יום הפילוסופיה

היום הוא יום הפילוסופיה הבינלאומי. לא, לא מדובר ביוזמה של קבוצת פייסבוק הזויה, אלא בחג בינלאומי שנקבע על ידי האו"ם וחל בכל שנה, מ-2002. השנה הטקס העיקרי מתקיים בפאריס, לאחר שבוטל הטקס באיראן לאור שלל, אהם, בעיות קטנות - כגון העובדה שאיראן לא בדיוק מקדמת חופש מחשבה פילוסופי, ששר המדע שלה אסר על לימודי מדע ופילוסופיה עד שאלו "ייבדקו", ושראש המכון הלאומי האיראני לפילוסופיה הוא מינוי פוליטי שביתו נשואה למנהיג העליון של איראן, האייטולה עלי חמינאי. שלא לציין את המעצרים והגירושים של אקדמאים איראנים לאחר הבחירות המזויפות האחרונות, והרדיפה של האופוזיציה וחופש הדיבור בכלל במדינה.

אבל הפילוסופיה בצרות לא רק באיראן. בכל העולם המערבי התקציבים קטנים ומחלקות נסגרות, וגם בישראל לא ממש קשה לשמוע קולות המקטרים על התשלומים לפרופסורים השמאלנים ונענשים "מעשיים" שלא רואים טעם בתקצוב נאות של האקדמיה. יש אפילו אגודות סטודנטים שמשוות את לימודי האקדמיה ללימודי תורה - כנראה שלימודי חכמת כל העולם כולו צריכים לקבל תשלום זהה לשינון "חכמת" היהודים האורתודקוסית.

אז אני אקדיש את הרשומה הזו להגנה על הפילוסופיה, אבל לא במילים שלי. אני פשוט אצטט, וראשית ציטוט של הכתב אדוראד הרקורט, מהמגזין פרוספקט:

אבל למצוא את המילים שבהן ניתן לעשות את זה זו לא משימה קלה, חלקית בשל עצם הרעיון של מה זה שמשהו יהיה בעל ערך - כפי שלימוד מדעי הרוח הוא בבירור - "בפני עצמו". רוב הזמן כאשר אנו מסבירים מדוע משהו ראוי להיעשות, אנו מצביעים על תוצאה נוספת: זה טוב בגלל שזה עושה אותך בריא, נאמר, או בגלל שזה מקדם צמיחה כלכלית. כמובן שאנו רשאים לשאול "ומה כל כך טוב בזה", אבל ההסברים בעלי כוח השכנוע לכך מצביעים בתורם על תופעות נוספות שעליהם אנשים לא טורחים לשאול את השאלה הזו - בחכמה (כמו במקרה של בריאות) או שלא כל כך בחכמה (כמו במקרה של צמיחה כלכלית). אבל, זה שמשהו הוא טוב כשלעצמו משמעותו שהסברים מסוג זה אינם במקום.

אבל למרות שהפילוסופיה היא טובה כשלעצמה, היא טובה גם למטרות אחרות. הנה ציטוט מעט ארוך יותר, של ראסל, מהספר שאני שוקד על תרגומו לספריה הבהירה (בזמן המועט שיש לי), "קושיות פילוסופיות" או "בעיות בפילוסופיה" (עוד לא החלטתי איך לתרגם את השם):

ישנן שאלות רבות - וביניהן בעלות המשמעות הרבה ביותר לחיינו הרוחניים - שחייבות, עד כמה שאנו יכולים לראות, להישאר בלתי פתירות עבור השכל האנושי אלא אם כוחותיו יהפכו למשהו מסוג שונה למדי ממה שהם היום. האם יש ביקום איזו אחדות של תכנית או מטרה, או האם הוא צירוף ממוזל של אטומים? האם תודעה היא חלק קבוע ביקום, מה שמעניק תקווה לגידול בלתי מוגבל בחכמה, או שהיא תאונה חולפת על כוכב לכת קטן שעליו החיים חייבים בסופו של דבר להיהפך להיות בלתי אפשריים? האם לטוב ורוע יש חשיבות ליקום או רק לאדם? שאלות שכאלו שואלת הפילוסופיה, ופילוסופים שונים נותנים תשובות שונות. אבל נראה כי בין אם ניתן למצוא את התשובות בדרך אחרת או לא, התשובות שמספקת הפילוסופיה אינן נכונות באופן מופתי. אולם, קטנה ככל שתהיה התקווה למצוא תשובה, זהו חלק מהעסק של הפילוסופיה להמשיך בשקילת שאלות כאלו, לעלות בנו מודעות לחשיבותן, לבדוק את כל הגישות אליהן, ולקיים בחיים את אותו עניין ספקני ביקום שנוטה לכמול כשאנו מגבילים את עצמנו לידע המבורר בוודאות. 

… כך, אם לסכם את דיוננו בערך הפילוסופיה: יש ללמוד פילוסופיה, לא לשם איזה תשובות מוחלטות לשאלותיה שכן לא ניתן לדעת, ככלל, שהתשובות לשאלות אלו נכונות, אלא למען השאלות עצמן; בגלל ששאלות אלו מגדילות את הבנותינו באשר למה אפשרי, מעשירות את הדמיון האינטלקטואלי שלנו וגורעות מהביטחון הדוגמטי שסוגר את השכל מפני השערות; אבל מעל לכל בגלל שבשל גדולת היקום שהפילוסופיה מהרהרת בה, השכל גם נעשה גדול, ונהפך למסוגל לאיחוד הזה עם היקום שמהווה את הטוב הגדול ביותר שלו.

אני לא לחלוטין מסכים עם ראסל, אבל ביום זה חשבתי שמן הראוי לחלוק לאו דווקא את דעתי, אלא את זו של פילוסוף גדול ומודרני (יחסית). יש נימוקים נוספים לערך הפילוסופיה בפרט ומדעי הרוח ככלל, ולצורך והזכות של תמיכה של המדינה בהם (שזה נושא אחר) - אבל רשומה זו ארוכה מספיק גם ככה.