רוגל אלפר פרסם לאחרונה טור-דעה[1] בו הוא מדבר על כך ש"להאמין באלוהים זה טמטום". בתגובה עוזי ברעם שואל אם גם לייבוביץ היה מטומטם (ומאז רוגל אלפר השיב שלא, לייבוביץ לא האמין באלוהים).
אני רוצה להצהיר כאן שאלפר צודק - להאמין באלוהים זה מטומטם. למה? כי להאמין באלוהים זה להאמין בתאוריית הקונספירציה העילאית. זה להאמין בכך שיש משהו שאי אפשר לראות, ובכל זאת "לראות" אותו במציאות שסביבנו. לראות אלוהים שמסתתר - מסתתר כל כך טוב, שהוא ממש נראה כמו משהו שלא קיים, ולמרות זאת להזות את דמותו בבירור, לומר שכל השמיים זועקים את קיום האל. הדתיים רואים את מה שרוצים לראות, במקום את המציאות, מסרבים לראות את המציאות חסרת האל ומדמיינים אותו לתוכה בכוח. הוזים אותו לתוכה. זה מטומטם.
והאל הזה, הוא כמובן ממש כמונו - רואה, שומע את תפילותינו, יש לו תכלית, הוא נותן צווים והוראות, הוא מרוצה או לא מרוצה.... הוא רק "יותר" מאיתנו את כל זה, ולא "גשמי", הוא... סופרמן. סופרמן חסר גוף. זה ילדותי. וזה שאמונה הזויה וחסרת בסיס זו סותרת את כל מה שידוע לנו על איך שהתודעה והמוח האנושי עובדים, זה כמובן לא מטריד אותם. זה... טמטום. זו דמות ילדותית של האל, זו אמונה ילדותית, זו אמונה טיפשית. מטומטמת.
זה לא סתם אמונה שגויה. פעם היה שגוי אבל ממש לא טפשי להאמין, למשל, בכך שאל כלשהו יצר את המינים על פני כדור הארץ, ואולי את היקום כולו - זאת בגלל שלא היה הסבר חלופי להיווצרות החיים. היה ברור שבעלי החיים הם מכונות מופלאות, והמודל היחידי ליצירת מכונות היה תבונה אנושית, וכך הסברה שאיזו תבונה על-אנושית של ישות על-אנושית יצרה את החיים לא היתה משוללת יסוד. האנשים התבוניים יותר יכלו, כבר מראשית הפילוסופיה, להבין ש"אלוהים עשה את זה" זו תשובה לא נכונה ושהחיים נוצרו כנראה איכשהו באופן טבעי, גם אם הם לא יכלו להבין איך, אבל בכל זאת האמונה בכך שהחיים נוצרו על ידי תבונה על אנושית לא היתה מטומטמת.
כמובן שהאמונה שתבונה זו שולטת בהיסטוריה או בחיי האדם ויוצרת דתות כן היתה מטומטמת וטיפשית כבר אז. מספיק להסתכל סביב כדי לראות בבירור - אין אלים, הם לא עונים לתפילות ולא עושים ניסים ולא מנוותים את ההיסטוריה, וכל הסיפורים כנגד כך אינם אלא שקרים או אגדות וסיפורי מעשיות. גם זה היה ברור משחר ההיסטוריה, והחכמים תמיד ידעו זאת. האל של אפלטון ואריסטו, יוצר היקום על שלל בעלי החיים שבו, לא התערב בהיסטוריה ולא יצר דתות. האל הפרטי והמגוחך המתערב בהיסטוריה הגיע מאוחר יותר, עם זיהום הפילוסופיה על ידי הדת. אך עדיין, האמונה באל היוצר כשלעצמו לא היתה טפשית, לפני גילוי האבולוציה. היא היתה עדיין פחות סבירה מהאמונה שיש פה תהליכים טבעיים שאנו לא מבינים (מה שכאמור גדולי התבונה אמרו כבר משחר הפילוסופיה), אבל היא היתה עדיין בגבולות הסביר.
היום, לאחר גילוי אחידות חוקי הטבע, והאבולוציה, ומדעי המוח ומדעי הדת וכן הלאה - האמונה באל המתערב, היוצר חיים או יוצר את היקום, או האל המתכנן ומודע להכל באופן על-זמני, או האלוהות שהיא הטוב-כשלעצמו המתהווה כמציאות: כל אלה הן לא רק אמונות לא סבירות, אלא הן מטומטמות. הן מסרבות להסיק את המסקנות המתבקשות מהידוע לנו מדעית על העולם.
ולא, זה שאתה לא מאמין באל המתערב אלא רק (נאמר) באל המתכנן-מראש לא הופך את האמונה שלך ללא מטומטמת. זה עדיין אל אנושי, אנושי מדי, הסותר כל מה שאנו יודעים מדעית על מה זה תבונה ואיך בנויה המציאות. הנסיגה לדמות אל שכזו אינה אלה רציונליזציה כושלת וחסרת בסיס להצדקת המשך האמונה והמסורת.
אני רוצה להדגיש שהרציונליזציה בדיוק מצביעה על כך שהאדם שמחזיק באמונה המטומטמת כלל אינו מטומטם. הוא זקוק לרציונליזציה בדיוק בשל כך - כדי שיוכל להציד בפני עצמו את אמונתו המטומטמת. וככל שהוא נבון וחכם ומשכיל יותר, כך רק תשתכלל הרציונליזציה שלו. ללייבוביץ, למשל, היתה רציונליזציה מתוחכמת מאוד לדביקותו במצוות הדת. אך אין זה רציונלי לדבוק בדת היהודית אם האל אינו קיים.
והוא אינו קיים. בימנו, האמונה באל המתערב, או אפילו במשהו מעין שכל אלוהי, היא הבל ורעות רוח. דווקא בימים אלו, כאשר אנו על סף טביעה באנשים שחושבים שאין פגם מהותי במסורת הדתית ויש לתת לה כבוד, יש לומר בבירור - זו לא רק מסורת שקרית ולא מוסרית, זו מסורת טפשית. אין מה לתת לה כבוד, יש לדחות אותה בבוז ולקיים בה וממנה רק שיירים תרבותיים מתוך צחוק על אמונות העבר ושמחה שהשתחררנו מעולן ומעול הרודנים הקטנים המצווחים את שם יהוה [2]. יש לדחות את האמונה בגאון ובבוז. אמונה באל, כל אל, היא לא סתם שגיאה. זוהי לא עמדה הראויה לכבוד אינטלקטואלי, ממש כפי שאמונה בעולם שטוח לא ראויה לכבוד. זהו טמטום.
[1] איך לקרוא למאמר בעיתון, כך שנפריד אותו ממאמר מדעי? "כתבה" לא ממש מתאים לתיאור מה שאלפר כותב, זו לא עבודה עיתונאים אלא סתם דעה.
[2] הכוונה לרבנים.
אני רוצה להצהיר כאן שאלפר צודק - להאמין באלוהים זה מטומטם. למה? כי להאמין באלוהים זה להאמין בתאוריית הקונספירציה העילאית. זה להאמין בכך שיש משהו שאי אפשר לראות, ובכל זאת "לראות" אותו במציאות שסביבנו. לראות אלוהים שמסתתר - מסתתר כל כך טוב, שהוא ממש נראה כמו משהו שלא קיים, ולמרות זאת להזות את דמותו בבירור, לומר שכל השמיים זועקים את קיום האל. הדתיים רואים את מה שרוצים לראות, במקום את המציאות, מסרבים לראות את המציאות חסרת האל ומדמיינים אותו לתוכה בכוח. הוזים אותו לתוכה. זה מטומטם.
והאל הזה, הוא כמובן ממש כמונו - רואה, שומע את תפילותינו, יש לו תכלית, הוא נותן צווים והוראות, הוא מרוצה או לא מרוצה.... הוא רק "יותר" מאיתנו את כל זה, ולא "גשמי", הוא... סופרמן. סופרמן חסר גוף. זה ילדותי. וזה שאמונה הזויה וחסרת בסיס זו סותרת את כל מה שידוע לנו על איך שהתודעה והמוח האנושי עובדים, זה כמובן לא מטריד אותם. זה... טמטום. זו דמות ילדותית של האל, זו אמונה ילדותית, זו אמונה טיפשית. מטומטמת.
זה לא סתם אמונה שגויה. פעם היה שגוי אבל ממש לא טפשי להאמין, למשל, בכך שאל כלשהו יצר את המינים על פני כדור הארץ, ואולי את היקום כולו - זאת בגלל שלא היה הסבר חלופי להיווצרות החיים. היה ברור שבעלי החיים הם מכונות מופלאות, והמודל היחידי ליצירת מכונות היה תבונה אנושית, וכך הסברה שאיזו תבונה על-אנושית של ישות על-אנושית יצרה את החיים לא היתה משוללת יסוד. האנשים התבוניים יותר יכלו, כבר מראשית הפילוסופיה, להבין ש"אלוהים עשה את זה" זו תשובה לא נכונה ושהחיים נוצרו כנראה איכשהו באופן טבעי, גם אם הם לא יכלו להבין איך, אבל בכל זאת האמונה בכך שהחיים נוצרו על ידי תבונה על אנושית לא היתה מטומטמת.
כמובן שהאמונה שתבונה זו שולטת בהיסטוריה או בחיי האדם ויוצרת דתות כן היתה מטומטמת וטיפשית כבר אז. מספיק להסתכל סביב כדי לראות בבירור - אין אלים, הם לא עונים לתפילות ולא עושים ניסים ולא מנוותים את ההיסטוריה, וכל הסיפורים כנגד כך אינם אלא שקרים או אגדות וסיפורי מעשיות. גם זה היה ברור משחר ההיסטוריה, והחכמים תמיד ידעו זאת. האל של אפלטון ואריסטו, יוצר היקום על שלל בעלי החיים שבו, לא התערב בהיסטוריה ולא יצר דתות. האל הפרטי והמגוחך המתערב בהיסטוריה הגיע מאוחר יותר, עם זיהום הפילוסופיה על ידי הדת. אך עדיין, האמונה באל היוצר כשלעצמו לא היתה טפשית, לפני גילוי האבולוציה. היא היתה עדיין פחות סבירה מהאמונה שיש פה תהליכים טבעיים שאנו לא מבינים (מה שכאמור גדולי התבונה אמרו כבר משחר הפילוסופיה), אבל היא היתה עדיין בגבולות הסביר.
היום, לאחר גילוי אחידות חוקי הטבע, והאבולוציה, ומדעי המוח ומדעי הדת וכן הלאה - האמונה באל המתערב, היוצר חיים או יוצר את היקום, או האל המתכנן ומודע להכל באופן על-זמני, או האלוהות שהיא הטוב-כשלעצמו המתהווה כמציאות: כל אלה הן לא רק אמונות לא סבירות, אלא הן מטומטמות. הן מסרבות להסיק את המסקנות המתבקשות מהידוע לנו מדעית על העולם.
ולא, זה שאתה לא מאמין באל המתערב אלא רק (נאמר) באל המתכנן-מראש לא הופך את האמונה שלך ללא מטומטמת. זה עדיין אל אנושי, אנושי מדי, הסותר כל מה שאנו יודעים מדעית על מה זה תבונה ואיך בנויה המציאות. הנסיגה לדמות אל שכזו אינה אלה רציונליזציה כושלת וחסרת בסיס להצדקת המשך האמונה והמסורת.
אני רוצה להדגיש שהרציונליזציה בדיוק מצביעה על כך שהאדם שמחזיק באמונה המטומטמת כלל אינו מטומטם. הוא זקוק לרציונליזציה בדיוק בשל כך - כדי שיוכל להציד בפני עצמו את אמונתו המטומטמת. וככל שהוא נבון וחכם ומשכיל יותר, כך רק תשתכלל הרציונליזציה שלו. ללייבוביץ, למשל, היתה רציונליזציה מתוחכמת מאוד לדביקותו במצוות הדת. אך אין זה רציונלי לדבוק בדת היהודית אם האל אינו קיים.
והוא אינו קיים. בימנו, האמונה באל המתערב, או אפילו במשהו מעין שכל אלוהי, היא הבל ורעות רוח. דווקא בימים אלו, כאשר אנו על סף טביעה באנשים שחושבים שאין פגם מהותי במסורת הדתית ויש לתת לה כבוד, יש לומר בבירור - זו לא רק מסורת שקרית ולא מוסרית, זו מסורת טפשית. אין מה לתת לה כבוד, יש לדחות אותה בבוז ולקיים בה וממנה רק שיירים תרבותיים מתוך צחוק על אמונות העבר ושמחה שהשתחררנו מעולן ומעול הרודנים הקטנים המצווחים את שם יהוה [2]. יש לדחות את האמונה בגאון ובבוז. אמונה באל, כל אל, היא לא סתם שגיאה. זוהי לא עמדה הראויה לכבוד אינטלקטואלי, ממש כפי שאמונה בעולם שטוח לא ראויה לכבוד. זהו טמטום.
[1] איך לקרוא למאמר בעיתון, כך שנפריד אותו ממאמר מדעי? "כתבה" לא ממש מתאים לתיאור מה שאלפר כותב, זו לא עבודה עיתונאים אלא סתם דעה.
[2] הכוונה לרבנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה