מותר, מותר להעליב

אם לא ידעתם, יש עכשיו סערה קלה בעקבות מערכון של ליאור שליין בו הוא "מעליב" את הבתולה מריה וכדומה. עכשיו גם אולמרט הביע סלידה, ואף אמר ש

"אני לא רוצה שממשלת ישראל תהפוך לכזו שיש לה ביקורת נגד תוכניות טלוויזיה אבל אם במדינה אחרת היו נאמרים דברים דומים נגד הדת היהודית אז בוודאי היתה קמה זעקה של קהילות יהודיות".

כלומר הוא לא רוצה, אבל הוא גם כן רוצה, ובכלל זה שאנשים מקימים קול צעקה כמובן אומר שמה שהם מתנגדים לו לא בסדר. איזו ירידות מוסרית ואינטלקטואלית.

לא ראיתי את המערכונים, אבל ברור לי שהם ירודים ומעליבים. הוא אמר כמה דברים מעליבים על ישו ומריה שאין להם כל שחר, כגון שישו היה מכור ללחם הקודש או שמריה היתה זונה. אין לכך הצדקה, זה גם לא נכון וזה גם פשוט מעליב, לא מצחיק. זהו סוג בבומור הירוד ביותר. אני לא תומך בהעלבת אנשים שלא בצדק - גם אם הם מתים. אך כמובן שגם אין לאסור זאת, אלא יש לאפשר זאת חוקית ולבוז לכך חברתית.

אבל פשוט אין שום צורך לראש ממשלה להתנצל פה. הוא היה צריך להסתפק באמירה שהוא וממשלת ישראל אינם שותפים ודעות הנלוזות ולהומור הירוד הזה, אך שאינם מתערבים בחופש הביטוי. במקום זה דבריו ההססניים יוצרים רושם שישנה אכן הצדקה להתערבות ממשלתית כדי לכפות "ריסון" גם כל תוכניות סטירה, כאימרתו, וזה הרבה יותר מזיק מאשר התבתטאיותיו של שליין עצמו.

לא לשחרור שליט

שליט באמת מסכן, וכך גם משפחתו. אני בעד לעשות הרבה מאוד כדי לשחרר אותו. אבל לא במחיר של עידוד החטיפה של חיילים אחרים, כך שהמחיר של שחרורו יהיה הטלת חיילים נוספים ומשפחות אחרות לאותו גורל אכזר. אין לתת פרס לטרור ולחוטפים.

מה שמדהים אותי זה שהממשלה הזו מחזקת כל כך את החמאס. החל מחיזוק המצור, דרך הפסקת המלחמה ללא ניצחון ברור, וכלה עכשיו (לפי הפרסומים) בשחרור שליט תמורת דברים שייכנסו לרשימת ההישגים של החמאס. המחיר לשחרור שליט יהיה שחרור אלפי אסירים פלסטינאים, שחלק ניכר מהם יחזרו לטרור, והצדקת השימוש בחטיפה (כוללל אי הנכונות לתת לצלב האדום לבקר וכדומה) להשגת הישגים נוספים. השחרור גם ייקשר לכל הישג אחר של הסכם הפסקת האש, כלומר להישגי המלחמה.

ואכן, שחרורו של שליט הוא עוד מהלך מבריק מפרי מטבחם של השלישיה שהביאה לנו את המלחמה האחרונה, שגררה אובדן תמיכה מסיבית לישראל בקרב כל ארצות העולם, כולל אירופה, וכן האשמתה בפשעי מלחמה, שלא לדבר על הפיכת החמאס לגיבורי מלחמה, פתיחת הגבולות של עזה, וההכרה בה למעשה כמדינה עצמאית.

באותו זמן, דרכו של הפת"ח הובילה לדשדוש, הישארות תחת שלטון צבאי וגחמותיו, כולל המחסומים והזוועות של החומה המונעים גישה נוחה ל... כל מקום, למעשה, וכן להמשך ואף האצת ההתנחלויות. דרכו של החמאס גם הובילה להרס והרג רב, כן, אבל גם להישגים אדירים. אין ספק שאת עזה יוכלו לבנות מחדש, והמחיר האנושי היה, בסופו של דבר, נסבל; החופש והעצמאות, לעומת זאת, לא יסולאו בפז.

בעומדם מול הישגים כאלו, ולאור שחיתות הפת"ח והממשל ההרבה יותר יעיל של החמאס (הנלחם בפשיעה ובשלטון האימים של חמולות), יבחרו תושבי השטחים ללא ספק בחמאס. ובחירות ברשות יהיו בקרוב בכל מקרה. כך הרסה ישראל את הפת"ח, והעלתה את החמאס לשלטון. זה, בתורו, יביא לעוד טרור ולעוד מלחמות, הפעם גם משטחי הגדה.

הממשלה החדשה תהיה ממשלת ימין, ותמשיך במדיניות ה"קשה", שלא לומר הטיפשית. אני עוד ימות פה באחת המלחמות המטופשות הללו. הטיפשות הזו עוד תהרוג אותי.

בזכות 95,000 קולות

בבחירות לכנסת ה18 "הלכו לאיבוד" כ-95,000 קולות. טוב, זה לא שבאמת הלכו לאיבוד - כולם יודעים איפה הם, אבל מעדיפים לא לספור אותם. חס וחלילה שיאפשרו לכל המפלגות הקטנות, שלא עברו את אחוז החסימה, לצרף את קולותיהם למפלגות אחרות. מדובר בכ-3.5 מנדטים שהועלו לקורבן על מזבח המפלגות הקיימות, מזבח בצורת כסא שהן לא חפצות להיפרד ממנו. מדובר בכ-3% מהקולות הכשרים, שהושלחו לפח הזבל של ההיסטוריה.

בפעם הבאה שיפול משהו על בדל קול, כשקואליציה תתפרק בשל שלושה מנדטים חסרים, זכרו - אילו ספרו את האנשים האלו, אולי היו הדברים יוצאים דווקא אחרת. זכרו, כי הקואליציה חסרה כ3-4 מנדטים מלייצג נאמנה את ציבור המצביעים.

מהפך? לא, לא נראה לי

השתתפתי היום בסרט קצת מביך. כל המפלגות הקטנות שלא עוברות את אחוז החסימה התאחדו כדי להפיק סרט הקורא, למעשה, "למגר את שלטון הרשע". אלא שאני חושב שזה קצת נאיבי - הבעיה היא בראש ובראשונה בבוחרים, לא בנבחרים (הדמוקרטיה היא שיטת ממשל שבה העם מקבל את הממשלה שמגיעה לו...), וגם הקריאות כנגד הנבחרים אינן כה מציאותיות. ברור למשל כי אלו שבשלטון ילוו על ידי לוביסטים עשירים - ואלא למי הם יציקו, למי שלא בשלטון?

אף על פי כן, הצטלמתי. אחרי הכל, אין לי ממש שום דבר נגד להלחם כנגד "המושחתים" או בעד "התינוקות העניים" וכל הלאה - זה לא שכל הדברים האלו לא בסדר. זה פשוט נראה לי קצת סיסמאתי ושיטחי. נו טוב.

לפחות פגשתי הרבה אנשים אידיאליסטים וטובים, וגם אם יש לי אי הסכמות עמם אני חושב שסך הכל מדובר בקבוצה של אנשים שרוצים לעשות הרבה טוב - וודאי הרבה יותר טוב מחלק גדול מהפולטיקאים שכן ייבחרו לכנסת.

לא יצא לי לומר משפט משלי שם, כי לא החלטתי מה לומר. אבל אם הייתי אומר, הוא היה כזה - "אני קורא לכל חברי הכנסת, להפסיק להגן על הכסא שלהם ולאפשר הסכם עודפים גם למי שלא עוברים את אחוז החסימה כדי שרצונו האמיתי של הבוחר יוודע". עם כל הסיסמאות הגדולות, אני חושב שהדבר הכי חשוב זה הנוהלים והנורמות של השלטון.

ליבני? אני לא סומך עליה

היום עסקתי ב"יום מודעות פוליטית" באוניברסיטה העברית. לא שמעתי אותה שם, אך ציפי ליבני אמרה משהו שמעניים אותי מאוד:

"אני בעד שיהיו לימודי ליבה בכל בתי הספר בכל הזרמים."

גם אני בעד. זה גם, בעצם, חצי המצע (פרקטית) של מפלגת אור. אבל למה להאמין לה? בכנסת הנוכחית אישרו, לראשונה, לימודים ללא ליבה בחסות ותשלום המדינה - בהצבעה זו רק מרץ (ואופיר פינס, מעבודה) התנגדו; קדימה והעבודה נמנעו.  ח"כ מיכאל מלכיאור הציע בתגובה שהמדינה תממן לימודי-השלמה למי שמעוניין בכך; גם בחוק זה לא תמכה לא קדימה ולא ליבני. 

בכלל, התבוננות ברקורד של לבני בכנסת מראה שהנושא לא היה ממש יקר לליבה. 

אני לא מאמין שהנושא הזה יקר לליבה של ציפי ליבני. אם הוא היה חשוב לה, היא היתה פועלת למענו כבר בכנסת הנוכחית. אולי היא באמת בעד לימודי ליבה עבה לכל התלמידים, אבל יהיה קל מאוד, קל מאוד, למצוא נושא שיותר חשוב, ולוותר על העיקרון הזה. וזוהי טעות - לימודי ליבה עבים הם הראש והיסוד לכל, ללא התעקשות על כך כל מאמצינו יהיו לחינם עוד 15, 20 שנה. 

אבל אני מעודד שזהו כנראה משהו שאומרים בבחירות - זה מראה שיש רצון אמיתי בקידום לימודי הליבה, ובכפייתם אף על מגזרים המתנגדים לה (קרי - החרדים). אני שמעתי גם נציגת מפלגת העבודה מדברת על כך. העובדה שזה נאמר, וכדבר חיובי, היא מעודדת מאוד. אני רק מקווה שזה גם יתממש בעוד כמה שנים מועטות, ולא עוד כמה דורות ולאחר הרבה סבל ובורות מיותרים.

משיכת הדת את ההמון המדוכא

אנאלוגיות הן לעיתים מאירות עיניים. אני קורא מאמר הנקרא "האם הנצרות היתה יותר מדי אי-סבירה מכדי להיות אפשרית" (המאמר באינטרנט, חינם, כאן), ואיני יכול שלא למצוא את ההקבלות לזמננו. אני חושש, חושש מאוד מהלקחים שמעלה הסיפור.

המאמר מראה שבעיקרה היתה הנצרות המוקדמת תנועת מחאה כנגד אי הצדק ואי השויון הכלכליים והחברתיים בתקופתה. היא בנתה סיפור הקורא אל העם הנדכא, על ידי יצירת דמות של איש צדיק (ישו) הנרדף שלא בצדק, מושפל, ומוצא להורג על ידי העליתות המרושעות. היא יצרה קהילה "קומוניסטית", שבה שימשו מצוות הדת ככלי לסינון המושחתים ותאבי הבצע והכח וכך איפשרו יצירת חלוקה הוגנת ופעילות חברתית טובה ומצליחה. היא הטיפה, ובמידת מה מימשה, חברה צודקת ושוויונית יותר, שבה אדם לא נרדף עבור גזעו.

אני רואה אותם תהליכים עצמם קורים עתה בקרב החברה בישראל, היהודית ובעיקר הערבית.

ההקבלות בקרב היהודים חלשות יותר, אך התהליך ההיסטורי עודו מדאיג. ש"ס הצליחה לרכוב גם היא על גל ה"דיכוי" וה"אפליה", ועל ההתנגדות לשחיתות והצורך בהקמת קהילה הדוקה התומכת בעצמה, ואף היא משתמשת בציווים דתיים כדי לסנן תאבי בצע וכח. כמו הנצרות היא מטיפה לעתיד צודק יותר ויוצאת כנגד השחיטות והאפלייה, בעודה מספקת קהילה תומכת ומוסרית.

ההקבלה בעייתית, כיוון שהנצרות שאפה לעתיד חסר מעמדות מין וגזע ואילו ש"ס הינה במהותה מפלגה עדתית. עם עליית כוחה היא מנסה לצאת ממשבצת זו ולפנות לקהל יהודי רחב יותר (אם כי עדיין לא מעבר לכך), אך עברה כתנועה עדתית כובל אותה ועצם הגודל של החברה שלה מונע מן המחסומים של המנהגים הדתיים להיות אפקטיביים יתר על המידה.

אף על פי כן, התהליך ההיסטורי זהה - מרגע שהשתחרר שד האפלייה, עובדות (כדון חוסר אפלייה) לא ישנו כלל ועיקר, ובניית הקהילה היא אמצעי שמחזק את עצמו. אם הוא ימשיך בנתיב שהתוותה הנצרות, הרי שיש לצפות כי המוסדות החילוניים לא יצליחו להתחרות עמו בשל השחיטות הפושה בהם, ואחיזת הדת בציבור הראשוני תגדל. אנו רואים את התהליך הזה בקריסת מערכות הבריאות והחינוך הציבוריות, והעמקת החדירה של החינוך החרדי ומנגנונים לא-מדינתיים דתיים כגון יד-שרה. עם ההשתלטות על הציבור העני והשחיטות המוסדית יועמק העוני מחד ומנגד צעדים פופוליסטיים יגדילו את המיסוי על העשירים. זה יגרום לכניסת מספר, קטן יחסית, של עשירים ובעלי השפעה לתחומי הדת, בין בשל זניחת העושר הלא-מספק והנתון למיסוי-יתר ובין אם כדי להנות מהכח וההשפעה שהדת, הגדולה עתה, מספקת. משלב זה קטנה הדרך להפיכה פופוליסטית שתכפה את רצון העם, הרוב הדתי וברובו העני, על כלל המדינה.

התהליך רק עמוק יותר בקרב הערבים בארץ. המיאוס מן מוסדות המדינה חריף ופושה בכל, והדת המוסלמית נתפסת (ואולי בצדק) כמקיימת קהילה חלופית, קהילה של צדק. החמאס ניצח את הרשות הפלסטינאית בבחירות כיוון שהיה פחות מושחת, והוא היה כזה מעצם טבען של הדרישות הדתיות והאופן שבו "מחריש" הממסד הדתי שחיטות בקרב שורותיו. התנועה המוסלמית הלאומית קוראת לצדק מן עול הכיבוש הציוני-צלבני, ולהקמת פרלמנט חלופי וזניחת המדינה היהודית.

כך שמכל הצדדים נשמעים אותם הקולות ואותם התהליכים שפעם פעלו באימפריה הרומית פועלים עתה בקרבנו. התנועות הדתיות מגנות את השחיתות המינית בחברה המערבית סביבן, קוראות לצדק חברתי, יוצאות כנגד שחיתות הממסד, ומקימות קהילות עצמאיות - ממש כמו פעם. תנועות רבות אחרות, חילוניות ודתיות, עושות כך בכל רחבי הארץ, ממש כפי שהיה בזמן הנצרות המוקדמת. אך הנצרות השכילה להיות מלכתחילה תנועה אוניברסלית, הפונה לכל בני האימפריה הרומאית, ובכך יש הבדל מהותי לעומת התנועות של היום. לכן, בעוד השתלטות הנצרות היתה חסרת שפיכות דמים יחסית (יחסית, יחסית), הרי שאני צופה שהתלטות הדתות המודרניות תהיה עקובת דמים וכרוכה במלחמת חורמה כנגד ה"אחר". בסופו של דבר תקום ותרכוש עוד וגידים מלחמת חורמה בין היהודים לבין המוסלמים בארץ, שכן שתי התנועות יתבעו חזון שבו אין לשני חלק צודק, לפחות ללא המרת דת.

אולם, כאן גם נקודת החולשה של שתי השיטות. במידה ויקום חזון חילוני, המאפשר לבני כל הלאומים והדתות לחיות בכבוד ובצדק, הרי שהוא לא ידרוש לא המרת דת ולא דרישות דתיות מחמירות כמו החזון הדתי, וגם לא בזבוז כסף ומשאבים על מתקנים וטקסים דתיים. לפיכך הוא יוכל להוות חלופה טובה יותר, מושכת יותר. אך אליה וקוץ בה: יש לחזון זה מגרעת עיקרית, והיא שנמנע ממנו להקים את הדרישות הדתיות כמחסום לפני השחיתות וככלי לקיים ולחזק קהילות חברתיות.

כשל המנהיגות הישראלית

מה בדיוק מפתיע את ההנהגה הישראלית המלחמה הזו עד כה? כלום. אם כך, מדוע אין תוכניות סדורות להמשך? מדוע יש אי וודאות לגבי היעדים הצבאיים הבאים, ואי בהירות לדבי יעדי המבצע והדרך להגיע להסכם פוליטי משביע רצון?

אם להאמין למה שנאמר, הרי שההתקפה הצבאית מתרחשת ממש כפי שתוכנן. יותר טוב משתוכנן. גם פוליטית, הגינויים (הצפויים) פחות חריפים ממה שצפו, נשיא ארה"ב לצידנו, ונראה שההסברה הישראלית עובדת לא רע. האם ישראל נפלה קורבן להצלחה כה רבה שאינה יודעת איך להמשיך מכאן הלאה?

יש וויכוחים כיצד להמשיך את המבצע הצבאי, מפחד שאם נשאר במקום הרי שזה יהיה לרעתנו ואם נמשיך קדימה לעיר עזה זה יעלה בנפגעים רבים. האם ישראל לא ידעה שכך יהיה? האם לא הציגו את האפשרויות ודנו באופציות במטכ"ל ובישיבות הממשלה? נראה לי שיראל לא חשבה שתגיע כל כך רחוק, ועתה היא אינה יודעת איך להמשיך.

ישנה הפתעה, למעשה, מכך שהחמאס לא נשבר - ורצון לשבור אותו. זה בלתי אפשרי ללא פגיעה חזקה הרבה יותר בארגון, שאומרת מצידה כניסה וכיבוש מחדש, למעשה, של כל הרצועה, במבצע שימשך שבועות ושהייה שתימשך שנים. איך זה מפתיע את ישראל, אם כך, שהחמאס לא נשבר?

יש אי בהירות לגבי מה ישראל רוצה, ואיך להשיג זאת. במקום להשאר עם התנאים שישראל הציבה בתחילת המערכה, ישראל מציגה דרישות חדשות לבקרים ודומה כי היא מגששת באפלה, מנסה למצוא בעלי ברית ואסטרטגיות לכפות על החמאס הסכם רגיעה אשר תנאיו חמורים יותר ככול שמחריף המבצע.

הביקורת על ישראל נוגעת בעיקר למשבר ההומינטרי בעזה. היכן הן הפעולות והתוכניות למנוע ולצמצם אותו? הרי הוא היה ברור כשמש. אז היכן ההכנות לקליטת פליטים? ההנחיות הברורות לפלשטינאים כיצד עליהם לנהוג? אספקת הדלק ואמצעי הרפואה נקודתית אל בתי החולים? הדאגה לאספקת החשמל, מים, דלק, ומזון לציבור הפלסטינאי? אילו ישראל היתה מגבה את המבצע הצבאי בדאגה אמיתית לצרכי הפלסטינאים, היה החלק הגדול, המשמעותי, של הלחץ יורד ממנה. אולי אם ישראל היתה קצת יותר הומנית, היא גם היתה נתפסת ככזו. אני כבר לא מדבר על הצורך האמיתי, ההומני, של תושבי עזה החפים מפשע.

יש כשל של חוכמה וראיית הנולד בקר מנהיגינו. אף כי כל התרחיש שלפנינו היה צפוי לחלוטין, לא השכילו המנהיגים לערוך תוכניות בהתאם. יש כשל בהבנת המצב, ההשלכות, ותכנון עתידי מתאים. מנהיגנו טיפשים - הם אינם רואים את הנולד, אף כי כל עולל רואה אותו ברורות.