כבר כתבתי בעבר על כך שביהמ"ש בבריטניה קבע כי אפלייה על בסיס יהדות האם היא גזענות, והלנתי על כך שאפלייה על בסיס דתי היא לא פחות גרועה. עכשיו, בעקבות הפסיקה, אמת זו מתגלה במערומיה המכוערים.
הרב הראשי של בריטניה הורה לכל בתי הספר היהודיים לקבוע דרישות דתיות כתנאי קבלה. למשל, אם המשפחה לא שומרת את השבת, הילד לא יוכל ללכת לבית הספר היהודי. כך מחייבים לא רק את הילד, אלא אף את המשפחה לשמור על הדת בפרטיות של ביתם וחייהם מחוץ לבית הספר.
זה בלתי קביל לחלוטין. אין לבית הספר שום זכות להיכנס לראש של הילד ולקבוע מה יהיו אמונותיו, או להכנס לחייו הפרטיים או לחיי משפחתו ולקבוע איך הם יתנהלו. אסור לבית הספר לשלול מתלמיד את הזכות ללמוד בו רק מכיוון שהוא אינו מאמין באמונות מסוימות או לא ממלא מצוות דתיות מסוימות [ניתן לשלול קבלה בשל פעילות אנטי-חברתית ולא חוקית, אבל זה סיפור אחר]. אין זכות לדרוש מהמשפחה לבצע מצוות דתיות.
כפי שאמר הרבי ג'רמי רוזן, "אילו [בית הספר] לא היה תחת ידה המתה של סמכות דתית, הוא היה יכול, כפי שעושים רוב בתי ספר הקהילתיים ברחבי העולם, לומר שכל מי שרוצה להנות מסוג החינוך שהוא מציע וישתתף בו באופן חיובי מוזמן". אלא שהרב טועה בנקודה אחת פה - אין זכות אפילו לחייב ביצוע פעולות דתיות בתוך כותלי בית הספר, שכן זו פגיעה בחופש הדת של התלמיד, ולכן גם השתתפות חיובית כתנאי קבלה (או קריטריון להעפה) חייבת להיות מוגבלת.
בית ספר, כמו כל מוסד ציבורי אחר, חייב להתנהל באופן הומני ושוויוני. אין להפריד בו על בסיס דתי, או לחייב אנשים למצוות דתיות, או לשמש כמשטרת מחשבות. תנאי הקבלה (והדחייה/העפה) חייבים להיות מבוססים על התנהגות ובגבולות הסביר - שום כפייה דתית, שום פסילה על בסיס התנהגות חוקית. בית הספר יכול לכל היותר לפקח על מילוי המצוות עבור ההורים, לבקשתם, ולדרוש השתתפות בפעילויות חברתיות מסוימות (ללא כפייה דתית!) מחוץ לשעות הלימוד הפורמליות.
הרב הראשי של בריטניה הורה לכל בתי הספר היהודיים לקבוע דרישות דתיות כתנאי קבלה. למשל, אם המשפחה לא שומרת את השבת, הילד לא יוכל ללכת לבית הספר היהודי. כך מחייבים לא רק את הילד, אלא אף את המשפחה לשמור על הדת בפרטיות של ביתם וחייהם מחוץ לבית הספר.
זה בלתי קביל לחלוטין. אין לבית הספר שום זכות להיכנס לראש של הילד ולקבוע מה יהיו אמונותיו, או להכנס לחייו הפרטיים או לחיי משפחתו ולקבוע איך הם יתנהלו. אסור לבית הספר לשלול מתלמיד את הזכות ללמוד בו רק מכיוון שהוא אינו מאמין באמונות מסוימות או לא ממלא מצוות דתיות מסוימות [ניתן לשלול קבלה בשל פעילות אנטי-חברתית ולא חוקית, אבל זה סיפור אחר]. אין זכות לדרוש מהמשפחה לבצע מצוות דתיות.
כפי שאמר הרבי ג'רמי רוזן, "אילו [בית הספר] לא היה תחת ידה המתה של סמכות דתית, הוא היה יכול, כפי שעושים רוב בתי ספר הקהילתיים ברחבי העולם, לומר שכל מי שרוצה להנות מסוג החינוך שהוא מציע וישתתף בו באופן חיובי מוזמן". אלא שהרב טועה בנקודה אחת פה - אין זכות אפילו לחייב ביצוע פעולות דתיות בתוך כותלי בית הספר, שכן זו פגיעה בחופש הדת של התלמיד, ולכן גם השתתפות חיובית כתנאי קבלה (או קריטריון להעפה) חייבת להיות מוגבלת.
בית ספר, כמו כל מוסד ציבורי אחר, חייב להתנהל באופן הומני ושוויוני. אין להפריד בו על בסיס דתי, או לחייב אנשים למצוות דתיות, או לשמש כמשטרת מחשבות. תנאי הקבלה (והדחייה/העפה) חייבים להיות מבוססים על התנהגות ובגבולות הסביר - שום כפייה דתית, שום פסילה על בסיס התנהגות חוקית. בית הספר יכול לכל היותר לפקח על מילוי המצוות עבור ההורים, לבקשתם, ולדרוש השתתפות בפעילויות חברתיות מסוימות (ללא כפייה דתית!) מחוץ לשעות הלימוד הפורמליות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה