יש יופי אדיר בכניעה, ואמת גדולה עוד יותר. כי האמת היא שאנחנו לא לבד, ולא אדונים לעצמנו, וודאי לא של הזולת. מוסר עבדים, אבל עבדי ה'נראה שהתחושה הזו היא למעשה התחושה שמשרה זכר אלפא - התחושה של נחות העומד בפני רם-המעלה, בצורה חזקה וטהורה במיוחד. כך מקושרת התחושה לרוב עם פיק-ברכיים, והתפילות מלוות בהשתחוות, וההרגשה היא של עבד האוהב את אדונו.
לפחות חלק מהדתות הקדומות שאנו מכירים היו דתות המבוססות על מלך-אל, כגון במצריים העתיקה, כך שתחושות אלו היו המשך ישיר של דיקטטורה, וחלק בלתי נפרד ממנה. אהבה ויראה אמיתית מהדיקטטור שימושית ביותר לשם קבלת טובות הנאה מהשליט, ויש לפיכך הגיון אבולוציוני רב בפיתוח תכונות אופי שכאלו.
אבל זהו רק סיפור כך-סתם, ללא ראייה אמיתית מדעית לנכונותו. לצערי, אינני מודע לנסיונות מדעיים לאמת את הרעיונות הללו. עד אז, אנו יכולים להצביע עליו רק כהשערה סבירה. ראו למשל את ההתנהגות של מישען אל-גבורי בווידאו הבא, שבו הוא מדבר על סדאם חוסיין ממש כאל:
סאדאם חוסיין הוא אדונך ואדון הוריך. ... הוא אדוניך והאדון של אנשים כמוך... הוא לא צריך העליב את אדון הוריו, סאדאם חוסיין הוא אדונו ואדון הריו.... אם הוא גס רוח ואומר דברים לא נכונים על סאדאם, אני יעשה דברים...http://www.youtube.com/watch?v=LKEBG8BpII4
האנאלוגיה אינה מושלמת, שכן קשה לקבוע אם אל-גבורי מדבר מתוך אהבה ויראה לסדאם או מתוך זיוהי פוליטי שלו כשאהיד של העיראקים. אבל בכל זאת, יש כאן קדושה, יש כאן ראייה של האדון כמשהו הראוי לכבוד אשר בדרך-כלל ניתן רק לאל.
הרגשות הללו הם לעולם תועבה, כיוון שהם פוגעים בוויון של בני האדם ובכבודם, משפילים אותם עד אפר ועושים אותם כלי לשירות מטרתו של אדם אחר אולם, במקרה של הדת הרגשות הללו הם גם אשלייה, הרגשה פרימיטיבית שמופעלת ללא סיבה מוצדקת, מופעלת כלפי ישות דמיונית שלא קיימת וממילא לא פועלת כזכר דומיננטי בחברה. . הזיהוי של האהבה עם פחד ויראה הוא מסוכן במיוחד, שכן הוא מעוות את היחס לנשים, מכתים את האהבה באלימות, ויוצר תמונה מעוותת וזדונית של הטוב שמקרינה על התנגות החברה כולה ברבדים ומובנים רבים. זוהי רק אחת הדרכים בה מרעילה החשיבה הדתית את הרוח האנושית.
השאלה היא מה קדם למה ומה משרת את מה.
השבמחקנראה לי שהשוביניזם קדם למונותאיזים כך ששלוש הדתות האברהמיות משרתות את השוביניזם והפטריאכליות.
אני מסכים.
השבמחקיאיר