נקמת החרדים

שני פוסטים שצדו את עיני.

1. אלימות כנגד עיתונאית ש"העיזה" לצלם בשבת

מסכנה אן ברקר. האשה חשבה שהיא הולכת לצלם הפגנה במדינה דמוקרטית, ולא הבינה את מידת הפרימיטיביות של מי שהיא מצלמת. כתבת ה ABC למזרח התיכון כנראה לא ממש עיכלה את הברבריות האזורית. היא ניסתה לצלם את הפגנת החרדים כנגד פתיחת החניון בשבת בירושלים. הם זעמו על כך שמישהו, ועוד אישה, מעז לצלם בשבת, ומיהרו לירוק עליה, לצעוק עליה דברים לא-כל-כך יפים ביידיש, ואחד אף נתן לה מכה בעורף. הם דחקו אותה לקיר, עד שלבסוף הצליחה המשטרה לחלץ אותה, מכוסה ברוק ומשופלת.

אן ברקר בכלל לא יהודיה. לא היתה כאן שום הפרה של השבת קדושה. אך כמובן שלא באמת אכפת לדתיים שיישמרו על השבת, אלא שיעשו מה שהם רוצים ולא יעשו מה שהם לא רוצים.

ןכמובן שאין כל פסול, מבחינתם, לתקוף כך אישה מסכנה. הם לא רואים שום פגם מוסרי בלירוק על אנשים אחרים - אלא אם כן זה מישהו שיורק עליהם, כמובן. אז הוא "רשע".

בקיצור, כל הסיפור המבייש הזה מסתובב עכשיו באינטרנט, ומציג את ישראל במקום פרימיטיבי וחשוך. תמונה נאמנה.

2. המשך עלילות השופט הנואל משה דרורי

כאן אני פשוט יחזור על מה שיוסי גורביץ אומר, כי הוא אומר את זה הרבה יותר טוב ממה שאני יכול להגיד:

לפני כשבועיים, התפוצצה פרשת הדיין משה דרורי, שמשמש בטעות כשופט מחוזי עם שאיפות לעליון. כזכור, אנס דרורי פקידה ממוצא אתיופי, שנדרסה במכוון על ידי אברך מקושר היטב עם שאיפות להיות דיין לקבל את התנצלותו של הלז – ואז פסק שמאחר והוא התנצל, הרי שעל פי פוסק מצרי מהמאה ה-12, אין צורך להרשיע או להעניש את האברך. מעבר להסתמכות על חוקים שלא התקבלו במדינת ישראל,

דרורי הסתבך עוד בפטרונות על גבול הגזענות, כשטען שעצם העובדה שהאזרחית הנדרסת זכתה לאוזן קשבת מצידו – לא לדין צדק, חלילה, בואו לא נסחף, עדיין מדובר בחמת מלאה צואה, ועוד ממוצא אפריקני – מהווה מבחינתה של הנדרסת הגשמה עצמית עילאית. הפרסום העלה את המינוי המיועד של דרורי על מוקש.

הנקמה היתה מהירה. הבוקר (ב') פרסמה רשת ב' ידיעה, על פיה "בוטל במפתיע" גיורה של המתלוננת על ידי בתי הדין הרבניים. כך ייעשה למכשפה בפוטנציה, צאצאית חם, שהעזה לפגוע בקידומם של גברים יהודים כשרים.

בשאר התקשורת נשמרה שתיקה. במקום נורמלי זו היתה עילה לחקירה פלילית, אם לא לוועדת חקירה, אבל אנחנו מתרגלים במהירות לחיות בתיאוקרטיה.