[עדכון: המאמר המלא, בגרסה מעודכנת, כבר נמצא בספריה הבהירה]
זו הרשומה הראשונה בדרה של שלושה על המוסר. אני מתכנן לשים את המאמר כולו בספריה בהירה, ואני אפרסם אותו כאן בחלקים.
החלק הראשון עוסק במתן הגדרה למוסר שמאפשרת לנו להתקדם הלאה. בפעם הבאה, אדון באיך כל זה קשור לשיח המוסרי הרגיל - לדברים כמו מה זה "טוב", וכודומה.
המוסר כדרך חיים
אנשים פונים לתורות מוסר ומורי מוסר כדי שיספקו להם הכוונה בחיים - ילמדו אותם מה עליהם לעשות, ממה יש להימנע, ואולי גם יספקו להם את הכלים להשיג זאת. הבה נצא מנקודת התחלה זו, אם כן.
תורת מוסר חייבת לפיכך לשכנע את האדם לפעול בדרך מסוימת. אולם כיצד יכול מישהו להשתכנע לפעול בדרך מסוימת? בני אדם פועלים ככלל בכדי להגשים את מאוויהם. המדע והנסיון מראים לנו שנפש האדם היא תערובת של תחושות רבות ומנוגדות של סבל והנאה. אנו מונעים על ידי ציפיותנו להקלה בסבל או להשגת הנאה. זוהי אמת פסיכולוגית כללית, החלה על כל פעולה מכוונת ולכל אדם. כאשר אנו נותנים תרומה, אנו פועלים להסרת תחושת הסבל שמצפוננו גורם לנו ומתוך ציפייה להנאה שהנתינה והמחשבה על פרייה יתנו לנו. כאשר סדיסט מענה קורבן, הוא פועל כדי לשחרר את לחציו הפסיכולוגיים ומתוך ציפייה לתענוג שיחווה מתוך הצפייה בסבל הקורבן. האנשים האציליים והבזויים ביותר, החכמים והכסלים - כולם פועלים על מנת להקל על סבלם ולעורר הנאות בעצמם.
אם כך, מה אנו עושים כאשר אנו פונים למורה רוחני, או פסיכולוג, בתקווה לשינוי תשוקותינו ומאווינו? אנו מחפשים להשליט הרמוניה בנפשנו. מונעים על ידי מאוויים חזקים או מתמידים יותר, אנו מחפשים להשמיד או להחליש מאוויים מנוגדים שמביאים להתגשות בין מאווינו, ולכן לסבל. לכן הכלים שאנו מחפשים אינם שרירותיים - הם נובעים ממבנה הנפש שלנו. לאורך זמן, אנו מחפשים את אותם הכלים שיחזקו את מאוויינו היותר חזקים ומתמידים, ויחלישו את מאוויינו היותר חלשים או נדירים.
בעקרון, אם כך, על אנשים שונים לחפש מוסר שונה, שכן יש להם מבנה נפשי שונה. אולם בפועל אנשים דומים מאוד זה לזה. זעם יכול להיות נפוץ יותר באדם אחד מאשר במשנהו, אבל הוא לעולם מצב נפשי חולף שמשאיר הרס רב אחריו; כל אדם ינסה לפתח אופי שיאפשר לו לשלוט בכעסו, אם תהיה לו אפשרות ממשית לכך. לכן, אנו יכולים לשרטט מוסר "תקני" - והוא הידע והטכניקות שאנו, בני האדם, מחפשים, הודות לטבענו האנושי המשותף. ומאחר שגוף ידע זה מבוסס על טבע האדם, נוכל לקרוא לו "הומניזם".
בעוד שכולנו לעולם מחפשים למלא את תאוותינו, הרי שהדרך שבה אנו עושים זאת תלויה בגורמים רבים. אחד מהם הוא אמונותינו - אנשים בעלי מטרות זהות עלולים לפעול להשיגן בדרכים שונות ואף מנוגדות אם אמונותיהם שונות. אולם אחת מתאוותינו העמוקות היא לאמת. איננו רוצים להחזיק באמונות שווא - ספק רב באמונות החשובות לנו גורם לנו מצוקה נפשית קשה, ולימוד אמיתות חשובות יכול להיות מספק מאוד. משיכתנו לאמת עזה עד כדי כך, שאנו משתמשים במנגנוני הגנה פסיכולוגיים כדי להגן על עצמנו מאמיתות לא נוחות. אמונות שווא גם גורמות סבל בצורה עקיפה, שכן הן יובילו לפעולות לא נכונות אשר ייכשלו בהשגת מאווינו. לפיכך, נגביל את עצמנו לחיפוש תורות מוסר אמיתיות.
שילוב שתי הפסקאות האחרונות הוא הכלי העיקרי בתורות מוסר הומניסטיות - חשיפת טבענו האנושי אינה רק סיפוק סקרנות אינטלקטואלית, אלא היא עצמה מהווה מקור לשינוי של ממש באמונות. בעזרת מדע והתבוננות עצמית, ושילוב של שלל טכניקות פסיכולוגיות ומדיטציה (שיש להשתמש בהן בזהירות, פן יוליכו אותנו שולל), ניתן להסיר מעלינו את אמונותינו הטפלות התמימות באשר לטבענו ואופן חשיבתנו ולהגיע להכרה מציאותית יותר של עצמנו. הישג זה כשלעצמו כבר מסיר הרבה מהערפל המחשבתי ומאפשר לנו לחשוב בצורה בהירה יותר אודות רצונותינו וחיינו, ועל ידי כך לשנות את מאוויינו.
אולם זה לא מספיק. מודעות עצמית יכולה לגרום לך להכיר בכך שאתה רוצה לשנות את עצמך, אבל השינוי עצמו דורש לרוב יותר מאמץ ויותר כלים. כאן המעשים בפועל והתרגול היומיומי הם החשובים ביותר, וזהו החלק הקשה ביותר ליישום במוסר. וגם בהינתן אדם בעל מודעות שליטה עצמים גבוהים, עליו עדיין להבין איך העולם עובד ולחשוב על הדברים היטב ועד תום כדי להגיע למסקנות הנכונות באשר לאיך לקדם את מאוויוו וההרמוניה שלהם.
ניתן לראות שתורת המוסר הבהירה עומדת על חמישה יסודות: (1) הבנה פילוסופית של טבעה, כפי ששרטטי למעלה, (2) השימוש בפועל בטכניקות להגברת מודעות עצמית, (3) השימוש בפועל בטכניקות לשינוי עצמי, (4) השגת ידע על העולם, כולל ידע אודות הטכניקות הללו, ו-(5) חשיבה אודות השלכות מעשינו. החיים הראויים, החיים הטובים והמעשים המוסריים מבוססים על יסודות אלו.
זו הרשומה הראשונה בדרה של שלושה על המוסר. אני מתכנן לשים את המאמר כולו בספריה בהירה, ואני אפרסם אותו כאן בחלקים.
החלק הראשון עוסק במתן הגדרה למוסר שמאפשרת לנו להתקדם הלאה. בפעם הבאה, אדון באיך כל זה קשור לשיח המוסרי הרגיל - לדברים כמו מה זה "טוב", וכודומה.
המוסר כדרך חיים
אנשים פונים לתורות מוסר ומורי מוסר כדי שיספקו להם הכוונה בחיים - ילמדו אותם מה עליהם לעשות, ממה יש להימנע, ואולי גם יספקו להם את הכלים להשיג זאת. הבה נצא מנקודת התחלה זו, אם כן.
תורת מוסר חייבת לפיכך לשכנע את האדם לפעול בדרך מסוימת. אולם כיצד יכול מישהו להשתכנע לפעול בדרך מסוימת? בני אדם פועלים ככלל בכדי להגשים את מאוויהם. המדע והנסיון מראים לנו שנפש האדם היא תערובת של תחושות רבות ומנוגדות של סבל והנאה. אנו מונעים על ידי ציפיותנו להקלה בסבל או להשגת הנאה. זוהי אמת פסיכולוגית כללית, החלה על כל פעולה מכוונת ולכל אדם. כאשר אנו נותנים תרומה, אנו פועלים להסרת תחושת הסבל שמצפוננו גורם לנו ומתוך ציפייה להנאה שהנתינה והמחשבה על פרייה יתנו לנו. כאשר סדיסט מענה קורבן, הוא פועל כדי לשחרר את לחציו הפסיכולוגיים ומתוך ציפייה לתענוג שיחווה מתוך הצפייה בסבל הקורבן. האנשים האציליים והבזויים ביותר, החכמים והכסלים - כולם פועלים על מנת להקל על סבלם ולעורר הנאות בעצמם.
אם כך, מה אנו עושים כאשר אנו פונים למורה רוחני, או פסיכולוג, בתקווה לשינוי תשוקותינו ומאווינו? אנו מחפשים להשליט הרמוניה בנפשנו. מונעים על ידי מאוויים חזקים או מתמידים יותר, אנו מחפשים להשמיד או להחליש מאוויים מנוגדים שמביאים להתגשות בין מאווינו, ולכן לסבל. לכן הכלים שאנו מחפשים אינם שרירותיים - הם נובעים ממבנה הנפש שלנו. לאורך זמן, אנו מחפשים את אותם הכלים שיחזקו את מאוויינו היותר חזקים ומתמידים, ויחלישו את מאוויינו היותר חלשים או נדירים.
בעקרון, אם כך, על אנשים שונים לחפש מוסר שונה, שכן יש להם מבנה נפשי שונה. אולם בפועל אנשים דומים מאוד זה לזה. זעם יכול להיות נפוץ יותר באדם אחד מאשר במשנהו, אבל הוא לעולם מצב נפשי חולף שמשאיר הרס רב אחריו; כל אדם ינסה לפתח אופי שיאפשר לו לשלוט בכעסו, אם תהיה לו אפשרות ממשית לכך. לכן, אנו יכולים לשרטט מוסר "תקני" - והוא הידע והטכניקות שאנו, בני האדם, מחפשים, הודות לטבענו האנושי המשותף. ומאחר שגוף ידע זה מבוסס על טבע האדם, נוכל לקרוא לו "הומניזם".
בעוד שכולנו לעולם מחפשים למלא את תאוותינו, הרי שהדרך שבה אנו עושים זאת תלויה בגורמים רבים. אחד מהם הוא אמונותינו - אנשים בעלי מטרות זהות עלולים לפעול להשיגן בדרכים שונות ואף מנוגדות אם אמונותיהם שונות. אולם אחת מתאוותינו העמוקות היא לאמת. איננו רוצים להחזיק באמונות שווא - ספק רב באמונות החשובות לנו גורם לנו מצוקה נפשית קשה, ולימוד אמיתות חשובות יכול להיות מספק מאוד. משיכתנו לאמת עזה עד כדי כך, שאנו משתמשים במנגנוני הגנה פסיכולוגיים כדי להגן על עצמנו מאמיתות לא נוחות. אמונות שווא גם גורמות סבל בצורה עקיפה, שכן הן יובילו לפעולות לא נכונות אשר ייכשלו בהשגת מאווינו. לפיכך, נגביל את עצמנו לחיפוש תורות מוסר אמיתיות.
שילוב שתי הפסקאות האחרונות הוא הכלי העיקרי בתורות מוסר הומניסטיות - חשיפת טבענו האנושי אינה רק סיפוק סקרנות אינטלקטואלית, אלא היא עצמה מהווה מקור לשינוי של ממש באמונות. בעזרת מדע והתבוננות עצמית, ושילוב של שלל טכניקות פסיכולוגיות ומדיטציה (שיש להשתמש בהן בזהירות, פן יוליכו אותנו שולל), ניתן להסיר מעלינו את אמונותינו הטפלות התמימות באשר לטבענו ואופן חשיבתנו ולהגיע להכרה מציאותית יותר של עצמנו. הישג זה כשלעצמו כבר מסיר הרבה מהערפל המחשבתי ומאפשר לנו לחשוב בצורה בהירה יותר אודות רצונותינו וחיינו, ועל ידי כך לשנות את מאוויינו.
אולם זה לא מספיק. מודעות עצמית יכולה לגרום לך להכיר בכך שאתה רוצה לשנות את עצמך, אבל השינוי עצמו דורש לרוב יותר מאמץ ויותר כלים. כאן המעשים בפועל והתרגול היומיומי הם החשובים ביותר, וזהו החלק הקשה ביותר ליישום במוסר. וגם בהינתן אדם בעל מודעות שליטה עצמים גבוהים, עליו עדיין להבין איך העולם עובד ולחשוב על הדברים היטב ועד תום כדי להגיע למסקנות הנכונות באשר לאיך לקדם את מאוויוו וההרמוניה שלהם.
ניתן לראות שתורת המוסר הבהירה עומדת על חמישה יסודות: (1) הבנה פילוסופית של טבעה, כפי ששרטטי למעלה, (2) השימוש בפועל בטכניקות להגברת מודעות עצמית, (3) השימוש בפועל בטכניקות לשינוי עצמי, (4) השגת ידע על העולם, כולל ידע אודות הטכניקות הללו, ו-(5) חשיבה אודות השלכות מעשינו. החיים הראויים, החיים הטובים והמעשים המוסריים מבוססים על יסודות אלו.
אני יודע שאחת ההתנגדיות לתאוריה זו, הולכת משהו כזה: "אבל למה שלא תכניס את עצמך למכונה שגורמת הנאה נצחית ואשליה של מציאות אחרת ונגמור עם הסיפור?"
השבמחקפשוט לחשוב שבני האדם מטרתם היחידה היא הנאה. אך אם נגרה חלקים מסוימים במוח ונגרום להם להזרים חשמל דרך הסינפסות, האם זה יהיה המצב המוסרי הטוב ביותר?
השבמחקאין לבלבל בין רדיפת הסיפוק כמנגנון פסיכולוגי לבין רדיפת ההנאה כיעד. כל בני האדם מכוונים למטרות שהם מכוונים אליהן מכיוון שהחשיבה על מימוש מטרות אלו מסיבה להם הכי הרבה סיפוק (עונג, הנאה, הרמוניה פנימית - איך שתרצה לקרוא לזה). אבל, המטרה שבני האדם מכוונים אליה איננה האושר האישי שלהם, בדרך כלל. האושר האישי שלהם הוא רק הכלי למדוד את סביאות רצונם מהמצב המדומיין או הנתפס. במילים אחרות, הסיבה שלא נכניס את עצמנו או אחרים למכונה הנ"ל היא שאנחנו פשוט לא רוצים בכך, בפועל - אנחנו לא רוצים את האושר בפני עצמו, אלא את מה שהאושר מודד. ודרך אגב, הפרדה זו מתמוססת בהתמכרות פסיכולוגית, שהופכת את ההנאה ממדבר הממכר (במקום מההנאה משקילת התוצאות בעולם) לשיקול המנחה את ההתנהגות.
השבמחקאולי באמת רצוי להוסיף משהו בסגנון זה למאמר.