סם האריס (מראשי ה"אתיאיסטים החדשים") נתן הרצאה ב-TED, שבה הוא טען שהמדע יכול לספק לנו תשובות מדעיות למה מוסרי. הרעיון הבסיסי של האריס הוא שהטוב זהה לשגשוג אנושי (או, בעצם, לשגשוג של כל היצורים בעלי התודעה), ושעובדות בקשר למנהגים חברתיים ודפוסי התנהגות והשפעתם על השגשוג האנושי הן עובדות מדעיות. בסופו של דבר, אני חושב שבפועל יש הרבה במה שהאריס אומר - הלימוד המדעי של מה שעובד ויוצר שגשוג אנושי הוא חשוב מאוד, ובמידה רבה המוסר הוא מדע. אלא שהמטא-מוסר, כלומר ההבנה של מהו המוסר, אינו מדע אלא פילוסופיה, ובכך נכשל האריס.
הטעות של האריס היא שהוא דוגמטי - הוא מבין את ה"מוסרי" כהגדלת האושר וצמצום הסבל (בעצם), ולא מצליח בכלל לתפוס שזו רק הגדרה שרירותית שלו. מבחינתו, זו אמת מושגית, ממש כמו ה"עובדה" שיש למשולש שלוש צלעות. מי שלא מבין את זה, שיואיל לסור הצידה - הוא פשוט לא מבין על מה מדברים, או שהוא אדיוט.
מבחינה פילוסופית, האריס נתקל בחומת "בעיית המצוי\רצוי" של גדול הפילוסופים, דיוויד יום. יום הצביע על כך שפשוט בלתי אפשרי להסיק לוגית, מתיאורים של מצבי עיניינים, מה רצוי. כדי להסיק מה רצוי, אתה צריך להניח משהו לגבי מה רצוי, טוב, או מושגים דומים. נקודה זו הוסברה להאריס בהרחבה, למשל על ידי שון קרול, אבל בכל זאת הוא מצליח לפספס אותה (כפי שמראה התגובה המבולבלת שלו).
האמת היא שרוב האנשים לא באמת יודעים על מה הם מדברים כשהם מדברים על מוסר, וגם הפילוסופים מדברים על מובנים שונים של המוסר. אולם, בכל זאת, לדעתי הגענו לשלב שבו יש הסכמה רעיונית בקרב הפילוסופים (שיש להתייחס אליהם), והוויכוח הוא בעיקר על ניואנסים של שפה (משהו שפילוסופים של ימנו נוטים לצערי להיגרר אליו). המסקנה היא שבסופו של דבר מה שמעניין אותנו במוסר זו השאלה איך להתנהג, ושהתשובה לשאלה זו יכולה להינתן רק על בסיס הרצונות האישיים של כל אחד. לחלק ממה שיוצא מזה קוראים מוסר, והוויכוח הוא לאיזה חלק (האם למה שאנו רוצים לצוות באופן אוניברסלי, או לשיח הנוצר מאיזון הרצונות האישיים בחברה, וכדומה). ראסל בלאקפורד,פילוסוף אוסטרלי, ברשומה על ההתקדמות במטא-אתיקה, מסכם זאת כ
לעניות דעתי רוב האנשים, גם החילוניים, לא הפנימו עדיין את הלקח הזה, ומדברים על המוסר כאילו שהוא נכון בפני-עצמו, איזושהי אמת מוחלטת שנכונה ממש כמו העובדה שלמשולש יש שלוש צלעות. כפי שאומר בלאקפורד,
הטעות של האריס היא שהוא דוגמטי - הוא מבין את ה"מוסרי" כהגדלת האושר וצמצום הסבל (בעצם), ולא מצליח בכלל לתפוס שזו רק הגדרה שרירותית שלו. מבחינתו, זו אמת מושגית, ממש כמו ה"עובדה" שיש למשולש שלוש צלעות. מי שלא מבין את זה, שיואיל לסור הצידה - הוא פשוט לא מבין על מה מדברים, או שהוא אדיוט.
מבחינה פילוסופית, האריס נתקל בחומת "בעיית המצוי\רצוי" של גדול הפילוסופים, דיוויד יום. יום הצביע על כך שפשוט בלתי אפשרי להסיק לוגית, מתיאורים של מצבי עיניינים, מה רצוי. כדי להסיק מה רצוי, אתה צריך להניח משהו לגבי מה רצוי, טוב, או מושגים דומים. נקודה זו הוסברה להאריס בהרחבה, למשל על ידי שון קרול, אבל בכל זאת הוא מצליח לפספס אותה (כפי שמראה התגובה המבולבלת שלו).
האמת היא שרוב האנשים לא באמת יודעים על מה הם מדברים כשהם מדברים על מוסר, וגם הפילוסופים מדברים על מובנים שונים של המוסר. אולם, בכל זאת, לדעתי הגענו לשלב שבו יש הסכמה רעיונית בקרב הפילוסופים (שיש להתייחס אליהם), והוויכוח הוא בעיקר על ניואנסים של שפה (משהו שפילוסופים של ימנו נוטים לצערי להיגרר אליו). המסקנה היא שבסופו של דבר מה שמעניין אותנו במוסר זו השאלה איך להתנהג, ושהתשובה לשאלה זו יכולה להינתן רק על בסיס הרצונות האישיים של כל אחד. לחלק ממה שיוצא מזה קוראים מוסר, והוויכוח הוא לאיזה חלק (האם למה שאנו רוצים לצוות באופן אוניברסלי, או לשיח הנוצר מאיזון הרצונות האישיים בחברה, וכדומה). ראסל בלאקפורד,פילוסוף אוסטרלי, ברשומה על ההתקדמות במטא-אתיקה, מסכם זאת כ
....כאשר אנו מנסים לתת סיבה להישמע לציוויי מערכות המוסר החיוביות, אנו נמצא את עצמנו פונים לתופעות פסיכולוגיות, לא למשהו שהוא גם (א) בנוי אל תוך המרקם החיצוני של היקום וגם (ב) בעצמו מכיל ציווי. אין משהו כזה (אפילו אלוהים, אני מציע, לא יכול להיות כזה).
לעניות דעתי רוב האנשים, גם החילוניים, לא הפנימו עדיין את הלקח הזה, ומדברים על המוסר כאילו שהוא נכון בפני-עצמו, איזושהי אמת מוחלטת שנכונה ממש כמו העובדה שלמשולש יש שלוש צלעות. כפי שאומר בלאקפורד,
הצלחנו להסתגל לרעיון שאין שום אל ולכן שום חטא. אבל זה יהיה קשה יותר, אולי, להסתגל פסיכולוגית לרעיון שאין אמיתות מוסריות אובייקטיביות הטבועות במרקם היקום או טבעה של התבונה.אני הייתי מוריד את הסייפא, ופשוט נשאר עם "אין אמיתות מוסריות אובייקטיביות".
אולי בצורה הפשוטה ביותר,
השבמחקבהינתן קבוצה של אנשים, המוסר הרצוי הוא סוג של ממוצע בין דעותיהם (המוסר) השונות של חברי הקבוצה (זו לפחות דעתי :) )
זה יהיה המוסר המצוי, אבל אני לא חושב שזה תמיד יהיה המוסר הרצוי. למשל, בהינתן קבוצה של חרדים, המוסר המצוי שלהם יהיה מה שהרבי שלהם אומר, או אולי איזה הסכמה או ממוצע ביו הרבנים שלהם - אבל המוסר הרצוי יהיה דווקא המוסר ההומניסטי...
השבמחקלא מסכים, כי זה בדיוק הדיון הפילוסופי הזה של מזה מוסר רצוי, אני מסכים שמה שציינת זה גם המוסר הרצוי על פי דעתי אבל, מי אמר שאני יודע על מה אני מדבר?
השבמחקכל אחד יכול לתת פירוש שונה למוסר הרצוי, ובגלל זה אני חושב שמדובר בסוג של ממוצע, אבל זה דיון לפילוסופים קשקשנים, ואני מקווה שאני עדיין לא כזה :)
לסיכום, אני מקווה שאתה צודק, אבל אני חושב שלא
יום לא טען שזה "בלתי אפשרי להסיק לוגית". אגב, להצהיר על דבר בצירוף של שם של אדם גדול אינה טענה.
השבמחקהרשומה הבאה שלי מיועדת לעסוק בדיוק בכך - לכן התעקבתי בלענות לך, כי רציתי להגיד לך להסתכל שם, אבל אני לא מספיק לכתוב אותה בגלל הלחץ של סיום הדוקטורט אז אני רק אסתפק בלומר שזה איך שאני מבין את יום, ואני חושב שהוא צודק, ושאני אעשה רשומה על כך בקרוב בה אפרט יותר.
השבמחקסם האריס לא דוגמטי לדעתי, הוא ממש רודה באנשים לתת לו ביקורת כי הוא רוצה לקבל פידבק.
השבמחקזה שהוא מביא לך את הגירסא המקוצרת לא אומרת שהדעה שלו על מוסר היא כזאת פשוטה.
סם האריס בוגר תואר בפילוסופיה ועכשיו הוא חוקר נוירופיזיולוגיה, לכן ניתן לומר כי ההגדרות השונות של מוסר ידועות לו. אם תראה ראיונות והרצאות שלו תוכל לראות שאנשים שואלים אותו על כך והתשובות לו מספקות ביותר.
הוא אפילו נכנס לנושא לעומקו ומדבר על דעתו על רלטביזם (שזאת בעצם הדעה שאתה מציג) לעומת "תוצאתיות משופרת" שהוא מציג. הוא מציג את נושא המוסר בצורה פשוטה, קצרה וישירה בדיוק כדי להדגיש את הנקודה הזו של אין אמת מוסרית, הוא טוען שיש ולדעתי הוא צודק.
נועם - כרציונליסט, האריס מנסה לא להיות דוגמטי, אך הוא כושל בנקודה זו. לפחות, הוא כשל בתגובות שלו שראיתי לדיון בנקודה זו. זו לא רק דעתי שלי, אלא גם למשל הדעה של (הפילוסוף המקצועי) ראסל בלקפורד, ועוד. אני חושד שכל מי שמבין את בעיית הרצוי-מצוי של יום בצורה שהצגתי אותה, וזו ההבנה הפילוסופית העכשווית, יסכים עמנו בנקודה זו.
השבמחקלא עקבתי אחרי הדיונים, וייתכן שהוא "הבין" את הנקודה לאחר זמן מה ונתן תשובות מספקות יותר.
מה שעצוב הוא שהוא לא צריך לעשות את הטעות הזו. אם תקרא את הפוסט האחרון שלי על יום, תראה שיום מגיע בעצם לעמדה מוסרית מאוד דומה, כולל הדגש על סבל ואושר, בלי לבלבל בין רצוי למצוי.
ולשם הבהרה - עמדתי היא אמנם רלטיויזם מטא-אתי, אבל לא רלטיביזם מוסרי. ההבדל הוא שאמנם מבחינה עקרונית המוסר משקף ערכים כלשהם, אבל מבחינה מעשית מוסר *אנושי* משקף את הטבע האנושי ולכן יש בפועל מוסר אובייקטיבי שראוי לתואר "הומניזם" - מוסר המבוסס על הטבע האנושי.