אני התחתנתי בנישואין אזרחיים, בקפריסין. בשל אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן, אין לה ברירה אלא לקבל את הנישואין הללו, למרות שהם לא היו "כדת וכדין". כך הצלחתי לעקוף את הרבנות - שנשארה ריבונית בגירושין, כמובן, אם חס וחלילה יהיו אי פעם.
בעקבות חוק הזוגיות המתקרב עלינו ל"טובה" - לא יהיה שום שינוי. כול מי שהמדינה מגדירה כ"יהודי" שרוצה להתחתן ללא הרבנות, יצטרך לעשות זאת בחו"ל. רק "חסרי דת" יוכלו להתחתן בארץ באופן אזרחי. וכל מי שירצה להתחתן כך, ישלחו את שמו לכול בתי הדין הדתיים בארץ שמה אחד מהם, מה לעשות, מתעקש שדווקא יש לבחור דת. כנראה שהוא פשוט לא ידע את זה.
אני חסר דת. מי המדינה שתקבע שאני לא? מי הרבי או המולה שינכס אותי לדת שלו, כנגד רצוני? אילולי הייתי נשוי, והיה החוק הזה, הייתי עותר לבג"ץ בדרישה שיכריזו עלי כחסר דת.
אין גבול לכפייה הדתית, אין גבול לחוצפה - אנשים זרים קובעים לבן-אדם מה דתו, ואין איש מתרגש! הרי אילו הייתה מדינה אחרת עושה רישום של מי הוא יהודי, היינו מזדעזעים.
עוד חוק המבזה את הדמוקרטיה וכבוד האדם בישראל. אחד מני רבים.
אתה יכול לפנות לכל בית דין רבני ולהכריז על עצמך כ"חסר דת", לא צריך לעתור לבג"ץ בשביל זה. :)
השבמחקהנקודה היא אחרת.
השבמחקחסר דת אינו זקוק לבית דין רבני שיקבע שהוא חסר דת. במדינה עם הפרדה בין הדת למדינה - דת זה עניינו של האדם ולא עניינה של המדינה. בית דין רבני הוא מוסד שאם הוא קיים הוא מוסד פנימי של מי שמאמין בדת היהודית.
בישראל בית דין רבני מקבל תקציבי מדינה והחלטות שלו קובעות לגבי אנשים שלהם ולדת אין שום קשר.
אנונימי - אתה צודק.
השבמחק