לדתיים יש בעיה – המדע סותר את התורה. בעיה זו חמורה במיוחד בדורנו, שכן הממצאים המדעיים המודרניים נוגעים בסוגיות מהותיות – יצירת ואופי האדם (האבולוציה), ויצירת ואופי הדת וספרי הדת היהודית (מדעי הדתות). רוב יהודי העולם הגיבו בדרך רציונלית – קיבלו את הממצאים, והסיקו את המסקנות המתבקשות מהם – או רפורמה\חילוניות, או מה שניתן לכנות “אורתודוקסיות לייבנציאנית”, המקבלת את חוקי הדת המסורתיים אבל מנתקת אותם משורשים אמוניים (ובכך משאירה את הדת כמנהג טפל וחסר שורשים, אבל זה סיפור אחר). שתי החלופות הללו קשות, ולכן רוב האורתודוקסים בוחרים דווקא בקרן השנייה של הדילמה – הם זונחים את המדע, במקום את הדת.
אבל גם זניחת המדע אינה נוחה אינטלקטואלית – הרי אפילו החרדים יודעים שהם נסמכים על מדע מדי יום ביומו, ובצדק מרגישים עמוק בתוכו שקבלת רק חלק מהמדע אינה עקבית. כדי להקל על מצפונם, הם נעזרים במדענים דתיים שמבטיחים להם שאין סתירה בין מדע “אמתי” לבין התורה, ושהמדעים הסותרים את התורה אינם נכונים.
זהו שיח פנימי תוך-דתי, שאין טעם להיכנס לתוכו. המאמין תמיד יימצא את המדען-אפולוגיסט הדתי יותר משכנע שכן הוא מראש בא רק לאשש את אמונותיו הקודמות. אבל אני חושב שבכל זאת יש מקום להפריך את הטענות המגוחכות הללו, לטובת אלו שבאמצע (ויש הרבה כאלו) , ומכיוון שכמו תמיד הטעויות הבריאתניות מלמדות רבות על דברים מעניינים.
במקרה זה החלטתי להיטפל למאמר של דורון אורבך. כבוד הפרופסור דורון אורבך [מגיב אנונימי ביקש ממני לחלק תארים] הוא מעמודי התמך של אפולוגטיקה זו, שכן הוא הדמות המושלמת להפרחת טיעון מסמכות – הוא ראש החוג לכימיה של אוניברסיטת בר-אילן [שמדורגת במקום ה-300-400 בעולם אמנם, לעומת 72 של ירושלים, אבל זו עדיין אוניברסיטה מכובדת].חיפוש במאגר נתוני המאמרים הראשי מראה שרשומים על שמו לא פחות מ-337 מאמרים מדעיים, והמאמרים המצוטטים ביותר שלו מצוטטים קרוב ל-300 פעמים. בהחלט מדען בעל שיעור קומה – והנה, הוא אומר שהאבולוציה וכדומה היא שגיאה מדעית!
ספקנים ממהרים לרוב לפטור את "הטיעון מסמכות" כטיעון שווא, אבל זה לא מדויק. הטיעון מסמכות הוא בעל משקל כאשר הוא משקף הסכמה של מומחים בתחום מחקר ביקורתי – שכן אז הוא משקף את הדעה של הרוב המוחלט של המומחים בתחום שבדקו את הנושא בצורה ספקנית, ויש מקום לשער שאתה לא יכול לשפוט יותר טוב מהיכרות מועטה עם הנושא. אלא שדבריו של אורבך כנגד האבולוציה והמדע בכלל אינם נתמכים בקונצנזוס שכזה. להפך – אורבך מדבר כנגד הדעה הרווחת בין המומחים בתחום. גם תחום התמחותו של אורבך – תכונות אלקטרוכימיות של חומרים – אינו בדיוק ראשית החיים (אביוגנזה), אבולוציה, או שאר הנושאים שהוא טוען כנגדם. ניתן אפילו לומר שמחקרו הוא על גבול ההנדסה, כך שלא נראה שהוא מומחה גדול למדע טהור ולפילוסופיה של המדע. הוא גם לא פרסם ולו מאמר מדעי אחד [כלומר – מאמר בעיתון מדעי שעבר ביקורת עמיתים] הטוען את הטענות אותן הוא מפריח במאמריו הציבוריים. הטיעון מסמכות, לפיכך, הוא בדיוק הפוך – הרוב המוחץ של המומחים חושב בדיוק ההפך, אורבך אינו ממוחה בתחום, ונראה שהוא אפילו לא יכול לפרסם את דעותיו בכבוד בפני מומחים אחרים.
למרות זאת, כדאי לדעתי לדון בטענותיו של אורבך עובדתית כדי להפריך אותן ישירות. לכך תיועד סדרת רשומות זו. אני אטפל רק במאמר אחד של אורבך, “האמת היהודית מול תגליות המדע המודרני". רשומה זו מהווה מבוא ואינדקס לכל הסדרה שתידרש כדי לדון בו – הסברת האמת תמיד ארוכה יותר מהפרחת שקרים.
התזה העיקרית של אורבך במאמר היא שישנן שלוש קריאות תיגר על העמדה הדתית:
א. מדעית – תורת האבולוציה, הטוענת שהחיים נוצרו והתפתחו במקרה, בניגוד לתכנון תבוני ובריאה על ידי האל.
ב. פסיכולוגית – תאוריות המסבירות מדוע אלוהים והדת הומצאו על ידי האדם.
ג. ספרותית – ביקורת המקרא, המראה את ההתפתחות הטבעית של הדת, ללא התערבות או השראה אלוהית.
זוהי חלוקה מרתקת שמלמדת אותנו רבות על הפסיכולוגיה של דורון אורבך – ומעט מאוד על כל דבר אחר.
התפתחות האיום המדעי על הדת באה בכמה שלבים. ראשית, התגלו הסברים טבעיים לתהליכים ותופעות, שדחקו את ההסברים העל-טבעיים בגלל ש, נו, הם פשוט עבדו. הצטברות מקרים שכאלו יצרה כבר בפני עצמה חוסר נחת מהסברים על-טבעיים, שאף פעם לא באמת עבדו. שנית, נוסחו חוקי טבע אוניברסליים כדוגמת חוקי ניוטון, ששללו מן האלוהים את ההתערבות בפרטים, את ההשגחה האישית. שלישית, הגיעה תורת האבולוציה, ששללה את ההתערבות האלוהית (שכבר הייתה פסולה מהשלב הקודם, בעצם) ביצירת מגוון ואופי החיים, ובכלל זה האדם. כך נותר כל אינטלקטואל רציני, כלומר שמבין את המדע ולוקח אותו ברצינות, עם עמדה אתאיסטית למעשה, דאיסטית (כלומר – השגחה כללית) לכל היותר.
אורבך מתמקד בעצם רק בשלב האחרון, האבולוציה, ובכך מסתיר את השפעת שאר השלבים. הוא גם מציג את האבולוציה כמשהו שנוצר כדי לנגח את ההשקפה הדתית, וכמובן שההפך הוא הנכון – תורת האבולוציה התגלתה מתוך ניסיון לעמוד על האמת, וזה שהאמת יוצאת בסתירה לאמונות הדתיות זו רק תוצאת לוואי של תהליך החקר המדעי – הנובעת, כמובן, מכך שהדת אינה אמת.
באשר להיבט הפסיכולוגי, הפעם אורבך מדבר על "תאוריות" באופן כללי, ובכך הוא לפחות יוצא נשכר מן ההפקר. יש אכן תאוריות רבות לכך, אם כי הרבה פחות מבוססות משני הסעיפים האחרים. שוב, המניע העיקרי כאן אינו ניגוח הדת אלא השגת האמת, ורבים מן החוקרים הם דתיים.
גם בהתמקדות שלו בביקורת המקרא אורבך מתרכז בהיבט אחד ויחיד, במקום במכלול רחב יותר. מדעי הדתות באופן כללי מסבירים את הדת מתוך ראיה סוציולוגית - לא את הדת היהודית בלבד, ולא על ידי ביקורת המקרא בלבד. ובנוסף למדעי הדת גופא, יש גם את הארכאולוגיה המודרנית שבהחלט מהווה מקור מידע נוסף שעומד בניגוד להשקפה ההיסטורית הדתית היהודית, ובמידה מסוימת כך גם כל חקר ההיסטוריה דוחה את ההשקפה הדתית ומשפיע לכן בתורו על דחייתה ככלל.
בעצם יש כאן שני כיוונים שונים – ראשית, חקר האמת על העולם הפיזי, ושנית חקר האמת ההיסטורית-פסיכולוגית על הדת והתפתחותה. סעיף (א) של אורבך הוא חלק מהראשון, וסעיפים (ב) ו-(ג) הם חלק מהשני. לשני כיוונים אלו יש להוסיף כיוון שלישי, שאורבך לא מזכיר, והוא חקר האמת ודרך השגת האמת בצורה פילוסופית. הפילוסופיה היא בעצם איום כל כך גדול לדת – שכן היא זו הדנה באיך להשיג את האמת, במה מוסרי, וכן הלאה – שהדתיים מעדיפים לרוב להתעלם ממנה. שלושת הכיוונים התכנסו לכדי הכרה באמת נטורליסטית בימנו, וזו הסיבה שהאינטלקטואלים בימנו – עם יוצאים מעטים מהכלל, כמובן – הם אתאיסטים ולא-דתיים.
התמקדות בתאוריות המסוימות שאורבך מתמקד בהן לפיכך מפספסת את התמונה הרחבה יותר, ואורבך אינו מבחין בין חקר האמת לבין רצון "לנגח" את הדת. אבל למרות זאת יש טעם לדון דווקא בנושאים שאורבך מעלה, ולו בגלל שהם בבירור אלו שמציקים לו ביותר – ולכן, יש להניח, גם מציקים ביותר לדתיים אחרים בימנו.
אבל לפני שנדון בנושאים לגופם, מן הראוי להגיב במבוא זה על טענה נוספת שמעלה אורבך, והיא ש
ודוק: אורבך לא טוען כאן רק שאין, למעשה, סתירה, אלא שלא תיתכן שום סתירה מראש. מהו אותו נימוק לוגי, נקי מכל שוחד אינטלקטואלי, שממנו מגיע אורבך למסקנה מרחיקת לכת זו? הרי הוא לפניכם:
הבנתם? בגלל שאלוהים הוא זה שכתב גם את "ספר הטבע" (כפי שקרא לו גלילאו) וגם את ספר התורה, לא תיתכן סתירה ביניהם. כמובן שהטעון נקי לחלוטין משוחד אינטלקטואלי. לא יכול להיות, למשל, שהוא מניח מראש שאלוהים אכן כתב את ספר התורה ואת ספר הטבע ושהוא לא משקר.
אלא שיש גרעין של טעון אמתי שמסתתר כאן, וזה מה שעומד מאחורי ההתפתלויות של אורבך – אם אלוהים לא משקר ואכן כתב את התורה, לא יכול להיות שספר הטבע יסתור את התורה. והנה, נמצא למעשה שהמדע סותר את התורה. לפיכך, מאמינים רוב האינטלקטואלים (כולל הדתיים הרבים שביניהם) שאלוהים לא באמת "כתב" את התורה, לפחות לא במובן המילולי כל-כך של השראה אלוהית שלא מאפשרת טעויות עובדתיות בטקסט. אורבך לא רוצה להיגרר למסקנה זו, ולפיכך חייב להמציא תירוצים מדוע אין סתירות למרות שלרוב המוחלט של המדענים והאינטלקטואלים נראה שיש, וזה מה שהמאמר שלו בעצם מנסה לעשות.
טוב, די למבוא הזה. נפנה לרשומות שדנות במאמר עצמו:
הטעויות של אורבך: מבוא היסטורי
הטעויות של אורבך: אביוגנזה ותרמודינמיקה
הטעויות של אורבך: אבולוציה
הטעויות של אורבך: פיזיקה, הסתברות, ושאר ירקות
הטעויות של אורבך: סוציולוגיה של המדע
הטעויות של אורבך: בעקבות הזמן האבוד
הטעויות של אורבך: טיעון הכוזרי
הטעויות של אורבך: טיעון הנבואה ההיסטורית
הטעויות של אורבך: משמעות החיים
אבל גם זניחת המדע אינה נוחה אינטלקטואלית – הרי אפילו החרדים יודעים שהם נסמכים על מדע מדי יום ביומו, ובצדק מרגישים עמוק בתוכו שקבלת רק חלק מהמדע אינה עקבית. כדי להקל על מצפונם, הם נעזרים במדענים דתיים שמבטיחים להם שאין סתירה בין מדע “אמתי” לבין התורה, ושהמדעים הסותרים את התורה אינם נכונים.
זהו שיח פנימי תוך-דתי, שאין טעם להיכנס לתוכו. המאמין תמיד יימצא את המדען-אפולוגיסט הדתי יותר משכנע שכן הוא מראש בא רק לאשש את אמונותיו הקודמות. אבל אני חושב שבכל זאת יש מקום להפריך את הטענות המגוחכות הללו, לטובת אלו שבאמצע (ויש הרבה כאלו) , ומכיוון שכמו תמיד הטעויות הבריאתניות מלמדות רבות על דברים מעניינים.
במקרה זה החלטתי להיטפל למאמר של דורון אורבך. כבוד הפרופסור דורון אורבך [מגיב אנונימי ביקש ממני לחלק תארים] הוא מעמודי התמך של אפולוגטיקה זו, שכן הוא הדמות המושלמת להפרחת טיעון מסמכות – הוא ראש החוג לכימיה של אוניברסיטת בר-אילן [שמדורגת במקום ה-300-400 בעולם אמנם, לעומת 72 של ירושלים, אבל זו עדיין אוניברסיטה מכובדת].חיפוש במאגר נתוני המאמרים הראשי מראה שרשומים על שמו לא פחות מ-337 מאמרים מדעיים, והמאמרים המצוטטים ביותר שלו מצוטטים קרוב ל-300 פעמים. בהחלט מדען בעל שיעור קומה – והנה, הוא אומר שהאבולוציה וכדומה היא שגיאה מדעית!
ספקנים ממהרים לרוב לפטור את "הטיעון מסמכות" כטיעון שווא, אבל זה לא מדויק. הטיעון מסמכות הוא בעל משקל כאשר הוא משקף הסכמה של מומחים בתחום מחקר ביקורתי – שכן אז הוא משקף את הדעה של הרוב המוחלט של המומחים בתחום שבדקו את הנושא בצורה ספקנית, ויש מקום לשער שאתה לא יכול לשפוט יותר טוב מהיכרות מועטה עם הנושא. אלא שדבריו של אורבך כנגד האבולוציה והמדע בכלל אינם נתמכים בקונצנזוס שכזה. להפך – אורבך מדבר כנגד הדעה הרווחת בין המומחים בתחום. גם תחום התמחותו של אורבך – תכונות אלקטרוכימיות של חומרים – אינו בדיוק ראשית החיים (אביוגנזה), אבולוציה, או שאר הנושאים שהוא טוען כנגדם. ניתן אפילו לומר שמחקרו הוא על גבול ההנדסה, כך שלא נראה שהוא מומחה גדול למדע טהור ולפילוסופיה של המדע. הוא גם לא פרסם ולו מאמר מדעי אחד [כלומר – מאמר בעיתון מדעי שעבר ביקורת עמיתים] הטוען את הטענות אותן הוא מפריח במאמריו הציבוריים. הטיעון מסמכות, לפיכך, הוא בדיוק הפוך – הרוב המוחץ של המומחים חושב בדיוק ההפך, אורבך אינו ממוחה בתחום, ונראה שהוא אפילו לא יכול לפרסם את דעותיו בכבוד בפני מומחים אחרים.
למרות זאת, כדאי לדעתי לדון בטענותיו של אורבך עובדתית כדי להפריך אותן ישירות. לכך תיועד סדרת רשומות זו. אני אטפל רק במאמר אחד של אורבך, “האמת היהודית מול תגליות המדע המודרני". רשומה זו מהווה מבוא ואינדקס לכל הסדרה שתידרש כדי לדון בו – הסברת האמת תמיד ארוכה יותר מהפרחת שקרים.
התזה העיקרית של אורבך במאמר היא שישנן שלוש קריאות תיגר על העמדה הדתית:
א. מדעית – תורת האבולוציה, הטוענת שהחיים נוצרו והתפתחו במקרה, בניגוד לתכנון תבוני ובריאה על ידי האל.
ב. פסיכולוגית – תאוריות המסבירות מדוע אלוהים והדת הומצאו על ידי האדם.
ג. ספרותית – ביקורת המקרא, המראה את ההתפתחות הטבעית של הדת, ללא התערבות או השראה אלוהית.
זוהי חלוקה מרתקת שמלמדת אותנו רבות על הפסיכולוגיה של דורון אורבך – ומעט מאוד על כל דבר אחר.
התפתחות האיום המדעי על הדת באה בכמה שלבים. ראשית, התגלו הסברים טבעיים לתהליכים ותופעות, שדחקו את ההסברים העל-טבעיים בגלל ש, נו, הם פשוט עבדו. הצטברות מקרים שכאלו יצרה כבר בפני עצמה חוסר נחת מהסברים על-טבעיים, שאף פעם לא באמת עבדו. שנית, נוסחו חוקי טבע אוניברסליים כדוגמת חוקי ניוטון, ששללו מן האלוהים את ההתערבות בפרטים, את ההשגחה האישית. שלישית, הגיעה תורת האבולוציה, ששללה את ההתערבות האלוהית (שכבר הייתה פסולה מהשלב הקודם, בעצם) ביצירת מגוון ואופי החיים, ובכלל זה האדם. כך נותר כל אינטלקטואל רציני, כלומר שמבין את המדע ולוקח אותו ברצינות, עם עמדה אתאיסטית למעשה, דאיסטית (כלומר – השגחה כללית) לכל היותר.
אורבך מתמקד בעצם רק בשלב האחרון, האבולוציה, ובכך מסתיר את השפעת שאר השלבים. הוא גם מציג את האבולוציה כמשהו שנוצר כדי לנגח את ההשקפה הדתית, וכמובן שההפך הוא הנכון – תורת האבולוציה התגלתה מתוך ניסיון לעמוד על האמת, וזה שהאמת יוצאת בסתירה לאמונות הדתיות זו רק תוצאת לוואי של תהליך החקר המדעי – הנובעת, כמובן, מכך שהדת אינה אמת.
באשר להיבט הפסיכולוגי, הפעם אורבך מדבר על "תאוריות" באופן כללי, ובכך הוא לפחות יוצא נשכר מן ההפקר. יש אכן תאוריות רבות לכך, אם כי הרבה פחות מבוססות משני הסעיפים האחרים. שוב, המניע העיקרי כאן אינו ניגוח הדת אלא השגת האמת, ורבים מן החוקרים הם דתיים.
גם בהתמקדות שלו בביקורת המקרא אורבך מתרכז בהיבט אחד ויחיד, במקום במכלול רחב יותר. מדעי הדתות באופן כללי מסבירים את הדת מתוך ראיה סוציולוגית - לא את הדת היהודית בלבד, ולא על ידי ביקורת המקרא בלבד. ובנוסף למדעי הדת גופא, יש גם את הארכאולוגיה המודרנית שבהחלט מהווה מקור מידע נוסף שעומד בניגוד להשקפה ההיסטורית הדתית היהודית, ובמידה מסוימת כך גם כל חקר ההיסטוריה דוחה את ההשקפה הדתית ומשפיע לכן בתורו על דחייתה ככלל.
בעצם יש כאן שני כיוונים שונים – ראשית, חקר האמת על העולם הפיזי, ושנית חקר האמת ההיסטורית-פסיכולוגית על הדת והתפתחותה. סעיף (א) של אורבך הוא חלק מהראשון, וסעיפים (ב) ו-(ג) הם חלק מהשני. לשני כיוונים אלו יש להוסיף כיוון שלישי, שאורבך לא מזכיר, והוא חקר האמת ודרך השגת האמת בצורה פילוסופית. הפילוסופיה היא בעצם איום כל כך גדול לדת – שכן היא זו הדנה באיך להשיג את האמת, במה מוסרי, וכן הלאה – שהדתיים מעדיפים לרוב להתעלם ממנה. שלושת הכיוונים התכנסו לכדי הכרה באמת נטורליסטית בימנו, וזו הסיבה שהאינטלקטואלים בימנו – עם יוצאים מעטים מהכלל, כמובן – הם אתאיסטים ולא-דתיים.
התמקדות בתאוריות המסוימות שאורבך מתמקד בהן לפיכך מפספסת את התמונה הרחבה יותר, ואורבך אינו מבחין בין חקר האמת לבין רצון "לנגח" את הדת. אבל למרות זאת יש טעם לדון דווקא בנושאים שאורבך מעלה, ולו בגלל שהם בבירור אלו שמציקים לו ביותר – ולכן, יש להניח, גם מציקים ביותר לדתיים אחרים בימנו.
אבל לפני שנדון בנושאים לגופם, מן הראוי להגיב במבוא זה על טענה נוספת שמעלה אורבך, והיא ש
...בחשיבה לוגית, ענינית, אמיצה משוחררת משוחד אינטלקטואלי, ניתן להגיע להכרה שהיהדות היא אמת ושלא תיתכן שום סתירה בין האמת היהודית ובין תגליות המדע המודרני.
ודוק: אורבך לא טוען כאן רק שאין, למעשה, סתירה, אלא שלא תיתכן שום סתירה מראש. מהו אותו נימוק לוגי, נקי מכל שוחד אינטלקטואלי, שממנו מגיע אורבך למסקנה מרחיקת לכת זו? הרי הוא לפניכם:
...בורא עולם מדבר עם המין האנושי האינטליגנטי בשתי שפות מקבילות:
א. שפה עקיפה, שפת המדע: חוקי טבע הניתנים לתיאור מתמטי ולכן לניצול טכנולוגי.
ב. שפה ישירה: תורת עם ישראל שהועברה לנו מהבורא ע"י נביאי ישראל.
ומאחר ששתי השפות הללו נובעות מאותו המקור ותכליתן היא רווחת המין האנושי (בשני אספקטים, האספקט הקיומי פיסי, והאספקט המוסרי, רוחני), לא תיתכן סתירה ביניהן.
הבנתם? בגלל שאלוהים הוא זה שכתב גם את "ספר הטבע" (כפי שקרא לו גלילאו) וגם את ספר התורה, לא תיתכן סתירה ביניהם. כמובן שהטעון נקי לחלוטין משוחד אינטלקטואלי. לא יכול להיות, למשל, שהוא מניח מראש שאלוהים אכן כתב את ספר התורה ואת ספר הטבע ושהוא לא משקר.
אלא שיש גרעין של טעון אמתי שמסתתר כאן, וזה מה שעומד מאחורי ההתפתלויות של אורבך – אם אלוהים לא משקר ואכן כתב את התורה, לא יכול להיות שספר הטבע יסתור את התורה. והנה, נמצא למעשה שהמדע סותר את התורה. לפיכך, מאמינים רוב האינטלקטואלים (כולל הדתיים הרבים שביניהם) שאלוהים לא באמת "כתב" את התורה, לפחות לא במובן המילולי כל-כך של השראה אלוהית שלא מאפשרת טעויות עובדתיות בטקסט. אורבך לא רוצה להיגרר למסקנה זו, ולפיכך חייב להמציא תירוצים מדוע אין סתירות למרות שלרוב המוחלט של המדענים והאינטלקטואלים נראה שיש, וזה מה שהמאמר שלו בעצם מנסה לעשות.
טוב, די למבוא הזה. נפנה לרשומות שדנות במאמר עצמו:
הטעויות של אורבך: מבוא היסטורי
הטעויות של אורבך: אביוגנזה ותרמודינמיקה
הטעויות של אורבך: אבולוציה
הטעויות של אורבך: פיזיקה, הסתברות, ושאר ירקות
הטעויות של אורבך: סוציולוגיה של המדע
הטעויות של אורבך: בעקבות הזמן האבוד
הטעויות של אורבך: טיעון הכוזרי
הטעויות של אורבך: טיעון הנבואה ההיסטורית
הטעויות של אורבך: משמעות החיים
מצויין, מחכה להמשך
השבמחקמפריחים יונים, יאיר. טענות, לעומת זאת, מפריכים.
השבמחקמושון - איפה עשיתי את הטעות הזו? בשני המקרים בהם אני מדבר על הפרחה אני מדבר על הפרחת הטיעון מסמכות ושקרים מלשון הפרחת יונים, לא על הפרכתם במובן סתירה.
השבמחקטיעון הכוזרי הוא אחד הנקודות השפלות ומבישות בהיסטוריה של האפולוגיה היהודית. מעניין אותי איך תתטפל בו.
השבמחקחשבתי לענות לטיעון בפירוט רב, אבל באמת שאין לי זמן - אז התשובה היא שהטיפול יהיה "קצר". יחסית. אבל - אני מקווה שהוא עדיין ימצא חן בעיניך.
השבמחקמאמר מאוד מעניין, אם כי דבר אחד מטריד אותי.
השבמחקהפרכה = הוכחה כי טענה מסוימת אינה נכונה. ("להפריך טענה")
הפרחה = פיזור באוויר. ("להפריח בועות")
וסליחה על הקטנוניות.
הכוונה בכל הפעמים שהשתמשתי בפועל זה בפוסט היא ל"הפרחה" מלשון הפרחת בועות, ואכן כתבתי ב"ח". דיברתי על אורבך שמפריח טענות חסרות שחר, לא על אורבך שמפריך טענות של אחרים. תודה.
מחק