רוב הדתיים חושבים שהאל "מצטמצם" - פעם הוא היה מאוד פעיל ומעורב בעולם, עשה ניסים גדולים, דיבר עם נביאים, וכדומה. אבל ככול שעובר הזמן, האל פועל פחות ופחות, עד שבימנו הוא ממש מתחבא - אתה צריך ממש לחפש כדי למצוא אותו.
אבל יש כאלו שהאל בשבילם הוא לא רק מתחבא, הוא עמום. הם דוחים את התמונה הכה-אנושית מחד, אך לא מוכנים לוותר על קיוןם האל ו"האמת" שבהתגלות הדתית מאידך. כך הם יוצרים לעצמם אל עמום ולא ברור, מעוותים את המילים עד שהן חסרות כל משמעות.
למשל, תומר פריסקו (בחור מבריק, ללא ספק) כותב ש-
...מהות היקום והדברים בו היא של שפע, של אור, של טוּבִיוּת. נכון שזה לא דומה למלך גדול שיושב בשמיים, אבל במובן עמוק יותר, מעודן יותר, קיום שהוא כולו אחדותי וטוב, קיום כזה שהוא היקום כולו וממנו עולה בכל רגע היקום כולו – מה זה אם לא אלוהים?אך כמובן שהטוביות הזו אינה טוב כפי שבני תמותה מבינים אותו ("כלומר הטוב המוחלט, למרות שהוא כאילו לא קשור לעולם היחסי, הוא בסופו של דבר העולם היחסי עצמו וכל מה שבו"), וגם האחדות הזו אינה באמת אחידות, וממילא אין בין המושג הזה לבין דמות האל המיתולוגית הרבה, כפי שהוא עצמו מודה. או לחלופין,
אבל מה זאת אומרת - "אלוהים"? למה זה יותר אלוהים מעמוד חשמל בכביש הקרוב? טוב, אז בואו נסכים שברמה העמוקה ביותר זה לא יותר אלוהים, כי הכל אלוהים. הכל כבר עכשיו הכי אלוהים שאפשר. אבל ברמה הפשוטה, היומיומית, כן, זה אלוהים.כך שהכל הוא אלוהים, הכי אלוהים שאפשר, אבל בכל זאת הצלם (שהוא מדבר עליו) הוא יותר אלוהים...
אי הבהירות המחשבתית והמושגית מאפשרת למאמינים מסוג זה לחיות תחת האשלייה שהם מביניםמשהו עמוק בעוד שלמעשה הם רק מבלבלים את עצמם (ואת האחרים). במידה שיש משמעות לדבריהם, הם בבירור לא נכונים - הצלם אינו האל, היקום אינו טוב- אבל למה לתת לעובדות לבלבל אותך כשאפשר לשחק עם מילים ומשמעויות עד ששחור נהיה לבן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה