אפלייה כנגד אתיופיים

כל הארץ גועשת מהאפלייה כנגד תלמידים אתיופיים, ובצדק, אבל בדרך נשכחת עובדה קטנה - הסיבה שיש אפלייה היא שהתלמידים מנסים להירשם לבתי ספר אורתודוקסיים, שבהם יש גזענות ואפלייה כמיטב המסורת היהודית. ולמה הם נדחים? מכיוון שה"הבית לא כשר מספיק". אך מדוע רוצים אתיופיים לא-אורתודוקסיים לרשום את בניהם ובנותיהם לבתי ספר אורתודוקסיים? מכיוון שהם חייבים. ההורים גוירו לחומרה, וחלק מתנאי הגיור זה שליחת הילדים לבתי ספר אורתודוקסיים. בושה וחרפה למדינה.

אבירמה גולן קוראת לאתיופים להרשם לבתי ספר ממלכתיים. קל להגיד, קשה לעשות כשבכך אתה מסתכן באובדן אזרחות או אפילו גירוש. אני הייתי קורא לאתיופים להקים קול צעקה על כך שהם חייבים לשלוח את בניהם לבתי ספר אורתודוקסיים גזעניים, ולדרוש מהמדינה לאפשר להם לשלוח את בניהם לבתי ספר ממלכתיים לאלתר. עם הגיבוי הציבורי שניתן להם, הם היו מצליחים לעשות זאת אני מאמין, כל עוד הסיפור הוא בכותרות - לא באופן לגמרי חוקי, אבל עם קריצה של שר הפנים, אישור מיוחד, וכדומה.

זה לא היה פותר את הבעיה היסודית, שהיא עירוב הדת והמדינה, המאפשרת באופן נפשע לדת של אדם לקבוע את אזרחותו ואף שוללת אותה רטקואקטיבית אם אינו דתי "דיו". בזיון שאין לו כמעט אח ורע בין המדינות בימנו. אפילו באיראן היו רוצים הקנאים חוקים שכאלו.

על חרמות וחרמים

חרם צרכני אינו דבר של מה בכך. מדובר בפרנסה של אנשים, במחייתם. מה אשם בונה רהיטים בדנמרק שעיתון בארץ שלו הצויע מתחת לידו איזה מאמר אנטישמי? למה לגזול ממנו את פרנסתו, כפי שעצומה זו מבקשת? לכן, אני נגד חרם באופן כללי, ונגד ענישה קולקטיבית בכלל.

אולם, כפי שמעיר אריה, חרם ממוקד הוא סיפור אחר. אריה מדבר על החרם הנורווגי כנגד אלביט,

אבל החרם הנורווגי הוא נקודתי, וזה היופי שבו, אף כי רוב הישראלים לא יבינו זאת: הוא איננו מחרים כל מוצר ישראלי, הוא איננו מנתק קשרים עם ישראל. ממשלת נורווגיה תמשיך להיות בקשר עם ישראל, מתוך הכרה שישראל איננה כולה רעה. אבל הגדר באופן מאוד ספציפי וברור היא רעה, והם יוצאים נגדה בפעולה ישירה. אין זה "הכיבוש הוא רע, ולכן אני לא מוכן להיות בקשר עם אקדמאים ישראלים או לקנות מוצרים ישראלים", אלא "הגדר היא רעה, ולכן אני לא מוכן להרוויח מחברה שחלק מהרווחים שלה באו מהגדר". זה כל הסיפור. כספי ציבור נורווגים היו מושקעים באלביט, אני מניח שהם נשאו תשואה יפה, והם אינם מוכנים ליהנות יותר מפירותיה. ודאי שיש בזה גם פגיעה באלביט, שלהבא תצטרך לשקול אם התקשרות חוזית כלשהי עם משרד הבטחון שווה את הנזק התדמיתי והברחת משקיעים אם לאו

כל זה נכון. כמובן שגם כאן יש פגיעה בחפים מפשע - זה לא ממש אשמתו של עובד הנקיון באלביט שהחברה תומכת בגדר ההפרדה - אבל אי אפשר בלי נזק קולקטיבי. גם סביר להניח, מתוך מבנה החברה, שמי שייפגע יהיו דווקא יותר הפרויקטים הקשורים במשהו לענף הבטחוני, אם כי ייתכן שהנזק הכלכלי יפוזר על כלל החברה. בכל אופן, מדובר בנשק שהוא הן ממוקד יחסית והן מוצדק בפגיעתו מכיוון שהוא מונע עשיית רע (בהנחה שבניית הגדר היא רוע - זה נראה לי קצת מוגזם, אבל לפחות מבחינת המחרימים המאמינים בכך, החרם הוא מוצדק).

לכן, אני קורא לחרם. או ליתר דיוק, מצטרך לחרם, על העדה החרדית. בד"ץ העדה החרדית מכשיר מוצרים רבים, והוא ועסקניו מקבלים כסף רב- חלק ניכר מהכנסותיהם - על כך. במקביל, הבד"ץ הוא גוף אנטי-ציוני אשר פועל כנגד מרות המדינה, חוקיה, וסמכותה. הוא גם הגוף העומד מאחורי ההפגנות האלימות בירושלים, ונסיונות הכפייה הדתית בה. למה להמשיך לממן את הבריונות החרדית מכיסנו? יש להחרים את המוצרים הנושאים את חותם העדה, עד שתשוב לדרך הישר - תדחה את האלימות ואת הכפייה הדתית, ותכבד את רצון הכלל ומכאן את החוקים הנקבעים דמוקרטית.

על העצומה כנגד מוצרים שבדים חתומים כ-13.2 אלף איש. על העצומה להחרים את בד"ץ העדה החרדית חתומים, כרגע, 54. החרם על איקאה ישן הרבה יותר, אבל אם החרם על הבד"ץ יגיע ל13.2 אלף חתימות אהיה מופתע ביותר. אבל זו לא הנקודה - הנקודה אינה להפיל את הבד"ץ כלכלית, אלא להפסיק לתמוך בו, אתה עצמך באופן אישי. אל תיתן לכסף שלך לשמש לתמיכה בכפייה דתית ובאלימות בירושלים. לכן, הפסק לקנות מוצרים בהכשר זה - יש מספיק הכשרים אחרים, או מוצרים ללא כשרות. עדיף גם שתחתום על העצומה, למען יראו אחרים ואולי, רק אולי, יצטרפו - כל שקל שנגרע מקופתם, הוא לטובה.

איך תחגגו את יום חילול הקודש?

ה-30 לספטמבר הוא "יום חילול הקודש הבינלאומי", Blasphemy Day. אני תוהה איך צריך לחגוג אותו - מה להגיד, איך, איפה, מה לעשות... הרעיון טוב וראוי - לחגוג את חופש הדיבור ואת הריקנות שבדת ובאמונות הטפלות - אבל צריך לעשותו טוב.

ובלי קשר - מאמר טוב כנגד אבדן מערכת החינוך ב TheMarker.

ריח של ניצחון באוויר

וואו, שבועיים בלי אינטרנט וכמה דברים משתנים. לאחר חודשים של פעילות אלימה של החרדים בירושלים, עושה רושם שהם מתקפלים. פתאום אייכלר אומר ש"מה אנחנו רוצים פה, מלחמת אחים? זו הדרך לקרב יהודים? זה המסר שלנו לקירוב? ... יש מספיק דרכים להתקוממות אזרחית במסגרת החוק, בהפגנות סוערות במסגרת החוק, עם רישיון"; יתד נאמן קורא לחרדים שלא לצאת להפגנות, ו"המודיע" אומר שאף אישיות רבנית לא תמכה בהפגנות. רק לפני כחודש אולץ הרב שלמה פפנהיים להתנצל בפומבי על כך שהעז למחות על ההפגנות והאלימות, כנגד הרבנים מנהיגי העדה החרדית - כנראה שתוך חודש השתנו הרוחות, וגם השתנתה ההיסטוריה.

אני מודה, שאני מופתע מהקריסה המהירה. חבל, דווקא היו בצינור כמה "הפתעות" לחרדים המפגינים - אני כמעט מקווה שהם ימשיכו להפגין. נראה. בינתיים, הקריאה להפסיק שם, אבל לא ישירות ובצורה ברורה מההנהגה. נראה.

עליבות התרבות החילונית: ככה לא עושים מדע

ההשכלה המדעית בארץ כל-כך נמוכה, אנשים לא מבינים איך לעשות מדע - כלומר איך לדעת דברים. זה משהו שכל ילד ביסודי אמור לדעת, אבל במקום זאת מכוני "מחקר" גדולים ובתי ספר שלמים מלמדים פסאודו-מדע חסר כל בסיס. זה מה שקורה גם בסמינר הקיבוצים, שפרסם "מחקר" חדש בו הוא "מראה" שטיפול חדש המבוסס רפואה סינית "עוזר" לטיפולי פוריות.

המחקר הוא על 31 זוגות, כש-12 מהם מטופלים ו-19 לא. לפחות רמון וולמן, עורך המחקר, יודע שיש צורך בקבוצת ביקורת. יפה. לא ברור אם הוא יודע שקבוצת הביקורת צריכה להיות רנדומלית. הוא כלל לא יודע שקבוצת הביקורת צריכה לקבל פלסבו. הוא כלל לא יודע שמי שנותן את התרופה או הפלסבו, אסור שידע מה תרופה ומה פלסבו. והוא לא יודע מספיק סטטיסטיקה ואינו בעל ידע רפואי מספיק כדי להבין שהמדגם קטן מידי ותקופת המבחן קצרה מדי מכדי שתהיה משמעות ססטיסטית לתוצאות; טוב, זו באמת דרישה מוגזמת, שעורך המחקר ב*רפואה סינית* יבין בסטיסטיקה.

אין בסיס תאורטי מדעי לרפואה סינית. אין כל עדות ישירה ליעילות של רפואה סינית מעבר לאפקט הפלסבו - למעשה, יש עדויות שדיקור סיני באופן לא מסורתי, על ידי אלקטרודות, יותר יעיל. אבל למה לתת לעובדות לקלקל את ה"ידע העתיק". לא, במקום זה נקים בי"ס שלם לרפואה משלימה - כלומר לכל הדברים שלא עברו מבחן מדעי והוכחו כבאמת מרפאים - ונקווה שהציבור יהיה מספיק טיפש כדי לשלם ולקנות את כל זה.

ומה שעצוב הוא, שרמון וולמן צודק - הציבור אכן מספיק טיפש.

בתי ספר יהודיים בבריטניה

כבר כתבתי בעבר על כך שביהמ"ש בבריטניה קבע כי אפלייה על בסיס יהדות האם היא גזענות, והלנתי על כך שאפלייה על בסיס דתי היא לא פחות גרועה. עכשיו, בעקבות הפסיקה, אמת זו מתגלה במערומיה המכוערים.

הרב הראשי של בריטניה הורה לכל בתי הספר היהודיים לקבוע דרישות דתיות כתנאי קבלה. למשל, אם המשפחה לא שומרת את השבת, הילד לא יוכל ללכת לבית הספר היהודי. כך מחייבים לא רק את הילד, אלא אף את המשפחה לשמור על הדת בפרטיות של ביתם וחייהם מחוץ לבית הספר.

זה בלתי קביל לחלוטין. אין לבית הספר שום זכות להיכנס לראש של הילד ולקבוע מה יהיו אמונותיו, או להכנס לחייו הפרטיים או לחיי משפחתו ולקבוע איך הם יתנהלו. אסור לבית הספר לשלול מתלמיד את הזכות ללמוד בו רק מכיוון שהוא אינו מאמין באמונות מסוימות או לא ממלא מצוות דתיות מסוימות [ניתן לשלול קבלה בשל פעילות אנטי-חברתית ולא חוקית, אבל זה סיפור אחר]. אין זכות לדרוש מהמשפחה לבצע מצוות דתיות.

כפי שאמר הרבי ג'רמי רוזן, "אילו [בית הספר] לא היה תחת ידה המתה של סמכות דתית, הוא היה יכול, כפי שעושים רוב בתי ספר הקהילתיים ברחבי העולם, לומר שכל מי שרוצה להנות מסוג החינוך שהוא מציע וישתתף בו באופן חיובי מוזמן". אלא שהרב טועה בנקודה אחת פה - אין זכות אפילו לחייב ביצוע פעולות דתיות בתוך כותלי בית הספר, שכן זו פגיעה בחופש הדת של התלמיד, ולכן גם השתתפות חיובית כתנאי קבלה (או קריטריון להעפה) חייבת להיות מוגבלת.

בית ספר, כמו כל מוסד ציבורי אחר, חייב להתנהל באופן הומני ושוויוני. אין להפריד בו על בסיס דתי, או לחייב אנשים למצוות דתיות, או לשמש כמשטרת מחשבות. תנאי הקבלה (והדחייה/העפה) חייבים להיות מבוססים על התנהגות ובגבולות הסביר - שום כפייה דתית, שום פסילה על בסיס התנהגות חוקית. בית הספר יכול לכל היותר לפקח על מילוי המצוות עבור ההורים, לבקשתם, ולדרוש השתתפות בפעילויות חברתיות מסוימות (ללא כפייה דתית!) מחוץ לשעות הלימוד הפורמליות.

האל כזכר דומיננטי

החוויה הדתית לסוגיה מגוונת ומכילה, בעצם, חוויות שונות ומשונות. אחת מהן היא הרגשת הפחד והאהבה כאחד כלפי האל. כך למשל, כותב תומר פרסיקו על ההרגשה של המאמינים (ושלו) במקדש הודי, שהיא "חיל ורעדה ושפלות קומה, התעמקות ואהבה וכוונה רבה", ומוסיף,

יש יופי אדיר בכניעה, ואמת גדולה עוד יותר. כי האמת היא שאנחנו לא לבד, ולא אדונים לעצמנו, וודאי לא של הזולת. מוסר עבדים, אבל עבדי ה'

נראה שהתחושה הזו היא למעשה התחושה שמשרה זכר אלפא - התחושה של נחות העומד בפני רם-המעלה, בצורה חזקה וטהורה במיוחד. כך מקושרת התחושה לרוב עם פיק-ברכיים, והתפילות מלוות בהשתחוות, וההרגשה היא של עבד האוהב את אדונו.

לפחות חלק מהדתות הקדומות שאנו מכירים היו דתות המבוססות על מלך-אל, כגון במצריים העתיקה, כך שתחושות אלו היו המשך ישיר של דיקטטורה, וחלק בלתי נפרד ממנה. אהבה ויראה אמיתית מהדיקטטור שימושית ביותר לשם קבלת טובות הנאה מהשליט, ויש לפיכך הגיון אבולוציוני רב בפיתוח תכונות אופי שכאלו.

אבל זהו רק סיפור כך-סתם, ללא ראייה אמיתית מדעית לנכונותו. לצערי, אינני מודע לנסיונות מדעיים לאמת את הרעיונות הללו. עד אז, אנו יכולים להצביע עליו רק כהשערה סבירה. ראו למשל את ההתנהגות של מישען אל-גבורי בווידאו הבא, שבו הוא מדבר על סדאם חוסיין ממש כאל:

סאדאם חוסיין הוא אדונך ואדון הוריך. ... הוא אדוניך והאדון של אנשים כמוך... הוא לא צריך העליב את אדון הוריו, סאדאם חוסיין הוא אדונו ואדון הריו.... אם הוא גס רוח ואומר דברים לא נכונים על סאדאם, אני יעשה דברים...

http://www.youtube.com/watch?v=LKEBG8BpII4

האנאלוגיה אינה מושלמת, שכן קשה לקבוע אם אל-גבורי מדבר מתוך אהבה ויראה לסדאם או מתוך זיוהי פוליטי שלו כשאהיד של העיראקים. אבל בכל זאת, יש כאן קדושה, יש כאן ראייה של האדון כמשהו הראוי לכבוד אשר בדרך-כלל ניתן רק לאל.

הרגשות הללו הם לעולם תועבה, כיוון שהם פוגעים בוויון של בני האדם ובכבודם, משפילים אותם עד אפר ועושים אותם כלי לשירות מטרתו של אדם אחר אולם, במקרה של הדת הרגשות הללו הם גם אשלייה, הרגשה פרימיטיבית שמופעלת ללא סיבה מוצדקת, מופעלת כלפי ישות דמיונית שלא קיימת וממילא לא פועלת כזכר דומיננטי בחברה. . הזיהוי של האהבה עם פחד ויראה הוא מסוכן במיוחד, שכן הוא מעוות את היחס לנשים, מכתים את האהבה באלימות, ויוצר תמונה מעוותת וזדונית של הטוב שמקרינה על התנגות החברה כולה ברבדים ומובנים רבים. זוהי רק אחת הדרכים בה מרעילה החשיבה הדתית את הרוח האנושית.