דו"ח מכון טאוב

מכון טאוב פרסם דו"ח חדש על מצב המשק הישראלי, בראייה היסטורית ובינלאומית. מעניין, אבל ארוך (355 עמודים). כמה מחשבות על הדו"ח:

1. חלק ניכר מהדו"ח הוא בעצם של בן-אדם אחד, דן בן-דוד. לא יודע מי זה. בכל אופן, הדו"ח הוא בעיקר כלכלי, אם כי הוא נוגע בכל ההיבטים שהרי הכלכלה נוגעת בהכל. יש הרבה השוואות מעניינות, אבל נראה שהנתונים לקוחים מהלמ"ס ושאר מקורות גלויים במקום ממקורות בסיסיים, וחבל; זה משרה רושם לא רציני, ומקשה על השוואות רציניות וחלוקות מעניינות יותר של הנתונים. מה שחסר לי במיוחד זו הצגה פשוטה של הכסף שהולך לבזבוז על לימוד תורה, ועל תמיכה בהתנחלויות (וכן, שניהם בזבוז, מבחינתי). ומה קורה עם אוכלוסיה הערבית אם מורידים את תושבי מזרח ירושלים. זה מה שקורה כשמסתמכים על נתונים רשמיים - קשה לברור חלוקות שמחלקי הנתונים הרשמיים לא רוצים להראות.

2. המסקנה הבסיסית של הדו"ח היא שהחמור גמור. הכלכלה הישראלית מונעת על ידי היהודים הלא-חרדים, שסוחבים על גבם את שאר המשק. עד כה הנטל עליהם הוגבר יותר ויותר כדי לתמוך בקבוצות הגדלות האחרות (חרדים ובמידת מה הערבים), אבל בקרוב כבר פשוט לא יהיה מספיק לקחת כדי לפצות על הגידול ולמעשה כבר עתה הנטל גדול מדי ויש סימנים לשבירת גב החמור. החרדים והערבים חייבים לצאת לעבודה, או שהמשק כולו פשוט יקרוס. ובשביל זה חייבים לשנות את מערכות החינוך שלהם כדי שיתנו להם כלים להשתלבות בשוק העבודה הגלובלי, ועכשיו; אם לא עכשיו, אז מאוחר מדי.

3. אחד הקטעים המבדרים בדו"ח הוא הניסיון של בן-דוד להבין איך זה, בעצם, שהחרדים לא עובדים. ממה הם חיים? בן-דוד לא ממש מצליח להבין את זה, אבל מעלה את האפשרות שהם בוחרים לחיות חיי דחק ועוני על חשבון המדינה,

ברמן ( 2000 ) מפרט את התלות הרבה בתמיכה ציבורית של משפחות, שראשיהן תלמידי ישיבות. בשנים 1996-1993 , רק 18 אחוז מהכנסת המשפחות הללו – לעומת 81 אחוז בממוצע הארצי – מקורו בעבודה (בעיקר של האישה). תמיכות ממוסדות (מלבד תמיכות המועברות מהביטוח הלאומי) מהוות 39 אחוז מההכנסות. מדובר בעיקר במלגות לתלמידי ישיבות. קצבאות הילדים תורמות עוד 32 אחוז, כך שלפחות 70 אחוז מהכנסות המשפחות החרדיות – לא כולל תשלומים מפנסיות, נכות או תכניות אחרות של הביטוח הלאומי – בא כתמיכות, בעיקר מהמדינה. למעשה, ברמן מוצא שתמיכת המדינה במשפחות החרדיות יותר מהוכפלה בין . 1982-1979 ובין 1996-1993

דו"ח המועצה הלאומית לכלכלה ( 2009 ) מפרט חלק ממקורות המימון האפשריים של משפחה חרדית עם ששה ילדים מתחת לגיל 18 , מתוכם שניים עד גיל 3. המשפחה מקבלת 910 שקלים כקצבת ילדים. אם הגבר אינו עובד, המשפחה מקבלת עוד 700 שקלים כמלגת כולל ממשרד החינוך, כ 2,000-1,000 שקלים מלגת כולל (זו הערכת מינימום) נוספת, כ 500- שקלים תלושים לחג של ארגוני צדקה (שווי ממוצע חודשי) – ואם גם האישה איננה עובדת, עוד 940 שקלים קצבת הכנסה ממשרד הדתות. בסך-הכל מדובר בתמיכות בהיקף של 5,000-4,000 שקלים בחודש למשפחה בה שני ההורים אינם עובדים.

כאשר מתמקדים בטיפול שורש בסוגיית אי-התעסוקה בקרב גברים חרדים בגיל העבודה, בנוסף לבחינה כוללת של הסיוע הרב, המאפשר ככל הנראה את התופעות יוצאות הדופן בתעסוקה ובילודה, על מדינת ישראל לתת את הדעת לארגז הכלים שמקבלים תלמידי מערכת החינוך החרדי. מי שאינו לומד את המקצועות הנדרשים להתמודדות מוצלחת בשוק העבודה המודרני יתקשה יותר לחיות מעל לקו העוני לכשיגדל. לאור העובדה שמדובר בקבוצה שתהפוך להיות קבוצת הרוב בישראל, ביחד עם ערביי המדינה, המקבלים חינוך ירוד אף הם – אם כי, מסיבות אחרות – הרי לא ניתן לחכות עם החלת תכנית לימודי חובה אחידה ומשופרת במידה ניכרת בתחומי היסוד, הנדרשים לעובדים ולאזרחים במשק גלובלי ובחברה מודרנית.

4. אז מה התמיכה בכלל בהחלת תוכנית ליבה בציבור? מסתבר שלא מעט, אך שוב אנו בדור האחרון לפני השינוי:

השנה שאלנו שתי שאלות בנושא של הנהגת תכנית ליבה בתחומי הלימוד במערכת החינוך, סוגיה העולה מידי פעם לסדר היום הציבורי. התשובות מעניינות למדי:  41 אחוז מהמשתתפים חושבים, שעל המדינה לקבוע תכנית מחייבת, בהיקף שלא יפחת מ 75- אחוז מכלל השעות, ועוד כרבע מהנשאלים חושבים, שיש לקבוע תכנית מחייבת, שלא תפחת מ 50- אחוז. לעומתם, רק 23 אחוז חשבו שאין צורך שהמדינה תקבע תכנית ליבה בתחומי היסוד. עמדה זאת מתיישבת עם העמדה באשר לסנקציות שיש לנקוט כלפי בתי-ספר שאינם מלמדים בהתאם לתכנית ליבה, כאשר כשלושה-רבעים מבין המשיבים סבורים, שיש לנקוט בסנקציות, החל באיסור מלא של פעילות וכלה בפגיעה בתקצוב.

הקשר בין תשובות הנשאלים למידת הדתיות שלהם היה צפוי, והוא מעניין להצגה. התמיכה בהנהגת תכנית ליבה, שאיננה פחותה מ 75- אחוז משעות הלימוד בבית-הספר, יורדת עם רמת הדתיות: מ 50- אחוז בקרב החילוניים, ל 45- אחוז בקרב המסורתיים, 25 אחוז בקרב הדתיים ועד 5 אחוזים בלבד בקרב החרדים. העובדה שהציבור החרדי ברובו המכריע ( 76 אחוז) מתנגד לתכנית ליבה איננה מפתיעה אמנם, אך בכל זאת מצאנו שכרבע מציבור זה תומך בשיעורים שונים בהנהגת תכנית ליבה בתכנית הלימודים.

...עוד מעניין לציין את הקשר בין התמיכה החזקה בהנהגת תכנית ליבה לבין גיל המשיבים: מצאנו שיש עלייה משמעותית בתמיכה בתכנית ליבה עם עליית הגיל, משיעור של 32 אחוז בקרב הצעירים (עד 29 ) ועד 55 אחוז בקרב בני ה +65- . ובנוסף לכך מצאנו, שהמשיבים הצעירים נוטים יותר מהמבוגרים לשלול הפעלת סנקציות כלפי בתי-ספר שאינם מלמדים את תכנית הליבה.

כפי שרואים, זה הזקנים והחילוניים שרוצים ליבה חובה לכולם; ככול שתשתנה הדמוגרפיה, יאבד הסיכוי להחיל את השינוי הזה.


5. אמרו לנו שהקפיטליזם מת? אז אמרו. הנה הגרף שמסכם את הגישה הכלכלית של מכון טאוב:

מה שאתם רואים פה זה "צמיחה בת-קיימא". וזה כל מה שחשוב, בעצם - איך לשמור על הצמיחה. המשבר הנוכחי? כמו השפל הגדול שעבר על ארה""ב (זה הגל באמצע, שם), זו סתם הפרעה זמנית במגמות ארוכות הטווח. לכן, צריך לייצר כאן חרדים בעלי "ארגז כלים" שיאפשר להם "להתחרות בשוק הגלובלי" של המועסקים (על ידי הקפיטליסטים, כמובן).

הממ. אני לא לחלוטין בטוח שזו נקודת ההשקפה הנכונה על כל המצב הזה. אין ספק שיש הרבה אמת בניתוחים הקפיטליסטיים, אבל זה לא אומר שצריך לקבל את אמות המידה הקפיטליסטיות להצלחה. רמת החיים, למשל, נמדדת על ידי מכון טאוב כתוצר הלאומי הגולמי לנפש. בכלל, תמצאו שם הרבה מדדים המבוססים על התוצר הלאומי לנפש. מה שלא תמצאו זה מדדים של איכות חיים כגון כמות ואיכות זמן פנוי, סקרי אושר ושביעות רצון  (אם כי יש סקר, המצורף כספיח בסוף , הדן בדברים דומים), ורק מעט התייחסות לבריאות (שוב, פרק לקראת הסוף, וללא התייחסות רבה מעבר לכך).

6. עוד ממצא מעניין הוא בקשר להעדפות הלאומיות כפי שהן משתקפות בתקציב. מסתבר שההוצאה הבטחונית לא ממש גדולה עלינו; לא בשנים האחרונות, לפחות. גם תשלומי הריבית, הגבוהים מדי (אשמת הממשלות הרבות, שלקחו הלוואות כדי להוציא יותר ממה שיש) לא יותר מדי מכבידים. יש תקציב סביר, ועיקר ההוצאה הוא על צרכים חברתיים.

ובכלל נראה שמושקע מספיק כסף בתחומים הנכונים (בריאות, חינוך, וכדומה), לפחות פחות-או-יותר. זו לא הבעיה העיקרית. הבעיה העיקרית היא איך מושקע הכסף. למשל, הנה ההשקעה לסטודנט במונחים ריאליים:

הממשלות שלנו ממש מעודדות את ההשכלה הגבוהה, שהיא המנוע של הכלכלה לפי טאוב (וגם נתניהו), נכון?

המוסר הלקוי של סם האריס

סם האריס (מראשי ה"אתיאיסטים החדשים") נתן הרצאה ב-TED, שבה הוא טען שהמדע יכול לספק לנו תשובות מדעיות למה מוסרי. הרעיון הבסיסי של האריס הוא שהטוב זהה לשגשוג אנושי (או, בעצם, לשגשוג של כל היצורים בעלי התודעה), ושעובדות בקשר למנהגים חברתיים ודפוסי התנהגות והשפעתם על השגשוג האנושי הן עובדות מדעיות. בסופו של דבר, אני חושב שבפועל יש הרבה במה שהאריס אומר - הלימוד המדעי של מה שעובד ויוצר שגשוג אנושי הוא חשוב מאוד, ובמידה רבה המוסר הוא מדע. אלא שהמטא-מוסר, כלומר ההבנה של מהו המוסר, אינו מדע אלא פילוסופיה, ובכך נכשל האריס.

הטעות של האריס היא שהוא דוגמטי - הוא מבין את ה"מוסרי" כהגדלת האושר וצמצום הסבל (בעצם), ולא מצליח בכלל לתפוס שזו רק הגדרה שרירותית שלו. מבחינתו, זו אמת מושגית, ממש כמו ה"עובדה" שיש למשולש שלוש צלעות. מי שלא מבין את זה, שיואיל לסור הצידה - הוא פשוט לא מבין על מה מדברים, או שהוא אדיוט.

מבחינה פילוסופית, האריס נתקל בחומת "בעיית המצוי\רצוי" של גדול הפילוסופים, דיוויד יום. יום הצביע על כך שפשוט בלתי אפשרי להסיק לוגית, מתיאורים של מצבי עיניינים, מה רצוי. כדי להסיק מה רצוי, אתה צריך להניח משהו לגבי מה רצוי, טוב, או מושגים דומים. נקודה זו הוסברה להאריס בהרחבה, למשל על ידי שון קרול, אבל בכל זאת הוא מצליח לפספס אותה (כפי שמראה התגובה המבולבלת שלו).

האמת היא שרוב האנשים לא באמת יודעים על מה הם מדברים כשהם מדברים על מוסר, וגם הפילוסופים מדברים על מובנים שונים של המוסר. אולם, בכל זאת, לדעתי הגענו לשלב שבו יש הסכמה רעיונית בקרב הפילוסופים (שיש להתייחס אליהם), והוויכוח הוא בעיקר על ניואנסים של שפה (משהו שפילוסופים של ימנו נוטים לצערי להיגרר אליו). המסקנה היא שבסופו של דבר מה שמעניין אותנו במוסר זו השאלה איך להתנהג, ושהתשובה לשאלה זו יכולה להינתן רק על בסיס הרצונות האישיים של כל אחד. לחלק ממה שיוצא מזה קוראים מוסר, והוויכוח הוא לאיזה חלק (האם למה שאנו רוצים לצוות באופן אוניברסלי, או לשיח הנוצר מאיזון הרצונות האישיים בחברה, וכדומה). ראסל בלאקפורד,פילוסוף אוסטרלי, ברשומה על ההתקדמות במטא-אתיקה, מסכם זאת כ

....כאשר אנו מנסים לתת סיבה להישמע לציוויי מערכות המוסר החיוביות, אנו נמצא את עצמנו פונים לתופעות פסיכולוגיות, לא למשהו שהוא גם (א) בנוי  אל תוך המרקם החיצוני של היקום וגם (ב) בעצמו מכיל ציווי. אין משהו כזה (אפילו אלוהים, אני מציע, לא יכול להיות כזה).

לעניות דעתי רוב האנשים, גם החילוניים, לא הפנימו עדיין את הלקח הזה, ומדברים על המוסר כאילו שהוא נכון בפני-עצמו, איזושהי אמת מוחלטת שנכונה ממש כמו העובדה שלמשולש יש שלוש צלעות. כפי שאומר בלאקפורד,

הצלחנו להסתגל לרעיון שאין שום אל ולכן שום חטא. אבל זה יהיה קשה יותר, אולי, להסתגל פסיכולוגית לרעיון שאין אמיתות מוסריות אובייקטיביות הטבועות במרקם היקום או טבעה של התבונה. 

 אני הייתי מוריד את הסייפא, ופשוט נשאר עם "אין אמיתות מוסריות אובייקטיביות".

התנגשות הציוויליזציות

סמואל הנטיגטון כתב בספרו "התנגשות הציויליזציות" על כך שהציויליזציה המערבית (למשל) נמצאת בהתנגשות אלימה עם הציויליזציה המוסלמית (למשל). לדעתי הוא טועה - מה שנמצא בהתנגשות זה האידיאלים המערביים (למשל) עם האידיאלים של חברה מסורתית דתית (למשל). ובישראל זה מודגש יפה מאוד בעליית כוחם הדמוגרפי, ולכן השפעתם, של הדתיים-חרדים.

שני סיפורים המעידים על כל הם נסיון רבני ראש העין להפוך את חגיגות יום העצמאות לפוריטניות ואף יהודיות-דתיות, ונסיון הרב אלישיב ורבני עמנואל לשמר ולתמוך בגזענות נגד הספרדים. בשני המקרים, וברבים אחרים, יש התנגשות בין האידיאלים של תרבות המערב החילונית לתרבות המסורתית-דתית החרדית. (וכמובן, בשני המקרים הדת מקדמת עוול מוסרי.)

מי ינצח? אני רוצה להאמין שבסוף הצדק, קרי המערב, ינצח. אבל אין ספק שבטווח הקרוב, בעקבות ההתחזקות של החרדים, יתחזקו המגמות הגזעניות, פוריטניות, האמוניות, האנטי-מדעיות, ושאר המידות הרעות במקומותינו. השאלה היא האם ישראל של שנת 2020 תישאר במערב, או תהפוך למדינה דתית-מסורתית. ועוד שאלה - בכמה אלימות תהיה כרוכה ההתנגשות? 

צנזורה, אינטרנט, וחופש

אמנם לא קשור לחילוניות ישירות, אבל קשור לחופש, אז בטח קשור:

בארצות נאורות יש חוקים המרשים עבירה על חוקי והסכמי סודיות כדי לחשוף אי-סדרים בשלטון או מעשים בלתי חוקיים. בישראל, אין חוק כזה. אז יש בעיה. נגיד שיש מישהי, אולי פקידה לשעבר של אלוף פיקוד, שחשודה בכך שהדליפה מידע סודי לאויב - אה, סליחה, לתקשורת. לא מידע על מיקום כוחותינו (כפי שעשו כתבים רבים במלחמת לבנון השנייה), לא - מידע על הפרת צו בית משפט על ידי אלוף הפיקוד וצמרת צה"ל. לכאורה, היא עוברת על החוק וצריכה להיענש - אסור לחשוף חומר סודי. אבל ברור שהחוק לא צודק. זכות הציבור לדעת שהצבא המוסרי ביותר בעולם שלו מתעלם מפסיקות בג"צ, ובגדול (נו, מה חדש - נראה שכולם היום או מתעלמים מבג"ץ, או זורקים עליו נעליים).

אז נניח שהסיפור על המעל מתפרסם בעיתון "הארץ" (כמובן שלא עושים עמו כלום; מה שמעיד כי הקשר  בין שקיפות שלטונית לשלטון טוב לא כל-כך חד וחלק), ומאוחר יותר מגיע הצבא לחיילת הזו ואוסר אותה במעצר בית. עכשיו מגיע עוד שלב מעניין - מה קורה כשבית משפט מחליט על איסור גורף של פרסום הפרשה? זה טוב ויפה, אבל בעידן האינטרנט, לא קשה למצוא כתבות בחו"ל שעוסקות בנושא. כך שמצד אחד צו איסור הפרסום מגוחך, כיוון שכל מי שרוצה בכך יכול למצוא מידע. עד שש"ס תחיל את חוק הצנזורה, לפחות. אבל מצד שני, הרבה לא ירצו בכך, כך שבפועל הרבה לא ידעו מה קורה. למה בעצם נועד צו איסור פרסום - למנוע מכלל הציבור לדעת מה שכל מי שרוצה לדעת וכל מי שאולי חשוב שלא יידע יודע בין כה וכה?

והנה עוד שאלה מעניינת - האם זה טוב לצבא לבקש להעניש את המדליפים משורותיו? האם זה עוזר לתדמיתו? האם זה עוזר לראשיו וקציניו? נראה לי שרדיפת החיילת רק מעלה שוב את המעל בפני הציבור והעולם, ולכן רק גורמת נזק לאותם אנשים ולמערכת. (הדלפה לכאורה - היא מכחישה כל הדלפת מידע סודי.)

בקיצור, יש כאן שתי בעיות גדולות של מניעת חופש מאזרחי ישראל. יש את הבעיה של צו איסור פרסום, שנראה כי היד קלה מדי על ההדק שלו. אבל חמור מכך, יש את הבעיה של איסור פרסום של חומרים מפלילים על אנשים רק בגלל שהחומרים היו חומרים מסווגים רשמיים. זו בעיה חוזרת, שכבר נכוונו בה עם פוליטיקאים בעבר, ואיכשהו הפוליטיקאים שלנו לא ששים למצוא לה פתרון. מעניין למה.

הערה: יהיו מי שיגידו שהבעיה הגדולה כאן היא דווקא מדיניות החיסולים של ישראל, ושחשיפתה ושאלות החופש העולות בעניין החשיפה הן דבר שולי יחסית. זה לא נכון. גם אם נקבל את ההנחה שמדיניות החיסולים בעייתית, חוסר חופש הוא בעיה עמוקה וחמורה יותר. בסופו של דבר, החיים מושפעים הרבה יותר מחוסר החופש מאשר ממדיניות כזו או אחרת. ללא יכולת לבקר את המדיניות ולחשוף אותה, גם יש סיכוי נמוך יותר להבין את מגרעותיה ואולי, אולי, לשנות אותה. אז כן, החופש העיתונאי חשוב יותר.

פסח 2010

עבודה שנפלה עלי מונעת ממני לחגוג את הפסח עם משפחתי השנה. אבל מדי שנה קשה לי יותר לחגוג את המיתוס מלא-הדם של פסח. העקרון טוב - יציאה מעבדות לחירות וכל זה. אבל הפרטים, הפרטים... בכל אופן, אחת מהבעיות העיקריות היא ההגדה הזוועתית, מלאת יהוה ודם, אז הנה לקט של קישורים להגדות אלטרנטיוויות שהעליתי בחכתי:

• מכון שיטים ("מכון החגים") מציע שלל אגדות אלטרנטיוויות להורדה
• הספריה הלאומית גם היא מציעה שלל הגדות "בלתי מסורתיות"
• התנועה ליהדות הומניסטית מציעה הגדה למכירה במחיר זול
• ואחרון קטן, הגדה מעניינת (אבל באנגלית) של כותב בלוג עלום

ולא אסיים בלי אפנייה למאמרו של דר' יחיאל שורק, באתר "הידען", שמספר מעט על הרקע הפוליטי להמצאת חג הפסח - שאיפותיהם הפוליטיות של המלך חזקיהו וצאצאו יאשיהו, שביקשו למרוד באימפריות ולרכז את העוצמה והלהט הדתי לשם כך.  מן הנאמר:

המלך חזקיהו שאף לאחד בין שתי הממלכות, יהודה וישראל, ולפרוק תוך כדי כך את מוסרות השיעבוד האשורי, כשהוא, חזקיהו, מנצח על המלאכה, ואיזוהי הדרך הבדוקה והטובה, כמעט בחזקת אמצאה "גינס'ית" – לרתום את הדת והפולחן לטובת המבצע. ...

מעשה שהיה כך היה: המלך יאשיהו ביקש לקדם את מימוש הרפורמה של אבי-סבו, חזקיהו, וקודם כל ציווה לערוך בדק בית במקדש. בדק הבית הצריך הוצאות והללו נלקחו מקופת התרומות, מה"סייף" הקראמי, ותוך כדי כך נחשף באותה קופה ספר מקודש, "ספר הברית" כלשון המקרא, הוא כנראה ספר דברים ואפילו חלקים נוספים מויקרא. לאור הכתוב בספר ביצע יאשיהו את הרפורמה היהוויסטית, ממש בדומה ואף בהעמקה וביסודיות כחזקיהו בשעתו ו … "ויצו המלך את כל העם לאמור: עשו פסח ליהוה אליהכם ככתוב על ספר הברית הזה" (מל"ב כג, 21), והשיא בפסוק הבא: "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהוה" (שם 22).  ... 

הנה לכם מקורו הפיזי של חג הפסח והתקשרותו למהלכים פוליטיים וצבאיים על ידי שני המלכים, חזקיהו ויאשיהו. הסמליות בין נשמת אפו של החג לבין מהלכי השניים הינה ברורה – היציאה מעבדות לחירות, ובוודאי ששני המלכים ראו לנגד עיניהם את התממשות הרעיון בעצם חייהם ומעמדם, ואולי יותר מכל יאשיהו, שכמו ביקש לנקום בעוד פרעה אחד, שהרי מהלכו הצבאי היה חסר סיכוי לחלוטין. הוא הסתמך, כך דומה, על התקדשות המרכז בירושלים וחגיגת הפסח ביוזמתו ובמעמדו. בנסיבות אלה נטה כנראה להאמין כי אלוהים נמצא בצד שלו ובוודאי שפרעה וחילו עתידים לטבוע בעוד "ים סוף".

לידיעת ילדי ישראל

משרד ה"חינוך" הנהדר שלנו לא רק שלא מחנך לדמוקרטיה בחינוך הלא-ממלכתי, הוא מזמן כבר לא מלמד לדמוקרטיה גם בחינוך הממלכתי, שאינו אלא חינוך דתי-לייט.  כך נוצר לאחרונה מצב "הזוי לחלוטין" כאשר משרד החינוך הורה לפסול ספר לילדים המספר להם את התוכן של הצהרת זכויות האדם האוניברסלית, שיצאה מוועדת זכויות האדם של האו"ם עוד בימים שהיא לא נשלטה על ידי מדינות טוטאליטריות, ואומצה על ידי כל המדינות החופשיות בעולם (וגם על ידי ישראל).  כפי שניסח זאת ראש עיריית איריאל, "העירו את תשומת ליבנו לשני משפטים שהם לא בדיוק מה שאנחנו מלמדים את הילדים". ומה הן הזכויות הזוועתיות הללו, שאותן אין אנו מלמדים את ילדנו?

ובכן, סעיף יח  אומר שלכל אדם יש את החופש להמיר את דתו. כך, למשל, יהודי יכול להחליט שהוא רוצה להיות מוסלמי, או אולי אפילו "חסר דת". ובלי אישור של הרבנים! שומו שמיים!

כל אדם זכאי לחירות המחשבה המצפון והדת חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או אמונתו

וסעיף יד 1 אומר שלאדם שלא בטוח במדינתו, כמו למשל יהודי בגרמניה על סף מלחמת העולם השנייה, יש את הזכות לבקש מקלט במדינה אחרת. איזה זכות זוועתית - אם הילדים הרכים יחשפו אליה, הם עלולים לחשוב שיהודים לא חייבים לברוח מרדיפות לישראל דווקא, או שגם לעמים אחרים יש זכות לברוח מרדיפות.

כל אדם זכאי לבקש ולמצוא בארצות אחרות מקלט מרדיפות

אגב, משרד ה"חינוך" פספס כמה סעיפים. סעיף טז מאפשר נישואין גם למי שאינו נופל תחת הקטגוריות הדתיות שהמדינה כופה עליו בניגוד לסעיף יח,

כל איש ואשה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין להקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת

שום "ברית זוגיות" ושום בטיח - נישואין.

ואולי הסעיף הבעייתי ביותר הוא סעיף כו, שכן הוא מדבר על זכות לחינוך שעומדת כנגד המדיניות של משרד ה"חינוך" לדורותיו,

כל אדם זכאי לחינוך... החינוך הטכני המקצועי יהיה מצוי לכל... החינוך יכוון לפיתוחה המלא של האישיות ולטיפוח יחס כבוד לזכויות האדם ולחירויות היסודיות

חינוך טכני ודמוקרטי, חובה, גם לחרדים? למה מי מת?

אל דאגה, ילדי ישראל, משרד החינוך אולי מנסה למנוע מכם את זכויותיכם הבסיסיות והאוניברסליות כבני אדם, אבל בעידן האינטרנט קשה למנוע ממכם לדעת אותן. אתם יכולים לגשת אל אתר האו"ם, ולהוריד את ההצהרה במלואה. עד שיפסלו אות הגישה לאתר בחוק הצנזורה על האינטרנט, שש"ס מנסים שוב ושוב להעביר, כמובן - נו, כדאי אולי שתורידו את המסמך כמה שיותר מהר, לפני שגם זכות זו תשלל מכם.

האירוניה היא שכנסת ישראל אפילו שמה את ההצהרה באתר שלה, כאילו שהיא מקיימת אותה או דוגלת בה. אני משתדל לא להיות פוליטי (קרי - פוליטיקה מדינית) בבלוג הזה, אבל במיוחד מבדר סעיף יג, לאור המגבלות על תנועת הפלסטינאים,

(1) כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה.
(2) כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו ולחזור אל ארצו.

 חופש תנועה לכל אדם בשטחים - ובלבד שהוא יהודי. חופש לעזוב ולחזור - ובלבד שהוא לא גר ברצועת עזה.

(דרך החברים של ג'ורג')

לפטר את שר המדע

לאחרונה יצא המתכנה בתואר "המדען הראשי" של משרד החינוך באמירות לא-ממש מדעיות, ואת זה כבר הזכרתי. בתגובה הוציאה אוניברסיטת ירושלים מכתב, שאותו הקריאו לכל תלמידי האוניברסיטה, בו היא מגינה על התקפות המדעית של האבולוציה והאקלים ומוסיפה כי "אנו מסתייגים בתוקף מגישתו של ד"ר אביטל למדע ולחינוך ומצטערים שמי שמכהן בתפקיד המדען הראשי אינו מסוגל להבחין בין מחקר מדעי מבוסס לבין דעות ואמונות". אני תוהה אם האוניברסיטה תעז לעשות את אותו הדבר לדבריו של שר המדע, שאמר דברים חמורים לא פחות בעקבות הפרשה.

הרב דניאל הרשקוביץ, שמכהן כשר המדע, הודיע בעקבות התקרית ש"מבחינה אמונית אין צורך להסתייג מתאוריית ההתפתחות של דרווין" - ומיד פצח בשרשרת הסתייגויות.

• מסתבר ש"תיאור הבריאה בבראשית פרק א' דומה לתהליך שתיאר צ'רלס דארווין - תהליך המתחיל בשמיים ובארץ ונגמר בהענקת שכל לאדם." אלא שמה לעשות, התיאור של דרווין לא מתחיל בשמים, וכלל לא נגמר בהענקת שכל לאדם. הוא ממשיך עוד בימינו, וימשיך גם אחרי שהגזע האנושי יכחד. היצורים שיצפו בגוויעת השמש, עוד מיליארדי שנים, יהיו שונים מאתנו כמו שאנו שונים מבקטריות.

