הדתיים רוצים מצד אחד לקבל את הכסף, המשרות וההטבות מהממלכה, ומצד שני להיות עצמאיים ולא כפופים לממלכה. להחזיק את המוט משני קצותיו.בג"ץ דחה לאחרונה את עתירת הרבנות כנגד החלטה קודמת שלו, הקובעת שאין להפחלות את היהודים המשיחיים אלא לתת להם כשרות כרגיל. הנימוק? חוק הכשרות הוא חוק חילוני. וזה בהכרח כך, מכיוון שהמחוקק הוא חילוני, הכנסת. המדינה היא זו שקובעת מיהם הרבנים ומה הם יעשו - זו דת מדינה. לא רוצים הרבנים בכך? יואילו להתפטר מתפקידם, ולא לשרת כרב של דת המדינה אלא כרב של דתם. אלא שהם רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי.
אותו הדבר בדיוק קורה עם ישיבת הר ברכה. הרי על מה מלינים כל הרבנים? על כך שהצבא העיז להגיד לרב מלמד מה להגיד - ומשרד הביטחון אפילו זימן אותו, כאילו שהוא "עובד שלו"!! אבל זהו, שהוא כן עובד שלו. הוא מקבל כסף רב (700,000 קשל בשנה!), וכן הטבות בדמות פטור חלקי משירות ושירות מותאם לתלמידיו (בניגוד לכל ה"זוהמה" החילונית, הנאלצת לשרת שירות כללי בלי קשר לאמונותיה - הייתי מעדיף לשרת ביחידה שלא מקפידה על חוקי הכשרות והשבת, למשל, תודה). אם הם היו ישרים עם עצמם, הם היו או מקבלים את דרישות הצבא או מפסיקים את הקשר עמו. אבל הם רוצים ללכת עם, ולהרגיש בלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה