למה להאמין באל זה מטומטם

רוגל אלפר פרסם לאחרונה טור-דעה[1] בו הוא מדבר על כך ש"להאמין באלוהים זה טמטום". בתגובה עוזי ברעם שואל אם גם לייבוביץ היה מטומטם (ומאז רוגל אלפר השיב שלא, לייבוביץ לא האמין באלוהים).

אני רוצה להצהיר כאן שאלפר צודק - להאמין באלוהים זה מטומטם. למה? כי להאמין באלוהים זה להאמין בתאוריית הקונספירציה העילאית. זה להאמין בכך שיש משהו שאי אפשר לראות, ובכל זאת "לראות" אותו במציאות שסביבנו. לראות אלוהים שמסתתר - מסתתר כל כך טוב, שהוא ממש נראה כמו משהו שלא קיים, ולמרות זאת להזות את דמותו בבירור, לומר שכל השמיים זועקים את קיום האל. הדתיים רואים את מה שרוצים לראות, במקום את המציאות, מסרבים לראות את המציאות חסרת האל ומדמיינים אותו לתוכה בכוח. הוזים אותו לתוכה. זה מטומטם.

והאל הזה, הוא כמובן ממש כמונו - רואה, שומע את תפילותינו, יש לו תכלית, הוא נותן צווים והוראות, הוא מרוצה או לא מרוצה.... הוא רק "יותר" מאיתנו את כל זה, ולא "גשמי", הוא... סופרמן. סופרמן חסר גוף. זה ילדותי. וזה שאמונה הזויה וחסרת בסיס זו סותרת את כל מה שידוע לנו על איך שהתודעה והמוח האנושי עובדים, זה כמובן לא מטריד אותם. זה... טמטום. זו דמות ילדותית של האל, זו אמונה ילדותית, זו אמונה טיפשית. מטומטמת.

זה לא סתם אמונה שגויה. פעם היה שגוי אבל ממש לא טפשי להאמין, למשל, בכך שאל כלשהו יצר את המינים על פני כדור הארץ, ואולי את היקום כולו - זאת בגלל שלא היה הסבר חלופי להיווצרות החיים. היה ברור שבעלי החיים הם מכונות מופלאות, והמודל היחידי ליצירת מכונות היה תבונה אנושית, וכך הסברה שאיזו תבונה על-אנושית של ישות על-אנושית יצרה את החיים לא היתה משוללת יסוד. האנשים התבוניים יותר יכלו, כבר מראשית הפילוסופיה, להבין ש"אלוהים עשה את זה" זו תשובה לא נכונה ושהחיים נוצרו כנראה איכשהו באופן טבעי, גם אם הם לא יכלו להבין איך, אבל בכל זאת האמונה בכך שהחיים נוצרו על ידי תבונה על אנושית לא היתה מטומטמת.

כמובן שהאמונה שתבונה זו שולטת בהיסטוריה או בחיי האדם ויוצרת דתות כן היתה מטומטמת וטיפשית כבר אז. מספיק להסתכל סביב כדי לראות בבירור - אין אלים, הם לא עונים לתפילות ולא עושים ניסים ולא מנוותים את ההיסטוריה, וכל הסיפורים כנגד כך אינם אלא שקרים או אגדות וסיפורי מעשיות. גם זה היה ברור משחר ההיסטוריה, והחכמים תמיד ידעו זאת. האל של אפלטון ואריסטו, יוצר היקום על שלל בעלי החיים שבו, לא התערב בהיסטוריה ולא יצר דתות. האל הפרטי והמגוחך המתערב בהיסטוריה הגיע מאוחר יותר, עם זיהום הפילוסופיה על ידי הדת. אך עדיין, האמונה באל היוצר כשלעצמו לא היתה טפשית, לפני גילוי האבולוציה. היא היתה עדיין פחות סבירה מהאמונה שיש פה תהליכים טבעיים שאנו לא מבינים (מה שכאמור גדולי התבונה אמרו כבר משחר הפילוסופיה), אבל היא היתה עדיין בגבולות הסביר.

היום, לאחר גילוי אחידות חוקי הטבע, והאבולוציה, ומדעי המוח ומדעי הדת וכן הלאה - האמונה באל המתערב, היוצר חיים או יוצר את היקום, או האל המתכנן ומודע להכל באופן על-זמני, או האלוהות שהיא הטוב-כשלעצמו המתהווה כמציאות: כל אלה הן לא רק אמונות לא סבירות, אלא הן מטומטמות. הן מסרבות להסיק את המסקנות המתבקשות מהידוע לנו מדעית על העולם.

ולא, זה שאתה לא מאמין באל המתערב אלא רק (נאמר) באל המתכנן-מראש לא הופך את האמונה שלך ללא מטומטמת. זה עדיין אל אנושי, אנושי מדי, הסותר כל מה שאנו יודעים מדעית על מה זה תבונה ואיך בנויה המציאות. הנסיגה לדמות אל שכזו אינה אלה רציונליזציה כושלת וחסרת בסיס להצדקת המשך האמונה והמסורת.

אני רוצה להדגיש שהרציונליזציה בדיוק מצביעה על כך שהאדם שמחזיק באמונה המטומטמת כלל אינו מטומטם. הוא זקוק לרציונליזציה בדיוק בשל כך - כדי שיוכל להציד בפני עצמו את אמונתו המטומטמת. וככל שהוא נבון וחכם ומשכיל יותר, כך רק תשתכלל הרציונליזציה שלו. ללייבוביץ, למשל, היתה רציונליזציה מתוחכמת מאוד לדביקותו במצוות הדת. אך אין זה רציונלי לדבוק בדת היהודית אם האל אינו קיים.

והוא אינו קיים. בימנו, האמונה באל המתערב, או אפילו במשהו מעין שכל אלוהי, היא הבל ורעות רוח. דווקא בימים אלו, כאשר אנו על סף טביעה באנשים שחושבים שאין פגם מהותי במסורת הדתית ויש לתת לה כבוד, יש לומר בבירור - זו לא רק מסורת שקרית ולא מוסרית, זו מסורת טפשית. אין מה לתת לה כבוד, יש לדחות אותה בבוז ולקיים בה וממנה רק שיירים תרבותיים מתוך צחוק על אמונות העבר ושמחה שהשתחררנו מעולן ומעול הרודנים הקטנים המצווחים את שם יהוה [2]. יש לדחות את האמונה בגאון ובבוז. אמונה באל, כל אל, היא לא סתם שגיאה. זוהי לא עמדה הראויה לכבוד אינטלקטואלי, ממש כפי שאמונה בעולם שטוח לא ראויה לכבוד. זהו טמטום.

[1] איך לקרוא למאמר בעיתון, כך שנפריד אותו ממאמר מדעי? "כתבה" לא ממש מתאים לתיאור מה שאלפר כותב, זו לא עבודה עיתונאים אלא סתם דעה.

[2] הכוונה לרבנים.

הסכנה החרדית הגואה

כתבתי כבר בבלוג זה אזהרות רבות מעלייתם של החרדים. האמת שלא אכפת לי כל-כך שיהיו הרבה חרדים - זה קצת עצוב שיהיו כל-כך הרבה אנשים החיים בבורות, עוני, ועוורון לאמיתות הגדולות לגבי המציאות, ושמוגבלים מבחינת היכולת שלהם לתרום לחברה ולאנושות בכלל, אבל כל זה רק עצוב, לא נורא. מה שנורא זה שהחרדים אינם דמוקרטיים, ולכן עלייתם מבשרת את קיצה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.

הנה כמה נתונים כדי להראות זאת, מתוך הדו"ח האחרון של המכון הישראלי לדמוקרטיה. (שימו לב שמצב הדמוקרטיה לא מזהיר גם בקרב הציבור היהודי הלא דמוקרטי, אבל בכל זאת.)

דחיית הדמוקרטיה ניכרת ביותר בשאלה לגבי מידת האיזון הנוכחי בין היהדות לבין הדמוקרטיה בארץ. בקרב הציבור היהודי הלא-חרדי, הדעה נוטה לכיוון שהמדינה דתית מדי (42% הרכיב היהודי חזק מדי, 31% יש שיווי משקל נכון, 21% הרכיב הדמוקרטי חזק מדי); בקרב הציבור החרדי, הדעה היא שהמדינה דמוקרטית מדי (4% הרכיב היהודי חזק מדי, 17% יש איזון נכון, 69% הרכיב הדמוקרטי חזק מדי). בהתחשב במצב העגום של הדמוקרטיה הישראלית היום ועליית ההדתה בה, יש בכך אות ברור לכך שהחרדים מעוניינים במדינת הלכה עם מעט מאוד אם בכלל דמוקרטיה. 

החרדים לא מכירים ברעיון המוזר הזה שלאנשים צריך להיות חופש בחירה ודיבור. רובם (67%) חושב שיש לקחת את זכות הבחירה ממי שלא מסכים להצהיר שמדינת ישראל צריכה להיות מדינת הלאום של העם היהודי. (לבושתה של ישראל, כך חושב גם רוב זעום, 51%, מהציבור היהודי הלא-חרדי!) פחות מחצי (43%) חושבים שיש להגן על חופש הביטוי של המתבטאים נגד המדינה (רוב קטן, 59%, מהיהודים הלא-חרדים עדיין מוכן לתמוך בחופש הביטוי בהקשר זה; יי לדמוקרטיה!).

דחיית הדמוקרטיה קשורה לימניות ולגזענות של הציבור החרדי. החרדים ימניים (74%; וזאת לעומת 51% מהיהודים הלא-חרדים), וגזעניים: 68% דוחים את העובדה הברורה שיש קיפוח של ערבים (44% מהציבור היהודי הלא-חרדי גם כן עיוור בצורה זו), .ובעת ובעונה אחת רובם (78%) חושבים שליהודים צריכות להיות זכויות יתר במדינה ("רק" 26% מהיהודים הלא-חרדים חושב כך; כמה מתערבים שרובם דתיים?). זה תמיד תמונת העולם הגזענית: מצד אחד להכחיש את העוול, ומצד שני לדרוש אותו. גם אם הם כבר משתתפים בדמוקרטיה, 94% מהחרדים חושבים שהם צריכים להיות מודרים החלטות בנושא שלום ובטחון (היי, "רק" 70% מהציבור היהודי הלא-חרדי חושב כך! איזה מצב טוב יש לדמוקרטיה שלנו), ו-84% מוסיפים שהם צריכים להיות מודרים אפילו מהחלטות מהותיות בנושאים כלכליים וחברתיים ("רק" רוב קטן, 54.5%, מהציבור היהודי הלא-חרדי מסכים עמם). רוב גדול של החרדים (81%) גם מתנגד למינוי שרים ערביים או היותם חברים בקואליציה (יש גם רוב לדעות חשוכות אלו בציבור היהודי הלא-חרדי; 57%). בכלל, החרדים תופסים את הערבים כסיכון בטחוני (81%, לעומת 40% בציבור היהודי הלא-חרדי), כגורם המתח העיקרי בחברה בישראל (73%, לעומת 48%; אגב, רק 11% חושבים שהמתח בין חילונים לחרדים הוא גורם המתח העיקרי), ולא ממש רוצים לתת להם זכויות במדינה היהודית שלהם.

כמובן שהחרדים דוחים גם את שלטון החוק. כאשר יש סתירה בין ההלכה לבין פסיקת בית המשפט, 96% מהם יילכו בהתאם להלכה. (בציבור היהודי הלא-חרדי,"רק" 21% יילכו בהתאם להלכה.) הם גם לא מאמינים בבית המשפט העליון (6% נותנים בו אמון, לעומת 62.5% מהיהודים הלא-חרדים). 

אולי הנתון המסכם הוא ש-60% מהחרדים חושבים שישראל צריכה מנהיג חזק שלא ייתחשב בכנסת, בדעת הקהל, ובתקשורת. ככה נגמרות דמוקרטיות - בעליית דמגוג, "מנהיג חזק", שמפרק את הדמוקרטיה למעשה. רק 36% מהיהודים הלא-חרדים חושבים כך; נו, עוד יש מעט כוח לדמוקרטיה הישראלית, בקרב הלא-חרדים.

בסופו של דבר, 36% מהחרדים חושבים שהאיום על ישראל הוא שחיקת הרוב היהודי במדינה (איום שלא קיים), ו-11.5% שזה הדרישות להפוך את ישראל ליותר דמוקרטית. גזענות ודחיית הדמוקרטיה, זו האידאולוגיה הפוליטית החרדית.

בניתיים, בקרב הציבור היהודי הלא-חרדי, רק 7% מזהים נכונה את האיום הפנימי האמיתי על ישראל: הדרישה להפוך אותה ליותר יהודית, ופחות דמוקרטית. אני חושש שזה ימשיך להיות המצב. הציבור הלא-חרדי ימשיך להיות מודאג מדברים חשובים, אך שלא מהווים איום פנימי על ישראל (26% חילוקי דעות חריפים, 24% פערים חברתיים-כלכליים, 18% שחיקת הרוב היהודי במדינה (לא קורה!), 15% השליטה ביו"ש). בינתיים, הציבור החרדי יעלה ויגדל עד שהדאגות שלו יעלו על סדר היום, יידחקו את הציבור הערבי ואת ה"שמאלנים הבוגדים" אל מחוץ לגבולות הלגיטימי, וייהדו את המדינה עד שלא תשאר בה דמוקרטיה. זה, זה האיום הקיומי הפנימי על מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.

הגנה מסוימת על דוד ביטן

אני קורא בפיד שלי בפייסבוק כל מיני קריאות להעיף את דוד ביטן מהכנסת בגלל ההתבטאות האחרונה שלו, וכדומה. אז אני רוצה לומר שלמעשה, דוד ביטן לא אמר שום דבר הנוגד את הדמוקרטיה, ולכן יש לקבל את דבריו כחלק מהמשחק הדמוקרטי. זה שאני לא מסכים עמו זה דבר אחד; אבל להעיף אותו מהכנסת?! מה פתאום.

הנה הציטוט המלא:

"אני אומר, אם הם יכולים לא להגיע - זה עדיף. אבל לא משנה, אני לא יכול להגיד להם להגיע או לא. אני רק אומר - הקולות שלנו שיבואו בהמוניהם כדי למנוע את הגידול של המנדטים של הערבים. אתה רואה בדיוק מה עושים בכנסת - הם לא מייצגים את הערבים, הם מייצגים את עזה ואת קטאר ומדינות אחרות. הם לא מייצגים את הערבים. אנחנו בעד דו קיום, הם לא בעד דו קיום, הם בעד שהקיום בינינו יהיה תמיד בעייתי".

כל התקשורת והרשת התנפלה על המשפט הראשון, שבאמת נשמע רע. אבל ביטן אומר בבירור שהוא לא יכול להגיד להם לא להגיע. בהקשר זה, זו לא אמירה אנטי-דמוקרטית, אלא אמירה כנגד המחנה הפוליטי הנגדי. וזה בסדר גמור.

ביטן טועה לצערי שהנציגים של הערבים לא מייצגים את הערבים; עצוב לי שאלו נציגיהם, אבל אלו מי שהם בוחרים לייצגם. זו האמירה הבעייתית של ביטן, שנבחרי הציבור הערבי לא מייצגים את הערבים. זה מערער על על הלגיטימיות של נציגיהם בכנסת. אבל זה שהוא מייחל לכך שהערבים לא יצביעו, תוך כדי עמידה על כך שאין לו שום זכות להגיד להם לא להצביע - זה לא בעייתי בכלל.

גילגולי נשמות

הבלוג "ישראל חילונית" שמח לארח פוסט מכותב-אורח, שנקרא לו בשם הצנוע "M.R. Genius". מר גניוס מדבר פה על הטיעון כנגד קיום האל הידוע כ"הטיעון מהרוע", והאווילות של התשובות הדתיות לטיעון זה (ה"תאודיציה"), ובפרט על חוסר ההיגיון הפנימי בתשובות הדת.

אני, לעומת זאת, רוצה להוסיף שהתאודיציה פועלת בהגיון הפוך. גם אם נקבל שמבחינת ההגיון אפשרי שאלוהים מחשב חשבונות כך שבסופו של דבר העולם הזה הוא הטוב שבכל העולמות האפשריים (זו, בסופו של דבר, טענתה של התאודיציה), הרי שחובת ההוכחה על אמירה כה הזויה היא על המאמין. עליו לעשות יותר מלהעלות אפשרות לוגית, עליו להוכיח שזהו אכן העולם הטוב ביותר. וזאת, בלי להניח מראש את קיום האל ונכונות הדת, שהרי בזאת עסקינן.

התאודיציה באירופה ספגה מכה ניצחת על ידי הסופר הצרפתי וולטיר, לאחר רעידת האדמה שהשמידה את ליסבון בשנת 1755. גם אז ניסו הדתיים להגן על מעשי האל בתאודיציה מגוחכת, אך לעגו של וולטיר לטענותיהם בייש אותם והוריד את הטיעונים הללו לשוליים ההזויים של האינטליגנציה האירופית – ובכך, סלל את הדרך לחילון החברה ועליית האתאיזם. למרבה הצער, השואה, אשר על פי כל הגיון וצדק צריכה היתה לגרום לתופעה דומה בחברה היהודית, לא עשתה כן. אולי, לא היה לנו וולטייר.

שאלת מליון דולר

אלפי שנים בני אדם עסוקים בשאלה עתיקה וקשה שעד היום לא מצאו לה פתרון. כל האנשים שקשורים לנושא מעלים את העמדות שלהם בנושא אך פתרון שמוסכם על כל הצדדים אין.

גם אצלי לפני שאני נרדם עולה לי השאלה המטרידה לראש ואז עולות לי תושובות עוד יותר קשות

לפניכם הוויכוח עתיק יומין עוד מתקופת משה למה אלוהים עושה רע לאנשים ולמה אלוהים לא מונע את הרוע בעולם אני מקווה לייצג באוביקטיביות את הצדדים.

אני אתמקד בדיון זה במיוחד על נושא הגלגולים שאמור להסביר את הסבל בעולם.

דיון עתיק יומין

לוגיקה:

איך היית קורא לבנאדם שרואה בעינים שלו תינוק חי נשרף למוות והוא יכול בלחיצה על כפתור אחד למנוע מהתינוק להשרף למוות אבל הוא לא לוחץ על הכפתור הזה?

אני הייתי קורא לו בנאדם חרא מניאק בן זונה אכזרי צמא דם ומשוגע...

אלוהים רואה בשואה מיליון וחצי ילדים נשרפים למוות וזה לא מזיז לו הוא פשוט מחליט לשבת בחיבוק ידים בלי לעשות כלום??  האם אחרי זה אפשר לקרוא לאלוקים רחום וחנון ???

פרקליטו של אלוהים:

אתה לא יודע חשבונות שמיים.. חוץ מזה אולי אלו גילגולים של אנשים רוצחים (או "חוטאים" שדינם מוות) אז מגיע להם ...

לוגיקה:

בחיים לא שמעתי על איזשהי מתמטיקה או חשבון שגורם לך לשבת בחיבוק ידים בזמן שאתה יכול למנוע רצח של ילדים חפים מפשע (בלשון התלמוד: "תינוקות של בית רבן שלא חטאו").

לגבי גלגול נשמות זה בעצם כשהנשמה של מישהו אחרי המוות שלו נכנסת לגוף של מישהו אחר.

אתה טוען שאם היטלר רצח מיליונים לדוגמא ואז מת הנשמה שלו נכנסת בתוך גוף של מישהו אחר והוא אוכל את החרא במקומו נכון?

פרקליטו של אלוהים:

נכון!

לוגיקה:

האם הנשמה רעה ?

פרקליטו של אלוהים:

לא! הנשמה על פי היהדות היא דבר טוב!

היא חלק מהאלוהים  "חלק אלוה ממעל" (איוב לא ב)

"אלוהי נשמה שנתת בי טהורה היא" (ברכות השחר)

לוגיקה:

האם יש לנשמה בחירה חופשית או שהיא כפופה להחלטות של האדם והיצרים שלו? 

נגיד שיש לנשמה את זכות הבחירה והיא טהורה "חלק אלוה ממעל" אז הנשמה הייתה צריכה לעזוב את האדם ברגע שהוא מחליט לרצוח לפני שהוא מספיק לרצוח שהרי הנשמה היא אלוקית וטהורה וממש לא רוצה לרצוח! היות ואנחנו רואים שהיא לא עוזבת את הרוצח או כל חוטא אחר לפני שהוא עושה את החטא משמע שאין לנשמה בחירה והיא מחויבת על ידי האלוהים להחיות גם את האדם החוטא בשביל לאפשר לאדם את זכות הבחירה

פרקליטו של אלוהים:

נו נודניק תגיע לנקודה אין לי את כל היום אלוהים שלח אותי היום לאפריקה להדביק ילדים באיידס

לוגיקה:

אם לנשמה אין בחירה חופשית והיא טובה במהותה היא לא זאת שרצחה היא היתה אנוסה להיות בתוך הרוצח ולהחיות אותו אם כך למה היא אמורה להענש בגהינום ? הרי כתוב בתורה אונס רחמנא פטרי )נדרים כ"ז ע"ב, ב"ק כ"ח ע"ב, ע"ז נ"ד ע"א(.

עכשיו אם הנשמה היא רוחנית ואינה גשמית הרי אי אפשר לגרום לה לסבל על ידי משהו פיזי כמו כוויה או שריפה.

אם נפשט את הטענה שלך שאנשים סובלים נשרפים ומתים בגלל גלגול נשמות. יוצא שאתה לוקח נשמה שנאנסה לחטוא מכניס אותה לתוך תינוק שלא חטא אף פעם ושורף אותו למוות! זאת אומרת הנשמה הטהורה האנוסה שהיא הקשר היחיד לחטא שעשה האדם בגלגול הקודם לא סובלת כי היא רוחנית והיא לא מושפעת מכוויה פיזית. היחיד שסובל פה הוא התינוק שלא עשה כלום? וכל זה בגלל שיש בתוכו נשמה אנוסה?

האם משהו מכל זה נשמע לך הגיוני?

פרקליטו של אלוקים:

הבעיה שלך שאתה איש קטן אמונה עם שכל מצומצם שלא מבין את חשבונות שמים ואת החיבור המדויק של הנשמה לגוף.

לוגיקה:

אז כל שאלה הסבר והוכחה שאני יביא לך אתה תענה לי אני לא מבין נכון. בינתיים אני יותר ויותר מבין שאין כל קשר בין אלוקים להיגיון צדק או טוב! (אני משתמש בלשון נקיה.)

בכל אופן נניח שזה הגיוני להעניש את הנשמה בגלל שהיא מחייה את הגוף של הפושע על ידי זה שנוריד אותה לתוך הגוף ונגרום לגוף נסבול. בעצם זה אומר שאלוהים שמחייה בכל רגע את הנשמות ואת כל בני האדם צריך להענש בשביל כל הפשעים של האנושות בדיוק כמו שהנשמה נענשת בשביל פשעי האדם שהיא מחייה ככה אלוהים צריך להיענש על כל פשעי האנושות ובדיוק כמו הנשמה הוא צריך להתלבש בגוף פיזי ולמות עבור כל הרע שהוא מחייה כל רגע ??!!

נשמע לכם מטומטם והזוי גם לי. אבל זה מזכיר לי את ישו שלפי האמונה של הנוצרים היה התגלות של אלוהים בגוף האדם ומת ביסורים עבור חטאי האנושות.

השאלות הקשות

·         האם אלוהים עושה צדק בעולם?

·         

     האם אלוהים הוא אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד )שמות ל"ד ו)?

·         האם יש איזשהי טענה או סיבה הגיונית לאלוהים להתעלל ולענות למוות מליוני אנשים במשך ההיסטוריה במגיפות אסונות טבע או שהוא סתם נהנה מזה?

·         נראה לך שאותו אלוהים שהתעלם מתפילותיהם של מליון וחצי ילדים שנשרפו למוות בשואה ומתעלם עד היום מתפילותיהם של מליוני ילדים באפריקה שרעבים ללחם וחולים באיידס יענה לך על התפילות המטומטמות שלך? 

·         אולי בכלל השטן הרג את אלוהים באיזשהו שלב בהיסטוריה וככה יהיה אפשר להסביר את כל הטירוף הזה.

·         אז למה באמת אלוהים לא ירד לעולם בתוך גוף אנושי לחטוף בישביל האנושות בדיוק כמו הנשמה הוא הרי מחייה את החוטאים בדיוק כמוה רק שלו יש בחירה?

·         אולי באמת אלוהים ירד לאכול את החרא שלנו כמו שאומרים הנוצרים ואז צריך להמיר את הדת.

התגובה של אלוהים

מסתבר שאני לא הראשון ששואל את השאלות האלה לפני שלושת אלפים שנה שאל אותם לא אחר ממשה רבינו. מסופר בגמרא שכאשר משה רבינו רואה בהר סיני את העתיד שהרומאים מענים את ר' עקיבא הצדיק ומוציאים אותו להורג בייסורים אמר לאלוהים: "ריבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני." (תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ט עמוד ב')

בתרגום לעברית פשוטה אלוהים עונה למשה: גם אם נראה לך שאני מניאק בגלל שאני שופט בנאדם טוב וצדיק למות כמו כלב סתום תפה שלך. ככה בא לי ואם תשאל שאלות קשות אתה תיגמור כמוהו.

לדתיים אין כבוד לאמת

תומר פרסיקו פרסם לאחרונה מאמר המלמד זכות על השקר. נו, הוא לא רואה זאת כך, אבל זה מה שהוא למעשה עושה. מתוך רצון לסנגר על הדת היהודית, הוא קובע שיש לבצע טקסים גם אם מה שאנו אומרים בהם לא נכון. כי מסורת וכאלה.

אלפר "מתייחס ברצינות למילים", ולכן לא מברך "גמר חתימה טובה" ולא מתפלל. אבל הברכה הזאת, כמו התפילה, היא טקס. נכון שיש אנשים שלוקחים את המילים האלה במובנן המילולי, אבל עבור רוב האנשים, כולל שומרי המצוות, 'גמר חתימה טובה' אינו איחול מילולי יותר מאשר 'להתראות'. אלה פשוט נוסחאות שאנחנו אומרים אחד לשני בזמנים מסוימים, ומשמעותם הכרה הדדית בשותפות שלנו בקהילה מסוימת, בהיותנו חולקים תרבות משותפת.
- תומר פרסיקו, "גם רוגל אלפר הוא טקס"

אני מסרב לשקר כדי לקיים "מסורת". אם כבר, אני מעדיף לקיים מסורות אחרות של אבותי, כגון אמירת וקידום האמת. אבל מעל הכל, אני חושב שתומר פרסיקו מדגים כאן את חוסר-הכבוד שיש ביהדות כלפי פשט המילים. זה עמוק בשורשי היהדות, זה נובע ישירות משיטת הדרש שפיתחו הפרושים כאשר הם המציאו-מחדש את היהדות. לפרסיקו אין בעיה אם כך שהוא אומר משהו שהוא מילולית לא נכון, כי הוא נכון תחת "פרשנות" מסוימת. וזה שיש אנשים שמאמינים לפרשנות המילולית, נו, זה אולי מצער אבל זה לא נורא.

להפך. זה שיש אנשים המאמינים לפרשנות המילולית זה לא רק מצער אלא זה פועל יוצא בלתי-נמנע של המילים. כאשר אתה מכבד טקסטים ששגויים מילולית, אתה תיצור ותחזק זרמים דתיים הלוקחים אותם באופן מילולי. זאת לא רק בשל הבלבול והאדרת הטקסט כשלעצמו, אלא גם ישירות בגלל דחיית החשיבות של האמת המילולית.

סטיבן פינקר אמר פעם*:

הרעיון שאתה צריך להאמין למשהו בגלל שהוא לא נכון לא בא טבעית לאנשים. ברוב הזמנים והמקומות הצהרת אמונה היתה עניין של סולידריות עם התרבות שלך - אתה אומר שאתה מאמין בדברים כדי להראות שאתה חבר נאמן של הקואליציה, זה עניין של הפעלת סמכות, זה עניין של נימוס ומנהגים. המוסכמות החברתיות הקיימות במדע, בדמוקרטיות, בפורומים אינטלקטואליים מנוהלים-היטב כגון אוניברסיטאות, הקובעות שחייבת להיות לך סיבה לאמונות שלך, שאולי ייקראו לך לספק אותה, שאפשר וקביל להתנגד לך בלי שזה יהיה חוסר-כבוד או עלבון, שסטודנטית לתואר שני יכול לקרוא תיגר על זוכה פרס נובל אם היא ראתה פגם בטיעון שלו וזה לא סימן של חוסר כבוד לא אליו אישית ולא לקהילה. שכל שיח וכל אמונה צריכים להיות מוגבלים על ידי מה שנכון - זו מוסכמה חברתית מאוד לא טבעית. ואז אני חושב שהמדע אבל באופן כללי יותר אני חושב על הנאורות, ההומניזם החילוני, דמוקרטיה מתפקדת היטב - אלו הערכים אשר מניעים את כל המפעלים האלו, אשר המדע הוא [רק] חלק מצליח במיוחד מהם.
   - סטיבן פינקר

זה מה שחוסר הכבוד לאמת-המילולית מגיע אליו, בסופו של דבר: חוסר כבוד לאהבת האמת שמונחת בבסיס המדע, ובחשבון האחרון בבסיס פרוייקט הנאורות כולו. בכך שתומר פרסיקו נוקט בשיטת הדרש, במקום להתייחס בכבוד למילים כפי שדורש ממנו בצדק רוגל אלפר, הוא תומך באופן עקיף בדרכי מחשבה גרועות. אי אפשר לחיות כמו כימרה, להגיד דבר אחד אך להאמין בדבר אחר. השימוש בחשיבת-דרש, אפילו במודע, ייגלוש בהכרח ללא-מודע וישפיע בהכרח חברתית. יש יותר ממספיק חשיבה מסוג זה בארץ, אין לקדמה. יש לומר במקום זאת את הדברים ברורות: אין חתימה, ואין אלוהים. אין לברך גמר חתימה טובה.

---

שתי הערות:

למרות כל זאת, אילו יאמר לי מישהו "גמר חתימה טובה" אני כנראה לכל היותר אומר "אני לא דתי, אבל תודה". אבל זה בגלל שלגרור אנשים לוויכוחים תאולוגיים כשכל מה שהם רצו לעשות זה לברך אותי זה לא הקטע שלי. אבל, אני לא אברך אותם בגמר חתימה טובה בחזרה - זו כבר תהיה הוצאת דבר שקר מפי.

וגם - יוצא שאני כותב הרבה על תומר פרסיקו לאחרונה, זה בעיקר בגלל שאני מעריך אותו אז אני עוקב אחריו בפייסבוק. וגם בגלל שהוא כותב טוב. אין לי משהו מיוחד נגדו, להפך אני חושב שהוא יותר מרשים וככלל צודק מרוב הדתיים. רק חבל שהוא בוחר להצטרף למסורת שקרית, ולפרשה מחדש, במקום לשלול אותה ולהבנות את החברה החילוניות היהודית בצורה דרסטית יותר, צורה הדוחה בבירור את המסורות היהודיות-הדתיות הספוגות בטעות ושגגה.

* כפי שאפשר לראות בסרטון יו-טיוב הבא:

https://www.youtube.com/watch?v=6UWcQYDI3Ac

The idea that you should believe in something because it's true does not come naturally to people. In most times and places the assertion of belief has been a sign of solidarity with one's culture - you say you believe things to show that you are a loyal member of the coalition; it's a matter of exerting authority, it's a matter of politeness and convention. The kind of social norms that function within science, within democracies, within well-run intellectual forums like universities, which say that you must have a reason for your beliefs, you may be called upon to provide them, you may legitimately be challenged without this being a form of disloyalty or insult, that a graduate student can challenge a  Novel prize winner if she sees a flaw in his argument and it's not a sign of disrespect to him as a person or to the community. That all discourse and all belief are subordinated to what's true is a very unnatural social norm. And then I think science but more generally I think of Enlightenment, secular humanism, well functioning democracy, those are the values that animate all of these enterprises of which science is a particularly successful part. 

דרשת ראש השנה ליום כיפור

סבי היה רב. למעשה, הוא היה הרב הצבאי הראשי של צבא צ'כוסלובקיה שנלחם בנאצים (תחת פיקוד בריטניה). כחלק מכך, הוא נשא דרשות. אני רוצה להביא היום, רגע לפני יום כיפור, קטע מהדרשה שהוא נשא בראש השנה תש"ה, 1944:

מובן מאליו שאנחנו, החיילים היהודים מצ'כוסלובקיה , צריכים להשתדל תמיד, ובפרט עכשיו , להשתתף בתפקיד הקשה אבל המכובד של הסרת כבלי השעבוד מהעמים המשועבדים ומאחינו הסובלים ולתת מעצמנו הכול  בשביל לתרום לניצחון . אפילו שרבים מאתנו אינם במצב גופני טוב , אנחנו צריכים להשלים את החיסרון הזה בעוז הרוח ובלהט לניצחון על אויב, שלא רק רודף מדי יום את יקירינו, אלא גם מעליב את כבוד העם היהודי, אוצרנו הלאומי היחיד . במלחמתנו שלנו צריך להיות ברור לנו שצריך להראות ולקיים חברות כלפי כולם, ואין להבדיל בין אחינו לנשק לפי מוצא או לפי דת  או השקפה. החיים המשותפים בצבא אחד עם בני דתות אחרות וקבוצות לאומיות שונות צריכים לשמש לכל הצ'כוסלובקים, ולנו היהודים בפרט ,אבן בוחן והכנה לחיים המשותפים אחרי המלחמה. הבה ננסה ,לכן , להיות חברים של אמת לעמיתינו ולקיים את השקפת היסוד שכולנו בני אל אחד.

בעשרות השנים האחרונות נזרעו ע"י פושעים חסרי רסן זרעים של איבה ואפליה בין העמים ובפרט כלפינו ,היהודים. זה כמעט טבעי שגם אל בין שורות חברינו נסחפו פרות מורעלים כאלה ,ועלינו החובה לשכנע את חברינו בטעותם במלים ובמעשים  ובמילוי ללא תנאי של חובותינו. אם חלילה זה לא יִצְלַח ,ויתעורר מקרה –בין בשרות הצבאי ובין בבית אחרי המלחמה- שמישהו ינסה להפיץ ולזרוע את הרעל שנגדו יצאנו להלחם, חובה עלינו לפעול נגדו בצורה התקיפה והיעילה ביותר-וזאת לא רק למעננו , אלא למען צ'כוסלובקיה כולה. צ'כוסלובקיה תוכל להתקיים אך ורק אם תשמור על עקרונות הדמוקרטיה, רק כאשר לא יהיו מאבקים והסתה בין שכבות האוכלוסייה, ורק אם האדם יוערך לא לפי השתייכותו הדתית, הלאומית, הלשונית –אלא רק לפי תכונותיו האישיות, לפי מעשיו.  לדרך זאת כוונו אותנו הנשיא המשחרר(מָסָרִיק) והנשיא בֶּנֶש (נשיא הממשלה הצ'כית הגולה) ובדרך זו עלינו לצעוד ,בה עלינו לבחור ולהביא מזור לנפשותינו.
....
אלוהים, היום ,כאשר אתה חורץ גורלו של כל נברא זכור ושמע בְּשָמֶיךָ את האנושות הקוראת ומקווה אליך. זכור אלוהים את הסבל של אלה אשר בגלל השתייכותם לעם היהודי, לאמונתם ולדתם הם מעונים ונרצחים. עצור את היד המונפת להשמיד את עמך והצילנו כמו שהצלת מקרבן את יצחק אשר בזכותו הבטחת לעמוד בברית שחתמת עם אבינו. אלוהים , אשר נתת לנו לשאת בכל-כך הרבה אסונות וצער, אנו קוראים אליך : הַחְיֵיה אותנו שנית ושָׂא אותנו ממעמקים אל החיים. רשום אותנו ,אלוהים, את משפחותינו ורֵעֵינוּ, לחיים , לחיים מלאי ברכה . אלוהים, עשה שנצא בסוף ימי התשובה מהקהל הקדוש שלך מחוזקים בדברי עֵלִי ,הכהן הגדול, שאנחנו קוראים בהפטרה של מחר בספר שמואל:"לכי בשלום ואלוהי ישראל ייתן את שאלתך אשר שאלת מֵעִמוֹ" (שמואל א' א' י"ז )שמע ,ה', את בקשותינו ועשה שיושג השלום בימים הראשונים של השנה הבאה עלינו לטובה, השלום , הניצחון ותקומה מחדש של צ'כוסלובקיה, של היהדות ושל האנושות כולה ושהאנשים ינהגו לפי דבריך באהבה ,בחרות ובשוויון .

אני גאה בסבי, אשר לא רק נלחם נגד הנאצים אלא גם, ואולי בראש ובראשונה, נלחם למען ערכי ועקרונות הדמוקרטיה. זרעי הרעל של האיבה והאפליה בין העמים גלויים היום בבירור בקרב הדתיים שבקרבנו, ועלינו לפעול נגדם בצורה התקיפה והיעילה ביותר בדיוק כפי שאמר סבי. ישראל תוכל להתקיים רק אם תשמור על עקרונות הדמוקרטיה, ממש כדבריו.

סבי שגה, כאשר שייך בטעות את הדת היהודית למוסר הדמוקרטי. היהדות היא אנטי-דמוקרטית. ערכי היהדות אינם אהבה חרות ושוויון, כי אם סמכותיות, הלכה, גזענות ושוביניזם. לא בשל חוסר באהבה גלו אדם וחווה מגן העדן, אלא בשל חוסר ציות לאל; לא חרות כפה עלינו משה בסיני, אלא את ההלכה למשה מסיני; לא בשוויון דוגלת היהדות, אלא בהפרדה בין כהן לעם, בין גוי ליהודי, בין איש ואשה. הניסיון לנקות את היהדות מערכים אנטי-דמוקרטיים אלו ולהציג יהדות הומנית סופו שהוא מוביל לגידול ביהדות אותנטית; במקום לגדל את פירות האהבה, הוא מגדל גידולי פרא בשדות יהודה המפגעים בפלסטינים, ופירות שחורים בשדות ישראל הכופים את ציוויי האל הדמיוני שלהם על הישראלים. סבי גם שגה כאשר, אפילו אל מול השואה, הוא התמיד באמונתו באל הטוב. אותו האל אשר לא רשם את כה רבים ממשפחתי לחיים בשואה, אינו יכול להיות טוב. הניסיון לשייך קיום לדמות ספרותית זו מוביל לאמונות משיחיות שעליהן שרי ממשלתנו מוסרים את נשמותינו, ותורם לכך שבמקום לכתת את חרבותינו לאתים לנצח נאכל חרב.

לכן היום, ביום כיפור זה, אני אמשיך להלחם בעד האידאליים הדמוקרטיים אשר לקידומם סבי נלחם, וכחלק מזה אמשיך גם להלחם כנגד דתו שלו, המנוגדת להם. לו יהי ובשנה הבאה ייזנחו האנשים את הדתות, וינהגו לפי דברי סבי - באהבה, בחרות, ובשוויון.

התחזית הדמוגרפית למדינת ישראל

דוח מכון טאוב האחרון מצביע על כך שאחוז התלמידים בכיתה א בבתי ספר חרדיים נשאר קבוע בשנים האחרונות; ולא גדל, כפי שכולם חזו. הכותבים מציעים שאולי חזרה בשאלה היא הסיבה לכך. זה מאוד מעודד, אבל זה גם נשמע לי מאוד לא סביר - כשלחרדי ממוצע יש 7 ילדים, איך יכול להיות שיציאה בשאלה מאזנת את זה?! אז החלטתי לייצר תחזית דמוגרפית פשוטה, הכוללת מעבר בין הזרמים הדתיים בחברה.

קודם כל - שיעורי פריון. האם למשפחה ממוצעת חרדית יש אכן 11 ילדים, כפי שאוהבים לומר? לא, אבל קרוב לכך. על פי דו"ח (שנכתב עבור חה"כ החרדי משה גפני) מפברואר 2016, שיעור הפריון של הקבוצות הדתיות השונות משתנה רק מעט עם השנים. שיעור הפריון לאשה חרדית היום עומד על 6.9 ילדים בימי חייה, ובאופן דומה הוא נע ונד בין 6 ל-7.5 במהלך 35 השנים האחרונות. גם שיעורי הפריון של רמות הדת האחרות נשאר דומה. לאור כך, אני לא רואה סיבה לחשוב ששיעורי הפריון יישתנו בהרבה בעתיד הנראה לעין.

זה משאיר את נתוני שינויי הדת במהלך השנים. מנתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אפשר לראות את שיעורי שינויי הדת בין הזרמים הדתיים השונים בישראל על פני דור. הסקר האחרון שבו זה אפשרי הוא מ-2012 (הלמ"ס שינה את השאלון לאחר מכן). אם ניקח את הנתונים משם, נראה שהחרדים נשארים חרדים (כמעט 92% ממי שנולד חרדי נשאר חרדי), וחילונים נשארים חילונים (כ-84%); בשאר רמות הדתיות יש שימור קטן יותר, כלומר הם נוטים לההפך ליותר חילונים או, במידה קטנה יותר, יותר חרדים. למעוניינים, מטריצת המעבר בין הזרמים נראית כך:

אפשר לראות כאן בעמודה הרביעית למשל שרק כ-54% ממי שגדל בבית מסורתי-לא-דתי נשאר בדרגת דתיות זו, כאשר 33% הפכו לחילונים וכ-8% הפכו למסורתיים-דתיים.

אם נשלב את נתוני המעבר בין הזרמים בכל דור עם נתוני הפריון בכל דור, נוכל לקבל את מטריצת השינוי הדתי בכל דור. היא נראית ככה:

זה אומר שהחרדים בעיקר מכפילים את עצמם פי 3 בכל דור, ושאר הזרמים קטנים מעט עם הדורות מבחינת גידול טבעי; אבל מצד שני שיש גם מעברים לא-פשוטים-להבנה בין הקבוצות. המעברים האלו גורמים לכך שקשה פשוט לראות מה קורה מתוך הטבלה. במקום זאת, יש להפעיל את המטריצה על אוכלוסייה התחלתית כדי לראות איך היא תשתנה. אם נתחיל מהנתונים שעל בסיסם חישבנו את המעבר בין דרגות הדתיות (נתוני 2012 של הלמ"ס), וניקח "דור" באופן שרירותי כ-30 שנה, נגיע לתחזית הדמוגרפית הבאה:

כפי שאפשר לראות, כל האוכלוסיות גדלות באופן מעריכי. אבל האוכלוסיה החרדית גדלה הרבה, הרבה יותר מהר. היא תגיע לגודלה של האוכלוסייה החילונית ותתחיל לעקוף אותה במהירות תוך כ-50 שנה.

קצת קשה לראות מתוך הגרף שלמעלה את האחוזים מהאוכלוסיה. הנה גרף של האחוזים מתוך האוכלוסיה היהודית (אחוז האוכלוסייה הערבית כנראה נשאר די קבוע לאורך השנים; אז אני לא דן בו בניתוח זה):

כפי שניתן לראות, כחלק מהאוכלוסייה היהודית כל האוכלוסיות יורדות חוץ מהאוכלוסייה החרדית, העולה בהתמדה; והיא עושה זאת בעיקר (אם כי לא רק) על חשבון האוכלוסייה החילונית, שמצטמקת בהרבה. תוך קצת יותר מ-50 שנה, האוכלוסייה החרדית נהפכת לקבוצה הגדולה ביותר.

זה לדעתי לא תרחיש מאוד סביר, בין השאר כי יש בו בעצם 0% יציאה בשאלה אל החילוניות. זה לא מסתדר לי עם אנשים רבים שאני מכיר שיצאו בשאלה, שנראה שלעתים די-קרובות בוחרים בחילוניות, וגם לא מתחשב בכך שאחוז היוצאים בשאלה משתנה עם השנים וכיום הוא כנראה 10% בקרב הצעירים. אז בואו נלך עם נתון זה - נניח שמעתה ואילך יש 10% נוספים של יציאה לשאלה מתוך הציבור החרדי, של חרדים הנהפכים לחילונים. האם תחת הנחה נדיבה זו, תהיה אכן עצירה של הגידול החרדי? לא. ממש לא. הנה גרף התחזית.

רואים הבדל? גם אני לא. גם בהנחה הנדיבה של 10% מעבר אל החילונים, בנוסף לשיעורי היציאה בשאלה הנוכחיים (כלומר סה"כ 18% מעבר!), הציבור החרדי הופך לגדול ביותר תוך כ-50 שנה, וכל השאר יורדים.

כמובן, שייתכן שתהיה נהירה המונית יותר אל התבונה. מה אם תהיה יציאה בשאלה של 25%, בדומה לאחוזים בקרב הקבוצות הדתיות האחרות (ואף פחות מהן)? זה כבר ייצור שינוי משמעותי למדי.

במקרה זה אחוז החילונים בחברה נשאר כמעט יציב, והגידול באחוז החרדים הוא בעיקר על חשבון הקבוצות האחרות. החרדים יעקפו את החילונים רק עוד כ-130 שנה. זה כבר זמן כה רב שבהחלט סביר שייקרו תהפוכות מהותיות עד אז, שיהפכו את כל המודל ללא רלוונטי. אולי למשל החרדים יהפכו לליברליים ברבות הימים, כך שכל השאלה מהו אחוזם באוכלוסייה תהפוך ללא ממש חשובה.

באחוזי יציאה בשאלה גבוהים מאוד, החרדים אף ירדו כחלק באוכלוסיה. אולם מעניין שירידה שלהם כאחוז באוכלוסייה דורשת יציאה בשאלה של כ-50% ומעלה! (בתסריט זה, אחוז החילונים יעלה!) קשה לראות אחוזים כאלו מתקיימים אלא אם החברה החרדית תפתח לחברה החיצונית כמו קבוצות הדתיות האחרות (אך אז, יש סבירות גבוהה לאחוזים המתקרבים לכך, לאור אחוזי המעבר הגבוהים מקבוצות רמת הדת האחרות).

אפשר כמובן להריץ גם תרחישים אחרים. מה ייקרה למשל, אם שיעור הפריון של החילונים יעלה משמעותית? הנה למשל הגרף לשיעור פריון של 3 לחילוניים (הוא כרגע על 2.1), שיעור הפריון החרדי יירד ל-6 (מ-6.9 כיום; זה סביר לדעתי, כי זה בתחום ההיסטורי ואני מנחש שהפיריון יירד עם גדילת האוכלוסייה החרדית), ואנו נניח שוב תוספת של 10% חרדים ההופכים לחילונים:

אפשר לראות שגם במקרה זה החרדים אמנם גדלים אבל הם יעברו את החילונים רק בעתיד הרחוק, עוד כ-120 שנה. זאת למרות שהפריון החרדי נשאר גבוה.

כמובן שגרפים אלו הם פשטניים, והעתיד ייראה אחרת. אבל אני חושב שהם כן יכולים ללמד אותנו מהם הפרמטרים החשובים. לא סביר לאורם שאחוז קטן של יציאה בשאלה הוא זה הגורם לכך שאחוז התלמידים החרדיים נשאר קבוע; סביר הרבה יותר שזו או פלקטואציה סטטיסטית או תופעה הקשורה לשינוי של המסגרת החינוכית שההורים שולחים את ילדיהם אליה, ושאין באחוז קטן (אפילו כ-18%! - כלומר 8% נוכחיים + 10% מומצאים) של יציאה בשאלה כדי לשנות מהותית את התרחיש הסביר ביותר הנוכחי: גדילה אקספוננציאלית שמכרסמת בעיקר בחילונים ותגרום לכך שהחרדים יהיו רוב באזור 2065. רק אחוזים גבוהים מאוד של יציאה בשאלה (מעל 33%), גידול משמעותי בפריון החילוני (ל-3 ויותר), או ירידה משמעותית בפריון החרדי (ירידה ל-5 תספיק להרחיק את הרוב החרדי לכ-110 שנה), יכולים לשנות מהותית את התמונה או לפחות לדחות אותה לזמנים מאוד רחוקים. כל הדברים האלו אפשריים, כמובן, אך אני מתקשה לראות אותם מתרחשים בזמן הקרוב.