• עוד מפרט הרשקוביץ, כי "בריאת האדם בצלם אלוהים זה סופו של תהליך ארוך, שראשיתו ביצור לא שכלי, השייך לקטגוריה של בעלי החיים, ההולך ומתקדם עד שניתן לו השכל האנושי..." ושוב - לא. בעלי חיים אינם יצורים חסרי שכל, וגם אם מתעקש הרשקוביץ להתחיל את "בריאת האדם" רק משלב מאוחר-מאוד זה של האבולוציה הרי שאין "התקדמות" של המינים השונים המובילים לאדם - יש שינוי, לא התקדמות. נוכל בוודאי להחליט שרירותית על משהו שהוא "התקדמות", אבל לאורך רוב השושלת של בעלי החיים השינויים הם לא כאלו שנרצה להגדיר כך. אפילו ברירת המין שלנו, האדם הנבון, נעשתה ככול הנראה על פני מינים שלא ברור שאנו "מתקדמים" יותר מהם - באותה תקופה, היינו בערך באותה רמה, והמין שלנו שרד את אסון טובה בקושי רב, ובעצם במזל. התהליך אינו של התקדמות - לא סולם שמוביל משלב לשלב גבוה יותר, אלא עץ מסתעף הפונה לכל הכיוונים.
  
•  מוסיף הרשקוביץ כי "הטעות של דרווין היא בראייה הכללית של הדברים, המתחמקת מן השאלה איך נוצרו השינויים". לא ברור לי למה בדיוק הכוונה כאן - אם הרשקוביץ מתכוון שדרווין לא הסביר מדוע הטבע עובד כפי שהתאוריה שלו מתארת, הרי שאין זו סוגיה מדעית והרשקוביץ טועה בכך שהוא מעלה אותה כנגדו. אבל סביר יותר, לאור שאר הדברים שהוא אומר, שהרשקוביץ מכחיש כאן את המנגנון המודרני של מוטציות, כמקור של השינויים. בכך הוא טועה פעמיים - הן בגלל שדרווין לא "התחמק" אלא פשוט לא ידע איך בדיוק נוצרים השינויים, והן בגלל שהראייה הכללית שלו לגבי איך הם נוצרים דווקא היתה נכונה, למרות שהוא לא ידע את הפרטים.
  
• ועוד טוען הרשקוביץ כי  "חלקים לא מבוטלים [מתורת האבולוציה] שהם בגדר השערות, שתיאורטית ייתכן שתתבררנה כלא נכונות. לכן, ודאי שאין צורך להתייחס אליה כאל אמת שאינה ניתנת לערעור". הבל הבלים, מכל הבחינות. ראשית, הרעיון שיש להתייחס לתאוריה מדעית כלשהי כ"אמת שאינה ניתנת לערעור" או שאין אפשרות תיאורטית שהיא אינה נכונה הוא הבל ממדרגה ראשונה ומשפט שלא צריך לצאת מפיו של שר המדע. מצד שני, כפי שמסביר מכתב האוניברסיטה, תורת האבולוציה עומדת על בסיס מדעי איתן ממש כמו תורת הקוונטים או תורת הכבידה. בוודאי שיש בה חלקים שהם עדיין בגדר השערות לא מאוששות, אבל אלו לא חלקים "לא מבוטלים" אלא פרטים ותת-תאוריות. לא ניתן לשלול את תורת האבולוציה על בסיסם ממש כפי שלא ניתן לשלול את תורת הקוונטים על בסיס פיתוחים לא מבוססים שלה (כמו תורת המיתרים).

הרשקוביץ פתח בכך שאין צורך להסתייג מתורת האבולוציה, ובפועל מסתייג ממנה. דבריו האחרונים מעידים כי אין אמת בראשונים. יש סיבה לכך שהדתיים מתנגדים דווקא לתורת האבולוציה, מכל שלל התורות המדעיות  - כי היא אכן עומדת בסתירה לאמונה. כן, אפשר להאמין הן באבולוציה והן בדת מסורתית ביחד. אנשים עושים את זה. אבל הדיסוננס הקוגניטיבי הוא גדול מדי. זה לא נעים. אז למה להתאמץ? בין הבעיות:

• תורת האבולוציה עומדת בסתירה גדולה לפשט של התורה. אין סיבה הגיונית שבורא עולם יתן  בידינו ספר כה מטעה. כל הסיבות שמועלות להצדיק זאת, רק מכחישות את כל-יכולתו של האל, ומעליבות את האדם.
  
  
• תורת האבולוציה מצביעה על אל היוצר מנגנון בלתי יעיל להחריד, ומלא סבל ויגון, כדי.... מה, ליצור את האדם? ואפילו לאחר שנוצר האדם, חיכה אלוהים כמאתיים אלף שנים לפני שהחליט פתאום להתגלות ול"הינשא" לעם אחד, ברברי, בפינה נידחת של העולם. כל זה לא מסתדר עם אל טוב, אל שראוי לעבוד אותו.
  
  
• כל זה גם מאוד לא יעיל. תורת האבולוציה היא חלק מהמסקנות המדעיות שמלמדות אותנו קצת צניעות קוסמית - מסתבר שהאדם אינו "נזר הבריאה", ואין לו מקום מיוחד ביקום. ההבנה שהאדם הוא רק עוד צורת פתרון שייצרה האבולוציה, מכונה לשימור הגנים שלו ולא שום שלב סופי או משהו מכוון מראש, אינה מסתדרת עם היהירות הדתית הרואה בנו את סיבת ומרכז היקום והטבע.
  
  
• וכמובן, תורת האבולוציה אומרת שמוצאנו מהקוף [לא קוף שקיים כיום] . כמה מביש. לא ממש מוצא אלוהי. כאשר מבינים כמה מאיתנו הוא בעצם עדיין קוף, כל המושג של "צלם אלוהים" נהיה בדיחה. אם האדם הוא בצלם אלוהים, אז הקוף הוא בצלם האל כמעט באותה מידה, וזה אבסורד.
  
  
• תורת האבולוציה היא חלק משיטת מחשבה חלופית על האדם ועל איך להשיג ידע, השיטה המדעית. היא שונה בתכלית השינוי מהשיטה הדתית, וסותרת אותה. היא מתיישבת נהדר עם מחשבה אתאיסטית. 

למרות כל זה, ברבות הימים יקבלו היהודים את האבולוציה. גם האורתודוקסים, או צאצאיהם (יהיו אשר יהיו).  התורה הרי מדברת במפורש על עולם שטוח, שאינו דומה כלל לעולם שלנו, אבל זה לא מפריע למאמינים בה. רק מיעוט שבמיעוט, אגודת הארץ השטוחה, נאמנים לתורה עד כדי כך שהם כופרים בכך שהארץ היא כדור. כל השאר עוצמים עיניים, או מנפנפים את העניין כ"לא העיקר". דחיית האבולוציה לא נובעת מכך שהיא אינה מתאימה לדת, אלא מכך שאנשים לא מודעים להררי הראיות לה. הם לא רוצים להיות מודעים, והרי זה כל-כך קל. את זה שכדור הארץ עגול קל לראות בתצלום, וצריך להתחשב בזה בכל שיחה לחו"ל. אבל אין תצלום שמראה שהמינים נוצרו בברירה טבעית, אי אפשר פשוט לראות את זה. זה לא כל כך נורא -  לא תמיד צריך ראיות חדות כל-כך. היהודים היו איטיים לקבל את העובדה שכדור הארץ עגול, ולא עשו זאת אפילו אחרי תקופת הרמב"ם (שהיה בין היחידים בזמנו בקרב היהודים שהטיף לקבלת  הידע היווני העתיק הזה, ידע שהיה מקובל כבר על כל שאר העולם המערבי) - אבל בכל זאת אפילו  הם קיבלו את התורה על כדוריותה של הארץ עוד לפני עידן קולומבוס. לא צריך תמונות. ייקח זמן, אבל בסוף הם יקבלו גם את תורת האבולוציה. ובשל המדע החזק הרבה יותר בימינו, ובשל אמצעי התקשורת המשוכללים יותר - אני לא חושב שזה ייקח עוד מאות שנים. כשמדענים מתחילים ליצור חיים במבחנה ולגלות היווצרות איברים חדשים בטבע - הקרקע הולכת ונשמטת מתחת לרגלי הבריאתנים.

אך השאלה עודנה עומדת - מה תעשה האוניברסיטה עם דבריו של "המדען הראשי" של ישראל, שר המדע? האם תיתן לו לעוות את דמות המדע ולהטיל רפש בתורות מדעיות מוצקות? ומה יעשה הטכניון, שהוא מגדולי בוגריו ופרופסור (למתמטיקה*) בו? בהתחשב בכוח שיש לשר המדע באשר לתקציבי האוניברסיטאות וניהולן - אני חושב שהם לא יעשו כלום.

* יש כנראה משהו במתמטיקה שמתאים לחשיבה הדתית. אולי זו הוודאות, שאין בכל מדע אמיתי. פרופ' הרשקוביץ לא היה צריך מעולם להשתמש בשיטה המדעית כדי לאשש טענה מסוימת, רק כדי שהיא תתגלה בסופו של דבר כלא נכונה על ידי ניסויים נוספים - לכן הוא לא יודע מה זה מדע. מבחינתו יש במדע דברים שהם אינם השערות - הבל הבלים. הוא לא לבד. סקר של "המדענים הגדולים" (חברי האקדמיה האמריקאית למדעים) ב-1998 מצא כי 14% מהמתמטיקאים הגדולים מאמינים באל. לשם השוואה, רק 5.5% האמינו בקרב הביולוגים, השיעור הנמוך ביותר (מעיד משהו על האבולוציה והאל...), ו-7% בקרב המדענים הגדולים בכלל. כאמור, יש משהו במתמטיקה.