יום ראשון, 31 באוקטובר 2010

"יש אלוהים?" חלק 4: הטיעון העיקרי של דוקינס


[רשומה זו היא חלק מסדרה. ניתן למצוא את האינדקס כאן.]

פרק 4 אמור לכלול את הטיעון המרכזי בספרו של דוקינס, הוכחה ניצחת שתשכנע כל קורא סביר לכך שהאל הוא בלתי סביר עדי כדי גיחוך. יש וויכוחים גדולים בקהילות האתאיסטים מהו הטיעון הזה בדיוק. דוקינס לא כותב אותו במפורש ובאופן מסודר, אלא מספק ניסוחים חלקיים ושונים לכל אורך הפרק, המשובצים בתוך טיעונים אחרים ונושאים אחרים. בסוף הפרק הוא מספק "סיכום", אבל זה לא עוזר במיוחד. אני אספתי 17 ציטוטים שונים של חלקי טיעון, כדי לנסות להבין אותו.

על פי מיטב הבנתי, לב הטיעון של דוקינס מצוי בנקודה מספר 3 בסיכום שלו:
ולסיכום: אסכם [את הטיעון המרכזי של ספרי] ...הבעיה שפתחנו בה מלכתחילה הייתה איך להסביר אי-סבירות סטטיסטית [=מורכבות]. מובן מאליו שאין שום פתרון בכך שקובעים את קיומו של משהו שהוא עוד יותר לא-סביר. ... מלאכת הבנייה המדורגת המתקבלת על הדעת, []מתחילה מתוך פשטות ומגיעה אל מורכבות שאינה ניתנת להסבר בדרך אחרת (עמ' 232).

טענתו של דוקינס היא שלקיום דבר מורכב חייב להיות הסבר, הוא לא יכול להתקיים "במקרה". אבל ההסבר חייב להיות פשוט יותר. טענה נפוצה כנגד דוקינס היא שההסבר יכול להיות דווקא מורכב יותר, כגון פיסת חרס בממצא ארכאולוגי, שההסבר לה הוא תרבות אנושית שכמובן מורכבת הרבה יותר. אולם דוקינס אינו מחפש כאן אחר הסבר סיבתי ישיר, אלא אחר הסבר עקרוני. הרי גם למורכבות התרבות האנושית הזו יהיה הסבר, וכן הלאה - יש שרשרת של הסברים. מספיק עמוק בתוך השרשרת, אליבא דוקינס, ההסברים יהיו חייבים להיות פשוטים יותר ממה שהתחלנו עמו, אחרת הם לא באמת יסבירו למה המורכבות קיימת מלכתחילה. בסופו של דבר, אנחנו חייבים להגיע למשהו פשוט שמסביר את קיום המורכב. אלוהים מורכב אינסופית, ולכן הוא לא יכול להיות הסבר לכלום. "...חייבת להיות סיבה לכך שיש משהו, ולא שום דבר ...אבל היא חייבת להיות פשוטה, לכן, יהיה אשר יהיה השם שניתן לה, "אלוהים" אינו שם מתאים" (עמ' 228).


אני לא ממש מקבל את הטיעון הזה. הטענה שלכל דבר מורכב חייב להיות הסבר היא דוֹגמה חסרת בסיס. הטענה שהאלטרנטיבה היא שהמורכב קיים "במקרה" לא מבחינה בין מקריות, שהיא תופעה סיבתית, לבין עובדות בסיסיות (brute fact). דוקינס גם מזהה שלא נכונה בין מורכבות, אי-סבירות סטטיסטית, ואי-סבירות ככלל. הטענה שההסבר חייב להיות פשוט יותר גם היא דוגמה - יש להעדיף את ההסבר הפשוט יותר, אבל אין שום בטחון שאכן יש הסבר פשוט יותר ממה שמנסים להסביר. ובאותו אופן, אין שום סיבה להאמין שההסבר הסופי הוא פשוט ביותר, ויש סיבה טובה להאמין שאין משמעות לכך שיש "סיבה לכך שיש משהו, ולא שום דבר". דוקינס צודק שהאלוהים הוא מורכב, אבל שוב - פשטות היא אסתטיקה של העדפה בין הסברים טובים, ולא קריטריון מספק לאימוץ הסבר.

דוקינס לא כתב ספר בפילוסופיה. הטיעון שלו לא מוצג באופן ריגורוזי שמאפשר לעמוד על ההנחות ולעקוב אחר שרשרת ההיסקים באופן מסודר. אני סבור שלב הטיעון, אם מסתכלים עליו באופן ביקורתי - אין בו ממש. אבל הטיעון אינו גרוע יותר - ולמעשה, הוא טוב יותר - מטיעונים רבים שמעלים האפולוגיטסים והתאולוגים, כך שיחסית אליהם זהו ספר טוב פילוסופיות. כל עוד מבינים שהספר אינו ספר בפילוסופיה, אלא מניפסט אתאיסטי, הרי שהפרק חשוב ולא רע כלל. דוקינס אולי לא צריך באמת לשכנע את הקורא הזהיר שהאל לא סביר בעליל, אבל מראה היטב שהאל (בניגוד לדברי התאולוגים) אינו פשוט, ולכן אינו מספק הסבר למורכבות - ודי בכך. הוא גם עושה זאת בצורה שאולי אינה ריגורוזית, אבל יכולה בהחלט לסחוף, לעודד, ולשכנע את הקורא האתאיסט, ובדרך גם מפריכה את הטיעונים העיקריים מתכנון ומלמדת מעט אבולוציה.

5 תגובות:

  1. היי,

    למיטב זכרוני, הטיעון של דוקינס לגבי המורכבות מגיע כטיעון נגד לטיעון מהתכנון של מאמנים באשר הם.

    ולא כטיעון ל"למה אלוהים לא קיים".

    הוא בסך הכל אומר: אם צריך משהו מורכב(בעל אינטלגנציה) כדי ליצור את החיים (או כל דבר אחר) אז במקרה זה אלוהים לא מספק את התשובה כי הוא מורכב יותר וכן הלאה...

    השבמחק
  2. יניב,

    התייחסות שכזו היתה בהחלט משפרת את הטיעון - אבל זו לא קריאתי. לדעתי דוקינס לא מכוון לכך, אלא גורס שהטיעון אכן נכון, שהוא ממש מראה שלא סביר שיש אלוהים. הוא כותב:

    "הטיעון [מתוך אי-הסתברות] אכן חזק מאוד, ואני חושד שאין לו תשובה טובה - אבל בדיוק בכיוון ההפוך מזה שמתכוונים אליו התאיסטים. ... [הוא] מתקרב מאוד להוכחה שאלוהים אינו קיים. השם שאני נותן להוכחה הסטטיסטית שאלוהים כמעט בוודאות אינו קיים הוא "הגמביט הסופי של בואינג 747"."

    כאמור דוקינס כותב קצת מבלבל, אבל גם במבט שני אני סבור שקריאתי נכונה - נראה שהוא מתייחס לטיעון כאל "הוכחה", ולא כאל "אם אתם אומרים ככה, אז בעצם...".

    השבמחק
    תשובות
    1. בס"ד


      הטיעון הלא תקף הזה של דוקינס
      נובע מכמה הנחות לא מבוססות שהם:

      -הנחת יסוד אחת היא שהסקת ש"מחוייב המציאות"(א-לוקים) הוא תוצר,לכן ייחס לו הסתברות כתוצר.

      -עוד הנחת יסוד היא שהשווה בין גורם על טבעי להסתברות גורם טבעי בעל נתונים טבעיים.

      -ועוד הנחת יסוד היא שהוא הסיק ש"מחוייב המציאות"(א-לוקים)
      מורכב כלומר שחכמתו מורכבת מפרטים והם תוספת על מהותו,
      שמהותו היא מציאותו האינסופית.

      בעוד שמבחינה לוגית האינסוף בכל קנה מידה אינו מוגבל ומתחייב להיות אחד פשוט מוחלט.וזה אומר שהוא אחד מכל הבחינות,שהכל כלול בו.ולכן לא קיימים בו שום חילוקים כלל. מובן שבין כל שני גופים מתקיימים גבולות או תכונות המחלקים בין אחד לשני. מסיבה זו, "שניים" תמיד ימצאו מוגבלים, יחסית האחד לשני, וקיומם המוגבל תמיד יחייב סיבה ראשונית שקבעה את הגבולות והחילוקים ביניהם. אנו רואים שכל חילוק וכל הפרדה הם למעשה גבולות המחייבים סיבה והתחלה. אולם האינסוף הוא כמובן חסר גבולות וחסר סיבה. באינסוף לא קיימים חילוקים והפרדות, כי אין שום כח חיצוני או פנימי המסוגל להגביל אותו. ומי שהוא אינו מחולק ומופרד, הוא כמובן אחד ולא שניים. מכאן שהאינסוף הוא אחד ויחיד, ואין לו שותפים.

      וכן כיוון לכך הרמב"ם בספר המדע,הלכות יסודי התורה פ' ב:

      יג [י] הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו, ויודע אותה כמות שהיא. ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד. אבל הבורא--הוא ודעתו וחייו אחד, מכל צד ומכל פינה: שאלמלא היה חי בחיים ויודע בדעה, היו שם אלוהות הרבה--הוא וחייו ודעתו; ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד.

      יד נמצאת אומר: הוא היודע, והוא הידוע, והוא הדעה עצמה--הכול אחד. ודבר זה--אין כוח בפה לאומרו ולא באוזן לשומעו ולא בלב האדם להכירו, על בורייו.


      כלומר הקב"ה:
      הוא ההיגיון העליון(המדע) והוא הוגה(יודע) והוא הגה(דיעה) את עצמו באחדות אחת שאין כמוהה ואינם תוספת לו.
      ומיכוון שהוא המציא את ההיגיון שהוא מתבטא בטבע שאותו המדע מסביר בחוקי ההיגיון,יוצא מכאן שאלוקים הוא ההיגיון העליון והוא האציל חלק מההיגיונו ליקום ולבני האדם והוא הגביל אותו.ואין שום דעת באדם לסבול מהו ההיגיונו השלם של הטבע הנברא כל שכן לסבול את היגיונו(דעתו) השלם של א-לוקים.

      ואיך הוא יודע את כל המציאות באחדות?מיכוון שהוא עילת המציאות והוא יודע את עצמו ולפי דעת העילה יודעים על פרטות העלולים.

      מחק
  3. הרמב"ם מספר סיפורים. דוקינס מספר סיפורים. הבעיה היא איזה צד מכיר בכך שזה בסה"כ סיפור, ואיזה צד מתלהב כמו ילד קטן עם חבר דמיוני. אין שום ביסוס לסיפורי הרמב"ם. הוא הוגה דעות מאוד חשוב, אבל זה לא משנה את העובדה שאין שום ביסוס מציאותי לסיפורים שלו על מי זה ומה זה האל בורא העולם.
    "מבחינה לוגית האינסוף בכל קנה מידה אינו מוגבל ומתחייב להיות אחד פשוט מוחלט" - מה? מה עם אינסוף שיש בו אינסוף חילוקים בתוכו, שמתוכם אינסוף חילוקים במרחק סופי ועוד אינסוף חילוקים במרחק אינסופי? עדיין אחד פשוט?
    "הוא המציא את ההיגיון"- אה באמת? איך אתה יודע?
    "הוא עילת המציאות" - רעיון מוזר שמתבסס רק על עצמו.

    השבמחק
  4. גיא - בגדול, מסכים.

    יהדות - דוקינס צודק בכל הנחותיו. אתה טועה בהנחותיך, ובפרט במודל המגוחך שלך לאינסוף, שאין שום קשר בינו לבין אינסוף אמיתי ובצמדות הדוגמטית שלך לצורך בסיבה ובמשענת לקיום אונטולוגי, דוגמה שסותרת את עצמה והיא אינה אפשרית.

    השבמחק