חנוכה אינו חג פשוט. מצד אחד, זהו חג החוגג את נצחון החופש הדתי והלאומי מול גזרות השמד של אנטיוכוס. מצד שני, ההיסטוריה מראה שככול הנראה רצה אנטיוכוס להחיל דת אחת, סובלנית וטובה יותר מהדת היהודית, על כל האימפריה, ושהוא עשה זאת בגיבוי ועם סמכות הכוהנים הגדולים שהיו מנהיגי הדת הלגיטימיים. גזרות כנגד היהודים דווקא, וגזרות המתנגדות לקיום הדת היהודית במקביל - לא ברור שהיו כאלו, ואם היו היו אלו כנראה תגובות מאוחרות יותר, כחלק מהמאבק לדיכוי המרד. כך שאנטיוכוס לא היה אנטישמי גדול, והגזרות לא היו "שמד" נורא כל-כך.
ואילו מתתיהו המכבי היה קנאי דתי קיצוני. מעשהו המכונן היה לרצוח יהודי מתייוון, ועיקר פעולותיו של המרד בשנתו הראשונה היו כנגד מתייוונים, אשר גם תמכו תמיד והתגייסו לתגבור הכוחות הצבאיים האימפריאליים שעמם נלחם מאוחר יותר. לא מדובר פה ב"שחרור" העם מכפייה דתית, אלא בקיצונים דתיים הכופים את דתם שלהם, היהדות, על היישובים המתייוונים, אשר נלחמו בהם לאורך שנים ובהקרבה (מה שמעיד על מידת נאמנותם לתרבות היוונית). בין השאר כללו מעשי המכבים מילה בכפייה, אך גם פשוט הרג ומלחמה (יש לשער, על פי דיני המלחמה היהודים, שזו כללה טוהר מידות כגון לקיחת עבדים והרג כל תושבי העיר, כולל נשים וטף). וכמו הרבנים ה"לאומיים" הקיצונים של ימנו - שלאחר שהמדינה "בוגדת" בהם, הם עוברים לנאמנות למעין אידיאל של המדינה, נאמנות לעצמם וציבורם - כך גם החשמונאים הסירו את הכוהנים הגדולים מכהונתם, מינו כוהנים אחרים מבני-אמונם במקום הכוהנים ה"מושחתים", בזזו את בית המקדש כדי לקדש את מלחמתם, ושיא השיאים - המליכו את עצמם לכוהנים גדולים ומלכים, כאחד - למרות שלא היו כלל ממשפחת כהונה גדולה, או משושלת בית דוד.
ומצד שלישי, כל החג הזה הוא בכלל לא חג יהודי. כמו כל הדתות, גם היהדות ניכסה לעצמה חגים פאגאניים וקדומים, והטילה עליהם נופך משלה. ככול הנראה החג בכלל חוגג את יום שוויון החורף, היום הקצר ביותר, שממנו מתחילה השמש להאיר יותר ויותר - יום שוויון זה (האקווינקס) חל ב-22 בדצמבר. לכן חנוכה הוא "חג האורות". זוהי חגיגה של הליך אסטרונומי טבעי לחלוטין, חג חילוני טוב. עם הזמן התערבב החג הזה עם חגיגת סיום מסיק הזיתים, והאורות נהיו אורות משמן זית - ומשם הגענו כנראה גם לאגדה על שמן הזית. שכן אגדת כד השמן היא המצאה מאוחרת. מקור שמונת הימים הוא דווקא העובדה הבאנאלית יותר ש"טיהור" בית המקדש על ידי המכבים, שבסופו הומלך יהודה המכבי לכוהן גדול (באופן לא הלכתי בעליל), לקח שמונה ימים. וכמובן שלסביבון אין שום קשר לחשמונאים (הוא מגיע בכלל מהימורים ביידיש). גם מאות החנוכה לא קשורים (הם שימשו להימורים), וכמובן הסופגניות.
איך, אם כך, ראוי ליהודי משכיל, מואר, לנהוג בחנוכה? וויתור על החג לא רק שאינו כיף, הוא וויתור על חג שבעצם לא קשור כלל לדת - כל המנהגים החילוניים (דמי חנוכה, סביבונים, סופגניות) כלל לא מגיעים מהדת, נרות החנוכה קודמים לדת ומגיעים מחגיגת תופעה אסטרולוגית שהיא אכן תירוץ טוב מאוד למסיבה, ואפילו שירי חנוכה כדוגמת "נס לא קרה לנו" הם חילוניים, ואפילו אנטי-דתיים, במובהק. ניתן בהחלט להמשיך בכל המסורות הללו בלב שלם, מתוך מוטיבציה חילונית וללא הכנסת הדת החשוכה לחגיגת האור.
מכל ניצחונות המכבים, הדבר היחיד שהיה טוב היה העצמאות והחופש הלאומי שהושגו - ורק אותן יש לחגוג, אם בכלל. ניתן להעריך את המכבים שהצליחו, אכן, להתנגד לכפייה דתית - אבל לא לחגוג את הכפייה הדתית שהם עצמם כפו. ניתן לבכות על הצלחת מתתיהו לסחוף את העם הבור כנגד ההתייוונות של האליטות המשכילות, אבל אין לחגוג אותה. נצחון המכבים הוא אם כך אליה וקוץ בה - יש בו מן הטוב, אך גם מן הרע. ויש לחגוג את החג בהתאם.
לכן, יש להדליק נר תשיעי בחנוכה. לצד כל הנרות שאנו מדליקים לחגיגת האור המתחדש, יש להדליק עוד אור אחד לזכר כל אותם מתייוונים שכילו את חייהם במאבק כנגד קיצוני הדת המכבים, לשימור דתם ותרבותם, לשימור חופש הדת והמצפון שלהם. לזכר התרבות היוונית שהבליחה בארץ ישראל בזמן ההוא, ושלהבתה כובתה באכזריות וברבריות על ידי מתתיהו וההמון הבור שהוא הנהיג. לזכר כל אותם היהודים אשר השכילו לצאת מן הבערות היהודית אל חכמת הפילוסופיה היוונית, ואשר נפלו לידי הקנאים היהודים. ובמיוחד בימים אלו, שבהם שר המשפטים קורא למימוש חוקים שיהפכו את האפיקורוס לבר דין מוות - עלינו להדליק נר כתזכורת, שאם לא נשמר גורלנו יהיה כגורלם, ונספה כולנו בידי הקנאים היהודים. הדליקו נר נוסף בחנוכה, בכל יום - נר זכרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה