יום שבת, 29 בינואר 2011

חרחורי הזמיר


הבעיה היא שלומר הבלים, לשקר, ולהמציא קל. קל מאוד. לחפור בנתונים ולמצוא את האמת לוקח הרבה יותר זמן. לכן אלו המנסים להגן על האמת תמיד בעמדת נחיתות מול שטף השטויות שקולחות מפי הכסילים. כדי להזים את הטעויות שכסיל ובור יכול לדחוס לפסקה אחת שהוא יכתוב בשטף וללא היסוס, יצטרך הספקן לכתוב בזהירות מאמר שלם, המלא הפניות ומראי מקום שאסיפתם, שקילתם, והכללתם בטיעון תדרוש שעות אם לא ימי מחקר רבים. זו לא תחרות.

כך מרים ידיים עידו מול הררי השטויות שאומר זמיר כהן, ומשאיר את העבודה לנו-באמת. גם אני לא אטרח להוכיח בראיות את אווילותו ובורותו, אבל בכל זאת חשבתי לנכון להעיר שתי הערות.

בראיון המדובר משתפך "כבוד" הרב (מי מינה אותו?) בפני מלחך הפנכה דודו כהן לרגל צאת ספרו החדש ("המהפך 2", המתיימר להציג איך המדע מגלה את האמת שבתורה). זהו דו שיח של אווילים שמהווה סאטירה עצמית. שיאו בשאלה ששואל לתומו המראיין - איך "התבצע איסוף החומר" לספר החדש. כאילו שספר שעוסק, לכאורה, בנושאים מדעיים דורש "איסוף" חומר משל היה אוסף בולים. התשובה של זמיר כהן שוברת כל שיא ברדידות.
במשך השנים השתדלתי ללקט גם ממה שעלה בחכתי בהקבלות שבין התורה לבין המדע, וגם ממה שחקרו וביררו אחרים. כמו פרופ' משה טרופ בספרו 'הבריאה - מוצא החיים', פרופ' נתן אביעזר בספר 'בראשית ברא' פרופ' ג'ראלד שרודר בספרו 'המדע והאל'. ישנם גם אנשים שנתקלו במחקרים שנערכו בנושאים שונים שהזכירו להם מקבילה מהתורה, ושלחו אלי. היו גם שאלות שחייבו בדיקה מאומצת ומעמיקה. וזה המקום באמת להודות לעורך הספר, ניסן לברון, אליו הפניתי שאלות מסוג זה וביקשתי שיברר במרחבי עולם המדע סוגיות שונות שדרכי בירורן כיום נהירים לו. 
"למשל, המלב"ים, שחי לפני 150 שנה, עמד על כך שהמאובנים נוצרו בתקופת המבול. העמדה שלו מיישבת הרבה שאלות ותמיהות, אבל יחד עם זאת נותרה שאלה שתשובתה אינה ברורה בדבריו - איך יתכן שבזמן קצר של אלפי שנים עצם הפכה להיות מאובנת? שהרי המדע מייחס זאת לתקופות של 100 מיליון שנה…ביקשתי מהעורך לבדוק במחקרים השונים האם יש מושג שנקרא 'התאבנות מהירה'. הוא השקיע רבות, בדק וגילה שמדענים מצאו שבמים מינרלים מסוימים העצמות יכולות להתאבן תוך כמה שבועות בלבד, ולא במשך מיליוני שנים.

אתם מבינים? אם אתם רוצים לכתוב ספר, כל מה שאתם צריכים לעשות זה "ללקט" מה שמתאים לתאוריה שלכם, מתוך ספרים פופולריים (ולא, חלילה, מחקרים). ואם זה לא מספיק, תבקשו מהעורך לעשות חיפוש קצר באינטרנט ולמצוא עוד משהו שנשמע, במבט לא רציני ולא מעמיק, כמתאים. אסור, בשום פנים ואופן, לבצע מחקר אמתי - לבדוק מה מקור הטענות, מה הראיות התומכות בהן, וכן הלאה. הס מלהזכיר מחקר מקורי, כמובן! מותר ואפילו רצוי לא להבין על מה אתה מדבר ומהן הטענות למעשה, וכך להיגרר לטעויות מביכות (כמו רעיון העוועים שהמדע גורס שהתאבנות לוקחת מאות מליוני שנים). יש להתעלם מעובדות שלא מתאימות לך, כמו הבעיה ה"קטנה" שמאובנים רבים הם לא מסוגים שמתאבנים תוך אלפי שנים בודדות (אופס...).

מדובר כאן בבורות לא רק לגבי העובדות, אלא ובעיקר לגבי השיטה - המתודה. לזמיר ולרפיסה הלא-ביקורתית שמראיינת אותו פשוט אין הבנה של מה זה מחקר, של איך לחקור טענה ואיך לברר את האמת. זה לא רק שאין להם כבוד למדע ולמסקנות המדעיות - אין להם חשיבה ביקורתית כלל. זמיר כהן עוסק ב"ליקוט" ולא במחקר - אבל חמור מזה, הוא אפילו לא יודע את ההבדל. וזו קרוב לוודאי לא אשמתו - אם הוא לא יודע את ההבדל, סימן שאף פעם לא לימדו אותו את ההבדל. לא שוכחים דבר כזה. אך פעם לא לימדו אותו מה זה חשיבה ביקורתית, איך מבררים נושאים, למה חשוב ללכת למקור ולהבין את העמדות האמתיות של מי שאתה טוען נגדו.... פשוט לא חינכו אותו כמו שצריך. מדובר כאן בכשל חינוכי חמור, שאני חושש שמשקף את המצב אצל רוב ילדי ישראל.

זו הנקודה החשובה ביותר - המתודה. אבל יש עוד נקודה שרציתי לקונן עליה, והיא הזילות של זמיר ביושרם ואיכותם המוסרית של מי שאינו מסכים עמו. זמיר לא רק שלא יודע מה זה מדע, הוא מעליל על מדענים טובים וגדולים ממנו (טוב, זה לא קשה) שהם אינם מדענים ומוציא דיבתם רעה. כך הוא אומר
בראשית המאה ה-19 ערך הפליאונטולוג צ'ארלס דוליטל וולקוט מחקר באזור משופע במאובנים בהרי רוקי שבקנדה. ב-31 באוגוסט 1909 הוא חשף את אחת התגליות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הפליאונטולוגיה. הוא גילה מאובנים בשכבה שבה נמצאו בעלי חיים מהתקופה הקדומה ביותר יחד עם מאובני בעלי חיים שקיימים היום. גילוי זה מוכיח באופן ברור ומוחלט שכל בעלי החיים הופיעו יחד כמו שכתוב בתורה, ולא בשלבים כפי שתיאוריית האבולוציה טוענת. והמדען הנכבד עשה מעשה שלא ייעשה: הוא החביא את כל הממצאים במכון סמית'וניאן למשך קרוב לשמונים שנה(!). רק ב-1985, כשארכיוני המוזיאון נבדקו מחדש, נחשפו המאובנים והתברר שהוא עשה זאת על-מנת לא להפריך את התיאוריה. בכל תחום אחר במדע הוא היה אמור להזדרז ולהכריז שהנה הוא מצא הוכחה להפרכת תיאוריה שרווחת. אבל הסיבה להסתרה פשוטה: הוא ידע שאם האבולוציה נופלת - האמונה באלוקים תעלה. הרי בזמנו הייתה האבולוציה תירוץ לכפירה באלוקים ובתנ"ך ולפורקן יצרים.


פשוט אין לבנאדם בושה. זמיר מעליל עלילות שווא על אדם, ועל מדענים רבים מספור, ללא היסוס ובזחיחות דעת מחליאה. כנראה שכשהנימוקים שלך כל כך גרועים, אתה צריך להמציא תורות קונספירציה כדי להסביר מדוע אנשים אחרים לא מסכימים עמך. החוקר שעליו מרמז זמיר שגילה את הממצאים היה סיימון קונווי מוריס, והוא משום מה מספר את הסיפור אחרת לגמרי בספרו "כור הבריאה";
וולקוט וודאי היה נרגש מאוד מתגליותיו. עד 1912 הא כבר פרסם סדרה שלמה של פרסומים מדעיים, שפרסו את פרשנותו לגבי בעלי החיים המרהיבים הללו, אשר עלתה בהרבה באיכותה על הממצאים באתר ה"אוגיאופיס" הקרוב.  אך במשא השדה האחרונו לאתר בורגס היה וולקוט בן 66 שנים. הוא סבל מיגון אובדנו של בנו סטיוארט, אשר נפל בקרב אווירי מעל שמי צרפת במלחמת העולם הראשונה. מוקדם יותר, ב-1911, אשתו ובת חברתו הקרובה מתה מתאונת רכבת. וולקוט עצמו שקע יותר ויותר במנהלה, בלוקחו על עצמו מנהיגות במדיניות המדעית ובעידדו   מחקר חדש. מאמר שלו שפורסם ב-1931, ארבע שנים לאחר מותו, כלל מעט יותר מסדרת הערות. למרות התחייבויותיו הגדלות וולקוט בבירור התכוון להמשיך במחקר אתר בורגס.
מוריס גם מספר על ההיסטוריה של חקר האתר והממצאים ממנו, כולל הממצאים שוולקוט דאג להביא למוזיאונים אחרים (כנראה שהוא לא ממש הבין שהוא צריך להסתיר את הממצאים...). היסטוריה זו מראה מחקר רציף, פחות-או-יותר, שהאטיות שלו נבעה מחוסר-הבנה של חשיבות האתר מחד ובעיות ביורוקרטיות ומוסדיות (כגון המוות של ווולקוט, קשיים בהשגת אישורים לחפירות, וכן הלאה) מאידך.

כמובן שהממצאים מהאתר לא מהווים סתירה לתורת האבולוציה כלל וכלל. להפך - סיימון קונווי מוריס, הנוצרי, הוא מהגדולים שבמתנגדים לבריאתנות. האם גם הוא מפחד שגילוי הממצאים יביא לאמונה באל? ממצאיו מהאתר הם בדיוק מה שצפוי על פי תורת האבולוציה ולא צפוי על פי הבריאתנות - אין מאובני ארנבים באתר, כך שאם "בעלי החיים הופיעו יחד" הם משום מה התאבנו בנפרד. הממצא מיוחד בכך שהחיים שם שונים מאוד ממה שיש אצלנו היום - ממש לא גילוי ש"מוכיח באופן ברור ומוחלט שכל בעלי החיים הופיעו יחד כמו שכתוב בתורה", אלא להפך, שהחיים הקדומים שונים מאוד מהנוכחיים בדיוק כפי שמצפה האבולוציה.

בוודאי שאין בחשיפת הממצאים כל עדות לכך שוולקוט מנע את הפרסום (איזה מנע?! הוא פרסם!) של הממצאים מסיבות אידאולוגיות. בניגוד למה שזמיר רוצה להאמין, המדענים מעוניינים להגיע לאמת ואם יימצאו משהו בממצאים שסותר את האבולוציה (כגון ארנבים בעידן הקמבריוני) הם דווקא ימהרו לפרסם זאת.

נראה שהעלילות ותורות הקונספירציה הללו מגיעים מפרי עתו המורעל של ג'ראלד שרודר, עוד סופר יהודי ישראלי אורתודוקסי שבספרו "מדע האל" (ספר דומה מאוד ל"מהפך" של מיודענו זמיר) גורס שהממצאים שמצא וולקוט מורכבים מדי מכדי שייווצרו בקמבריון, ושהם לפיכך סותרים את תורת האבולוציה. משום מה כל המדענים שחקרו את הקמבריון, בבורגרס ובמאובנים ממקומות אחרים, לא מסכימים עמו; לדעת כל המומחים המאובנים הם למעשה רגילים למדי בדרגת התפתחותם. כנראה ששרודר יודע יותר טוב מהפלאונטולוגים -  מיותר לציין ששרודר לא מפגין ידע זה על ידי השוואה לאתרים האחרים מהקמבריון ולא מפנה לשום ספרות מקצועית שתגבה את טענתו שהממצאים סותרים את תורת האבולוציה.

נראה שאיכשהו הגיע זמיר כהן מהרעיון השגוי שהממצאים סותרים את תורת האבולוציה לרעיון האווילי הנוסף שהגילוי מראה שכל בעלי החיים הופיעו ביחד. זה מבדר במיוחד מכיוון ששרודר עצמו מודה שיש התפתחות, ואף מגבה את עצמו בסיפור בראשית: "אין זה סוד שכל סוג (פילום) הופיע ראשון כצורה ימית פשוטה ונהיה מסובך יותר עם מעבר הזמן. ספר בראשית הכריז זאת כבר לפני 3,300 שנה: קודם הגיעו חיות הים, אחר כך היצורים בעלי הכנפיים...". מסתבר ששני היהודים הטובים האלו לא מסכימים מה אומרת התורה. נו, מה יש לצפות ממי שאין לו אפילו מספיק הבנת הנקרא כדי להבין שעל פי בראשית הצמחים הופיעו ביום השלישי ואילו יצורי המים והציפורים (אבל עוד לא חיות היבשה...) ביום החמישי, כלומר אפילו הסדר (שלא לדבר על התיאור) לא מתאים למדע.

החוסר בהפניות ונימוקים מקשה על חקירת המהלך, אבל נראה לי שזמיר הבין לא נכונה את שרודר (שכמובן הבין לא נכונה הן את הממצאים והן את ספר בראשית). זמיר כמובן לא טרח לבדוק את העובדות, וכמובן שלא הוא ולא שרודר לא מספקים לקוראים הפניות וציוני דרך כדי שהוא יוכל לבדוק את העובדות בעצמו. מה, הרי הוא עוד עלול לגלות שהם טועים!

הדבר העצוב הוא שהרבה חושבים שכתיבה מעין זו היא "מדעית", שזמיר כהן מבין משהו במדע, ובכלל לא ניחנים בהרגלי החשיבה הביקורתית שהיו מאפשרים להם לעלות על הרדידות והעליבות שבדברי זמיר כהן ושכמותו. וכאן אני חוזר שוב לנקודה העיקרית תמיד- הבעיה היא החוסר בחינוך לכישורי חשיבה ביקורתית. או אם לשכתב את דברי נתניהו, שאמר משהו נבון לשם שינוי - ישנן שלוש בעיות עיקריות כאן, והן - חינוך, חינוך, וחינוך.

יום ראשון, 16 בינואר 2011

ההפרעה האלוהית

יש כתבה מעולה של איתי להט בכלכליסט על הדת לאור המדע. ניכר שלהט חרש את התחום ואף דיבר אישית עם חלק מהחוקרים. כתבות שכאלו כמעט גורמות לי לקנות עיתונים. למה אתם מחכים? לכו תקראו.

אבל לדעתי איתי להט מפספס בכמה דברים שכדאי להעמיד על דיוקם. ראשית, הוא פותח בכך שמסתמן ש"האמונה היא פגם מוחי מולד שרוב אוכלוסיית העולם סובלת ממנו". אולי בשביל הסנסציה, אולי זאת אפילו כותרת משנה של העורך - בכל אופן, זה ממש לא מדויק. המחקר מצביע על המנגנונים הפסיכולוגיים, האינטואיציות והרצונות, שגורמים לדת לפרוח; אבל גם המדע או פסיכולוגיה וכן הלאה "רוכבים" על מנגנונים אלו או אחרים. ההתמקדות בהבנת הגורמים המובילים לדת כ"מחלה" מונעת מאיתנו להבין את הגורמים האלו כנורמליים.

למשל, איתי להט כותב
על אחד הגילויים המשמעותיים בתחום חתום ד"ר גארי וונק, נוירולוג ומומחה לרפואה גנטית ופגיעות במערכת החיסונית באוניברסיטת אוהיו בארצות הברית. וונק גילה שאנשים רבים שמנהלים אורח חיים דתי וחשים תלות בהנהגה הרוחנית של דתם סובלים ממחסור בחלבון מסוים במוחם, חלבון שהיעדרו עשוי גם להחמיר תחושות חרדה ולהגביר את הרגישות לסמים משני תודעה כגון LSD.
טוב ויפה, אבל כל מה שזה אומר בעצם זה שאנשים בעלי נטייה לחרדות נוטים לפנות יותר לדת, כנראה כי היא מספקת להם מזור. האמונה הדתית אם כך אינה פגם מוחי מולד - אלא ישנה א-נורמליות (רחוק מ"פגם") אצל אנשים מסוימים שנוטה לגרום להם לפנות לאמונה דתית בהקשר חברתי מסוים.

עוד נקודה שאני חושב שרצוי להעלות היא שמחקרו של איתי רהט נראה לי לא מאוזן. למשל, הוא מזכיר את "קסדת האלוהים" של פרסינגר, הגורמת לתחושות התעלות דתית וחוויות מיסטיות על ידי גלים מגנטיים, אבל לא מזכיר שלא הצליחו עד כה לשחזר את ממצאיו. זוהי מכשלה עצומה לקבלת עבודתו ברצינות. כדוגמה מהצד השני, איתי להט מציין את המחקרים הרבים המראים על השפעות חיוביות של הדת (כגון שיפור הבריאות), אבל לא מציין את המחקרים שהמראים שזה תלוי-חברה ודווקא בחברות אתאיסטיות כגון סקנדינביה המצב הפוך. הוא גם נגרר שוב לאנקדוטות שאינן עיקר הממצאים.

את הביקורת שלי צריך לקחת בערבון מוגבל כי לא חקרתי את הנושא ברצינות בעצמי לכבוד הרשומה; אני מדבר מזיכרון. אבל למיטב הבנתי הכתבה אמנם מסכמת מחקר רב אבל לא משקללת אותו נכון ולא מבינה אות בהקשר הרחוב יותר של הממצאים המדעיים על הדת. ראו הוזהרתם. 

יום ראשון, 9 בינואר 2011

מסע אלונקות למען שוויון בנטל הצבאי

אני שמח שמתארגנת מחאה גדולה כנגד אי-השוויון שבכך שהחרדים לא עושים צבא. פורם רחב של עשרות ארגונים מרים צעדה גדולה, מסע אלונקות שמתחיל בתל-השומר ב-18 ונגמר ב-20 בירושלים. האירוע:


והפורום עצמו, פורום חובת השירות:


נראה לי שיש לי אי-הסכמה עיקרית אחת עם הפורום - הפורום מרוצה מכך שהחרדים משרתים במסלולים יעודיים כגון הנח"ל החרדי. מצד אחד הפורום מדבר על שוויון, צבא העם, וכן הלאה - ומצד שני על שירות צבאי מקוצר בתנאים לא-שוויוניים ושאינם מאפשרים שוויון וחופש לכניסה של אחרים (ואחרות!) לאותן היחידות. זה לא עובד. על החרדים לשרת כמו כולם - והם מסוגלים, כשבאמת ידרשו את זה מהם הם יעשו את זה. 

אבל זו נקודה שולית יחסית. הרבה יותר חשוב שיגייסו את החרדים, זה עדיף מכלום. וזה גם יאפשר להם לצאת לעבוד, ויחסל את ההשתעבדות לרבנים כדי לחמוק משירות צבאי. אני רק מקווה שהחלת גיוס מלא, ולו למסלולים מיועדים, תהיה רק הצעד הראשון לשירות צבאי שוויוני באמת. 

ונקודה סופית למחשבה, מאת חבר שלי: "אתה באמת רוצה לתת להם רובים?!".

יום רביעי, 5 בינואר 2011

"יש אלוהים?" חלק 6: שורשי המוסר



[רשומה זו היא חלק מסדרה. ניתן למצוא את האינדקס כאן.]

יש משהו אירוני בכך שהפרק הדן במוסר הוא (כמעט) הפרק הקצר ביותר - רק 36 עמודים. טוב, זה לא הוגן - הפרק בעצם לא דן במוסר, אלא בשורשים האבולוציוניים שלו; הפרק הדן במוסר הוא הפרק הבא, ובו 60 עמודים מכובדים. אז מה יש לנו בפרק הנוכחי?

כרגיל דוקינס מתחיל בדברים לא קשורים - הפעם, מכתבי נאצה מדתיים - אבל מהר מאוד עובר לדון ב"מוצא הדרוויני" של המוסר. הוא מעלה ארבעה דרכים שבהם הרגשות המוסריים יכולים להתפתח:
יש לנו עכשיו ארבע סיבות דרוויניות טובות לכך שפרטים יתנהגו באופן אלטרואיסטי, בנדיבות או בצורה "מוסרית" זה כלפי זה. ראשית, ישנו המקרה המיוחד של קרבה גנטית. שנית, ישנה הדדיות: החזרה של טובה תחת טובה, ומתן טובות מתוך ציפייה להחזרתן. ובהמשך לשתי אלה, יש סיבה שלישית: התועלת הדרווינית שברכישת שם טוב של נדיבות וטוב לב. ורביעית, אם זהבי צודק, ישנה התועלת המיוחדת הנוספת שבנדיבות בולטת לעין כדרך לקניית פירסום אותנטי שאינו מזוייף.
דוקינס, כמובן, אינו מעלה ראיות של ממש לכך שאלו אכן היו הלחצים האבולוציוניים שהובילו להתפתחות המוסר ולא מפנה למאמרים וספרים שיספקו ראיות לתרחישים מסוימים של התפתחות המוסר. נראה כי מספיק לדוקינס שהוא מראה שישנה אפשרות לכך שההסבר הנטורליסטי שהוא מציע הוא מציאותי כדי להפוך את הדת לאשליה. אני חושב שזה קצת מוגזם - ראוי וצריך לספק ראיות של ממש לתרחישים המסוימים הללו, לא להשאיר אותם כאפשרויות בלבד. דוקינס אומר אמנם כי
לאורך מרבית הפרהיסטוריה שלנו, בני האדם חיו בתנאים שהיה בהם כדי להעדיף באופן בולט את כל ארבע הצורות של אלטרואיזם.
אבל הנימוקים שהוא מעלה לא ממש משכנעים אותי. דוקינס גם מפנה למספר ספרים המדברים בזכות תזה דומה; אולי באלו ניתן יהיה למצוא ביסוס ראייתי עמוק יותר.

דוקינס מעלה עוד מספר נקודות מעניינות בפרק, אבל שתיים מהן סותרות זו את זו. מצד אחד מעלה דוקינס מחקרים שמראים שהשיפוטים המוסריים של אנשים (בעיקר בדילמות מוסריות מאירות-עיניים שעלו בפילוסופיה) מאוד אחידים. מאידך, הוא רומז שהדתיים צודקים בכך שהמוסר האתאיסטי הוא שרירותי ויחסי שכן "קשה למדי להגן על מוסר מוחלט בהסתמכות על נימוקים אחרים מאלה הדתיים". אני סבור שסתירה זו מדגימה אי-הבנה בסיסית של דוקינס בענייני מוסר, אבל כדאי לדבר על זה בקשר לפרק הבא, שאכן דן במוסר. הפרק השישי, כאמור, דן בעצם רק בשורשית האבולוציוניים של הדת.

יום ראשון, 2 בינואר 2011

שנה חדשה מאוחרת

רציתי לכתוב רשומה לשנה החדשה, אבל ספק האינטרנט שלי קרס. אז ברכת שנה טובה מאוחרת לכולם! 

והנה קצת מהמקור....

כמה סטטיסטיקות נרקיסיסטיות - בשנה האחרונה ניצפו דפי הבלוג 9,247 פעמים. הרשומה הנצפית ביותר הייתה "נתונים, רבותי, נתונים!", עם 647 צפיות דף; אבל לאיזון, אני ממליץ גם לקרוא את "מגמות מדאיגות בחילון המדינה" (שלה יש רק 57 צפיות דף, אבל היא אולי חשובה יותר). 2,920 מבקרים שונים ביקרו באתר 5,066 פעמים, כ-43% הם מבקרים חוזרים. אני שמח שמצאתם את הבלוג שלי ראוי לקריאה, ומקווה שהתוכן בשנה הבאה יהיה עוד יותר טוב

מה שאני פחות ממנו מרוצה ממנו זו הספריה הבהירה. הבעיה היא פשוט חוסר בכמות מספקת של תוכן. יחסית למעט שיש בה, אני חושב שהיא זכתה לצפיות נאות: בשנה האחרונה ביקרו בה 711 מבקרים סך של 896 ביקורים; הם השתהו הכי הרבה על "סוקרטס על המוסר" ו"מבוא לתורת המוסר", מה שנראה שמלמד על עניין במוסר אתאיסטי. אני שמח על הקוראים, אבל הייתי רוצה שהספריה תהיה רלוונטית יותר לציבור החילוני. לשם כך צריך יותר תוכן. פשוט אין לי די זמן לכתוב מספיק לספריה (אני כרגע עובד על הטיעון הקוסמולוגי ותרגום של ברטרנד ראסל - אבל שניהם מתקדמים לאט). אני שוקל לפתוח חשבון תרומות ופרסומות, בתקווה להשיג מימון לרכישת תרגום מקצועי של התוכן הדרוש.

זו הייתה השנה מבחינת האתרים שלי. מבחינת המדינה - נו, אני חושב שהתקציב שעבר, שכולל תמיכה מוגדלת באברכים ולא כולל תמיכה מוגדלת בכבאות, מספק מראה יפה מאוד של סדרי העדיפויות של המדינה למעשה. מצד שני, השנה לוותה בהתעוררות לא מבוטלת של החילונים, ואני מקווה שמגמה זו תתעצם בשנה הבאה ושתכוון לכיוון הנכון - בראש ובראשונה, התמקדות בנושאי פנים ארוכי-טווח, כגון חינוך, וכן, כולל כיבוי (וגם הרבה דברים אחרים). לו יהי!

אז בקיצור - שנה טובה!

יום ראשון, 26 בדצמבר 2010

מעין הגנה על אבי שמחון

במסורת המתגבשת, הרי מעין הגנה על משהו שכמעט כולם מסביבי חושבים שהוא לא בסזר: דבריו הגזעניים של אבי שמחון, יו"ר הוועדה המייעצת לשר האוצר. והרי הדברים:
"יותר מ-400 אלף עולים שהגיעו לארץ לא היו מעולם יהודים, אולי יש להם איזה סבא שהיה פעם יהודי. הם הגיעו לכאן משיקולים כלכליים. אם היתה להם אפשרות להגיע לארץ יותר מפותחת אז הם היו הולכים לשם"
אז זהו, שיש הרבה אמת בכך. כמובן שחלק גדול מהעולים בעלייה הגדולה מרוסיה באו ממניעים ציוניים, דתיים, וכן הלאה. אבל חלק לא מבוטל, אני מאמין, הגיע בעיקר מטעמים כלכליים, והיה שמח דווקא להגר לארה"ב, נאמר, אם היה יכול. וחלק עוד יותר גדול עלה גם מסיבות כאלו וגם מסיבות כאלו - בני אדם בד"כ לא עושים משהו מסיבה אחת.

אבל העניין הוא, שאותו הדבר נכון עם הרבה מאוד עולים אחרים ברבות השנים. ולא במקרה - חוק השבות חוקק בכוונה כך שיהווה מראה לחוקי נירנברג. הקריטריון הוא לא אם מישהו יהודי בדתו או אפילו בתרבותו, אלא אם הוא עלול להיחשב כיהודי על ידי אחרים וכך לסבול מאנטישמיות. וכפי שהוכיח היטלר, סבא יהודי בהחלט מספיק לכך.

הבעיה היא דווקא מצד הציבור הישראלי הגזעני, ששכח את זה, ומעוניין להגן על "טוהר הגזע" בשוביניסטיות דוחה. ועל פי ההגנה שמעמיד אבי שמחון, גם הוא בהם. לאחר פרסום הדברים, ד"ר אבי שמחון הגן על עצמו כך:
דברי לא הובנו כהלכה. דיברתי על אנשים שמוגדרים כחסרי דת, אני לא מערער על היהדות של עולי ברית המועצות.
הבנתם? הוא דיבר כנגד חסרי דת, אז זה בסדר. היטלר, כידוע, בכלל לא שרף חסרי דת שסבם היה יהודי.

דבריו של אבי שמחון בעייתיים לא בגלל מה שנאמר בהם במפורש, אלא בגלל הטון הגזעני ששולל את הלגיטימיות של כל מי שלא יהודי בדתו. כמו רוב הציבור, הוא שכח את מטרת הציונות. המטרה מעולם לא הייתה לבנות פה מדינת הלכה, או אפילו מדינה שרק יהודים בדתם או תרבותם יהיו חברים בה. המטרה הייתה לבנות מדינה שהיהודים בה הם רוב שולט, כדי שהאנטישמיות לא תוכל להרים בה ראש. "יהודים" בכל מובן, ובעיקר - בכל מובן שבו הם עלולים להירדף על שום יהדותם.

יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

גזענות וקריאה לרצח בדת היהדות

הבלוג ישראל חילונית לא מיועד להיות שופר לדעותיי האישיות דווקא, ואני שמח לארח כותבים אחרים. הפעם, אני נותן במה לליאור הלפרין.  ליאור, בעבר תלמיד ישיבה, כותב קבוע באתר "חופש".

בזמנים קשים אלו, שבהם הגזענות היהודית גואה, חשבתי לנכון להביא את המאמר הזה של ליאור הלפרין, שמדגים יפה מאוד את הגזענות שביהדות. יש שיגידו שהמקורות שהוא מביא אינם מייצגים, אך אני סבור שהוא מראה יפה שהם כן מייצגים קשת רחבה ומכובדת הן אמסורת ההלכתית הרבנית והן את בטקסט המכונן, התנ"ך.

========================================================================

יום השואה הוא יום עצוב בו רואים מה האדם מסוגל לעשות כשנותנים לו להאמין בתורות גזעניות שאינן מגובות מדעית, כמו תורת הגזע או היהדות.

כן, כן. היהדות. כשידיד שלי אמר את המשפט הנ"ל בשרשור יום השואה בפורום אתאיזם מייד קפצו המגיבים:

"אני לא מאמינה שאתה משווה  תורת הגזע ליהדות!!!" אמרה אחת הגולשות. "הדת היהודית לא מעודדת לרצוח אנשים או להגדיר מי נחות ומי גזע עליון. עד כמה שזכור לי בפעם האחרונה שפתחתי תנ"ך היה כתוב בעשרת הדברות 'לא תרצח'. איך אתה יכול להשוות בין דת לתורת הגזע?! תורת הגזע זו המצאה מזעזעת שפגעה באנושות כולה. היהדות לא פגעה באף אחד וגם לא מתיימרת לפגוע באדם כלשהו."

אני נשבע שאלו המילים המדויקות בהם השתמשה. את תגובתי לה, ריכזתי במאמר הזה. מי ייתן ובעזרתו יראו יותר אנשים את האתנוצנטריות האיומה שהיהדות שופעת בה, ולא יתבלבלו למראה הכפיים הפרושות לרווחה של המחזירים לתשובה, המבטיחים דת של טוב לב, רחמנות ואהבה.

"הדת היהודית לא מעודדת לרצוח אנשים או להגדירמי נחות ומי גזע עליון"? חזרתי וציטטתי את השורה החשובה מדבריה. "היהדות לא פגעה באף אחד וגם לא מתיימרת לפגוע באדם כלשהו"?

ההלכה היהודית רואה גויים כבהמות וכמי שבכלל אינם בגדר בני אדם. תחליפו את המילה "ישראל" בציטוטים הבאים בצמד המילים "הגזע הארי", ואת המילה "גויים" תחליפי בביטוי "כל מי שאינו ארי", ותראו כמה הדבר חמור.

הראב"ד בהשגותיו על דרי הרמב"ם בהלכות טומאה פב' הלכה י':  "גוים הם כבהמות, ואין מטמאין ואין מיטמאין, 'עם הדומה לחמור', 'הן גוים כמר מדלי ואת כולם ישא רוח, והחושב אותם לכלום אסף רוח בחפניו".

רשב"י בבבא מציעא קי"ד ע"ב: "נאמר "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם" (יחזקאל ל"ד, ל"א) - אתם קרויין אדם, ואין אומות העולם קרויין אדם".

המהר"ל בפירושו לאבות פרק ג' מיז': "ואף שאמר 'חביב האדם [שנברא בצלם]', אין זה כולל כל מין האדם, כי כבר אמרו ז"ל: כי 'אתם קרוים אדם ואין האומות קרוים אדם. שלמות הבריאה שהוא לאדם בפרט, הוא לישראל ולא לאומות."

המהר"ל ספר "גבורות ה'" פרק מד' עמוד קסז': "וכמו שתמצא בעלי חיים והם כמו אמצעי בין האדם ובין שאר בעלי חיים, כמו הקוף... כך יש אדם – ואינו אדם בשלימות. לכך אמר רשב"י: אשר הוא אדם בשלימות, אשר אינו נוטה לחמרי יותר מדאי, הם ישראל."

המהר"ל ב"נצח ישראל" פרק יד' עוד פג': "ישראל מיוחדים ונבדלים מכל הגוים אשר הם במדרגה החמרית וישראל במדרגת הצורה... כמו שאמרו חז"ל: 'אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין אדם', כאלו דבר פשוט הוא אצלם שמדרגת ישראל בערך אל האומות, כמדרגת האדם אל בעלי חיים בלתי מדברים"

הרמח"ל בספר "דרך ה'", חלק ב' פסוק ד': "ואז נתחלק העולם לשבעים אומות, כל אחת מהן במדריגה ידועה, אבל כולן בבחינת האנושיות בשפלותו, וישראל בבחינת האנושיות בעילויו."

הראי"ה קוק בספר 'אורות ישראל', פרק ה' פסוק י': "ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגוים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ועמוק, מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי".

ר' צדוק הכהן מלובלין בספר 'פוקד עקרים' דף יט, טור ג': "וכשיבוא משיח ... גם הם [הגויים] יכירו ויודו שאין קרוי 'אדם' אלא ישראל... אבל מכל מקום, בהתיחסות לישראל גם עתה הם בגדר בהמה."

בעל התניא בספר 'תניא' פרק א' הלכה ב': "דלכל איש ישראל, אחד צדיק ואחד רשע, יש שתי נשמות דכתיב ונשמות אני עשיתי שהן שתי נפשות, נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא... וגם מדות טובות שבטבע כל ישראל בתולדותם כמו רחמנות וגמילות חסדים באות ממנה כי בישראל נפש זו דקליפה היא מקליפת נוגה שיש בה גם כן טוב... מה שאין כן נפשות אומות העולם, הן משאר קליפות טמאות שאין בהן טוב כלל... ונפש שנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש...".

ספר הזוהר, ב'רעיא מהימנא' פרשת פנחס רלח' ב': "ויאמר אלהים נעשה אדם...והיינו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, ואוקמוה רבנן דלית 'אדם' אלא ישראל, הדא הוא דכתיב: 'ואתן צאני וצאן מרעיתי אדם אתם'. אתם 'אדם' ולא שאר עמין, ובגין דא ישמח ישראל בעושיו".

ראו שההתייחסות לגוי היא כאל תת-אדם לכל דבר ועניין, ולא פעם מתייחסת אליו ההלכה כאל שווה ערך לבהמה. והדבר מוביל בתורו להתייחסות נלוזה ביותר לגוי. כתוב בבראשית ט', ו': "שופך דם האדם, באדם דמו ישפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם", ומאחר ואומות העולם אינם נקראים 'אדם' באמת, הרי שדמם מותר.

כך כתב הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ב', הלכה יא': "ישראל שהרג גוי השומר שבע מצוות בני נח אינו נהרג עליו בבית דין שנאמר: 'וכי יזיד איש על רעהו', ואין צריך לומר שאינו נהרג אם רצח את הגוי שאינו שומר שבע מצוות בני נח. ואחד ההורג את עבד אחרים או ההורג עבדו הרי זה נענש בגזר דין מוות, שהעבד כבר קיבל עליו מצוות ונוסף על נחלת ה'".

הקריטריון הברור לעונש מוות לרוצח – קיום מצוות. אם רצח יהודי או עבד, שחייבים במצוות, העונש עליו הוא מוות. אם רצח גוי, אפילו מאמין בתורה ושומר שבע מצוות בני נח (זהו גר תושב), יהא הרוצח פטור מעונש. הגויים אינם בגדר אדם ורק על רציחת 'אדם' במלוא מובן המילה נהרגים בבית דין.

דוגמא אחרת – כיצד ניתן להסביר את העובדה, שיש מן התנאים הסבורים שגזל הגוי מותר מן התורה? איך אפשר להבין שמותר לגזול מאדם אחר? אולם על פי ההבנה, הגוי אינו בגדר אדם, ושנפשו ממקור טמא בדומה לבהמות טמאות, כבר אין מה להתפלא: כשם שאין איסור 'לגזול' מבהמה, כך מותר לגזול מגוי כי ההבדל הוא רק "כמותי" ולא "איכותי" כדברי הרב קוק הנ"ל.

רשב"י, הרמב"ם, הראב"ד, המהר"ל, הרב קוק, ספר הזוהר, ספר התניא - אלו השמות הגדולים ביותר של הדת. ולא רק גזענות ישנה בדת היהדות, כלפי אומות העולם וכלפי מי שאינם מקיימים מצוות. גם קריאה למעשי אלימות ישנה. קריאות מזעזעות לרצח "כופרים" חוזרות ונשמעות מכל פינה. הנה למשל ציטוט מהשולחן ערוך – קודקס ההלכות המקיף והמחייב ביותר, שנמצא בביתו של כל אדם דתי:
שולחן ערוך, יורה דעה סימן קנח סעיף ב': "והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא הורגו. ואם לאו היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם מסלקו[את הסולם] ואומר הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים האלו."

לקח את הסולם והסתלק ונתן לאיש לקפוא ולרעוב בתחתית הבאר! אז המצב הרצוי הוא לרצוח את החילוני במקום פומבי בחרב, אבל אם אין לו את היכולת לעשות זאת (כגון שיודע שייאסר וייענש על רצח בכל חברה שהיא פחות פנאטית מזו שלו) הוא צריך עדיין לנסות ולעשות זאת בערמומיות ובתחבולות - זו הרי מצווה!

עדיין לא מבינים שכל הנ"ל הן קריאות לרצח בשם דת היהדות? בבקשה עוד קריאות שכאלו:
רמב"ם, הלכות ממרים פרק ג` הלכה ב`: "והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצווה גדולה והסיר מכשול".

הרב יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר שלישי פרק כה`: "והעובד עבודה זרה שאינו רוצה לקיים ז` מצוות בני נח כגר תושב, גופו מותר כפי הסכמת כל הדתות, ואפילו הפילוסופים מתירים דמו ואמרו `הרגו למי שאין לו דת`. וכן תזהיר התורה על עובדי עבודה זרה, `לא תחיה כל נשמה`, ואם גופו מותר כל שכן ממונו כי העובד עבודה זרה ראוי להרגו ולא לחמול עליו".

לא מוצאים את הידיים והרגליים בבליל הכתבים וההלכות? רוצים לדבר על הטקסט המקראי עצמו?
 הנה ‫זמרי בן סלוא, חשקה נפשו באישה מדיינית ובא עליה לעיני בני ישראל. פנחס בן אלעזר לקח רומח ורצח את‬ ‫שניהם ללא דין ומשפט ואף קיבל שכר על כך (במדבר כה', יא'): "וידבר ה' אל משה לאמר, פינחס בן אליעזר בן אהרן השיב‬‫ את חמתי מעל בני ישראל.. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום". נכון שאין ראוי לעשות מעשה שכזה‬ ‫בפרהסיה, אבל עונש מוות? על מה? למי הזיקו אלה? אוי לה לחברה שכך גוזרת על אזרחיה, באכזריות ‬לשמה.

יותר מזה: בעקבות רשעות של אז, בואו וראו מה כתב אך לפני עשורים בודדים הרב הרצוג, מי שהיה רבה הראשי של ישראל, כאשר נשאל על כהן שנשא נכרייה בנישואין אזרחיים והאם כדאי לגיירה. בתוך שהוא דן בעניין כתב‬ ‫כך בשו"ת היכל יצחק אה"ע א' סימן יט: "הרי בנידון דידן זה בפרהסיא וקנאין פוגעים בו דע"י נשואין אזרחים‬ ‫שנישאו בחו"ל הוי בפרהסיא".

למי שלא בקיא בטרמינולוגיה: "קנאין פוגעים בו" פירושו מתן היתר לכל קנאי דתי לעשות משפט לעצמו ולקחת את החוק לידיו, ולפגוע באותו אדם כפי שיראה לנכון. בימינו הנאורים, במדינת חוק, כותב רב ראשי ומזמין מעשה רצח. הנה כך‬ ‫ממש הוא פוסק שגם היום, על פי התורה הרצחנית, שישראל הנושא גויה מותר להורגם ברחוב, סתם כך, בלי משפט, בלי עדים ובלי התראה.‬ רמב"ם, בהלכות סנהדרין, פרק יח' הלכה ו', מגדיר זאת בבירור: "אין בית דין נזקקין להן אלא הקנאים פוגעין בהן וכל שהורגן זכה".
על פי ההלכה ה"אדם" היחיד הוא רק האדם היהודי השומר תורה ומצוות, וכל היתר, כבהמות השדה נידמו וכאשר ישראל תקיפין עליהם - דמם מותר. אתם כנראה לא מכירה את הפן הזה של הדת. אתם מכירים את הדת כפי שהיא מצטיירת במדרשה ובבני עקיבא: כל אותם צדדים עדינים, "לא תרצח", "ואהבת לרעך כמוך".. אך מי הוא העונה להגדרה "רעך", על מי מדבר הפסוק היפה הזה?

כל הכתוב בתורה במצוות שבין אדם לחברו הוא אך ורק לחברו השומר תורה ומצוות. כל מי שאינם בקטגוריה זו (כמו לא-יהודים, אפיקורסים וחילונים שאינם שומרי מצוות וכו') לא חלה עליהם מצוות "ואהבת לרעך". ולא בכדי סיימה התורה את הכתוב 'ואהבת לרעך כמוך' בצמד המילים 'אני יהוה'. ראו את פסיקת הרמב"ם בהגהות מימוניות, הלכות דעות פרק ו' הלכה ג': "מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל [ולא מן הגויים] כגופו שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך', ודוקא שהוא רעך בתורה ובמצוות אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה מצוה לשנאותו, שנאמר 'יראת ה' שנאת רע' ואומר 'הלא משנאיך ה' אשנא' ". ממש כך: מצווה על המאמינים לשנוא! ולא רעדו ידי הרמב"ם כשכתב זאת?

ואם נכנס הלאה לתנ"ך תראו עד כמה ההתגוננות מאחורי הדיבר "לא תרצח" הינו עצוב. לחשוב כך, זה פשוט לשחק את משחק הקופים: לא ראיתי, לא שמעתי, לא מדברים על זה.  נכון היה לכותב עשרת הדיברות לאמץ תחת האמירה "לא תרצח" את התיקון לדיבר שהציע ג'ורג' קרלין המנוח: "תשתדל מאוד שלא לרצוח אף אחד, אלא אם כן הוא מאמין באיש בלתי נראה שונה מזה שאתה מאמין בו".

הקריאה "הטוב בגויים – הרוג. הטוב שבנחשים – רוצץ מוחו" (מכילתא דרשב"י, יד, ז) היא רק אחת מיני רבות. ישנם ציוויים רבים הנוגעים לצורך להרוג ולהשמיד את שבע העמים שסבבו אותנו ולהשמיד את מושא סגידתם.

ראו למשל את שמות כג' כ' :"והביאך אל האמרי והחתי והפרזי והכנעני והחוי והיבוסי והכחדתיו, לא תשתחוה לאלוהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם ושבר תשבר מצבתיהם". את שבע העמים הללו מצווים העברים להרוג עד האחרון: גברים, נשים, זקנים וילדים, ואפילו את בהמותיהם וחיות הבית שלהם. הציווי של "שבר תשבר מצבתיהם" מזכיר באופן מחריד את פיצוץ פסלי הבודהה ע"י הטאליבן באירן בשנת 2007. אפס סובלנות דתית.

לקריאה החוזרת שוב ושוב בתנ"ך שלא לשכן בארץ עובדי עבודה זרה אלא להשמידם, יש את הפן הביצועי בסיפור הלא-כל-כך-סימפטי על 450 נביאי הבעל ו-400 נביאי האשרה שנטבחו בידי הנביא אליהו וקהל תומכיו במלכים א' יח' מ', שם נשחטו באופן טקסי וגופותיהם נערמו לכדי גבעה קטנה. "ואמר אליהו להם תפו את נביאי הבעל, איש אל ימלט מהם. ויתפשום ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם".

מעבר לכך, התנ"ך גם היה ספציפי מאוד לגבי מה יש לעשות לעיר שרוב תושביה נטשו את האמונה באל העברי, והיא נקראת עיר נידחת (דברים יג, יג-יז): לשרוף אותה עד היסוד על כל תושביה ורכושה, לאחר שרצחו את כולם בחרב. גם כאן אין יוצאים מהכלל: גברים, נשים, זקנים, טף וחיות משק. "כי תשמע באחת עריך אשר יהוה אלוהיך נותן לך לשבת שם, לאמור: יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את שבי עירם לאמור נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעתם... והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך. הכה תכה את ישבי העיר הזו לפי-חרב, החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב, ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה. ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל ליהוה אלוהיך, והייתה תל עולם לא תיבנה עוד". "רצחו את כולם!" מצווה הדת. האם לדעתכם יש לשרוף עד היסוד את תל אביב?

ובל נשכח את הקריאה התלמודית בפסחים מט' עמוד ב': יש לנחור (נחירה = המתת בע"ח באמצעות דקירה בחפץ חד) את "עם הארץ". "אמר ר' אלעזר: עם הארץ מותר לנוחרו [אפילו] ביום כיפורים שחל להיות בשבת. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור 'לשוחטו'. אמר להם: זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה".
לא מדובר כאן אפילו במי שאוחז בדת אחרת אלא סתם אדם מן הישוב, בן לעם היהודי שאינו מתפלל או לובש ציצית. סוטה כב' עמוד א': "איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית וברכותיהם - דברי רבי מאיר. חכמים אומרים: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. רבי יונתן בן יוסף אומר: כל שיש לו בנים ולא מגדלן ללמוד תורה." ומה עשו רע למישהו אותם האנשים? מה מפריע לאותם הפנאטים הקרויים חז"ל שאדם מסוים אינו מניח תפילין, לובש ציצית או קורא קריאת שמע של שחרית? מדוע כה עזה שנאתם כלפי האדם הפשוט מן הישוב עד שהם מתירים את דמו, אפילו ביום כיפורים שחל בשבת (!), והסוגיה מציינת בהומור שחור וזדוני שאין לקרוא לטבח זה בשם "שחיטה" כי על שחיטה צריך לברך?

אז היהדות לא סוברת שמי שאינו חבר בה הינו נחות? תת-אדם? אז היהדות לא קוראת לרצוח בהם? לטבוח בהם? רק כי הם שונים? כי הם אינם שייכים ל"גזע" הנכון? כי אינם מחזיקים באותן הדעות והאמונות?

הדת היא גורם מלבה-שנאה ורצחני שמרעיל את העולם, והיהדות אינה שונה בהיבט הזה. הלוואי והדבר לא היה כך. אך קוראים נכבדים, עליכם להתעורר מהאשליה הצמרירית והחמימה שלא כך הדבר.


"עיר הנידחת". יצירה של הכותב, ליאור הלפרין, על פי הכתוב בדברים יג', יג'-יז'.

שינוי נראה לעין

כל המקורות מהם הבאתי מדברים בעד עצמם, ואין כל דרך לחלוק על כך שזו היא אכן היהדות - אך יש מקום לומר שלא זו היהדות של היום. הדברים הללו כל כך מעוותים ומרושעים שאין כל דרך להמשיך ולאחוז בהם ועדיין לנסות להראות איזושהי חזות של "דת של מוסר וצדק". חוץ מזה שהיום אדם שירצה לצאת למסע הרג בשם ההלכה יצטרך להוציא להורג 8 מתוך כל 10 אנשים במדינה הזו. כשדת היהדות לאט לאט איבדה מכוחה ונמצאו יותר כופרים, אפיקורסים ועמי ארצות נושאי חרב - בלית ברירה - התחולל השינוי.

אז יש כאן בעיה. היום לא יעלה על דעת אנשי הדת להרוג, להשמיד ולאבד את רוב-רובם של היהודים, ומאידך יש הלכה פסוקה וברורה שחייבים לעשות זאת - ונשאלת השאלה בצדק, איך מתמודדים עם זה הרבנים? איך מיישבים את הסתירה בין ההלכה לרוח הזמן?

אני אתן לפניכם את הפתרון שהם מצאו, ולדעתי הוא מוציא אותם באור אפילו יותר גרוע מקודם (אם הדבר בכלל אפשרי):

הפתרון הוא לשנות את ההלכה מבלי לפגוע בה. כלומר, יוצרים חוק העומד ותלוי במציאות משתנה. תשתנה שוב המציאות ורוח הזמן - ויחזרו להרג את הכופרים ומחללי השבת כתביעת ההלכה "הנצחית".
כדי להבהיר היכן השתנתה ההלכה ומה השינוי, אני אצטט את דבריו של החזון אי"ש, יורה דעה, הלכות שחיטה, סימן ב' אות טז': "ונראה דאין דין מורידין [הריגת הכופרים] אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם [ושלל סיבות מומצאות לרצוח בדם קר את כל מי שלא מסכים עם דעותיך ואמונתך]. בזמננו זה שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה [בהריגת כופרים] גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהיה בעיניהם [בעיני החילונים] כמעשה השחתה ואלימותחס וחלילה [הו לא, חס וחלילה...] וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת"

במילים פשוטות אפילו יותר: פעם היה אפשר להרוג כי לכולם היה ברור שאלוהים קיים, היום אי אפשר להרוג כי יש יותר מידי כופרים, אז נשנה את ההלכה ועכשיו במקום להרוג אותם "נקרב אותם בעבותות אהבה" (כלומר - נחזיר אותם בתשובה), וזאת כמובן עד ששוב תהיה מציאות האל עלינו, ונוכל לחדש את הטבח בלי לחשוש מהתוצאות.. אהם.. סליחה, התכוונתי לומר "בלי לחשוש שנגרום בזה דווקא להתרחקות מהדת"...

 החזון א"יש, זה שאמר: "ההלכה היא המכרעת את האסור ואת המותר של תורת המוסר" (חזון אי"ש, אמונה וביטחון, פרק ג' ), הוא מפר ברגל גסה את קביעתו שלו, וכאילו אמר: ההלכה כן משתנה על-פי רוח הזמן. רוח הזמן בדורות הקודמים הייתה "להרוג כופרים" ואילו רוח הזמן בזמננו היא "לאהוב כופרים", עד שרוח הזמן תשתנה שוב... אבל העיקר שההלכה היא "נצחית"...

וזו היא מהותה של הדת, שקובעת בעת ובעונה אחת עקרונות סותרים זה את זה: הנצחיות והארעיות מתמזגים להם בו זמנית מבלי שהאדם הדתי ירגיש אי נוחות, ועובדת היות פרנסי הדת בימנו מתנהגים כחבורה של "היפים" הופכת מיידית את דת הרצח הזו בעיני הציבור לדת של "מוסר, אהבה וחסד".

*  תודה לאתר דעת אמת על המקורות ועל הצפת החומר לעיני הציבור *