ד"ר מאיר בוזגלו נשא אתמול הרצאה בשם "כשהרמב"ם פגש את איינשטיין" באוניברסיטה העברית. זוהי ללא ספק האפולוגטיקה המרשימה ביותר שנתקלתי בה לאחרונה - אך היא עדיין שטויות. מדהים שפילוסופים בני זמננו עדיין תקועים במטפיזיקה העקרה של ימי הביניים. בכול, אופן - כדאי להקשיב בכל זאת להרצאה, יש בה הרבה טעם גם אם היא שגויה מיסודה.
מאיר בוזגלו בהחלט לא בור וקשה להלין על החוסר בנימוקים בהרצאה כה קצרה, אבל יש מספר נקודות שראוי לעמוד עליהן בכל זאת.
הנקודה העיקרית של ההרצאה היא שעולם אחר הוא אפשרי מכיוון שאנו מוצאים כי בחוקי הטבע אין סימטריה מושלמת - בפרט, קיימת שבירה של הסימטריה לשיקוף. אלא שאין קשר של ממש בין מושג האפשרות לבין מה שמוצאים חוקי הפיזיקה.
כפי שבוזגלו אומר, יש מובנים שונים למושג האפשרות. מה שהממצאים הפיזיקליים מראים זה את האפשרויות הפיזיקליות - מהם סוגי הדברים שמתרחשים בטבע. אבל מושג האפשרות הרלוונטי כאן אינו אפשרות פיזיקלית, אלא אפשרות מטפיזית. בניגוד להגדרתו של בוזגלו, מושג זה אינו קשור להפרת חוקי הפיזיקה. יהיו אשר יהיו חוקי הפיזיקה, האפשרות המטפיזית תישאר בעינה. זאת מכיוון שאין היא אלא מושג עמום של פילוסופים, המדמיינים בלבם כי הקיים יכול היה להיות אחרת. ביסודו של דבר, המושג "אפשרות מטפיזית" מייצג את ההכרה בכך שאין בידנו שום הבנה מדוע העולם שאנו מוצאים הוא כפי שאנו מוצאים אותו, ולא אחרת. לכן, עולם אחר הוא אפשרי מטפיזית ללא קשר לעובדה שיש שבירת סימטריה, או לכל ממצא פיזיקלי כלשהו.
עולמות אפשריים מטפיזית כוללים, למשל, עולם שבו מסת האלקטרון שונה. בוזגלו טוען נגד אפשרות זו מכיוון שאז זה לא יהיה "אלקטרון" - אך אין בטיעונו דבר מלבד בלבול מושגים. השאלה הנשאלת היא האם ייתכן עולם שונה, ובוודאי שהדברים שם יהיו שונים במידת מה; ועדיין יהיה בעולם הנ"ל דבר בעל תכונות כאלו שנוכל לקרוא לו "אלקטרון בעל מסה שונה". עולמות אפשריים גם כוללים עולמות שבהם אין חוקי טבע אחידים כלל. או עולמות שבהם יש חוקי טבע אתנוצנטריים. הכל הולך - במובן שאין לנו שום הסבר טוב מדוע העולם שקיים למעשה אינו כזה.
הנקודה השנייה בחשיבותה היא בהבנת השאלה שסביבה נסוב הדיון, "האם לאלוהים הייתה אפשרות בחירה בבוראו את העולם?". שאלה זו משמעותית מדעית רק בפירוש של - האם יש רק תורה אחת, פשוטה ביותר וללא קבועים הנקבעים על ידי הניסיון, שתיתן את התצפיות הניסיוניות כולן? שבירת הסימטריה אומרת לכאורה שיש שתי תורות - העולם שלנו, ועולם המראה שלו - שנותנות את אותן התצפיות, ולכן יש מספר תורות "נכונות ביותר". לכן בוזגלו אומר שתצפית זו עונה בשלילה לשאלתו של איינשטיין - אין תאוריה אחת.
יש להעיר שאין בידנו אתו התורה הסופית, ובהחלט ייתכן שבה תהיה סימטריה. וגם שיש סיבות אחרות להאמין שיהיה ריבוי תאוריות לא-סופיות. אבל יש היבט חשוב יותר לעצם ההרצאה.
השאלה הפילוסופית "האם המציאות יכולה להיות אחרת" אינה זהה לשאלה המדעית "האם יש תאוריה אחת פשוטה-ביותר ללא קבועים שערכם נקבע ניסיונית שמתארת את כל התופעות", וזו אינה זהה לשאלה התאולוגית "האם אלוהים היה יכול לברוא את העולם אחרת" - אלו שאלות שונות. בכך שהוא מזהה ביניהן, בוזגלו מכניס בלבול למחשבה. על השאלה המדעית ניתן לענות בעיקרון, כנראה, מדעית - זהו למעשה הטיעון של בוזגלו. על השאלה הפילוסופית ניתן לענות על ידי ניסוח זהיר וברור של למה אנחנו מתכוונים ב"יכולה להיות אחרת" - ומובנים שונים יזכו לתשובות שונות, אם נצליח בכלל לספק תשובות לכולם. שבירת הסימטריה לא רלוונטית כאן כלל. השאלה התאולוגית היא שאלה על האל הבורא כפעולה סיבתית, שאלה שראוי לזרוק לפח ההיסטוריה ביחד עם השאלות על מידת כוחו של זאוס או גודלן של הכנפיים של פיות הגן. תשובה אליה יכולה להינתן, בעולם דמיוני שבו יש אלוהים, על ידי חקירת טבעו של האל - לא על ידי חקירת חוקי הטבע, ולא על ידי חקירת מושג ה"אפשרות" (לפחות, לא באופן מהותי - ברור שצריך להבין על מה מדברים, אבל זו לא השאלה התאולוגית). נראה שהבלבול נועד בעיקר להעניק משמעות לשאלה התאולוגית, אבל זו אחיזת עיניים - יש טעם בשאלות האחרות, לא בשאלה הדתית.
נקודה נוספת, היא האתאיזם של איינשטיין. בוזגלו מצליח בעת ובעונה אחת גם להגיד שאיינשטיין לא האמין באל של הדת וגם להגיד שהוא לא היה אתאיסט. הישג מרשים.
אתאיזם הוא תמיד יחסי - הוא אי אמונה באל, ולכן מתייחס למושג מסוים של "אל". איינשטיין לא האמין באל המסורתי, והוא אתאיסט במובן זה. ה"אל" שבו כן האמין איינשטיין אינו ברור לחלוטין, ונראה שהוא משהו כמו תבונתיות טהורה, המשתקפת ביקום - ללא רצון, ללא מחשבה, ובוודאי שללא מתן תורה ושאר הבלים. אני אתאיסט גם ביחס לאל זה, אבל מעניין שבוזגלו שכה נצמד להגדרה המדויקת של "אלקטרון" מקודם פתאום נהיה כה גמיש ביחס להגדרה של "אלוהים".
אלוהי איינשטיין אינו האל של שום דת. כפי שבוזגלו עצמו אומר, אלוהיהם של שפינוזה ואיינשטיין אינו עוסק בהתגלות. הוא אפילו לא בורא העולם, ואינו אלוהי הדאיזם. איינשטיין היה אתאיסט ביחס לכל מובן דתי של המילה "אל". הוא דחה מפורשות את אלוהי הדת, ואמר למשל כי "מנקודת הראות של כומר ישועי אני, כמובן, ותמיד הייתי אתאיסט". בוויכוח שבין הדת לבין האתאיזם איינשטיין, כמו גם שפינוזה, הוא אתאיסט גמור מכל בחינה מעשית - האל שלו כה מרוחק מהאנשה, שלא נשאר בו דבר עבור הדת.
יחד עם זאת, נכון שאיינשטיין עצמו מעיד על עצמו שהוא אינו אתאיסט במובנים שונים, ומבחינתו הוא צודק - הוא מאמין במשהו שהוא קורא לו "אל". זה לא מענייננו - ה"אל" הזה לא קשור לאלוהי הדת, כולל אלוהיהם המשונה של תאולוגים מרחיקי לכת כגון הרמב"ם.
נקודה אחרונה שראוי להעלות היא ההתקפה של בוזגלו על ה"תאולוגיה החילונית". בוזגלו מאבחן נכון שהבסיס לתפיסת העולם החילונית שעלתה כנגד הדת היא שהכול אחיד - "הומוגני", כך הוא קורא לזה. האדם אינו אלא עוד סוג של חיה, חיים אינם אלא סוג של פעילות כימית, וכן הלאה - זה הרעיון הבסיסי, נכון. אבל, מה שהוא לא שם לב לו הוא שהחילונים לא טוענים לאחידות מושלמת. אחידות מושלמת אינה מתאימה לריבוי שאנו מוצאים בטבע. כל מה שהבהירות, הנטורליזם, החילוניות טוענים - זה שיש אחידות גדולה. ההבדל בין שמאל וימין בחוקי הטבע לא מערער על האחידות העצומה שבאותם חוקי טבע (ומצבי עניינים, שבוזגלו מתעלם מהם) עצמם. הוא בוודאי לא מסוג אי-האחידות שהדת טוענת להם - אין כאן שכל ללא מוח, אין כאן התגלות אישית, השגחה פרטית, וכן הלאה. לכן, אין כאן שום איום כלל וכלל על ה"תאולוגיה החילונית" - הנטורליזם במקומו עומד.
יש עוד נקודות כשל רבות, אבל די בכך. ככלל, נראה שבוזגלו סובל מהערכה לדת, שמעבירה אותו על דעתו וגורמת לו להעריך גם את החלקים הגרועים ביותר בפילוסופיה. השאלה האחרונה בהרצאה הייתה אם כל מה שהוא דיבר עליו שימושי למשהו, ובוזגלו אמר שכן - אבל הוא טועה, זה לא. זה לא "שימושי", ולכן זה מה שחשוב - מדובר בהבנת העולם ומשמעות החיים, מדובר בדברים שאנו עושים את הדברים ה"שימושיים" כדי שנוכל לעסוק בהם ולפעול לאורם. מי ייתן ויפרחו אלפי בוזגלואים - אבל הלוואי שיהיה להם קצת יותר חופש מחשבתי, די כדי לנטוש את הכבוד הלא-ראוי הזה לדת. אז הם יוכלו לתרום הרבה יותר לפיתוח מחשבה מאירת דרך, בהירה, על המציאות.
השואל שאל בכללי כלפי המדע, ולא שאל כלפי ההרצאה הנ"ל, ואני לא מאמין שהשואל הבין בכלל את נושא ההרצאה,
השבמחקבהחלט יכול להיות שאתה צודק. לא ממש שומעים אותו, וייתכן שלא הבנתי נכונה.
השבמחקכתבת:
השבמחק"מדהים שפילוסופים בני זמננו עדיין תקועים במטפיזיקה העקרה של ימי הביניים."
אני חושש שנתת לבוזגלו הרבה יותר קרדיט ממה שמגיע לו, כשקיבלת באופן לא ביקורתי את התיאור שלו את טענות הפילוסופים הללו (הילרי פאטנם, סול קריפקה, והאחרים). בוזגלו אינו מבין או שאינו רוצה שהקהל שלו יבין את הטענות האמיתיות שלהם, כי הפילוסופיה שלו ארכאית ולא קשורה לשום דבר שקורה בפילוסופיה במאה ה-20.
מאמר איפנטילי.
השבמחקהוא טועה כי הפילוסופיה שלו ישנה (זה טיעון רציונלי?)
הוא טועה כי הוא מכבד את הדת (איפה הטיעון כאן?)
שאלות על מהות האל צריך לזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה (יש ל את זה ביותר בוגר?)