יש הצדקה ליהירות התבונה

במאמר הזוי ב"הארץ", נזעקת מירב מיכאלי בשם "פמיניזם" מוטעה לבקר את אלו אשר מעיזים, חס וחלילה, לבקר את הדת המגוחכת של שרי אריסון. כך היא כותבת:

הקלות שבה כל עיתונאי זב חוטם הרשה לעצמו לשפוך קיתונות של בוז ולגלוג על אריסון בגלל אמירותיה היא לא פחות מבלתי נסבלת. היא נסמכת על היהירות המדהימה של ה"תבונה" וה"רציונליות" שאין בלתן. הוודאות הגמורה, שלפיה אין בעולם עוד אפשרויות קיום או ניהול עניינים, זולת זו שהם מחזיקים בה. התפישה הזאת מאפשרת לדכא כל אופציה אחרת, גם כאלה המוכחות כיעילות מאוד: בין אם זו הרפואה המכונה לא-קונוונציונלית, משום שהיא אינה משוכנעת תמיד שהיא יודעת יותר טוב מהחולה מה טוב בשבילו, ובין אם זו אופציית המו"מ, הקיום המשותף וחלוקת הנכסים במקום מלחמות של "חיים ומוות", או כל גישה שאינה מצייתת לגישה ה"נאורה", שעניינה הייררכיה של מנצחים, המפעילים כוח כדי לקבוע מה "נכון", והשתקה של כל אופציה אחרת.

רבב כזה של שטויות כבר מזמן לא שמעתי.

התבונה אינה וודאות דוגמטית ודחיית האפשרויות האחרות בכוח, אלא החזקה בדעה הסבירה ביותר ודחיית ודאות לא מבוססת. כך למשל רפואה לא-קונוונציונלית אינה מוכחת כיעילה מאוד, בהגדרה - שכן כאשר היא מוכחת ככזו, היא מייד הופכת להיות רפואה קונבנציונלית. רפואה לא-קונבציונלית אינה אלא פח הזבל שבו נקבצים כל השיטות שלא הוכחו יעילותן, והמאמינים בה אינם אלא פתיים לכל שרלטן ודעה קדומה.

ההגיון העקום של מירב מיכאלי עובד כנגד עצמו - אם המחשבה שיש נכון ולא נכון היא כל כך גרועה, הרי שעל מה מלינה מירב? הרי אין זה בלתי נכון להתנגד לאסטרולוגיה ודתות למיניהן! מירב מיכאלי מפעילה כוח כדי לקבוע מה "נכון", ולהשתיק את האופציה האחרת... לכך מגיעה לעולם שלילת התבונה - לסתירה עצמית ודברי הבל.

בדבר אחד מיכאלי צודקת:

הדת המאורגנת, הנסמכת על ההלכה וחכמיה, היא החזקה ביותר. כך, אף שאותם עיתונאים בזים לרבנים החרדים, הם ייזהרו מאוד בכבודם. נסו לדמיין את המלים שנכתבו על שרי אריסון נכתבות על אלי ישי, משום שאינו מחליט דבר בלי להתייעץ עם הרב עובדיה יוסף. אפילו על האיסלאם, השנוא על ההגמוניה הלבנה, לא יתגוללו בזלזול כזה.

אך הבעיה כאן איננה ה"תבונה", כי אם חוסר התבונה, והפחדנות. יש להוקיע את כל הדתות והאמונות הטפלות באותה מידה - כפי שעושה בלוג זה, וכפי שעושים כל משחרי התבונה האמיתיים. השטויות שאלי ישי נסמך עליהן אינן גרועות פחות (ומסוכנות הרבה יותר) משל שרי אריסון.