אנאלוגיות הן לעיתים מאירות עיניים. אני קורא מאמר הנקרא "האם הנצרות היתה יותר מדי אי-סבירה מכדי להיות אפשרית" (המאמר באינטרנט, חינם, כאן), ואיני יכול שלא למצוא את ההקבלות לזמננו. אני חושש, חושש מאוד מהלקחים שמעלה הסיפור.
המאמר מראה שבעיקרה היתה הנצרות המוקדמת תנועת מחאה כנגד אי הצדק ואי השויון הכלכליים והחברתיים בתקופתה. היא בנתה סיפור הקורא אל העם הנדכא, על ידי יצירת דמות של איש צדיק (ישו) הנרדף שלא בצדק, מושפל, ומוצא להורג על ידי העליתות המרושעות. היא יצרה קהילה "קומוניסטית", שבה שימשו מצוות הדת ככלי לסינון המושחתים ותאבי הבצע והכח וכך איפשרו יצירת חלוקה הוגנת ופעילות חברתית טובה ומצליחה. היא הטיפה, ובמידת מה מימשה, חברה צודקת ושוויונית יותר, שבה אדם לא נרדף עבור גזעו.
אני רואה אותם תהליכים עצמם קורים עתה בקרב החברה בישראל, היהודית ובעיקר הערבית.
ההקבלות בקרב היהודים חלשות יותר, אך התהליך ההיסטורי עודו מדאיג. ש"ס הצליחה לרכוב גם היא על גל ה"דיכוי" וה"אפליה", ועל ההתנגדות לשחיתות והצורך בהקמת קהילה הדוקה התומכת בעצמה, ואף היא משתמשת בציווים דתיים כדי לסנן תאבי בצע וכח. כמו הנצרות היא מטיפה לעתיד צודק יותר ויוצאת כנגד השחיטות והאפלייה, בעודה מספקת קהילה תומכת ומוסרית.
ההקבלה בעייתית, כיוון שהנצרות שאפה לעתיד חסר מעמדות מין וגזע ואילו ש"ס הינה במהותה מפלגה עדתית. עם עליית כוחה היא מנסה לצאת ממשבצת זו ולפנות לקהל יהודי רחב יותר (אם כי עדיין לא מעבר לכך), אך עברה כתנועה עדתית כובל אותה ועצם הגודל של החברה שלה מונע מן המחסומים של המנהגים הדתיים להיות אפקטיביים יתר על המידה.
אף על פי כן, התהליך ההיסטורי זהה - מרגע שהשתחרר שד האפלייה, עובדות (כדון חוסר אפלייה) לא ישנו כלל ועיקר, ובניית הקהילה היא אמצעי שמחזק את עצמו. אם הוא ימשיך בנתיב שהתוותה הנצרות, הרי שיש לצפות כי המוסדות החילוניים לא יצליחו להתחרות עמו בשל השחיטות הפושה בהם, ואחיזת הדת בציבור הראשוני תגדל. אנו רואים את התהליך הזה בקריסת מערכות הבריאות והחינוך הציבוריות, והעמקת החדירה של החינוך החרדי ומנגנונים לא-מדינתיים דתיים כגון יד-שרה. עם ההשתלטות על הציבור העני והשחיטות המוסדית יועמק העוני מחד ומנגד צעדים פופוליסטיים יגדילו את המיסוי על העשירים. זה יגרום לכניסת מספר, קטן יחסית, של עשירים ובעלי השפעה לתחומי הדת, בין בשל זניחת העושר הלא-מספק והנתון למיסוי-יתר ובין אם כדי להנות מהכח וההשפעה שהדת, הגדולה עתה, מספקת. משלב זה קטנה הדרך להפיכה פופוליסטית שתכפה את רצון העם, הרוב הדתי וברובו העני, על כלל המדינה.
התהליך רק עמוק יותר בקרב הערבים בארץ. המיאוס מן מוסדות המדינה חריף ופושה בכל, והדת המוסלמית נתפסת (ואולי בצדק) כמקיימת קהילה חלופית, קהילה של צדק. החמאס ניצח את הרשות הפלסטינאית בבחירות כיוון שהיה פחות מושחת, והוא היה כזה מעצם טבען של הדרישות הדתיות והאופן שבו "מחריש" הממסד הדתי שחיטות בקרב שורותיו. התנועה המוסלמית הלאומית קוראת לצדק מן עול הכיבוש הציוני-צלבני, ולהקמת פרלמנט חלופי וזניחת המדינה היהודית.
כך שמכל הצדדים נשמעים אותם הקולות ואותם התהליכים שפעם פעלו באימפריה הרומית פועלים עתה בקרבנו. התנועות הדתיות מגנות את השחיתות המינית בחברה המערבית סביבן, קוראות לצדק חברתי, יוצאות כנגד שחיתות הממסד, ומקימות קהילות עצמאיות - ממש כמו פעם. תנועות רבות אחרות, חילוניות ודתיות, עושות כך בכל רחבי הארץ, ממש כפי שהיה בזמן הנצרות המוקדמת. אך הנצרות השכילה להיות מלכתחילה תנועה אוניברסלית, הפונה לכל בני האימפריה הרומאית, ובכך יש הבדל מהותי לעומת התנועות של היום. לכן, בעוד השתלטות הנצרות היתה חסרת שפיכות דמים יחסית (יחסית, יחסית), הרי שאני צופה שהתלטות הדתות המודרניות תהיה עקובת דמים וכרוכה במלחמת חורמה כנגד ה"אחר". בסופו של דבר תקום ותרכוש עוד וגידים מלחמת חורמה בין היהודים לבין המוסלמים בארץ, שכן שתי התנועות יתבעו חזון שבו אין לשני חלק צודק, לפחות ללא המרת דת.
אולם, כאן גם נקודת החולשה של שתי השיטות. במידה ויקום חזון חילוני, המאפשר לבני כל הלאומים והדתות לחיות בכבוד ובצדק, הרי שהוא לא ידרוש לא המרת דת ולא דרישות דתיות מחמירות כמו החזון הדתי, וגם לא בזבוז כסף ומשאבים על מתקנים וטקסים דתיים. לפיכך הוא יוכל להוות חלופה טובה יותר, מושכת יותר. אך אליה וקוץ בה: יש לחזון זה מגרעת עיקרית, והיא שנמנע ממנו להקים את הדרישות הדתיות כמחסום לפני השחיתות וככלי לקיים ולחזק קהילות חברתיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה