אני ממליץ לכול לפנות ולקרוא את המאמר של אריה רוטר, "קריצה מדינית אופיינית". רוטר נותן בעיקר פרשנות, מהסוג שכל אחד מאיתנו יכול לתת, אך נסיונו בהיותו היועץ המשפטי לשב"כ ניכר. הוא מראה כיצד שיקולי הביטחון שוב ושוב דוחקים ראייה אסטרטגית רחבה יותר, וכיצד גורמים שונים עושים בהם שימוש כדי לקדם בהסתר מדיניות כללית שלא רק שלא התקבלה על דעת הציבור אלא שלא נערך עליה כל דיון רציני. מספיק אולי לצטט את פסקת הסיום:
אני אוסיף גם שאין להאשים את האנשים במוסדות השלטון והחקיקה, שכן אף הם לכודים בתוך מסגרת נוהלים ולחצים בלתי אפשרית. מאמרים, נכונים ככל שיהיו, לא יצליחו לשנות מציאות זו. גם לא בחירת איש כזה או אחר לכנסת. כדי לעשות שינוי יש לשנות את אופן השלטון בישראל, לקבוע נורמות ונהלים של שלטון תקין ויעיל.
אין לחשוד באנשים המצויינים שבמוסדות הביטחון והמשפט, בעצימת עיניים או בטיוח המציאות. הם לכודים בתוך הדירקטיבה המדינית העמומה והבלתי אפשרית. ביצירתיות ראויה לכל שבח הם מאפשרים לעגלה להמשיך ולנסוע, ופוטרים בכך את הדרג המדיני מחובתו הראשונה: לקבוע מדיניות. ההיסטוריה כבר תגיש את מחיר הנסיעה לתשלום.
אני אוסיף גם שאין להאשים את האנשים במוסדות השלטון והחקיקה, שכן אף הם לכודים בתוך מסגרת נוהלים ולחצים בלתי אפשרית. מאמרים, נכונים ככל שיהיו, לא יצליחו לשנות מציאות זו. גם לא בחירת איש כזה או אחר לכנסת. כדי לעשות שינוי יש לשנות את אופן השלטון בישראל, לקבוע נורמות ונהלים של שלטון תקין ויעיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה