש “קווריאנטיות לורנץ לןקאלית”], ולכן כל עצם יראה זמן “סובייקטיבי" משלו. במרחב עקום עצמים שונים יראו זמן שמצביע בכיוון שונה במרחב-זמן. הזמן שעצם מרגיש שעובר קשור במרחק לאורך כיוון זה. בהמשכים מסוימים לתורת היחסות הכללית ייתכן שיהיו גם אזורים שבהם עצם לא יחוש במעבר זמן כלל, כלומר שלא ניתן להגדיר בהם זמן מקומית.

11 תגובות:

  1. א. כל הכבוד, המשך כך.
    ב. אני אשמח אם תפרט עוד קצת על בעיית האינדוקציה מכיוון שזה לא ברור בכלל.
    לפי מה שהבנתי הוא אומר שהבעיה בכל ההוכחות האלו הם הנתונים אשר אינך יכול להוכיח שהם נכונים. אני צודק?
    ג. לא ממש הבנתי את הטיעון של קאנט, הוא טוען שאנחנו רואים את העולם כסיבה ותוצאה ולכן לכל תוצאה יש סיבה? אני לא מוצא את ההבדלים בין זה לבין שאנחנו רואים בשחור ולבן ולכן אין צבע בעולם.
    ד. אני מציע שבהערה 2 תפרט קצת יותר ותיתן דוגמא.
    השתכנעתי רק אחרי כמה דוגמאות שחשבתי עליהן.
    ה. אני לא ממש מבין איך אפשר ליישב את האי-דטרמיניזם עם האמונה שהעבר והעתיד אינם אלא אשליה. זה נשמע כאילו ה"קוביות" הוטלו מראש לכל מצב שהוא, אבל אני עדיין חושב שחסר משהו.
    ו. אני מציע שתפרט יותר על עניין השפה או לפחות להפנות למקום שמפרט.

    נ.ב אפשר לדעת למה צוות חופש (או בכלל אתיאיסטיים אחרים) לא עוזרים לך בחומרים לספריה הבהירה. שלא לדבר על כך שהבלוג שלך לא מופיע פה: http://hofesh.org.il/links/links.html

    השבמחק
  2. אייל, לא ממש הבנתי את הנקודות שהעלת. לפי הסדר,

    א. תודה.

    ב. לא ממש. הבעיה לא בנתונים. כדי לנתח נתונים, אתה חייב להניח עקרון סיבתיות - שמשהו גרם לנתונים, וכן הלאה.

    הבעייה היא שאין שום הצדקה אפשרית לעקרון הסיבתיות. לא ניתן להצדיק אותו על בסיס הניסיון, כיוון שכל נסיון כזה כבר מניח שהוא נכון. למשל, כדי לנתח את הנתונים אתה חייב להניח סיבתיות. לא ניתן להצדיק אותו על בסיס התבונה בלבד, לפני ששוקלים אל הניסיון, בגלל שהוא אינו כלל לוגי - אפשר לדמיין שהוא לא נכון. מאידך, חייבים בפועל כדי להשתמש בעקרון סיבתיות כדי ללמוד ולפעול בעולם.

    ג. כתבתי שתי דרכים להבין את קאנט. הדרך הפילוסופית הרצינית יותר היא דווקא השנייה. קאנט אומר שיש תנאים הקודמים לנסיון ולהגיון, תנאים שצריכים להתקיים כדי שבכלל יוכל יצור תבוני לנתח את הניסיון. למשל, חייבת להתקיים סיבתיות שכן אחרת לא יוכל היצור התבוני בכלל לחשוב באופן לוגי - הכרה ב-X הגורר לוגית את Y לא תגרור סיבתית את המחשבה ש-Y. כך מוסבר עקרון הסיבתיות לא כנכון לוגית, ולא ככלל המוסק מתוך הניסיון (שכן יום הראה ששתי דרכים אלו אינן אפשריות), אלא ככלל הנכון מכיוון שהוא תנאי מקדים לניסיון בכלל.

    מעבר לכך, גורס קאנט שמבנה זה של סיבה-ותוצאה טבוע לכן בדרך שאנו חושבים על דברים. אנחנו לא יכולים לחשוב - שום יצור תבוני לא יכול לחשוב - עליהם אחרת. לכן, אין ממש משמעות לשאלה האם יש או אין סיבה ותוצאה בעולם - אנחנו לא יכולים באמת לחשוב על האפשרות שאין. לכך התכוונתי שאמרתי שאנחנו רואים דרך "משקפיים". לכן, זה לא זהה למקרה של צבעים ועוורי-צבאים. באנאלוגיה זו, קאנט טוען למעשה שאין מובן ל"אדום" שהתבונה האנושית יכולה בכלל לתפוס, שלדבר על "אדום" זה פשוט חסר מובן, דיבור ריק ומבולבל.

    ד. לא הבנתי מה לא הבנת, ועל אילו דוגמאות חשבת. תוכל להסביר?

    ה. לסדר את פירוש קופנהגן עם קיום כלל-זמני זו אכן בעיה, ולו בגלל שהפירוש עצמו בעייתי. אבל תחשוב על תהליך קוונטי שכבר התרחש בעבר - ברור שהוא היה קוונטי, למרות שהקוביות "כבר הוטלו". ניתן לסדר באופן דומה את היקום בסדירויות לא מושלמות, אקראיות, כך שבפועל חוקי הטבע יהיו לא-דטרמיניסיים. עדיין בעייתי לשלב את זה עם פירוש קופנהגן, כאמור, אבל ניתן להגיע למשהו לפחות באותו רעיון, באותו כיוון. אני סבור של וויקטור סטגנר יש ספר על הנושא; אני אבדוק אם אני זוכר נכון, ואם כן אני אפנה אליו.

    ו. אני סבור שהוקינג מדבר על זה בספריו, אולי גם גרין - אבל אני זוכר שההסבר הכי טוב היה דווקא במקום אחר, ולא זוכר איפה... אני אבדוק, ואוסיף הפנייה.

    נ.ב. - נו, אולי בעתיד.

    השבמחק
    תשובות
    1. הגירסא שלי והתוספת לטיעון הקוסמולוגי הוא שגם אם תופעה בטבע 'תפר'
      את עיקרון הסיבתיות זה לא יפר אותווההסבר הוא כך שאין בטבע את המצב
      שהיה לפני היווצרות החלל והחומר והזמן לכן אתה לא יכל להקיש ראיה
      שתפר את עיקרון הסיבתיות בטבע מאחר וגם החלל הוא נגרם והוא לא המצב
      ש'היה' לפני שניהיה חלל,זמן,וחומר וכל מה שיקרה בטבע מ'עצמו' הוא שרירותית נגרם על ידי החלל או נקרא לכך יש מיש וזו סיבה שגרמה לו
      ו'איו' אין לו סיבה מאחר והוא אפס אבל ליש עצם עקרון הסיבתיות מתחייב
      שיהיו לו סיבה קודמת לכל 'יש' יש סיבה אין 'ישים' בלי סיבה מכאן זה יכלה בסופו של דבר ליישות אינ-סופית לא מורכבת מכלום פשוטה

      לעוד ביאור:
      וכי אין יכל להיות 'יש' מ'אין' בטבע כי 'אין' זה המצב האפסי ביותר שאין אותו בשום מקום בעולם רק לפני התפשטות המרחב(חלל),זמן וחומר ואם נוצר דבר מהחלל זהו 'יש' מ'יש' כי החלל הוא 'יש' מ'אין'..
      והחלל הוא תוצר ואין מקום פנוי מהחלל ויש לבאר קודם לגבי חלל (מרחב) זה לא 'אין','אין' זה מצב אפסי ביותר שהיה לפני ששהתפשטו חלל,זמן,חומר ולפני זה לא היה חלל אלא היה מצב המוגדר כ'אין' ואין אותו בטבע כי הטבע הוא 'יש' מ'יש' ואי אפשר להתחקות וליצור 'יש' מ'אין' כי זה רק אלוקים(מחוייב המציאות) יכל לעשות דבר כזה.
      וגם אין 'אין' בטבע רק כשהיה המצב 'אין' לפני ה'יש' כלומר לפני ה'מפץ הגדול' והתפשטות המרחב, זמן וחומר ואין דבר פנוי מחלל שחלל הוא 'יש'ושלושתם נוצרו יחדיו ולאלה הטוענים שהחלל הוא אין יכו אותם על ראשם מיכוון שהחלל הוא תוצר מוכרח של 'יש מאין' חומר וחלל וזמן יחדיו וגם כן החלל הוא מוגבל לפי הדוג' הבאה שאם נטיס חללית היא תופסת מקום בחלל וכופה על אותו מקום את המרחב שלה ומגבילה אותו חיצונית הוא אינה נצפה שהיא במקומו...וזה לא יארע למחוייב המציאות הכל בטל בו ואין דבר יותר ריק מחלל וכן לא נצפה דבר יותר ריק מהחלל......

      מחק
    2. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

      מחק
    3. 'הבעיה השנייה בניסוח של (1א) היא שהוא מדבר על יחס סיבתי בזמן...'

      הנקודה הראשונה המסוגלת לעמוד לדיון היא נקודת המפץ, התפרצות אנרגיה מנקודה קטנה אחת.
      מה היה לפני כן?
      זמן = 0
      מה היה לפני שזמן = 0 ?

      זוהי שאלה שאסור להעלותה בכלל מכיוון שלפני המפץ, לא היה גם זמן.
      הזמן נברא עם החומר והאנרגיה. לכן זמן הוא דבר "פיזי".
      מסתבר שהבורא, לא רק מעל לחומר אותו הוא ברא אלא גם מעל הזמן אותו הוא ברא שאם לא, הייתה צריכה להיות לו התחלה בדיוק כמונו. זמן הוא הגדרה של עבר, הווה ועתיד. מכאן שלבורא אין לו, לא עבר ולא עתיד, לא התחלה ולא סוף.
      רק מי שהוא מעל לזמן - לא צריך להיברא - והוא שיכול היה לברוא את הזמן. אנו מידי מוגבלים בשכלנו מכדי לנסות להבין גורמים מטפיזיים הקיימים מחוץ לזמן.
      אדם לעולם לא יצליח להבין במוחו המוגבל מהו אינסוף מכיוון שהוא חי בגדרים של זמן. כפי שאינך יכול לתהות על סופו של הבורא - כך גם לא תוכל לתהות על התחלתו - מכיוון שלבורא אין התחלה. הוא לא כפוף לחוקי הזמן ולכן הוא אינו מוגבל להם.
      אולי הדבר הוא כמו דיסק, שסרט נמצא עליו בו זמנית, אך מכיוון שאין האדם מסוגל לקלוט את כל הסרט שבו בו זמנית, הרי הוא צופה בו לפי סדר. עם זאת, האדם שאוחז בדיסק בידו, יודע שמאוחסן בו כל הסרט בבת-אחת ולא לפי תמונות.
      לבורא אין התחלה ואין סוף, הבורא הוא אינסופי שלא כמו המציאות שלנו, המוגבלת להתחלה וסוף. זוהי הסיבה שהבורא הוא מעל לחוקי הטבע, שהעולם מוגבל לעומתו. כל תיאוריה טבעית אחרת, תיפול.
      חייב להיות הבורא המוחלט, שהוא מעל לזמן והביא לבריאת החומר והאנרגיה וגם חוקי הטבע. פעולותיו של הבורא ניכרות גם לאחר הבריאה הראשונית של החומר והאנרגיה.

      מחק
    4. "לכל 'יש' יש סיבה אין 'ישים' בלי סיבה מכאן זה יכלה בסופו של דבר ליישות אינ-סופית לא מורכבת מכלום פשוטה"

      המשחקים הפילוסופיים השטותיים האלו נדחו זה-מכבר על ידי כול הפילוסופים. אנא, למד מעט פילוסופיה והבן מדוע.

      "רק מי שהוא מעל לזמן - לא צריך להיברא - והוא שיכול היה לברוא את הזמן."

      אתה סותר את עצמך.

      "אנו מידי מוגבלים בשכלנו מכדי לנסות להבין גורמים מטפיזיים הקיימים מחוץ לזמן. "

      לשון אחרת - אני סותר את עצמי, אבל למה להתאמץ ולמצוא מסגרת מחשבתית שכן אפשרית כשאפשר לפתור את הכל ב"זה מעבר להבנתנו"...

      מחק
    5. המשחקים הפילוסופיים השטותיים האלו נדחו זה-מכבר על ידי כול הפילוסופים. אנא, למד מעט פילוסופיה והבן מדוע.

      לא נכון,ולמדתי מעט פילוסופיה...ואני יודע שזה בית קברות אחד גדול וכל אחד סותר את השני אבל העיקרוון הזה עומד על תילו...

      לשון אחרת - אני סותר את עצמי, אבל למה להתאמץ ולמצוא מסגרת מחשבתית שכן אפשרית כשאפשר לפתור את הכל ב"זה מעבר להבנתנו"...

      לא,מיכוון שאתה לא יכל להשיג אינסוף...אתה מורגל בדברים
      נמדדים שהם מוגבלים וכל מדידה היא בשביל לתהות על הגבול של החפץ..והיישות הזו ללא גבול לכן לא תוכל לקחת לשון מדידה כלשהו
      ולתהות על גבולה מאחר ואין לה גבול..
      את זה הבנת????

      מחק
  3. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  4. מילים אחרות, כל מצב עניינים מאוחר יותר הוא תולדה של מצב העניינים הקודם לו ושל חוקי הטבע, ובחשבון הסופי מצב העניינים שאנו מוצאים את עצמנו בו הוא תולדה של מזל וללא סיבה של ממש....

    אתה לא יכל לדעת את זה בוודאות לכן אתה מפיל את עצמך בהסתברות
    זאת אומרת אתה מקבל את המציאות והסדר בטבע החוקי שחוזר על עצמו
    בסדר מופתי לעומת 'בעיית הסיכוי' של ההסתברות של הסדר הזה להיווצר
    במקרה קרי ללא מתכנן

    מזל????
    אם כן וואו אנחנו מאוד ברי מזל!!!!!!אתה מבין למה אני מתכוון אין סיכוי
    המדע אומר שחוקי הטבע מבוססים על חוקי הסטטיסטיקה.בנוסף על הסטטטיסטיקה זאת אומרת שהכל מקרה אחד גדול
    צריך להשתמש בהנחה כללית הקובעת שחוקי הטבע הינם אחידים שימוש במילה סיבה תוצאה תיאורייה והדומות להם הינם משום הטעיה
    הטעיה זו מביאה לקביעת עובדות שאינן מוכחות כלומר עובדות המבוססות ביסודן על הנחות בלבד.
    ישנה גם השפעה פסיכולוגית ביסודם של הדברים הללו שקובעים שכל עוד פעולה מסוימת מתמשכת בצורה אחידה אנו מתחילים עליה הכללים של סיבה ותוצאה
    במקום שיהיה מושגים של הקדמה ואיחור של התנהגות מסויימת לרוב עוסקים בסיבה ומסובב..מי אמר שהטבע פועל לבד..
    למרות שזה טעות כי בטבע אין בהכרח סיבות המביאות למסובב המדע מחפש הסבר לחוקי הטבע ושואף להגיע לניסוח חוק שיכללו בו את מירב האפשרויות
    גם כן חוק שברא עולם..תחום המדע לא עוסק בשא' מהותיות לפי המדע אין סיבה העומדת מאחורי דברים ב חוקי טבע על מקורם..
    לא תיהיה חקירה נגיד למה יש שינוי בין חומר זה שהוא דליק ולחומר הזה שאינו דליק ואם יש שינוי מה הסיבה
    ומה הסיבה לסיבה שגורמת לשינוי וכן הלאה..
    אל הסיבה הראשונית המדע לא יגיע לעולם..כל התשובת של המדע הן תופעות נמדדות בלבד..
    ולמרות זאת אינו יכל לקבוע חוק שיענה מתי לאיזה כיוון באיזה מהירות המולקולות המתרוצצות לכל עבר מסוימות ברגע נתון.

    השבמחק
  5. "אתה לא יכל לדעת את זה בוודאות לכן אתה מפיל את עצמך בהסתברות"

    אני מקבל את המסקנה הנובעת מתוך התאוריות המדעיות, שלהן יש עדויות רבות ומגוונות. אתה מוזמן להאמין בדת ההזויה שלך, אני מעדיף להאמין למה שיש לו ראיות, תודה.

    "במקום שיהיה מושגים של הקדמה ואיחור של התנהגות מסויימת לרוב עוסקים בסיבה ומסובב.."

    תלמד קצת מדע. אתה תמצא שבכלל לא אומרים שיש סיבה ומסובב.

    באמת, אין טעם. אתה פשוט לא יודע על מה שאתה מדבר, ואתה גם לא מנסח את עצמך טוב אז לא כיף לקרוא את דבריך. תהנה מדת ההבלים שלך, ותשאיר את חקר המציאות למדענים.

    השבמחק
    תשובות
    1. שוב מצטער על הניסוח אני אבל עדיין חושב זה שאפשרי לקרא
      תאמין לי שגם אם אני ינסח את זה בצורה מעולה לא יהיה לך 'כייף לקרא'
      מיכוון שאני סותר את דברייך
      מה זה כל ההודעות הרגשיות האלו יאיר באמת...
      שדוחקים אותך לפינה...חחחחחח
      אני מקווה שלא תסיר את ההודעה הזו גם...
      לא אמרתי לכם להפסיק להשתמש בכשלים לוגיים אתם מביכים את עצמכם
      'דת ההבלים'
      עכשיו בא ונבחון מהי המילה הבל ומה מקורה...
      ספר קוהלת שלמה המלך מתבטא כלפי עינייני העולם הזה ומכנה אותם הבל הבלים
      במקביל למילה הבל יש פירוש המתקשר למילה הבל פה..
      הציור הוא ככה ההבל פה הולך וכלה מהאדם כלא היה גם עינייני העולם הזה
      הולכים וכלים כלא היו ואין לאדם הניה מהם לאחר מותו..
      את זה לא חקרת אתה אפילו לא יודע מה יוצא לך מהפה..

      עכשיו אתה יודע שאתה מדבר שטויות...

      מחק