זו מלחמה על תפיסת העולם, לא על שוויון

הסיסמה להפגנה הגדולה ביום שני הקרוב היא "לא פראיירים". זו בעצם קריאתו של הילד מהגן, "לא פייר!". לא הוגן. לא צודק.

כבר כתבתי שבעצם אין כאן עניין של אי-צדק, אלא של מה המדינה רוצה לקדם. אבל כדאי לשים לב שהמאבק הוא גם בעצם על תפיסת העולם. קצת פילוסופיה [1]:

מה זה צדק? הגישה המשפיעה ביותר היא של ג'והן רולס (John Rawls), שספרו "תאוריה של צדק" (A Theory of Justice) מ-1971 ייסד את הצדק על ההגינות. רולס מדבר בעיקר על צדק בבעיות חלוקה (Distributive Justice) - כגון המקרה של חלוקת מיסים. עקרונות הצדק צריכים להנחות אותנו באשר לאיך לחלק את הטובין שנוצרים משיתוף פעולה (במקרה זה -  למעשה, אוצר המדינה) מחד, ואיך להטיל את הנטל של ביצוע החלוקה (במקרה זה - תשלומי מיסים, חובת גיוס, וכן הלאה) מאידך.

החידוש העיקרי של רולס היה הצעת הרעיון של "מסך הבערות" (Veil of Ignorance), או "העמדה הראשונית" (Original Position) - אבל שם יותר טוב הוא דווקא "העמדה הנייטרלית". שופט צריך להיות נייטרלי, לא לנטות מראש לאחד הצדדים משיקולים זרים אלא לשפוט את המקרה לגופו. באותו אופן, טוען רולס, השיפוט המוסרי של איך לחלק את הטובין ואת המעמסה צריך להתבצע באופן נייטרלי, שלא מושפע מהעדפה של עצמך או אנשי שלומך בחברה וכן הלאה. לכן, יש לבצע אותו מאחורי "מסף הבערות", כלומר מתוך עיוורון באשר למי אתה בחברה. תעמיד פנים שאתה לא יודע מי אתה - חרדי או סטודנט, אזרח חילוני או דתי - וכך תוכל להחליט בצורה הוגנת.

רוב האנשים יסכימו לעמדה זו, אבל הדעות יהיו חלוקות באשר לעקרונות שנגזרים מכאן הלאה. רולס עצמו טען לזכות מספר עקרונות, שהעיקרי שבהם הוא הענקת טובין בסיסיים (כגון חופש דת, אי-אפליה, חופש הדיבור, וכן הלאה) לכולם באופן שווה, ואילו השנוי במחלוקת ביותר הוא שחלוקה לא-שוויונית צריכה לכוון לרומם את מצבם של הנחותים ביותר בחברה. לעומתו, תועלתנים (Utilitarians) טוענים בזכות העלאת הממוצע, או אולי רוב האזרחים. אחרים מעדיפים לספק משאבים שווים לכל - ושיעשו עמם כפי רצונם ויכולתם. יש הגורסים שיש להתחשב בתרומת האנשים לחברה, או אולי במאמץ שלהם לתרום או המחיר שהם משלמים על תרומתם. הליברטנים (Libertanians) טוענים בזכות הקפדה על זכות הבעלות כעל זכות בסיסית, ולכן לא מקבלים (בגרסה הקיצונית) בכלל את הזכות לגבות מיסים - לאנשים האחרים אין זכות לקחת ממך את כספך כדי לשפר את מצבם, זהו שוד.

מנקודת המבט החילונית, חלוקת המשאבים לחרדים מול הסטודנטים והחילונים ככלל אינה צודקת מכל הבחינות. בהתאם לרולס היא לכאורה פועלת להיטיב עם העניים בחברה, על ידי מתן כסף רב וחובות מועטות, אבל למעשה רק מנציחה ומגדילה את העוני בטווח הארוך. בכך היא גם מפחיתה את רמת החיים וזכויות הפרט הממוצעות, הן ישירות והן בעקיפין על ידי הנטל הכלכלי ושחיקת הנורמות הציבוריות. היא לא מעניקה לחרדים משאבים שווים (כגון כלים להשתלב בכלכלה), ולא לוקחת באופן שוויוני מהמשאבים שיש להם (כגון חייהם, בהגנה על מדינת ישראל). נראה שחוסר השוויון הכואב ביותר נעוץ אולי בכך שמה שניתן להם אינו משקף את תרומתם לחברה ואת המחיר שהם משלמים עליה (סטודנטים עושים מילואים, עובדים, משלמים מיסים - חרדים, נאדה; חרדים מקבלים מימון  מלא של הלימודים ומלגות שונות שמאפשרות להם לחיות ללא עבודה - סטודנטים, נאדה). וזכותם של החרדים ליטול מן הקופה ציבורית כדי לטפח את הדת שלהם ואת ה"התפתחות" האישית שלהם מוטלת בספק במקרה הטוב. [2]

אבל רגע - מה המצב מנקודת המבט הנייטרלית? מנקודת מבט זו עליך להעמיד פנים שאתה לא יודע אם אתה חרדי או חילוני, ולפיכך גם אם אתה מאמין באמונות המוסריות והסיבתיות החרדיות או החילוניות. וזוהי נקודת התורפה של מסך הבערות. אי אפשר ליישם נקודת מבט באמת נייטרלית, מכיוון שכל נקודת מבט מביאה עמה השקפות מוסריות ועובדתיות מסוימות. אם תאמץ את נקודת המבט החרדית, גם אם אתה לא יודע אם אתה חרדי או חילוני הרי שיש לפחות סיבות רבות להאמין בצדק של חלוקת המשאבים הנוכחית.

השאלה מה המדינה צריכה לממן - לימודים אקדמיים או תורניים - ועד כמה, היא שאלה מוסרית. תחת ההנחות המתאימות, כל הטיעונים החילוניים מתהפכים. גם אם מתן הכסף מנציח את העוני, הרי שהוא מגדיל את לימוד התורה ולכן הוא עדיף. גם זכויות הפרט בטלות בשישים מול תועלת זו. דווקא החילונים לא מקבלים משאבים שווים להצלת נשמתם, וחבל, ואילו החרדים מתים באוהלה של תורה ותרומתם לחברה - ולעולם - לא תסולא בפז. ולחילונים הכופרים בעיקר ממילא אין זכות לרכוש, רק ליהודים טובים יש זכויות. וכל זה בהתעלם מהעובדה שהחרדי כלל לא יאמץ את נקודת המבט הנייטרלית, וההשקפות על הצדק שנובעות ממנה.

לכן, אין כאן מאבק על צדק בפרט אלא על ערכים ותפיסת עולם בכלל. מנקודת ההשקפה החילונית (והדתית המתונה) יש כאן עוול גדול שיש לתקנו, אבל רק מנקודת השקפה זו. המאבק לתיקון העוול הוא לפיכך בעצם מאבק על תקפות נקודת ההשקפה הזו.

[1] לדיון מעמיק יותר בנושא זה ובפילוסופיה בפרט אני תמיד ממליץ (לקוראי אנגלית) על האנציקלופדיה המקוונת של סטנפורד. בפרט, כאן וכאן.

[2] אני לא באמת עומד מאחורי כל הדברים כאן - יש קצת ההגזמות. אבל זו "ה"השקפה החילונית.