ללכת עם ולהרגיש בלי

הדתיים רוצים מצד אחד לקבל את הכסף, המשרות וההטבות מהממלכה, ומצד שני להיות עצמאיים ולא כפופים לממלכה. להחזיק את המוט משני קצותיו.

בג"ץ דחה לאחרונה את עתירת הרבנות כנגד החלטה קודמת שלו, הקובעת שאין להפחלות את היהודים המשיחיים אלא לתת להם כשרות כרגיל. הנימוק? חוק הכשרות הוא חוק חילוני. וזה בהכרח כך, מכיוון שהמחוקק הוא חילוני, הכנסת. המדינה היא זו שקובעת מיהם הרבנים ומה הם יעשו - זו דת מדינה. לא רוצים הרבנים בכך? יואילו להתפטר מתפקידם, ולא לשרת כרב של דת המדינה אלא כרב של דתם. אלא שהם רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי.

אותו הדבר בדיוק קורה עם ישיבת הר ברכה. הרי על מה מלינים כל הרבנים? על כך שהצבא העיז להגיד לרב מלמד מה להגיד - ומשרד הביטחון אפילו זימן אותו, כאילו שהוא "עובד שלו"!! אבל זהו, שהוא כן עובד שלו. הוא מקבל כסף רב (700,000 קשל בשנה!), וכן הטבות בדמות פטור חלקי משירות ושירות מותאם לתלמידיו (בניגוד לכל ה"זוהמה" החילונית, הנאלצת לשרת שירות כללי בלי קשר לאמונותיה - הייתי מעדיף לשרת ביחידה שלא מקפידה על חוקי הכשרות והשבת, למשל, תודה). אם הם היו ישרים עם עצמם, הם היו או מקבלים את דרישות הצבא או מפסיקים את הקשר עמו. אבל הם רוצים ללכת עם, ולהרגיש בלי.

סרבנות מימין ומשמאל

פוסט של שלום בוגוסלבסקי פותח במשפט "גם אני, אם אקבל פקודה שאני לא יכול למלא, מצפונית, אסרב." ואללה נכון, אבל מפספס את העיקר. העיקר הוא לא מה יסרב אדם כזה או אחר, אלא מה מקובל על המדינה שיסרבו ומה לא. מהו המוסר הציבורי שהמדינה כופה. והתשובה של המדינה הייתה, עד היום, מבוססת בעיקרה על ההומניזם. חייל יכול למחות על פקודות, לקבול על פקודה לא חוקית, או לסרב לפקודה בלתי חוקית ובעליל - בלתי חוקית על פי איזה חוק? על פי חוקי המלחמה, שחוקקו על פי מסורת רציונלית והומניסטית. וכך גם במרחב הציבורי - אדם יכול לעשות כרצונו, בתוך מגבלות המוסר ההומני הבסיסי. זה הבסיס. מעבר לזה תעשה כרצונך, אבל את הליבה אתה חייב לקיים.

הבישוף האנגליקני סטפאן וונר הסתבך לאחרונה כאשר אמר ש "ניתן להעריך את הטליבאן על נאמנותם לאמונתם וזה לזה". זה לא שהוא לא צודק, אלא שמוסר חלקי ומעוות גרוע לעתים ממוסר רופף ולא קיים. כך הדבר גם עם הסרבנות הדתית, מימין. ניתן להעריך את שבריר המוסר שבידיהם, אבל לא להעריך אותם. ולכן, אין לכבד את סרבנותם. פשוט לא נכון שיש לכבד את "הרגשות" שלהם, את עצם העובדה שהם לא מסכימים עם החוק. סרבנות על בסיס דתי וגזעני (הרי אין לאותם אנשים בעיה לפנות פלסטינים מבתיהם...) היא מעשה פסול מוסרית וראוי לגינוי, לא לשבח.

וזה לא שאני בעד פינוי התנחלויות. אני דווקא נגד. אני בעד העברת ההתנחלויות, על שטחן ותושביהן, לרשות הפלסטינית במסגרת הסכם עתידי. כל תושב התנחלות יוכל לקבל על עצמו אזרחות פלסטינית ולהמשיך לגור בפלסטין, או לחלופין לחזור לישראל. בכל מקרה הוא יקבל פיצויים על אבדן הדירה, אם יהיה כזה, ואם המשא ומתן יצלח, הרי שתושבי ההתנחלויות יוכלו גם לקבל חנינה על ההשתלטות על האדמות ויתאפשר להם להמשיך להחזיק בבתיהם במקום לקבל פיצויים, אם ירצו - לפחות לתושבים בגושי ההתנחלויות הגדולים. זה הכל. לא צריך להיאבק עם האנשים, ולא צריך לגרש אנשים מביתם - מי שרוצה להמשיך לגור שם ללא הגנת הצבא ובאופן בלתי חוקי, קרי לא לקבל עליו את הריבונות הפלסטינית - זבש"ו.

עוד טענה שעולה היא שלמעשה השמאל קורא לסרבנות חמורה יותר, מאחר שהוא קורא לא לשרת בצבא "הכיבוש" כלל. גם זו לא טענה נכונה. כל עוד הסירוב הוא לשרת בצבא כלל, הרי שזהו סירוב לחוק אזרחי - ודינו ככול סירוב לחוק אזרחי, כלומר לא חמור במיוחד מאחר שלא באמת נגרם פה נזק חמור לאזרחים אחרים. אבל מהרגע שבן אדם נכנס למערכת צבאית, זה כבר סיפור אחר. הצבא הוא לא דמוקרטיה, הוא בנוי על ציות. ולכן החומרה שבאי ציות חמורה הרבה יותר, ויש להתייחס אליה ככזו. ושוב, גם בתוך הצבא לא כל סירוב דינו אחד. יש שסירוב מוצדק ויש שלא - יש מוסר צדק, ויש מוסר מעוות.

אבל, עם זאת, צודק שלום בוגולובסקי שהבעיה היסודית כאן אינה הסרבנות אלא הקמת מדינת הלכה. יוסי גורביץ מביא ציטוט קולע ממכתב הרבנים,

"חשבנו שצריכה להיות אמירה ברורה כלפי הנוער המתגייס שהצבא שלנו הוא חזון הנביאים, וכשהשותפות איתו הופכת לפלורליסטית ודמוקרטית, שדעת הרוב קובעת איזה משימות הוא יקבל על עצמו ואיזה פקודות יינתנו לחיילים – הכל מתפספס".

זהו בדיוק המאבק - האם הצבא הוא צבא הקודש של עם ישראל, או צבא ההגנה של מדינת ישראל. הרבה מבאי הצבא מאמינים שהוא בעצם צבא קודש, ולא רק בני ישיבות הסדר. אבל אולי, אם אכן יממשו הרבנים את "איומם" לבטל את ההסדר, יפחת משקלם של בני ההסדר בצבא מצד אחד והשפעת הרבנים עליהם מצד שני, וכך ירחק הצבא ולו במעט מהדת וישוב להיות צבא של דמוקרטיה. בניגוד להתרברבות הרבנים, משיכת ההסדר לא תפיל את הצבא - ולו בגלל שיש להם שליטה הרבה פחות חזקה על בני ישיבותיהם ממה שהם היו רוצים לחשוב. היא כן, לעומת זאת, תרחיק מהצבא את אלו הלא נאמנים לו (אלא לרבנים), ותשיב מתי מעט מעקרון השוויון למקומותינו, ועשרות (מאות?) מליוני שקל בחזרה לקופת המדינה. ישר כוח - עזבו, עזבו את ההסדר!

זה לא אני, זו ההלכה

עד מתי תפקיר מדינת ישראל את הגיור בידי הרבנות האורתודוקסית? סיפורם של נירה וירון מאשקלון מתפרסם ב"הארץ". נירה ואלון אימצו שני ילדים. הראשון גויר, אבל נרשם לבית ספר חילוני רחמנא לצילן. עתה, כששמע הרב על כך בעקבות הבקשה לגייר את הילד השני שאימצו, איים לא רק לא לגייר את הילד השני אלא לשלול את יהדותו של הילד הראשון. שהרי ילד יהודי חייב ללמוד בבית ספר "יהודי", כלומר אורתודוקסי. למרות שרוב היהודים לומדים בבית ספר יהודי חילוני, ולא מקיימים מצוות ברמה המספקת את "כבוד" הרב, הוא זה שקובע מי יהודי למי שנכנס למדינה והוא דורש חינוך בבית ספר שמטיף לדת שלו, הדת האורתודוקסית. כל השאר, זה לא יהדות.

הרב טוען כי לא הוא זה שדורש את זה, אלא ההלכה. אלא שההלכה דורשת את מה שמבינים אנשים שהיא דורשת. בשום מקום בשולחן ערוך לא כתוב מה צריך ילד ללמוד כדי שייחשב ליהודי מספיק כדי להיות אזרח ישראל.

הבעיה היא לא ברב, אלא ברבנות. הרבנות, שהיא שלוחה של משרד ראש הממשלה. המדינה. המדינה היא שכופה את הדת האורתודוקסית, היא שמכריכה ילדים ללמוד בבתי ספר שמאביסים את הילדים באינדוקטרינצתיה אורתודוקסית - גם היא, במימון המדינה.

זה הכל בגגל שהחילונים בארץ הם "חילונים אבל". הם חילונים, אבל מאמינים באל. הם חילונים, אבל חושבים שבעצם החרדים צודקים, והם-הם המייצגים נאמנה את היהדות, הלוהי דת האמת. רק משעה שתקום בישראל חברה חילונית גאה, שדוחה בשאט נפש את החברה החרדית והאורתודוקסית, על שטיפת המוח הדתית שהיא משסה בילדים תמימים - רק אז יבוא לציון גואל. עד אז, נותר לי רק למחות ולקונן על הכפייה הדתית הגסה.

נר תשיעי של חנוכה

חנוכה אינו חג פשוט. מצד אחד, זהו חג החוגג את נצחון החופש הדתי והלאומי מול גזרות השמד של אנטיוכוס. מצד שני, ההיסטוריה מראה שככול הנראה רצה אנטיוכוס להחיל דת אחת, סובלנית וטובה יותר מהדת היהודית, על כל האימפריה, ושהוא עשה זאת בגיבוי ועם סמכות הכוהנים הגדולים שהיו מנהיגי הדת הלגיטימיים. גזרות כנגד היהודים דווקא, וגזרות המתנגדות לקיום הדת היהודית במקביל - לא ברור שהיו כאלו, ואם היו היו אלו כנראה תגובות מאוחרות יותר, כחלק מהמאבק לדיכוי המרד. כך שאנטיוכוס לא היה אנטישמי גדול, והגזרות לא היו "שמד" נורא כל-כך.

ואילו מתתיהו המכבי היה קנאי דתי קיצוני. מעשהו המכונן היה לרצוח יהודי מתייוון, ועיקר פעולותיו של המרד בשנתו הראשונה היו כנגד מתייוונים, אשר גם תמכו תמיד והתגייסו לתגבור הכוחות הצבאיים האימפריאליים שעמם נלחם מאוחר יותר. לא מדובר פה ב"שחרור" העם מכפייה דתית, אלא בקיצונים דתיים הכופים את דתם שלהם, היהדות, על היישובים המתייוונים, אשר נלחמו בהם לאורך שנים ובהקרבה (מה שמעיד על מידת נאמנותם לתרבות היוונית). בין השאר כללו מעשי המכבים מילה בכפייה, אך גם פשוט הרג ומלחמה (יש לשער, על פי דיני המלחמה היהודים, שזו כללה טוהר מידות כגון לקיחת עבדים והרג כל תושבי העיר, כולל נשים וטף). וכמו הרבנים ה"לאומיים" הקיצונים של ימנו - שלאחר שהמדינה "בוגדת" בהם, הם עוברים לנאמנות למעין אידיאל של המדינה, נאמנות לעצמם וציבורם - כך גם החשמונאים הסירו את הכוהנים הגדולים מכהונתם, מינו כוהנים אחרים מבני-אמונם במקום הכוהנים ה"מושחתים", בזזו את בית המקדש כדי לקדש את מלחמתם, ושיא השיאים - המליכו את עצמם לכוהנים גדולים ומלכים, כאחד - למרות שלא היו כלל ממשפחת כהונה גדולה, או משושלת בית דוד.

ומצד שלישי, כל החג הזה הוא בכלל לא חג יהודי. כמו כל הדתות, גם היהדות ניכסה לעצמה חגים פאגאניים וקדומים, והטילה עליהם נופך משלה. ככול הנראה החג בכלל חוגג את יום שוויון החורף, היום הקצר ביותר, שממנו מתחילה השמש להאיר יותר ויותר - יום שוויון זה (האקווינקס) חל ב-22 בדצמבר. לכן חנוכה הוא "חג האורות". זוהי חגיגה של הליך אסטרונומי טבעי לחלוטין, חג חילוני טוב. עם הזמן התערבב החג הזה עם חגיגת סיום מסיק הזיתים, והאורות נהיו אורות משמן זית - ומשם הגענו כנראה גם לאגדה על שמן הזית. שכן אגדת כד השמן היא המצאה מאוחרת. מקור שמונת הימים הוא דווקא העובדה הבאנאלית יותר ש"טיהור" בית המקדש על ידי המכבים, שבסופו הומלך יהודה המכבי לכוהן גדול (באופן לא הלכתי בעליל), לקח שמונה ימים. וכמובן שלסביבון אין שום קשר לחשמונאים (הוא מגיע בכלל מהימורים ביידיש). גם מאות החנוכה לא קשורים (הם שימשו להימורים), וכמובן הסופגניות.

איך, אם כך, ראוי ליהודי משכיל, מואר, לנהוג בחנוכה? וויתור על החג לא רק שאינו כיף, הוא וויתור על חג שבעצם לא קשור כלל לדת - כל המנהגים החילוניים (דמי חנוכה, סביבונים, סופגניות) כלל לא מגיעים מהדת, נרות החנוכה קודמים לדת ומגיעים מחגיגת תופעה אסטרולוגית שהיא אכן תירוץ טוב מאוד למסיבה, ואפילו שירי חנוכה כדוגמת "נס לא קרה לנו" הם חילוניים, ואפילו אנטי-דתיים, במובהק. ניתן בהחלט להמשיך בכל המסורות הללו בלב שלם, מתוך מוטיבציה חילונית וללא הכנסת הדת החשוכה לחגיגת האור.

מכל ניצחונות המכבים, הדבר היחיד שהיה טוב היה העצמאות והחופש הלאומי שהושגו - ורק אותן יש לחגוג, אם בכלל. ניתן להעריך את המכבים שהצליחו, אכן, להתנגד לכפייה דתית - אבל לא לחגוג את הכפייה הדתית שהם עצמם כפו. ניתן לבכות על הצלחת מתתיהו לסחוף את העם הבור כנגד ההתייוונות של האליטות המשכילות, אבל אין לחגוג אותה. נצחון המכבים הוא אם כך אליה וקוץ בה - יש בו מן הטוב, אך גם מן הרע. ויש לחגוג את החג בהתאם.

לכן, יש להדליק נר תשיעי בחנוכה. לצד כל הנרות שאנו מדליקים לחגיגת האור המתחדש, יש להדליק עוד אור אחד לזכר כל אותם מתייוונים שכילו את חייהם במאבק כנגד קיצוני הדת המכבים, לשימור דתם ותרבותם, לשימור חופש הדת והמצפון שלהם. לזכר התרבות היוונית שהבליחה בארץ ישראל בזמן ההוא, ושלהבתה כובתה באכזריות וברבריות על ידי מתתיהו וההמון הבור שהוא הנהיג. לזכר כל אותם היהודים אשר השכילו לצאת מן הבערות היהודית אל חכמת הפילוסופיה היוונית, ואשר נפלו לידי הקנאים היהודים. ובמיוחד בימים אלו, שבהם שר המשפטים קורא למימוש חוקים שיהפכו את האפיקורוס לבר דין מוות - עלינו להדליק נר כתזכורת, שאם לא נשמר גורלנו יהיה כגורלם, ונספה כולנו בידי הקנאים היהודים. הדליקו נר נוסף בחנוכה, בכל יום - נר זכרון.

אמירות תאולוגיות

אני צאצא של המהר"ל מפראג - למרות שבמשפחה שלי צוחקים שאנחנו בעצם צאצאים של הגולם. זה לא אומר שאני צריך לכבד את הרעיונות שלו. בפוסט הזוי מדבר דויד קלינגהופר בהערצה על ה"נבואה" שהמהר"ל גילה בתנ"ך:

"במתווה התנ"כי של ההיסטוריה, ארבעה ממלכות עלו וזו לאחר זו כילו את נוכחות האל בעולם במשהו מהדרה. כל אחת עשתה זו על ידי כך שמנעה מהיהודים ריבונות על אדמתם, בעוד שישראל נועדה להמשיך במשימתה במידה הגדולה ביותר האפשרית. ממלכה אחת היתה יוון. אחרת היתה רומא, שאנו עדיין שוהים בצל הגלות שלה. המהר"ל מוצא רמז לכל הארבעה בפסוק השני בבראשית. זו היה ידוע מראש, לא עניין של מזל, חלק מהתבנית שאלוהים ידע היטב שתבוא לידי מימוש."

איזו דרך חשיבה עלובה! זוהי הצרה הגדולה שבדת - שהיא מעוותת את דרכי החשיבה. כל כך הרבה עיוותים יש כאן, שאיני יודע מאיפה להתחיל.

ה"נבואה" היא שטות והבל מוחלט, פירוש לאחר מעשה ללא כל אפשרות לוודא שהפירוש נכון, המצאת משמעות חדשה לטקסט במקום נסיון צנוע להבין מה הטקסט אומר בהתאם לרקע שבו הוא נכתב, למטרת הכותבים אותו, וכדומה. שלא לדבר על זה שהיו הרבה יותר מארבעה כובשים לישראל. אבל קלינגהופר, והמהר"ל, לא נותנים לעובדות לבלבל אותם - הם יודעים את האמת, וצריכים רק למצוא את הרמזים לכך שזו אכן האמת. אפשר להתעלם מכל הרמזים הנגדיים, ולא צריך כמובן לחקור ללא ההנחה שמה שהם מאמינים אולי, מי יודע, לא נכון. זה בדיוק הפוך למדע, שמבחינה פורמלית לפחות תמיד מחפש להוכיח שמה שהוא אומר לא נכון - ומקבל כראייה לנכונות עמדותיו את העובדה שהנסיון לא צלח. החסך העצום הזה בחשיבה ביקורתית משתק את החברה הדתית, וחונק את החברים בה בערפל של בערות מרצון.

אולי לא פחות חמורה מכך היא תמונת האל ה"מסתתר" העולה מהנאמר. התאולוגיה של האל המסתתר מועלה לדרגת תאוריית קונספירציה, אשר עצם חוסר הראיות לה מהווה ראיה לה. הרי האל תכנן מראש להחסיראת עצמון מהעולם, אז ברור שלא תמצא לו ראיות בעולם! זו חלק מהתוכנית האלוהית! כך, במקום לחפש את האמת על פי הראיות, מחפשים אותה על פי חובר בראיות, ומקבלים כ"ראיות" אליה כל צירוף מקרים שאולי מתאים, איכשהו, אליה - אם נדמיין חזק מספיק.

ואולי חמורה מכל היא תמונת האל שמציירת תפיסה זו. זהו אל המשאיר את עולמו הפקר, אל החסר את היכולת או התבונה בכדי לכוון את העולם בהשגחה, ולכן זונח את יציריו כדי שיסתדרו לבד בעולם מלא הרוע והסבל שהוא יצר - ולאל זה קוראים הדתיים "טוב"! תמונה מעוותת זו של הטוב גוררת אמירות תאולוגיות מביכות כגון זה שהשואה היתה טובה (שכן "הכל לטובה"), אבל חמור יותר מכך - יש לה השלכות הרות אסון על המוסר של החברה. אל שכיבוש והרג הם חלק מתוכניתו האלוהית מוביל לכיבוש, אלימות, והרג בשמו. אל שיוצר דברים בלתי מושלמים יוצר חלוקה לדרגות של מושלמות ועל ידי כך את הגזענות, והאפלייה המינית הפושים ביהדות. וכאמור, אל נפקד מעודד חשיבה לא-ראייתית, ועמה את האדרת האמונה על פני החשיבה, ולכן את הערצת הקנאים ועידודם, ובורות והסתגרות בכדי לשמור על הנפש מפני העולם (שכן האל, והאמת, מסתתרים מהעולם, ולכן חשיפה אליו עלולה להוביל לכפירה).

הדת מבלבלת בין חושך לאור, עד כדי כך שהיא אומרת שהרע הוא טוב והטוב הוא רע. כך בפיתול תאולוגי מגיע קליגהופר למסקנה כי זה טוב שיש אנשים שנטרפים על ידי חיות טרף, כי זה "מאתגר" אותנו רוחנית. הצדקת הרשע היא ללא ספק התהום העמוקה ביותר שהתאולוגיה מדרדרת אליה. אני מניח שקליגהופר היה חושב שאדם ששיסה חיות טרף בבניו כדי "לאתגר" אותם, וכתוצאה מכך מת בן שלו, צריך לקבל כלא. אבל כשזה מגיע לאלוהים, "אבינו שבשמים", הכל מותר, הכל טוב. שום תירוץ לא ייחסך כדי לצייר את העולם חסר-האל שלנו כעולם המונחה על ידי אל טוב. כמה עלוב.

כבר יש כאן מדינת הלכה

"צעד אחר צעד ננחיל לאזרחי ישראל את חוקי התורה ונהפוך את ההלכה למשפט המחייב במדינה"

דברי שר המשפטים, בכנס של ארגון "הליכות עם ישראל", הם חלק מתהליך מתמשך לשנות את אופיה של ישראל להיות מדינת הלכה. אבל, טוען נאמן, כי "אין בדבריו אלה משום קריאה להחליף את חוקי המדינה בחוקי ההלכה, לא במישרין ולא בעקיפין". דבריו הוצאו מהקשרם. ואכן, כדי להבין דברים צריך להבינם בהקשרם. מה היה אותו הקשר?

הכנס אורגן על ידי ארגון הפועל לקידום מתן סמכויות ויכולות לבתי דין רבניים. בכנס היה הנואם הראשי (בווידאו) הרב עובדיה יוסף, שקרא להחרים את כל מי שמתדיין בערכאות משפטיות חילוניות - לא לצרף אותו למניין, שכן הוא "רשע" - כלומר, דינו מלקות. הרב הראשי יהודה מצגר יצא בו נגד סמכות בג"ץ לבטל החלטת בית דין רבני. ונאמן עצמו קרא "להשיב עטרה ליושנה", כולל את המשפט האומלל למעלה.

בהקשר זה, ברור שדווקא טענתו השנייה של השר אינה נכונה - נאמן בהחלט כן קורא "להחזיר עתרה ליושנה", ולהפוך את ישראל לעוד מדינה פנדמנטליסטית הנשלטת על ידי חוקי שריעה (יהודית, במקרה), בכף אחת עם איראן (מי ייתן ומתנגדי המשטר בה יצילוה מעצמה בימנו אמן), אפגניסטאן, ושאר המדינות המוסלמיות. נאמן וחבר מרעיו יביאו ליום בו יתבצעו דיני ההלכה האמיתיים בארץ - ימים חשוכים של סקילות, עונשים פיזיים, ומשטרת מחשבות.

זו אינה סכנה אמורפית, עתידית. כבר היום קיימים בתי משפט בלתי-רשמיים שכאלו. כבר היום נאסר על הציבור הדתי ללכת לבתי דין אזרחיים, באיומי גירוש מבתי כנסת (שממומנים על ידי המדינה!), גירוש ילדים מבתי ספר (שממומנים על ידי המדינה!), עלבונות ציבוריים, אלימות, ועוד. כבר כעת מכוננת הרשות השופטת החילופית, במימון המדינה, בניצוחם של הרבנים עובדיה ואלישיב. כפי שהקימו הארגונים הציוניים את מערכות השלטון עוד לפני העצמאות, כך מקימים החרדים את ארגוני השלטון ההלכתי עוד לפני ההשתלטות - הדמוגרפית וה"חינוכית" - על המדינה. מוסדות אלו כבר קיימים ופועלים, ויש שכונות וישובים שלמים שהחוק מודר מהם והם פועלים כמדינה אחרת, מדינת חרדיסטאן. מדינת ההלכה כבר כאן - השאלה היא האם היא תתפשט, ותעכל את המדינה, או תנמק ותיעלם.

עוד לא מאוחר מדי. ניתן לעצור את הטאלאביניזציה של ישראל, ולחייב את כל האזרחים - כולל החרדים והדתיים-לאומנים - על פי דין ליברלי דמוקרטי. אבל לשם כך יש להפריד דת ומדינה, להפסיק להזרים כספים למנגנונים שפועלים כנגד המדינה ולפעול נגד העומדים בראשם - הרבנים יוסף (עובדיה ואלישיב), אליעזר מלמד, ודומיהם.

במילים אחרות - יש להצביע אור. רק מפלגה חילונית גדולה תוכל להביא למצב בו אין קואליציה דתית, אין קואליציה בלי הפרדת דת ומדינה. רק מפלגה ששמה לראשה את האג'נדה החילונית תוכל לעמוד בפני פיתויי החרדים בוויתורים בעניינים אחרים, כגון השלום או הכלכלה - כפי שעשתה מפלגת מרץ פעם אחרי פעם.

אבולוציה או בילבולציה

בסרטון עם שם מתאים מאוד, טוען משתמש היו-טיוב segalttl בעד בילבולציה. הוא אומר, למשל, שלא נמצאו צורות ביניים, למרות שישנן כמובן אינספור כאלו - סימן לבלבול ובורות עמוקה. אבל מה שהוא הזכיר לי יותר מכול הוא ציטוט ישן של אוגוסטינוס, על הסכנה שבקשירת הדת לעמדות מדעיות:

כאשר לא מאמין שומע את הנוצרי, המתאר לכאורה את פירוש דברי הקודש, מדבר שטויות בנושאים אלו [מדעים] - זה דבר לא מכובד ומסוכן; ועלינו לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע מצב מביש שכזה, שבו אנשים רואים בורות רבה בנוצרי ומעמידים אותה ללעג. חבל לא כל כך שבזים לאדם בור, אלא שאנשים מחוץ לחיק האמונה יחשבו שסופרינו הקדושים החזיקו באמונות שכאלו, וכך, באובדן רב לאלו שעל גאולתם אנו עמלים, הסופרים של דברי הקודש נדחים ונתפסים כאנשים לא מלומדים. (אוגוסטינוס, המאה הרביעית לספירה)

הטענות של סגל (?) יובהרו כלא נכונות לכל מי שיטרח ויבדוק אותן. בטווח הקצר, מעט אנשים יעשו כן, כלומר מעט אנשים הלכודים בתוך תפיסת העולם והחברה החרדית. אבל עם הזמן, יותר ויותר יראו את האור. וכאשר נחשפת הדת בטעות באמונותיה הארציות, קצרה הדרך להבנה שאין היא מקור אמין כלל לאמת גם בתחום המוסרי, והקוסמי, ומכאן הדרך לכפירה בעיקר ויציאה בשאלה קצרה. התנגדות החרדים לאבולוציה, וככלל למדע, תביא בסופו של דבר לסופם.