הבלוג ישראל חילונית לא מיועד להיות שופר לדעותיי האישיות דווקא, ואני שמח לארח כותבים אחרים. הפעם, אני נותן במה לליאור הלפרין. ליאור, בעבר תלמיד ישיבה, כותב קבוע באתר "חופש".
והפעם, ליאור מספר על טיול שערך. האיורים באדיבות הצייר "דנידין".
לפני שבוע יצאתי לחו"ל לרגל עסקים וחשבתי לשלב במסע טיול מורשת. אינני יודע אם יצא לכם לשמוע על המדינה בה ביקרתי: זו מדינת לאום אתנית קטנה ונידחת מוקפת אויבים, שנקראת "בדותא". הסיבה שרציתי לעשות בה טיול מורשת היא שאני בדותאי מצד אבי – ושם מוצא האב הוא הקובע את השיוך האתני של ילדיו.
במדינת בדותא שולטת דת עיקרית אחת והיא הדת הבדותאית (אך אין קשר מחייב בין הדת ללאום), המקדשת את פולחן אפולו, אל השמש. מובן שלא כל תושבי המדינה הם אנשים מאמינים, ואני בטוח מעל לכל ספק סביר שאחוז ניכר מהאוכלוסייה מלגלג על אמונת הבל זו, אך עדיין הציבור החילוני בבדותא בוחר לקיים ולשמר חלק מהחגים והמנהגים ששורשיהם דתיים, מסיבות של זהות לאומית ולא מסיבות של זהות דתית.
אולם, בזמן שמרבית המנהגים הנשמרים בידי חילוני אותה המדינה הם צבעוניים, יפים ולא מזיקים, יש מנהג אחד שתפס שם חזק, ושאני עצמי מחשיבו כמחריד לא פחות: כחלק מטקס דתי של הכנסת ילד לקהילה בגיל צעיר הם כורתים לו את אפו בניתוח. המדהים ביותר הוא, ש-95% מאוכלוסיית בדותא הנם אנשים חסרי אף, וגם אלו מביניהם שאינם מקיימים אף לא ציווי אחר של הדת הבדותאית והאל אפולו, עדיין ממשיכים לכרות את האף לילדיהם בטקס הכניסה לקהילה.
טיילתי לי אפוא בבדותא, והשתדלתי שלא ללטוש מבטים בולטים מידי בעוברים ושבים, אך נדהמתי לגלות שדווקא העוברים ושבים לוטשים בי מבטים - "איש עם אף". לא עבר זמן רב ועצר אותי אדם בעל חזות דתית (זיהיתי אותו ככזה לפי התליון בצורת שמש על חזהו ולפי קדקודו המגולח למשעי) ונכנס איתי לשיחה:
"תגיד, אתה בדותאי, נכון?", שאל אותי האיש.
"כן, אני בדותאי", עניתי לו.
"וכשיולד לך ילד גם הוא יהיה בדותאי, נכון?", שאל.
"כמובן שכן", החזרתי לו
הוא התקרב אל פניי ובחן את אפי השלם באופן ביקורתי. "ולילדך תעשה טקס כריתה, כן?", אמר והקיש קלות על הגדם שבמרכז פניו.
"הו, לא. בשום פנים ואופן לא!" הפטרתי בנחרצות. לא הייתה לי כל כוונה להעביר את בני דבר שכזה, ואני חש בר מזל עד היום על כך שאבי לא עשה לי את הדבר הנורא בעודי עולל חסר אונים, אלא נתן לי את הבחירה בנושא. מצד שני, גם לו היה מזל ואפו נותר שלם.
"אבל אתה בוודאי מודע לחשיבות הכריתה ", הוסיף האיש כמה שנראה כתחילתו של מסע ארוך לשכנוע בצדקת דרכו. "כך אנו מכניסים את בנינו לבריתו של אודיסאוס אבינו, שיוצרת חיבור בין העם הבדותאי לאלוהיו - אפולו אל השמש. אפולו הוא שציוונו לכרות את אפי ילדינו, ואנחנו חייבים לציית כדי לשמור על קשר טוב אתו".
"אני מצטער לאכזב אותך, אדוני", אמרתי לו, " אני אתאיסט. לאתאיסט לא אכפת ממה שהאל אפולו רוצה או אינו רוצה, כי ברור לו כי אפולו הוא רק יציר הדמיון האנושי. אני חי את חיי בידיעה שאפולו אינו קיים, ולטקס ברית הכריתה הזה אין כל משמעות לגבי. בהעדרו של אפולו, אין כאן כל אלמנט של "ברית", וכל מה שיש כאן הוא כריתה, ועליה אני מוותר".
לאחר זעזוע קל שעבר על האיש בעקבות הצהרתי האחרונה, הוא ניסה להראות לי - בחיוך שנראה לי מעט מעושה, אך עדיין בנימוס את צדדיו האחרים של טקס הכריתה. "ראה", אמר, "אינך יכול להתכחש לכך, שהוכח מדעית שלטקס הכריתה יש יתרונות בריאותיים רבי חשיבות! רק ראה כמה אנשים בעולם סובלים מנזלת"... - וכאן הגיע, כפי שחששתי, הסבר כמו-מדעי ארוך וטרחני שאמור היה לחזק את טענתו - "חדירתם של גורמים מעוררי מחלה לתוך הנחיריים, עלולה לגרום תגובה דלקתית, המהווה את תגובת מערכת החיסון כנגד גורם המחלה. דלקת זו עשויה להתבטא בפעילות יתר של תאי הגביע באף ובייצור יתר של נזלת, לתוכה מתאספים לא רק הריר והג'ל המרכיבים את הנזלת, אלא גם תאי דלקת הגורמים לנזלת להפוך לצהובה וסמיכה יותר. הגורמים העיקריים המעוררים את הנזלת הם הווירוסים. ידועים כיום מאות וירוסים שונים העשויים לגרום לתחושת חולי ונזלת. לעתים עשויה הנזלת להיגרם גם מחיידקים, ואז גם עלולה להתפתח דלקת קשה עם חום גבוה וזיהום בסינוסים. לעתים, בשל רגישות יתר של דרכי הנשימה ומערכת החיסון או תגובות אלרגיות, עלולים ילדים ומבוגרים לסבול מנזלת כרונית הנמשכת שבועות עד שנים, שזה ללא ספק איום ונורא". סיים את דבריו. "האינך מעוניין למנוע מהבן שלך את כל הנזק הזה?"
נדרשה לי שנייה להתאושש מגיבוב השטויות הכמו-אינפורמטיבי הזה, והשבתי לו: "אבל מדוע להטיל מום בילד ולכרות לו את כל האף למטרה זו, גם אם היא נכונה? למרות שלכאורה אתה רואה תועלת בריאותית בתהליך, הפגיעה הגופנית שהילד עובר רחוקה מכל פרופורציה! הטיפול בנזלת נעשה היום על ידי תרופות, שניתנות כטבליות, כטיפות או כתרסיס לאף, ואם תלמד את ילדך כיצד להשתמש בהם לא יהיה הצורך להטיל בו מום מיותר כזה. בנוסף - הטלת מום אינה מונעת את ההצטננות או את האלרגיות, אלא את הופעת הנזלת בלבד, כך שאין מדובר בטיפול מונע, והוא בהחלט אינו מומלץ ככזה. בחיפוש קצר וקל תוכל למצוא אינספור מחקרים שבניגוד לטענתך אף מגנים אותו. לאף יש תפקידים חשובים: לנזלת יש תפקיד חשוב במניעת כניסת חיידקים למערכת הנשימה, למשל, ברקמת האף, בתוך הנחיריים, קיימים רוב התאים האולפקטוריים שהם קולטני הריח, ובלעדיהם האדם יאבד חלק ניכר מיכולת ההרחה שלו. חוש הריח וחוש הטעם תלויים זה בזה, ומסייעים יחדיו לזהות טעמים וארומות, וכמובן בל נשכח שכ-80% מטעמו של האוכל נקבע על ידי חוש הריח! מי שעובר כריתת אף גדל בעולם חיוור בו לעולם לא יוכל ליהנות מטעמים וריחות כמו אלו שיש להם אף. ראה כמה נזקים גורמת כריתת האף, וכל זה בשביל מה? לצורך פולחן דתי – לחלוטין לא למען בריאות".
"זה בסדר, כי בכל מקרה אנשים אינם צריכים לעשות כריתת אף בגלל סיבות בריאותיות" אמר הברנש וגירד את קדקודו, "הם צריכים לעשות זאת עבור האל אפולו, כי כך הוא ציווה –גם אם מדובר בפגיעה בבריאות. זהו מבחן אמונה".
"אך אני אתאיסט", הדגשתי בנועם.
"כן, כן, כבר אמרת את זה...", מלמל קלות בטרם עלתה בראשו גישה אחרת לתקוף את העניין:
"אבל חוץ מזה, זהו סממן של בדותאיותך!", נופף באצבעו. "אם אתה בן לעם הבדותאי, ואביך הוא בדותאי, אתה חייב לעבור כריתת אף, וכך גם בניך. אחרת אינך נחשב בדותאי. זהו הבסיס לתרבות הבדותאית כולה!"
"אני אמנם בדותאי מצד אבי", עניתי לו, "ויש לי חיבה רבה למורשת ולתרבות הבדותאית, אך איני מסכים שהטקס הזה מהווה פן כלשהו ב-ת-ר-ב-ו-ת הבדותאית. התרבות מסתמכת על דברים רבים: שפה, ספרות, היסטוריה ואומנות וכו', וגם חגים ומנהגים: אך אני בוחר אילו מנהגים לקיים ואילו לא, בייחוד כשבמילה "מנהגים" אתה בעצם מתכוון ל"פולחנים דתיים" באופן נסתר. זכותי להחליט שאת מנהג כריתת האף איני רוצה ואיני מוכן לשמר, והוא אינו חלק מזהותי, בעוד שאין לי כל בעיה לחגוג חגים ומועדים באופן חילוני יותר או פחות. זה אינו הופך אותי לפחות בדותאי. אני אתאיסט, ואין לי כל זיקה לדת הבדותאית ולאמונה באפולו, אך העם שלי נשאר העם שלי ולא משנה מה אמונתם ודתם של שאר בני עמי. זה יהיה גם חלק מהמורשת והחינוך שאנחיל לבני".
"אך יש הרבה מקומות נוספים בעולם בהם עושים לילדים ברית כריתה והאנשים שם אפילו אינם בדותאיים!" המשיך האיש בניסיונות שכנועו, "אין להם שום ציווי לעבור את טקס כריתת האף ועדיין הם עושים זאת. ראה למשל את מדינת "שקר כלשהו" הגדולה ש-50% מהאוכלוסייה בה מבצעים טקס כריתה שלא ממניעים דתיים. זה בוודאי מוכיח שלכריתה יש יתרונות!"
"טוב", עניתי לו, "אז מעבר לכך שזה סותם את הגולל על היות הכריתה סממן לאומי – שהרי הם אינם בני העם הבדותאי, כזכור – העובדה שהם עושים זאת אינה סיבה מספקת שגם אני אעשה כמותם. אני יודע שאין לדבר שום יתרונות בריאותיים שמצדיקים את הנזקים שהדבר גורם, ומבחינתי אין לכך גם כל יתרון אסתטי. להפך: פגם בשלמות גופי או גופו של בני והשארת צלקת על פניו הוא רעיון שדוחה אותי מכל וכל".
"אבל אתה מתעלם מהגורם החברתי" לא הרפה האיש, "הרי הילד יגדל שונה. במקום בו ל95% מחבריו כרתו את האף, הוא יהיה שונה מהאחרים, ילך עם אף שלם וימשוך מבטים והתלחשויות ועוינות מצד כולם, ויופעל עליו לחץ מצד המשפחה הרואה בכריתה עניין שיגרתי ומקובל. בחברות הן רוב הגברים חסרי אף, ההורים נוטים לכרות את אפי בניהם גם אם הם רחוקים מן הדת או מן המסורת רק בגלל סיבה זו.
כשהחברה כולה נוהגת בטירוף הדעת אין זו הצדקה לנהוג כך בעצמך", עניתי לו. "יש לך אחריות כלפי הילד. אני מותיר לו את זכות הבחירה בנושא לכשיבגר, ושומר בכך על זכותו הבסיסית לשלמות גופו. אם לכשיבגר תשובתו תהיה "לא" ושברצונו להישאר בעל אף, הרי שבמעשה כריתת האף בהיותו תינוק הייתי פוגע בו פגיעה גדולה חמורה הרבה הרבה יותר מכל הרגשת שונות – פגיעה פיזית אמיתית, ואחת שאינה ניתנת לתיקון! בסופו של דבר אתה צריך לעשות את החשבון האם באמת את טובתו של הילד אתה מחפש, או שמא אתה דואג לעצמך, ודואג לדרך בה החברה והמשפחה תשפוט אותך. השאלה הזו תופסת במיוחד אם גם לך כרתו את האף ואתה לא יכול לדמיין איך המצב היה נראה אחרת. האם באמת אתה חושב שפגיעה פיזית בתפקוד בנך בשל כניעה ללחץ חברתי מצדיקה את המעשה?"
"ואמור לי", העברתי את הנושא לכיוון חדש, "מדוע רק לגברים אתם כורתים את האף, ולנשים אינכם כורתים?"
"כריתת אף לנשים???" הגיב בן שיחי בתימהון אדיר, "הרי זה בכלל לא אותו הדבר. מה קרה לך, אתה חושב שאנחנו ברברים?" אמר בלהט.
כאן הסתיימה גם נחמדותו: "אתה מדבר שטויות! כל הסיבות שמניתי נועדו רק לחילונים, כי אנחנו, הציבור הדתי, המאמין וירא-אפולו מבינים היטב את החשיבות הרוחנית הגדולה שיש בכריתת האפים, וזה דבר שאתה בתור כופר בחיים לא תבין. אנחנו עושים את זה גם למענך, כדי שלבנך יהיה קשר לעם הזה וקשר לברית שלנו עם אפולו, ושלא יגדל עם חלל רוחני ועם נטיות בהמיות כמו כל אותם חיצוניים בעלי אפים!"
כאן כבר הבנתי היטב שאין לי עם מי לדבר. "אני אתאיסט", הדגשתי וקראת לסגירת השיחה. "אני אתאיסט ואפולו לדידי אינו אלא אליל נוסף בשורת האלילים תוצרי מוחו ודמיונו של האדם, ובתובנה שכזו לחיים ברצוני גם לגדל את בניי ואת בנותיי. אין כאן שום אלמנט של "ברית", וכל מה שיש הוא כריתת אבר בגוף האדם. לאמירה שברית הכריתה תורמת לחיבור הרוחני שלי ושל בניי לאפולו אין כל משמעות מבחינתי, ואינני מוכן רוצה לפגוע בו פיזית על מנת שיזכה לכאורה ב"קשר רוחני" עם יציר דמיון שכלל אינו קיים. את הקשר שלו עם עמו הוא יביא לידי ביטוי במגוון אופנים אחרים, וההכללה השלילית הגסה כנגד כל אותם אנשים שאינם חולקים אתכם את מנהג הכריתה היא פסולה שבפסולות, שכן יש בעולם אינספור אנשים בעלי אפים שהם אנשים טובים ואוהבים ומוסריים, ואלו דברים שנובעים מכוח אישיותם ודרך חינוכם. אין כל קשר בין הימצאות האף על פניהם לבין התנהגות "בהמית", והעלבות והכללות גסות לא ייקחו אותך לשום מקום. למה בכל פעם שנכנסים אתכם לשיחה בנושא ברית הכריתה, אתם מנסים לכל אורכה להצניע את הסיבות הדתיות לכך, כאשר מובן שהן הסיבות היחידות שבשלן אתם עושים זאת, וכל השאר הם רק פיתיונות ודרכים ללחוץ אותנו ללכת בדרככם??
והפעם, ליאור מספר על טיול שערך. האיורים באדיבות הצייר "דנידין".
לפני שבוע יצאתי לחו"ל לרגל עסקים וחשבתי לשלב במסע טיול מורשת. אינני יודע אם יצא לכם לשמוע על המדינה בה ביקרתי: זו מדינת לאום אתנית קטנה ונידחת מוקפת אויבים, שנקראת "בדותא". הסיבה שרציתי לעשות בה טיול מורשת היא שאני בדותאי מצד אבי – ושם מוצא האב הוא הקובע את השיוך האתני של ילדיו.
במדינת בדותא שולטת דת עיקרית אחת והיא הדת הבדותאית (אך אין קשר מחייב בין הדת ללאום), המקדשת את פולחן אפולו, אל השמש. מובן שלא כל תושבי המדינה הם אנשים מאמינים, ואני בטוח מעל לכל ספק סביר שאחוז ניכר מהאוכלוסייה מלגלג על אמונת הבל זו, אך עדיין הציבור החילוני בבדותא בוחר לקיים ולשמר חלק מהחגים והמנהגים ששורשיהם דתיים, מסיבות של זהות לאומית ולא מסיבות של זהות דתית.
אולם, בזמן שמרבית המנהגים הנשמרים בידי חילוני אותה המדינה הם צבעוניים, יפים ולא מזיקים, יש מנהג אחד שתפס שם חזק, ושאני עצמי מחשיבו כמחריד לא פחות: כחלק מטקס דתי של הכנסת ילד לקהילה בגיל צעיר הם כורתים לו את אפו בניתוח. המדהים ביותר הוא, ש-95% מאוכלוסיית בדותא הנם אנשים חסרי אף, וגם אלו מביניהם שאינם מקיימים אף לא ציווי אחר של הדת הבדותאית והאל אפולו, עדיין ממשיכים לכרות את האף לילדיהם בטקס הכניסה לקהילה.
טיילתי לי אפוא בבדותא, והשתדלתי שלא ללטוש מבטים בולטים מידי בעוברים ושבים, אך נדהמתי לגלות שדווקא העוברים ושבים לוטשים בי מבטים - "איש עם אף". לא עבר זמן רב ועצר אותי אדם בעל חזות דתית (זיהיתי אותו ככזה לפי התליון בצורת שמש על חזהו ולפי קדקודו המגולח למשעי) ונכנס איתי לשיחה:
"תגיד, אתה בדותאי, נכון?", שאל אותי האיש.
"כן, אני בדותאי", עניתי לו.
"וכשיולד לך ילד גם הוא יהיה בדותאי, נכון?", שאל.
"כמובן שכן", החזרתי לו
הוא התקרב אל פניי ובחן את אפי השלם באופן ביקורתי. "ולילדך תעשה טקס כריתה, כן?", אמר והקיש קלות על הגדם שבמרכז פניו.
"הו, לא. בשום פנים ואופן לא!" הפטרתי בנחרצות. לא הייתה לי כל כוונה להעביר את בני דבר שכזה, ואני חש בר מזל עד היום על כך שאבי לא עשה לי את הדבר הנורא בעודי עולל חסר אונים, אלא נתן לי את הבחירה בנושא. מצד שני, גם לו היה מזל ואפו נותר שלם.
"אבל אתה בוודאי מודע לחשיבות הכריתה ", הוסיף האיש כמה שנראה כתחילתו של מסע ארוך לשכנוע בצדקת דרכו. "כך אנו מכניסים את בנינו לבריתו של אודיסאוס אבינו, שיוצרת חיבור בין העם הבדותאי לאלוהיו - אפולו אל השמש. אפולו הוא שציוונו לכרות את אפי ילדינו, ואנחנו חייבים לציית כדי לשמור על קשר טוב אתו".
"אני מצטער לאכזב אותך, אדוני", אמרתי לו, " אני אתאיסט. לאתאיסט לא אכפת ממה שהאל אפולו רוצה או אינו רוצה, כי ברור לו כי אפולו הוא רק יציר הדמיון האנושי. אני חי את חיי בידיעה שאפולו אינו קיים, ולטקס ברית הכריתה הזה אין כל משמעות לגבי. בהעדרו של אפולו, אין כאן כל אלמנט של "ברית", וכל מה שיש כאן הוא כריתה, ועליה אני מוותר".
לאחר זעזוע קל שעבר על האיש בעקבות הצהרתי האחרונה, הוא ניסה להראות לי - בחיוך שנראה לי מעט מעושה, אך עדיין בנימוס את צדדיו האחרים של טקס הכריתה. "ראה", אמר, "אינך יכול להתכחש לכך, שהוכח מדעית שלטקס הכריתה יש יתרונות בריאותיים רבי חשיבות! רק ראה כמה אנשים בעולם סובלים מנזלת"... - וכאן הגיע, כפי שחששתי, הסבר כמו-מדעי ארוך וטרחני שאמור היה לחזק את טענתו - "חדירתם של גורמים מעוררי מחלה לתוך הנחיריים, עלולה לגרום תגובה דלקתית, המהווה את תגובת מערכת החיסון כנגד גורם המחלה. דלקת זו עשויה להתבטא בפעילות יתר של תאי הגביע באף ובייצור יתר של נזלת, לתוכה מתאספים לא רק הריר והג'ל המרכיבים את הנזלת, אלא גם תאי דלקת הגורמים לנזלת להפוך לצהובה וסמיכה יותר. הגורמים העיקריים המעוררים את הנזלת הם הווירוסים. ידועים כיום מאות וירוסים שונים העשויים לגרום לתחושת חולי ונזלת. לעתים עשויה הנזלת להיגרם גם מחיידקים, ואז גם עלולה להתפתח דלקת קשה עם חום גבוה וזיהום בסינוסים. לעתים, בשל רגישות יתר של דרכי הנשימה ומערכת החיסון או תגובות אלרגיות, עלולים ילדים ומבוגרים לסבול מנזלת כרונית הנמשכת שבועות עד שנים, שזה ללא ספק איום ונורא". סיים את דבריו. "האינך מעוניין למנוע מהבן שלך את כל הנזק הזה?"
נדרשה לי שנייה להתאושש מגיבוב השטויות הכמו-אינפורמטיבי הזה, והשבתי לו: "אבל מדוע להטיל מום בילד ולכרות לו את כל האף למטרה זו, גם אם היא נכונה? למרות שלכאורה אתה רואה תועלת בריאותית בתהליך, הפגיעה הגופנית שהילד עובר רחוקה מכל פרופורציה! הטיפול בנזלת נעשה היום על ידי תרופות, שניתנות כטבליות, כטיפות או כתרסיס לאף, ואם תלמד את ילדך כיצד להשתמש בהם לא יהיה הצורך להטיל בו מום מיותר כזה. בנוסף - הטלת מום אינה מונעת את ההצטננות או את האלרגיות, אלא את הופעת הנזלת בלבד, כך שאין מדובר בטיפול מונע, והוא בהחלט אינו מומלץ ככזה. בחיפוש קצר וקל תוכל למצוא אינספור מחקרים שבניגוד לטענתך אף מגנים אותו. לאף יש תפקידים חשובים: לנזלת יש תפקיד חשוב במניעת כניסת חיידקים למערכת הנשימה, למשל, ברקמת האף, בתוך הנחיריים, קיימים רוב התאים האולפקטוריים שהם קולטני הריח, ובלעדיהם האדם יאבד חלק ניכר מיכולת ההרחה שלו. חוש הריח וחוש הטעם תלויים זה בזה, ומסייעים יחדיו לזהות טעמים וארומות, וכמובן בל נשכח שכ-80% מטעמו של האוכל נקבע על ידי חוש הריח! מי שעובר כריתת אף גדל בעולם חיוור בו לעולם לא יוכל ליהנות מטעמים וריחות כמו אלו שיש להם אף. ראה כמה נזקים גורמת כריתת האף, וכל זה בשביל מה? לצורך פולחן דתי – לחלוטין לא למען בריאות".
"זה בסדר, כי בכל מקרה אנשים אינם צריכים לעשות כריתת אף בגלל סיבות בריאותיות" אמר הברנש וגירד את קדקודו, "הם צריכים לעשות זאת עבור האל אפולו, כי כך הוא ציווה –גם אם מדובר בפגיעה בבריאות. זהו מבחן אמונה".
"אך אני אתאיסט", הדגשתי בנועם.
"כן, כן, כבר אמרת את זה...", מלמל קלות בטרם עלתה בראשו גישה אחרת לתקוף את העניין:
"אבל חוץ מזה, זהו סממן של בדותאיותך!", נופף באצבעו. "אם אתה בן לעם הבדותאי, ואביך הוא בדותאי, אתה חייב לעבור כריתת אף, וכך גם בניך. אחרת אינך נחשב בדותאי. זהו הבסיס לתרבות הבדותאית כולה!"
"אני אמנם בדותאי מצד אבי", עניתי לו, "ויש לי חיבה רבה למורשת ולתרבות הבדותאית, אך איני מסכים שהטקס הזה מהווה פן כלשהו ב-ת-ר-ב-ו-ת הבדותאית. התרבות מסתמכת על דברים רבים: שפה, ספרות, היסטוריה ואומנות וכו', וגם חגים ומנהגים: אך אני בוחר אילו מנהגים לקיים ואילו לא, בייחוד כשבמילה "מנהגים" אתה בעצם מתכוון ל"פולחנים דתיים" באופן נסתר. זכותי להחליט שאת מנהג כריתת האף איני רוצה ואיני מוכן לשמר, והוא אינו חלק מזהותי, בעוד שאין לי כל בעיה לחגוג חגים ומועדים באופן חילוני יותר או פחות. זה אינו הופך אותי לפחות בדותאי. אני אתאיסט, ואין לי כל זיקה לדת הבדותאית ולאמונה באפולו, אך העם שלי נשאר העם שלי ולא משנה מה אמונתם ודתם של שאר בני עמי. זה יהיה גם חלק מהמורשת והחינוך שאנחיל לבני".
"אך יש הרבה מקומות נוספים בעולם בהם עושים לילדים ברית כריתה והאנשים שם אפילו אינם בדותאיים!" המשיך האיש בניסיונות שכנועו, "אין להם שום ציווי לעבור את טקס כריתת האף ועדיין הם עושים זאת. ראה למשל את מדינת "שקר כלשהו" הגדולה ש-50% מהאוכלוסייה בה מבצעים טקס כריתה שלא ממניעים דתיים. זה בוודאי מוכיח שלכריתה יש יתרונות!"
"טוב", עניתי לו, "אז מעבר לכך שזה סותם את הגולל על היות הכריתה סממן לאומי – שהרי הם אינם בני העם הבדותאי, כזכור – העובדה שהם עושים זאת אינה סיבה מספקת שגם אני אעשה כמותם. אני יודע שאין לדבר שום יתרונות בריאותיים שמצדיקים את הנזקים שהדבר גורם, ומבחינתי אין לכך גם כל יתרון אסתטי. להפך: פגם בשלמות גופי או גופו של בני והשארת צלקת על פניו הוא רעיון שדוחה אותי מכל וכל".
"אבל אתה מתעלם מהגורם החברתי" לא הרפה האיש, "הרי הילד יגדל שונה. במקום בו ל95% מחבריו כרתו את האף, הוא יהיה שונה מהאחרים, ילך עם אף שלם וימשוך מבטים והתלחשויות ועוינות מצד כולם, ויופעל עליו לחץ מצד המשפחה הרואה בכריתה עניין שיגרתי ומקובל. בחברות הן רוב הגברים חסרי אף, ההורים נוטים לכרות את אפי בניהם גם אם הם רחוקים מן הדת או מן המסורת רק בגלל סיבה זו.
כשהחברה כולה נוהגת בטירוף הדעת אין זו הצדקה לנהוג כך בעצמך", עניתי לו. "יש לך אחריות כלפי הילד. אני מותיר לו את זכות הבחירה בנושא לכשיבגר, ושומר בכך על זכותו הבסיסית לשלמות גופו. אם לכשיבגר תשובתו תהיה "לא" ושברצונו להישאר בעל אף, הרי שבמעשה כריתת האף בהיותו תינוק הייתי פוגע בו פגיעה גדולה חמורה הרבה הרבה יותר מכל הרגשת שונות – פגיעה פיזית אמיתית, ואחת שאינה ניתנת לתיקון! בסופו של דבר אתה צריך לעשות את החשבון האם באמת את טובתו של הילד אתה מחפש, או שמא אתה דואג לעצמך, ודואג לדרך בה החברה והמשפחה תשפוט אותך. השאלה הזו תופסת במיוחד אם גם לך כרתו את האף ואתה לא יכול לדמיין איך המצב היה נראה אחרת. האם באמת אתה חושב שפגיעה פיזית בתפקוד בנך בשל כניעה ללחץ חברתי מצדיקה את המעשה?"
"ואמור לי", העברתי את הנושא לכיוון חדש, "מדוע רק לגברים אתם כורתים את האף, ולנשים אינכם כורתים?"
"כריתת אף לנשים???" הגיב בן שיחי בתימהון אדיר, "הרי זה בכלל לא אותו הדבר. מה קרה לך, אתה חושב שאנחנו ברברים?" אמר בלהט.
כאן הסתיימה גם נחמדותו: "אתה מדבר שטויות! כל הסיבות שמניתי נועדו רק לחילונים, כי אנחנו, הציבור הדתי, המאמין וירא-אפולו מבינים היטב את החשיבות הרוחנית הגדולה שיש בכריתת האפים, וזה דבר שאתה בתור כופר בחיים לא תבין. אנחנו עושים את זה גם למענך, כדי שלבנך יהיה קשר לעם הזה וקשר לברית שלנו עם אפולו, ושלא יגדל עם חלל רוחני ועם נטיות בהמיות כמו כל אותם חיצוניים בעלי אפים!"
כאן כבר הבנתי היטב שאין לי עם מי לדבר. "אני אתאיסט", הדגשתי וקראת לסגירת השיחה. "אני אתאיסט ואפולו לדידי אינו אלא אליל נוסף בשורת האלילים תוצרי מוחו ודמיונו של האדם, ובתובנה שכזו לחיים ברצוני גם לגדל את בניי ואת בנותיי. אין כאן שום אלמנט של "ברית", וכל מה שיש הוא כריתת אבר בגוף האדם. לאמירה שברית הכריתה תורמת לחיבור הרוחני שלי ושל בניי לאפולו אין כל משמעות מבחינתי, ואינני מוכן רוצה לפגוע בו פיזית על מנת שיזכה לכאורה ב"קשר רוחני" עם יציר דמיון שכלל אינו קיים. את הקשר שלו עם עמו הוא יביא לידי ביטוי במגוון אופנים אחרים, וההכללה השלילית הגסה כנגד כל אותם אנשים שאינם חולקים אתכם את מנהג הכריתה היא פסולה שבפסולות, שכן יש בעולם אינספור אנשים בעלי אפים שהם אנשים טובים ואוהבים ומוסריים, ואלו דברים שנובעים מכוח אישיותם ודרך חינוכם. אין כל קשר בין הימצאות האף על פניהם לבין התנהגות "בהמית", והעלבות והכללות גסות לא ייקחו אותך לשום מקום. למה בכל פעם שנכנסים אתכם לשיחה בנושא ברית הכריתה, אתם מנסים לכל אורכה להצניע את הסיבות הדתיות לכך, כאשר מובן שהן הסיבות היחידות שבשלן אתם עושים זאת, וכל השאר הם רק פיתיונות ודרכים ללחוץ אותנו ללכת בדרככם??
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה