כמה קישורים:
1) ארה"ב נתנה ציון "לא מספיק" לחופש הדת בישראל - עקביא אלדר (הארץ) מספר על דו"ח שנתי של מחלקת המדינה של ארה"ב שמפרט את הבעיות בכפייה הדתית בישראל. הדו"ח מראה שישראל יותר קרובה למדינות ערביות למערביות בכל הקשור לחופש דתי. בקיצור - ישראל מקצה משאבים ותמיכה ממשלתית ביהדות אורתודקוסית, תוך כדי אי-שוויון בתמיכה בדתות אחרות (עד כדי תמיכה תקציבית כמעט רק ליהדות אורתודוקסית, ואי-מתן שוויון ציבורי כגון בגיור רפורמי) ואף נישול שלהם וחוסר כיבוד הזכויות שלהן (החל בנישול מסגדים וכלה באי-הגנה מפני פעילות עבריינית), וכמובן תוך כדי אפלייה מינית (שאיכשהו תמיד הולכת יד ביד עם אפלייה דתית). אבל כדאי לקרוא את הציטוטים מהדו"ח, שממחישים היטב את הבעיה.
2) סגן שר הבריאות כנגד הרופאים - פרופסור יעקב לביא מתרעם על סגן השר (כלומר השר בפועל, אבל חס וחלילה לא יתכנה כך כדי שלא יישב בממשלה ציונית) יעקב ליצמן, הטוען כי דום לב הוא מוות ומוות מוחי אינו מוות, כך שכל הרופאים המשתילים (הלוקחים לב פועם מבעל מוח מת) הם רוצחים. זוהי כמובן עמדת ההלכה, על פי החרדים, כך שאין מה להתפלא, אבל בהחלט יש לגנות. מה שמעניין הוא שהרבנות הראשית הוציאה פסק הלכה שדווקא מוות מוחי הוא הקובע, מה שמראה מבחינתי שני דברים: אחד, כמה ההלכה זה מה שרוצים שהיא, וזה מגוחך; ושניים, שלא לחינם הדתיים באמת לא מתייחסים לרבנות הראשית, מכיוון שהיא בוגדת במסורת ההלכה ובעקרונותיה, ומהווה למעשה מעין חצי-רפורמה, רק בלי שום קהל רפורמי שהולך אחריה (עם כבר רפורמים - עדיף רפורמים אמיתיים, כמו חדו"ש).
1) ארה"ב נתנה ציון "לא מספיק" לחופש הדת בישראל - עקביא אלדר (הארץ) מספר על דו"ח שנתי של מחלקת המדינה של ארה"ב שמפרט את הבעיות בכפייה הדתית בישראל. הדו"ח מראה שישראל יותר קרובה למדינות ערביות למערביות בכל הקשור לחופש דתי. בקיצור - ישראל מקצה משאבים ותמיכה ממשלתית ביהדות אורתודקוסית, תוך כדי אי-שוויון בתמיכה בדתות אחרות (עד כדי תמיכה תקציבית כמעט רק ליהדות אורתודוקסית, ואי-מתן שוויון ציבורי כגון בגיור רפורמי) ואף נישול שלהם וחוסר כיבוד הזכויות שלהן (החל בנישול מסגדים וכלה באי-הגנה מפני פעילות עבריינית), וכמובן תוך כדי אפלייה מינית (שאיכשהו תמיד הולכת יד ביד עם אפלייה דתית). אבל כדאי לקרוא את הציטוטים מהדו"ח, שממחישים היטב את הבעיה.
2) סגן שר הבריאות כנגד הרופאים - פרופסור יעקב לביא מתרעם על סגן השר (כלומר השר בפועל, אבל חס וחלילה לא יתכנה כך כדי שלא יישב בממשלה ציונית) יעקב ליצמן, הטוען כי דום לב הוא מוות ומוות מוחי אינו מוות, כך שכל הרופאים המשתילים (הלוקחים לב פועם מבעל מוח מת) הם רוצחים. זוהי כמובן עמדת ההלכה, על פי החרדים, כך שאין מה להתפלא, אבל בהחלט יש לגנות. מה שמעניין הוא שהרבנות הראשית הוציאה פסק הלכה שדווקא מוות מוחי הוא הקובע, מה שמראה מבחינתי שני דברים: אחד, כמה ההלכה זה מה שרוצים שהיא, וזה מגוחך; ושניים, שלא לחינם הדתיים באמת לא מתייחסים לרבנות הראשית, מכיוון שהיא בוגדת במסורת ההלכה ובעקרונותיה, ומהווה למעשה מעין חצי-רפורמה, רק בלי שום קהל רפורמי שהולך אחריה (עם כבר רפורמים - עדיף רפורמים אמיתיים, כמו חדו"ש).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה