יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

נגד צו פיוס



צו פיוס הוא יוזמה ליברלית, פלורליסטית, המקדמת את החזון של "חברה בה חיים זה לצד לזה, בהבנה ובכבוד הדדי, יהודים בעלי גישות שונות למסורת, ומתקיימים ביניהם קשרי גומלין מתוך תחושת שותפות וערבות הדדית." לכאורה, למה יש להתנגד? הרי זוהי בעצם תנועה ליברלית, ולפיכך הומניסטית. אז זהו, שזה לא מדויק.

צו פיוס מנסה לעשות את הבלתי אפשרי - הידברות וכבוד הדדי בין בהירים (הנמצאים ב"קצה" הקשת החילונית-דתית) וחרדים (הנמצאים בקצה השני). זה בלתי אפשרי, מכיוון ששני הציבורים חלוקים בשלושה סוגיות יסוד, שהן הבסיס לכל דיאלוג חברתי פורה: הסכמה על דרך השגת האמת, על האופן שבו העולם פועל, ועל היעדים הרצויים. ללא הסכמה שכזו, לא תיתכן הידברות פרודוקטיבית. כל הידברות והכרה אמיתית עם השני רק תעמיק את הקרע, שכן היא תחשוף את מידת אי-ההתאמה שבין החזונות.

הדת היהודית, כמו כל הדתות, מושתתת בראש ובראשונה על עיוות ההכרה. היא מטמיעה בחבריה דרכים לא-טובות להשגת האמת, כגון בלבול בין שכנוע פנימי עמוק לבין ידע, בין אינטואיציה ותחושת ה"איאוריקה" לבין אמת בעולם, חשיבה סמכותית ולא-ביקורתית, וכן הלאה.

המאמין היהודי חי בעולם שונה מעולמנו שלנו. עולם זה מתקיים בשל לימוד תורה, יש בו חיי נצח בגן עדן או גיהינום, יש בו ניסים ואל השומר על העם היהודי, ועוד.

ומעל הכל, המוסר הדתי מושתת על ציות וקביעת עובדות מוסריות על ידי האל, בעוד המוסר הבהיר מושתת על עצמאות וקביעת המוסר למען האדם. אין תהום עמוקה יותר.

אין כל הצדקה מוסרית להתפייס עם מי שאינו מקבל את המוסר ההומניסטי. אין לקבל גזענות בבתי ספר, בהגשת סעד רפואי, או בכל תחום אחר. לא ניתן לקבל בצורה דמוקרטית, במלוא מובן המילה, חוקים שאין בהם שוויון לנשים או
למיעוטים - וכל ההלכה מבוססת על הבדלים אלו, החל בעזרת הנשים וכלה בזכות הקניין על המדינה. במאבק העקרוני בין האמת והצדק לבין היהדות, אין בסופו של דבר מקום לשלום - על הנטורליזם לנצח.



בפועל, רוב האנשים אינם כה קיצוניים. יש כאלו שדתם מדוללת מספיק, כך שהם אינם מאמינים בעולם הבא (או לפחות לא נותנים לאמונתם להשפיע עליהם בפועל), ומאמצים בפועל את המוסר ההומניסטי, ואף (לפחות בדיונים לא-דתיים) את דרך הידיעה המדעית. עמם, ניתן לקיים דיון פורה, ולהגיע להסכמות על מה שראוי. מצד שני, ישנם חילוניים רבים שאינם בהירים, שמאמינים בחלק ניכר מעקרונות הדת ובעיקר בחשיבות הדת והאמונה והמנהגים הדתיים. צו פיוס פועל בעצם על ידי מפגש של שתי קבוצות אלו - חילוניים החלשים בחילוניותם, ודתיים החלשים בדתם. כך נוצרת אשליה של שותפות גורל בין הקבוצות.

פעילויות צו פיוס תיצור לכן התקדמות מה בטווח הקצר. אנשים יטפחו זה לזה על השכם על כמה שהם נאורים וסובלניים, דתיים יצאו מהפגישות עם הבנה שיש לחילונים עקרונות מוסריים והחילונים ייצאו מהפגישה בהערכה גדולה יותר לרגשות הצד השני, וכן הלאה. אבל זו התקדמות מדומה. זו התקדמות האפשרית רק לאור הבורות של שני הצדדים בהבנת היסודות האינטלקטואליים שלהם עצמם. בטווח הארוך, היא מעודדת "סימפתיה" לדת מצד החילוניים ודתות עמומות, ולפיכך מחשבה עמומה, מצד הדתיים. זוהי נסיגה רוחנית המתעטפת בהילה של נאורות.

ניתן לראות זאת כבר בפירות המעשיים של פעילות צו פיוס. ביסוד ה"שותפות" וה"שוויון" נעוצה העליונות של הדת, הנלקחת כמובנת מאליה בעיני הדתיים והדתיים-לייט המתכנים חילונים המשתתפים באירועים כאלו. כך קורא צו פיוס לחילונים לקיים משחקי כדורגל לא בשבת - ברור שהדתיים לא יכולים לוותר על העקרון שאסור לשחק בשבת! הפיוס לא חשוב עד כדי כך. שהחילוניים, חסרי כל העקרונות, יוותרו על העונג הרדוד-רוחנית שלהם. מסע בדרך-ישראל מלווה בתפילת הדרך, שאליה מוזמנים החילונים כמובן להצטרף - עוד לחץ חברתי לקידום הדת. עיון בסוגיות היומיות נעשה על פי פרשיות ומובאות מהדת הליברלית, וגם כאשר טורחים להביא טקסט חילוני בשם השוויון מביאים טקסט יהודי-חילוני, לא טקסט דורסני או מלב הקורפוס החילוני, כלומר הספרות המערבית של הגויים (יימח שמם).

באופן יסודי, ההומניזם לא יכול להסכין עם מוסר לא-הומניסטי, ולכן גם עם מציאות לא נטורליסטית (כגון חיים לאחר המוות) שיש לה השלכות מוסריות אנטי-הומניסטיות. פיוס הוא בלתי אפשרי, לא ניתן אלא לקיים מלחמה. מלחמה הומנית, כמובן - מלחמת מילים. כל מה שניתן לקוות לו הוא שהדתיים הנאמנים להשקפות אנטי-הומניסטיות יוכלו להסכים לעקרון פעולה הומני זה באשר להתנהלות החברתית בפועל. זהו ה"פיוס" היחידי האפשרי, ולא ניתן להגיע אליו על ידי דו-שיח והיכרות מכיוון שאין בסיס משותף שעליו ניתן לבנות את העמדה המשותפת הזו. לכן על כל ציבור להגיע לעמדה זו בנפרד, לא מתוך התדיינות משותפת. פיוס אינו אפשרי, המיטב שאפשר לקוות לו הוא דו-קיום בשלום.

(פוסט זה הוא תגובה לפוסט "למה יש לי תקווה" באתולוגיקה, בלוג שאני דווקא מסכים עמו בדרך כלל.)

12 תגובות:

  1. צודק, וכדתי, שיכנעת אותי ללכת בשבת הבאה לצטרף לדוסים בי-ם לפרק במכות את מחללי שבת (ימ"ש - אם תרצה) ב:
    אינטל
    חניון קרטא
    חניון ספרא
    וכו'

    השבמחק
  2. בתגובה הקודמת - לא אנונימי, קותי משורר

    השבמחק
  3. הדבר היחידי ב"צו פיוס" שלקוח מעולם המושגים החילוני הוא משחק המילים על "צו גיוס". אחד הערכים החילוניים החלשים יותר לדעתי :)

    השבמחק
  4. למה כל כך הרבה בורות?
    אתה כותב כאילו כל הדתיים מאמינים באותו הדבר וכל החילונים מאמינים באותו הדבר. אי פעם טרחת לדבר עם אדם כלשהו?
    בין הדתיים יש הרבה סוגים, חלקם אפילו לא מאמין באלוהים, חלקם מאמין באבולוציה, אבל למה שתטרח לבדוק זאת?
    ובנוגע לחילונים. חלקם דארוויניסטים, אחרים אגנוסטים, וזה ממשיך עוד ועוד.

    אך למה שתטרח לדעת זאת אם אתה לא מוציא את האף החוצה ולא מנסה להתעניין בשונה ממך (הדתי והחילוני). אתה טוען לבהירות וידע אך נופל לבורות ובערות.

    עכשיו אין לך שתי מחנות, פתאום לפניך כמה מאות. איך תאחד אותם? איך תאחד את האפיסטומולגים עם הניהילסטים? שלא לדבר על גור וחב"ד.

    השבמחק
  5. בני - נראה לי שאתה מבלבל בין אי ראייה ואי הסכמה עם הדברים. אני בפירוש אמרתי "רוב האנשים אינם כה קיצוניים", ובפסקה זו דיברתי על הקשת הרחבה שאתה מדבר עליה. אני מודע אליה (ישירות - אני מדבר לא מעט עם פאגאנים, כמרים ליברליים, אנשי חב"ד, ועוד), אבל אני לא מקבל אותה כלגיטימית אינטלקטואלית. לדעתי יש רק מטא-השקפה אחת דתית עקבית (תאיזם) ורק מטא-השקפה לא דתית אחת נכונה (נטורליזם), ולכן אני רואה ברוב אותם מאות מחנות טעויות שיבואו, בסופו של דבר, לידי כליה עם התקדמות הבהירות וידיעת האמת; זה מה שיאחד אותם, בסופו של דבר, האמת.

    ולא, אני לא טוען שהם באמת יעלמו ויאוחדו לחלוטין. אלא שהם ישתנו לכיוון דת "ליברלית", שאינה אלא אתאיזם מעובה, או יהפכו לזרמים שוליים, בתהליך ארוך שייקח קרוב לוודאי מאות שנים אבל אני מקווה שיתחיל לשאת פירות בקרוב בישראל, אמן.

    יאיר

    השבמחק
  6. יאיר, זו כנראה שורש הבעיה.
    "אתה לא מקבל אותה כלגיטימית". מילת המפתח היא "אתה".
    מדוע ההשקפה שלך צודקת יותר מאחרות? היא מבוססת על סימוכין כלשהם ששאר האנושות לא מודעת אליהם? הרי גם לתאיזם וגם לנטורליזם הצטרפו אותו מספר של הוכחות. האמת היא שגם לפאגאניזם ולדאואיזם ובעצם לכל מערכת אמונה יש את אותה כמות הוכחות.

    חשיבתך שכל האמונות יעלמו עם הזמן היא חשיבה אורווליאנית שלא הולכת יד ביד עם המין האנושי. לאנשים יש גיוון די גבוה ותפיסות די שונות ואל לא יכפו עליהם מערכת מסוימת הם יאמינו בפחות או יותר כל דבר שיחצה את דרכם בחיים, לחשוב שכל אלו יעלמו עם הזמן זו התנשאות וחשיבה מוטעת על כוח האמונה.

    האמת היא ש"דעתך" או "אמונתך" נראות לי אינטואיטיביות לא פחות מאלו של הפאגאני הממוצע.

    השבמחק
  7. בני - האם אתה מאמין שאין השקפות צודקות יותר מאחרות? למשל, אין ראיות טובות להעדיף אמונה בתורת האבולוציה על פני בריאתנות? אני סבור אחרת. אני גם סבור שיש ראיות טובות ונימוקים טובים שמצדיקים את ההשקפה שלי - לכן אני מקדם אותה. הערה זו אינה המקום לפרט את הנימוקים הללו; בסופו של דבר, הספריה הבהירה צריכה לספק הסברים שכאלו, במאמרים כגון "הנטורליזם כאחידות והצדקתו"
    https://sites.google.com/site/bahiril/foundations/naturalism-as-uniformity-and-its-justification
    אבל אני מודה שאני לא לגמרי מרוצה מרמת המאמר, ולגמרי לא מרוצה מרמת והיקף הספרייה כרגע.

    זה שיש שינוי באמונות הרווחות באוכלוסיה עם השנים והדורות זה עובדה היסטורית. אם יש סיכוי סביר לכך שהאמונות הדתיות יעלמו עם השנים לטובת אמונות נטורליסטיות, זה כבר קשה יותר להעריך - יש בוודאי אינדיקציות לכך (למשל, שיעור האמונה באל בבריטניה ירד מ-80% בקרב ילידי 1910 ל-40% בין ילידי 1980, וזאת ללא כל כפייה), אבל קשה מאוד לנבא את העתיד. אני מקווה שכן, ופועל במעט שאני יכול כדי לקדם תופעה מבורכת זו גם בארץ.

    השבמחק
  8. תיקון טעות - הסטטיסטיקה שהבאתי היא לגבי דת, לא אמונה באל. אבל גם זו יורדת.

    השבמחק
  9. אני מאמין שהשקפה של כלב היא צודקת יותר משל אדם, אבל כל השקפות האדם נכונות באותה מידה. הסימוכין לאבולוציה הינו תגליות של מאובנים, הקונטרה של הבריאתנים הוא שאלוהים ברא גם את אלו, וזה די שם את האבולוציה בכיס הקטן. בלי קשר לאמונה האישית שלי בזה או לנכונות הרעיון (לדעתי אבולוציה קצת יותר סבירה, אבל באמת שאין לי אפשרות לשלול את תאורית הבריאתנים אם אכן יש אל כל יכול.)

    ובנוגע לנטרליזם, שיטה בעייתית. די דומה לפוסט-מודרניזם ולפסיכואנליטיקה, היא מקיפה כל ואי אפשר להתווכח איתה. הרי אם יביאו אישורים מדעיים לקיומו של אל כל יכול הרי שהתאוריה עדיין עובדת. לכן אני ממליץ לך לחפש השקפת עולם קצת פחות מוגבלת וקצת יותר פתוחה לדיון אם אתה מעוניין לפתוח את דעתך לדיון.

    ובנוגע לדוגמה הבריטית. ישעיהו לייבוביץ' אמר ש"הנני יהודי כיוון ששומר מצוות אני." זוהי שמירה על הדת, הדת אינה קשורה לשום מערכת אמונה. אתה יכול לקיים מצוות היהדות ולהאמין בוישנו בעת ובעונה אחת. הסטטיסטיקה שהצגת (ומייצגת רק מדינה אחת, תנסה לבדוק את הססטיסטיקות של מצרים תחת שלטון נאצר ותחת שלטון מובארק, סתם לדוגמה) נובעת מתיעוש העולם המערבי, הרי שבריטניה ב1910 הייתה תחת חוקי דת רבים יותר והפנימייה הנוצרית הייתה נפוצה הרבה יותר. לאחר תהליך תיעוש האי אוכלוסייה רבה דרה בערים ולא בכפר והדת החדשה נהייתה המכונה ולא האל ולכן ירידת הסטטיסטיקה. ושוב, אם לא הבנת, ירידת הסטטיסטיקה היא בשמירת מצוות, לא במערכת האמונה של הבריטי הממוצע.

    השבמחק
  10. הירידה היא הן באמונה והן במילוי המצוות, אבל למה לי להציג בפניך עובדות? הרי ההשקפה שהן נכונות היא רק השקפה, שאינה נכונה יותר מההשקפה שאינן נכונות. אולי למשל האל הרשע אחרימאן הסיט את כותבי המאמרים לכתוב מה שכתבו, בשקר. ללא ספק אין אפשרות לשלול את האמונה הזו, ויש לקבלה כשווה לכל אמונה אחרת.

    אם, בכל זאת, מישהו אחר מתעניין בעובדות...

    Religion in Britain: Neither Believing nor
    Belonging

    David Voas, University of Manchester
    Alasdair Crockett, University of Essex

    ABSTRACT

    ‘Believing without belonging’ has become the catchphrase of much European work on religion in the past decade. The thesis that religious belief is fairly robust even if churchgoing is declining is examined using data from the British Household Panel
    Survey and the British Social Attitudes surveys. The evidence suggests that belief
    has in fact eroded in Britain at the same rate as two key aspects of belonging: religious
    affiliation and attendance. Levels of belief are lower than those of nominal
    belonging.The roles of period, cohort and age effects on religious change are considered;
    the conclusion is that decline is generational. In relation to the rates at
    which religion is transmitted from parents to children, the results suggest that only
    about half of parental religiosity is successfully transmitted, while absence of religion
    is almost always passed on.Transmission is just as weak for believing as for
    belonging.

    השבמחק
  11. אם אתה אוהב מספרים אז תגיד.
    לפי סקר הביביסי ל2005 22% מתושבי בריטניה הגדולה מגדירים את עצמם כחסרי אמונה. כל השאר משתייכים לזרמים שונים של הנצרות, יהדות, איסלם, אבירי ג'דיי וכו'. לפי סקר אחר שנערך הנתון הזה יורד ל15 אחוז.(crabtree 2007)
    די רחוק מהשמונים אחוז שהצגת ברהב, דרך אגב, המספרים לילידי שנות השמונים בסקרים אלו הם סביבות ה-40% עדיין רחוק מהשמונים.
    בארצות הברית, אגב, ההערכה הגבוהה היא 15 אחוז. (פורסם בusa today)

    אבל מגמה יותר מעניינת היא עלייה באיסלם ובמערכות אמונה מזרחיות ופאגאניות (וויקה, ניו אייג').
    בנסיון להבין מאיפה הוצאת את הנתון של ירידה בקיום מצוות נתקלתי בנתון של "אנשים אשר לא הולכים לבית תפילה" והוא באמת קרוב למספרים שציינת, אך פירוק של הנתון הזה מתחלק גם לאנשים ש"מסרבים ללכת לבית תפילה" והוא נמוך משמעותית. סביבות החמישה אחוז לפי הביביסי.


    מקווה שזה קצת מספק את התאבון של לסטטיסטיקות, שהרי ידוע שהן לא שוות את הנייר שעליהן מודפסות. הרי אחוז המאמינים במדינות איסלם ומדינות עולם שלישי הוא גבוה למדי וזה מאזן כל ירידה מערבית.

    השבמחק
  12. תנאי הכרחי לפירוק דעה כלשהי הוא חשיפה לדעה אחרת... ולצערנו הדרך ארוכה אבל מחובתנו לחשוף את אותם שבויים דוגמאטית לעולם האחר

    השבמחק