שלוש הצעות חוק בעיתיות עולות על שולחן הכנסת, חלקן כבר מאושר טרומית.
על פי אלכס מילר (ישראל ביתנו), יש "להטיל "עונש חמור על אלו המנצלים את אופייה הדמוקרטי והנאור של מדינת ישראל - על מנת למוטטה מבפנים". כלומר, על פי הגיון ברזל זה, הדרך להגן על אופייה הנאור והדמוקרטי של ישראל הוא להפוך אותה ללא נאורה ודמוקרטית, "לאסור בחוק פעולות שיש בהן משום ציון יום העצמאות או הקמת המדינה כיום אבל". (זהו "חוק הנכבה" המפורסם.)
אני בז למי שלא מוצא בליבו לחגוג את ייסודה של ישראל בעודו חי בתוכה ונהנה משפעה, אבל אני מקבל שיש כאלו שלא יכולים להפריד בין האירוע הזה לבין האסון שבא על עמם בשלו, ומעל הכל אני אגן ומגן על זכותם לעשות מה שיירצו. אם הם רוצים להתאבל, שיתאבלו. לאסור בחוק להתאבל על משהו זה אבסורדי - לא רק שזה לא מוסרי, זה לא יעבוד. זה רק ירחיק ויעצים את השטנה והריחוק, רק יגדיל את ציון האבל.
יש כאן משחק של לאומנים מול לאומנים - ישראל ביתנו מעצימה את הלאומנות היהודית על ידי חקיקת חוקים ריקים מתוכן מעשי, ואלו מציתים את הלאומנות הערבית, שמלבה מחדש את הלאומנות היהודית... זהו מעגל של שטנה וצרות עין שיש לגודעו.
אבל בכך לא תמו מעלליה של הממשלה הימנית הקיצונית שלנו. גם זבולון אורלב רוצה לקבוע לאחרים מה יוכלו לומר ולחשוב. כך הוא קובע כי "צביונה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית חייב להישמר, ולבל יישלל על ידי אף אדם". כי זבולון אורלב, ולא הציבור, הוא זה שמחליט על צביונה של מדינת ישראל, ואסור שאפילו חס וחלילה ישמע על אפשרות אחרת. על פי אורלב, "מי שיקרא לשלילת קיומה של המדינה, ועל פי תוכנו של הפרסום יש אפשרות סבירה שיביא לעשיית מעשה של שנאה, בוז או אי נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט - דינו יהיה מאסר לשנה". חוק זה כבר אושר בקריאה טרומית.
יש, כמובן, לאסור על כל קריאה למרידה - לאי ציות לחוק ולמשפט, ועוד יותר מכך לאלימות; אבל כבר יש חוקים כאלו, חוקים המאפשרים את שינוי חוקי והגדרות המניעה באמצעים דמוקרטיים ושוללים אמצעים לא דמוקרטיים. כך דמוקרטיה נאורה מגינה על עצמה. מותר גם מותר לקרוא לבוז למדינה, לשלול את זכותה להתקיים כמדינה, וכן הלאה - אין לאסור על שיח ציבורי, אלא רק על קידום רעיונות כאלו או אחרים בדרכים לא דמוקרטיות.
אולי חשדתם שבזה תמו מעלילהם של הפשיסטים הלאומניים. כלל וכלל לא. כך גם ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) קובע כי אזרח יכול להיות רק מי ש"נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לסמליה ולערכיה ולשרת את המדינה, ככל שיידרש בשירות צבאי או בשירות חלופי". מי שלא - לא יהיה אזרח.
לא רק למדינה דמוקרטית רוצה מר רותם לכבול את השלטון, אלא הוא אף דואג לסמלים החיצוניים שלו! וכמובן שאת "ערכיה" הוא לא מפרט - זה פתח לתאוקרטיה העתידית, אולי.
זוהי ההצעה החמורה ביותר, שכן היא חותרת תחת היות המדינה מדינה דמוקרטית. שלילת הזכות לבחור ולהיבחר - שלילת האזרחות - היא חמורה ביותר. לכן היא גם לא תתגשם.
אני דווקא בעד חיוב שירות צבאי לכל, אבל אין לכרוך נושא זה באזרחות. אני אפילו מוכן לשלול אזרחות ממי שלא מכבד את האזרחות שלו ושל אחרים - שפועל כנגד ביצוע (להבדיל מלהפגין נגד!) החלטות דמוקרטיות או בכדי למנוע את השיח הציבורי או קבלת החלטות דמוקרטית. מי שלא משחק את המשחק הדמוקרטי, יש אולי צדק בלסלק אותו מן המגרש. אבל זהו נשק יום הדיון, כלי שעל כל דמוקרטיה לשהתמש בו במשורה פן תהפוך את עצמה לשלטון מיעוט.
אם "דמוקרטית יהודית, ציונית, ודמוקרטית" משמעו שהמדינה היא דמוקרטיה רק-של-יהודים, הרי שהמדינה אינה דמוקרטית - היא יהדוקרטיה, לא דמוקרטיה.
לרקע כל זה, ברורה התשובה לשאלתו של נתניהו "מה הם רוצים, שהממשלה תיפול?" כותב צבי בראל,
אין מה "לדרוש", אלא להבין - להיות חלק מן העולם המערבי, פירושו לממש את הערכים שבו. ישראל, הנסמכת על תמיכת ארה"ב ואירופה, לא יכולה להרשות לעצמה להיות פשיסטית ויהודוקרטיה. המערב לא יקבל זאת, לא לאורך זמן, וכנראה במיוחד לא אובמה. ומכאן נגזרת התשובה - אובמה בסך הכל רוצה שישראל תתנהג על פי הערכים של מדינה מערבית. אם הממשלה תיפול או לא זה ממש לא מעניינו של נשיא ארה"ב - הוא דואג לאינטרסים של ארה"ב, הכוללים את עליונות האידיאולוגיות שלה, ולא ליציבות הממשל של מר נתניהו.
על פי אלכס מילר (ישראל ביתנו), יש "להטיל "עונש חמור על אלו המנצלים את אופייה הדמוקרטי והנאור של מדינת ישראל - על מנת למוטטה מבפנים". כלומר, על פי הגיון ברזל זה, הדרך להגן על אופייה הנאור והדמוקרטי של ישראל הוא להפוך אותה ללא נאורה ודמוקרטית, "לאסור בחוק פעולות שיש בהן משום ציון יום העצמאות או הקמת המדינה כיום אבל". (זהו "חוק הנכבה" המפורסם.)
אני בז למי שלא מוצא בליבו לחגוג את ייסודה של ישראל בעודו חי בתוכה ונהנה משפעה, אבל אני מקבל שיש כאלו שלא יכולים להפריד בין האירוע הזה לבין האסון שבא על עמם בשלו, ומעל הכל אני אגן ומגן על זכותם לעשות מה שיירצו. אם הם רוצים להתאבל, שיתאבלו. לאסור בחוק להתאבל על משהו זה אבסורדי - לא רק שזה לא מוסרי, זה לא יעבוד. זה רק ירחיק ויעצים את השטנה והריחוק, רק יגדיל את ציון האבל.
יש כאן משחק של לאומנים מול לאומנים - ישראל ביתנו מעצימה את הלאומנות היהודית על ידי חקיקת חוקים ריקים מתוכן מעשי, ואלו מציתים את הלאומנות הערבית, שמלבה מחדש את הלאומנות היהודית... זהו מעגל של שטנה וצרות עין שיש לגודעו.
אבל בכך לא תמו מעלליה של הממשלה הימנית הקיצונית שלנו. גם זבולון אורלב רוצה לקבוע לאחרים מה יוכלו לומר ולחשוב. כך הוא קובע כי "צביונה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית חייב להישמר, ולבל יישלל על ידי אף אדם". כי זבולון אורלב, ולא הציבור, הוא זה שמחליט על צביונה של מדינת ישראל, ואסור שאפילו חס וחלילה ישמע על אפשרות אחרת. על פי אורלב, "מי שיקרא לשלילת קיומה של המדינה, ועל פי תוכנו של הפרסום יש אפשרות סבירה שיביא לעשיית מעשה של שנאה, בוז או אי נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט - דינו יהיה מאסר לשנה". חוק זה כבר אושר בקריאה טרומית.
יש, כמובן, לאסור על כל קריאה למרידה - לאי ציות לחוק ולמשפט, ועוד יותר מכך לאלימות; אבל כבר יש חוקים כאלו, חוקים המאפשרים את שינוי חוקי והגדרות המניעה באמצעים דמוקרטיים ושוללים אמצעים לא דמוקרטיים. כך דמוקרטיה נאורה מגינה על עצמה. מותר גם מותר לקרוא לבוז למדינה, לשלול את זכותה להתקיים כמדינה, וכן הלאה - אין לאסור על שיח ציבורי, אלא רק על קידום רעיונות כאלו או אחרים בדרכים לא דמוקרטיות.
אולי חשדתם שבזה תמו מעלילהם של הפשיסטים הלאומניים. כלל וכלל לא. כך גם ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) קובע כי אזרח יכול להיות רק מי ש"נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לסמליה ולערכיה ולשרת את המדינה, ככל שיידרש בשירות צבאי או בשירות חלופי". מי שלא - לא יהיה אזרח.
לא רק למדינה דמוקרטית רוצה מר רותם לכבול את השלטון, אלא הוא אף דואג לסמלים החיצוניים שלו! וכמובן שאת "ערכיה" הוא לא מפרט - זה פתח לתאוקרטיה העתידית, אולי.
זוהי ההצעה החמורה ביותר, שכן היא חותרת תחת היות המדינה מדינה דמוקרטית. שלילת הזכות לבחור ולהיבחר - שלילת האזרחות - היא חמורה ביותר. לכן היא גם לא תתגשם.
אני דווקא בעד חיוב שירות צבאי לכל, אבל אין לכרוך נושא זה באזרחות. אני אפילו מוכן לשלול אזרחות ממי שלא מכבד את האזרחות שלו ושל אחרים - שפועל כנגד ביצוע (להבדיל מלהפגין נגד!) החלטות דמוקרטיות או בכדי למנוע את השיח הציבורי או קבלת החלטות דמוקרטית. מי שלא משחק את המשחק הדמוקרטי, יש אולי צדק בלסלק אותו מן המגרש. אבל זהו נשק יום הדיון, כלי שעל כל דמוקרטיה לשהתמש בו במשורה פן תהפוך את עצמה לשלטון מיעוט.
אם "דמוקרטית יהודית, ציונית, ודמוקרטית" משמעו שהמדינה היא דמוקרטיה רק-של-יהודים, הרי שהמדינה אינה דמוקרטית - היא יהדוקרטיה, לא דמוקרטיה.
לרקע כל זה, ברורה התשובה לשאלתו של נתניהו "מה הם רוצים, שהממשלה תיפול?" כותב צבי בראל,
"פתרון ל"תנועת החקיקה לייהוד המדינה" איננו בזעקות שבר על פגיעה במיעוטים או בגזענות. גם כאן יכולות טורקיה ומצרים לשמש דגם לחיקוי. כפי שהאיחוד האירופי מתנה את צירופה של טורקיה לאיחוד בחקיקה ליברלית, וכפי שארה"ב מתנה חלק מן הסיוע למצרים בשינוי הגישה לזכויות אזרח, יש לדרוש את מעורבותן גם בישראל."
אין מה "לדרוש", אלא להבין - להיות חלק מן העולם המערבי, פירושו לממש את הערכים שבו. ישראל, הנסמכת על תמיכת ארה"ב ואירופה, לא יכולה להרשות לעצמה להיות פשיסטית ויהודוקרטיה. המערב לא יקבל זאת, לא לאורך זמן, וכנראה במיוחד לא אובמה. ומכאן נגזרת התשובה - אובמה בסך הכל רוצה שישראל תתנהג על פי הערכים של מדינה מערבית. אם הממשלה תיפול או לא זה ממש לא מעניינו של נשיא ארה"ב - הוא דואג לאינטרסים של ארה"ב, הכוללים את עליונות האידיאולוגיות שלה, ולא ליציבות הממשל של מר נתניהו.
